Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מחל לחברו חוב וכו'. עיין במהרי"ק שורש צ"ד שדקדק מדברי רבינו דדוקא בדבר דאיתיה בעין שייך נתינה אבל בחוב דליתי אלא שעבוד לא שייך אלא מחילה וכן הוא דעת הרא"ש בתשובה הביאה הטור סוף סי' ע"ג ועיין במל"מ בדין שלפנינו מה שהקשה מדברי רבינו שבפ"א מהל' טוען והרב לח"מ הקשה מפ"ה מהל' מכירה ומה שתירצו האחרונים על זה יעו"ש. וראיתי להרב מהר"י חאנדלי סי' כ"ב דף קי"ט שהקשה לדין זה של הרא"ש ומהרי"ק מההיא דריש פ' הזהב הנותן ערבון על המקח ואומר אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך ואמר המוכר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך אם חזר הלוקח קנה המוכר ופסקה הטור בסי' ר"ז ואם איתא דבמטלטלי בעין לא שייך לשון מחילה אמאי קנה כיון שהלוקח לא אמר אלא לשון מחילה ומחילה לא שייך במטלטל ומאי שנא מההיא דכתב הרא"ש גבי משכון יעו"ש. ולענ"ד נראה דלק"מ דגבי זוזי כיון דלהוצאה ניתנו דין מלוה יהבינן להו דהא אפי' פקדון אם תובע אותם המפקיד קודם שהוציא א"צ להחזיר אותם המעות עצמן אלא יכול ליתן מעות אחרים כמ"ש בסי' רצ"ב וכמ"ש הש"ך סי' ע"ג ס"ק נ"ה יעו"ש ובכן שייך שפיר לומר ערבוני מחול כיון שהן בידו ויכול להוציאם לכל מה שירצה וק"ל. ולענין מחילה היכא שיש קנין אי מהני לדבר שהוא בעין עיין למהרשד"ם בחו"מ סי' רע"ח שהביא תשובת הרשב"א והיא בח"ג סי' ה' הביאה מרן ז"ל בסי' י"ב וסי' רמ"א מחודש ג' דמהני קנין והביא ראיה מפ' הכותב וכתב וז"ל ולענ"ד נראה שהרא"ש חולק ודעתו שאפי' קנין אינו מועיל שאם היה מועיל איך השיב מחילה א"צ קנין הא בענין כזה צריכה קנין ומועיל אלא נראה (דס"ל) דסבר הרא"ש שאין הקנין מועיל וההיא דכתובות אפשר דשאני התם שאין לאשה אלא שעבוד לבד יעו"ש והרב פרח מטה אהרן בח"ב סי' צ"א כתב על דברי מהרשד"ם וז"ל ואחרי המחילה רבה הראויה נראה שאין כאן נגוד וסתירה מדברי הרא"ש עם דברי הרשב"א דהרא"ש השיב לשואלו דבר ע"פ מדותיו דהשואל אמר דלא היה שם קנין וע"ז השיב לשואל דמחילה א"צ קנין ומיהו במשכון לא שייך מחילה דצריך שיהיה בלשון מתנה ולא היה צ"ל מה שלא נשאל עליו היכא דהוי קנין והרשב"א לפי ששאל השואל ואמר שעשה לו שטר והיה שם קנין להכי קאמר דהדין עם ראובן כל שקנו מידו נמצאו דברי הרא"ש והרשב"א שוין ולא פליגי והם דברים פשוטים ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריו שהרי דעת השואל להרא"ש היה דמשום חסרון קנין שלא היה שם קנין הוה ס"ל דמשום הא לא קנה והוא ס"ל דמחילה צריכה קנין והשתא שפיר מוכיח מהרשד"ם דאם איתא דבכה"ג מהני קנין הו"ל להשיב הדין עם ראובן דאע"ג דמחילה א"צ קנין מ"מ הכא צריכה קנין דמחילה לא שייך במשכון שהוא בעין וכו' והוי ממש תשובה לדברי השואל דרצה לפטור את עצמו מחמת חסרון הקנין ומשיב לא שכן הדין בכאן אע"ג דבעלמא אין צריכה קנין ומה לו לומר מחילה לא צריכה קנין וק"ל.
כבר ביארנו שכל תנאין וכו'. הרב משפט צדק ח"א סי' נ"ח הקשה להטור ז"ל דלפי דעתו דס"ל דבעינן תנאי כפול בין בממון בין באיסורא היאך כתב בסי' ר"ז ס"ב וצריך לחלק בין התנה הלוקח להתנה המוכר אפי' אי התנה הלוקח לא הוי תנאי מאחר שלא כפל וכה"ג תמה על הרא"ש והוסיף לתמוה עליו דאיך הביא בהלכותיו עובדא דההוא שכיב מרע דאינגיד ואתנח בפ' הרבית דף ס"ו כיון שהוא פוסק כר' מאיר אפי' בגיטין וקדושין דבעי תנאי כפול וכו' יעו"ש. וראיתי להכנסת הגדולה בסי' ר"ז הגהת הטור אות כ"ח שכתב על דברי הרב משפט צדק וז"ל ונ"ל דאין כאן קושיא לא על הרא"ש ולא על הטור דהרא"ש סובר דהלכה כר' מאיר ובכל מקום בעינן תנאי כפול וה"מ היכא דליכא אומדנא וגילוי דעת אבל היכא דאיכא אומדנא וגילוי דעת לא בעינן תנאי כפול וכדמוכח בעובדא דההוא דהוה בעי למיסק לארעא דישראל וס"ל להרא"ש דגילוי דעת או אומדנא מהני אפי' בגיטין ולפיכך הביא בהלכותיו הנהו ב' עובדי אחד בענין ממון ואחד בענין איסורא וכו' אבל אם בעובדא דממון אמר המוכר ללוקח קני לך שדי ואי מטרפי לך מגבינא ובעובדא דגיטין אמר קודם שנתרצה אע"פ שלא כפל תנאו תנאי גמור הוי משום דאיכא גילוי דעת יעו"ש. ואחרי המחילה רבה לא זכיתי להבין דבריו במ"ש שדעת הרא"ש הוא משום דלא הוה שם גילוי דעת דמשמע דאי הוה גילוי דעת מהני ואנכי הרואה להרא"ש בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ה) דבכה"ג אף גילוי דעת מקודם לא מהני שכתב במימרא דשמואל דהתקין בגיטא דשכיב מרע וז"ל לפיכך צריך ליזהר בכל התנאין שיהא תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ושלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד והא דקאמר בפ' הריבית ההיא דאמרה אי קיימת דידיך אנא ואמרינן פטומי מילי נינהו לר' מאיר לא אצטריך דבעי תנאי כפול אלא לאשמועינן דלרבנן לא מהני ומיהו יש דברים דלא בעינן אלא גילוי דעת כי ההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל וכו' יעו"ש. הרי דדעת הרא"ש הוא דהך טעמא לא אצטריך אלא לרבנן דלר"מ לא מהני אלא בתנאי כפול דוקא ולא בגילוי דעת שלא כדברי הרב ז"ל שכתב דאי הוה מגלי דעתיה לא הוה צריך תנאי כפול לר"מ ואי מהני אינו אלא בההוא עובדא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל והיותר קשה הוא דעיקר קושית המשפט צדק הוא מההיא דהרא"ש בפ' מי שאחזו שכן כתב שם וקשה על הרא"ש איך הרחיב הדיבור בפסקיו בהנהו עובדי ויראה בהדיא דאם היא אמרה קודם שנתרצה ושגמר בפיו ובשפתיו לתת דהוי תנאי טוב והרי מאחר שלא היה בו כפילת התנאי לא יועיל לדעתו שהרי בפ' מי שאחזו בפסקיו כתב וז"ל אתקין וכו' והא דאמרינן בפ' איזהו נשך וכו' לר"מ לא אצטריך דבעי תנאי כפול אלא לאשמועינן דאפי' לרבנן לא מהני יעו"ש (א"ה עיין להרב שער המלך בהל' אישות דף ל"ג ע"ב ועיין בס' פלפולא חריפא פ' איזהו נשך יעו"ש).