הטוען מטלטלין על חבירו וכפר בכל וכו' או שהודה במקצת וא"ל הילך פטור משבועת התורה וכו'. עיין בהרב המגיד ז"ל וכן פסק בעל התרומות בשער ז' ח"ב סי' ב' וכתב הגדולי תרומה וז"ל מוסכם מכל הפוסקים דהלכה כרב ששת וכו' יעו"ש. ולענ"ד נראה דדין זה במחלוקת הוא שנוי שהרי התוס' בסוגיין בד"ה ור"ש וכו' כתבו משם ספר חפץ דפסק כר' חייא דהילך חייב וכן הביא הגהות מיימוני בפירקין באות ז' משם רב עמרם בס' המקצועות ורבינו האיי וכן פסק ר"ת במהדורא בתרא וכ"כ בפ"ד וא"כ לא שייך למימר מוסכם מכל הפוסקים וכן ראיתי בס' זקן שמואל בסי' פ"ז ס"ג שיחס סברא זאת לרש"י לפי מ"ש הר"ן ז"ל לדעת רש"י דהילך לא משכחת אלא בפקדון ואילו רש"י ז"ל ס"ל בפקדון אפי' בכופר בכל חייב שבועה דאורייתא וכמ"ש הטור לקמן שם וכתב בשם יש מי שתירץ דהכא מיירי במחצה מלוה ומחצה פקדון והודה בפקדון וכפר במלוה וכו' יעו"ש ולענ"ד נראה שהוא כיון למרן החבי"ב שהביא קושיא זאת ממהר"מ די בוטון וכתב וז"ל ואפשר לישב דבריו כשתבע נ' דשל מלוה והודה לו בנ' של פקדון וא"ל הילך דאילו לא אמר ליה הילך היה חייב שבועת התורה שהודה במקצת וכו' ונראה דחסור לשון יש כאן וצ"ל שתבע מנה נ' של מלוה ונ' של פקדון וכפר במלוה והודה בפקדון וא"ל הילך עוד תירץ הר' זקן שמואל וז"ל ולי נראה דאפשר דרש"י יסבור לפסק הלכה דהכא קי"ל כר"ש ובכופר בכל בפקדון קי"ל כרמי בר חמא דבעי בד' שומרים כפירה והודאה דלא כרב חייא בר יוסף דאפי' בכופר בכל חייב ודלא כרבינו שכתב משם רש"י לקמן דס"ל כר"ח בר"י. ולפי קוצר ענ"ד נראה דברי הטור ז"ל הם שרירים וקיימים דרש"י ז"ל סובר כר' חייא בר יוסף בר"י ולא כרמי בר חמא דהא בפ' השואל דף צ"ח ע"ב איפסיקא דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה דתני במתני' ישבע השוכר ששכורה מתה והקשו בש"ס ואמאי ישבע והא מה שטענו לא הודה לו ומשני דא"ל אישתבע לי דמתה כדרכה וכו' וכתב רש"י וז"ל אישתבע לי וכו' ואפילו היא שכורה יש לי עליך שבועה שכן היא כדבריך דלית לן דרמי בר חמא דבעי כפירה והודאה בשומרים דס"ל כמ"ד עירוב פרשיות כתוב כאן וכי כתיב כי הוא זה אמלוה כתיב וכו' יעו"ש הרי להדיא כדברי הטור היפך מ"ש הרב ז"ל וצ"ע עוד תירץ שם דרש"י אפשר דפסק דלא כר' ששת וכמ"ש התוס' משם ס' חפץ יעו"ש. ולענין משכון אם חשיב הילך הטור ז"ל הביא מחלוקת דהר"י בן מיגש ז"ל ס"ל דלא חשיב הילך והרב המגיד כתב בשמו בפ"ד מהל' אלו שכן הוא דעת הרי"ף ובעל התרומות כתב דחשיב הילך וכו' יעו"ש בסמ"ע וש"ך ועיין בתשובת הרי"ף סי' פ"ח שכתב דחשיב הילך ואפי' שרוצה לפדותו אח"כ יעו"ש במפתחות ודוק. ומ"ש עוד רבינו אבל חכמי הגמ' תיקנו שישבע בכל אלו שבועת היסת וכו'. דעת רבינו כהרי"ף והוא כסתמא דש"ס דמייתי הא דרב נחמן ארישא דמתני' בפ' שבועת הדיינים דקתני מנה לי בידך אין בידי פטור ועלה קאמר ר"נ ומשביעין אותו שבועת היסת וכ"ש באומר הן ולמחר א"ל תניהו לי נתתי לך פטור דאיכא דררא דממונא כמבואר בהרב המגיד ז"ל. וראיתי להתוס' בפ' הגוזל (בבא קמא דף קי"ח) בד"ה ר"נ ור' יוחנן שכתבו וז"ל וכן נראה הלכה כלשון ראשון דלישנא קמא סתמא דגמ' קאמר לה אבל לישנא בתרא רב חביבא הוא דמתני לה וכו' יעו"ש וכן הוכיח הרא"ש ז"ל בפ"ק דמציעא ד"ה וז"ל ומיהו נראה דהלכה כלישנא קמא דסתמא דגמ' קאמר לה אבל לישנא בתרא ר"ח מתני לה וכו' וכן הוכיחו הרמב"ן בחי' לשבועות הנדפסים מחדש והריטב"א והר"ן בסוגיין. והוצרכתי לזה מפני שראיתי להרב גדולי תרומה בדף מ"ו שכתב וז"ל ועוד החזיקו האחרונים בסברא זו משום דלישנא קמא סתמא דש"ס קאמר לה ולישנא בתרא רב חביבא הוא דמתני להו אסיפא ע"כ ולפי מ"ש מפורש יוצא דמכת של קדמונים היא ואורייתא דילייהו היא ולא זכר ש"ר להתוס' והרא"ש והר"ן ז"ל ודעמייהו. נמצא ממ"ש שר"ת ורב האי ז"ל פליגי בדין זה ופסקו כר"ח דלא משבעינן ליה אלא בדאיכא דררא דממונא והרב בעל התרומות בשער ז' ח"א הביא ראיה להא דר"ת מההיא דפ"ב דקידושין דף מ"ג וז"ל גם יש ראיה מהא דקידושין דקתני והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבע שבועת היסת שליח והתם דררא דממונא איכא שהרי אומר לו קבלתיו ממך ונתתיו לו וכן אם טוען לויתי ופרעתי הו"ל דררא דממונא שהרי הודה שקבל עכ"ל. ואחרי המחילה רבה ראיה זו איני מכירה דהא לשיטת רבינו ודעימיה דפסקו כלישנא קמא כ"ש בדאיכא דררא דממונא דמתחייב היסת דכי תקנו רב נחמן ובית דינו שבועת היסת לגמרי תיקנו בין דאיכא דררא דממונא בין דליכא כמבואר שם בסוגיין וא"כ מה יושיענו זה שאמרו בגמ' והשתא דתקון רבנן שבועת היסת וכו' ולא נזכר שם אם התקנה היה לגמרי או לא ואיך יתחייב ממה שהענין הוא בדררא דממונא דבכהאי גוונא היתה התקנה דוקא באופן שדברי הבעה"ת לא זכיתי להבינם וצריך לי ישוב. וראיתי להמרדכי בפ"ק דמציעא סי' ר"ס שכתב וז"ל נקטינא ליה ואמינא ליה את שקלתיה וכו' ופרש"י ז"ל ומשבעינן אותו שבועת היסת ול"נ לר"ב דא"כ הו"ל לומר נקטינא ליה לדינא ותו דהכא ליכא דררא דממונא וכו' יעו"ש ולא ידעתי מי הגיד לו דרש"י ז"ל ס"ל דבעינן דררא דממונא דהא רב האיי ז"ל לא ברירא לן מאי דעתיה בזה כמבואר בדברי התוס' וגם דעת ר"ת הביא בהגהות מיימוני בדין שלפנינו שחזר בו בסוף ימיו וא"כ רובא דרבוותא ס"ל דלא בעינן דררא דממונא וא"כ יהיה כן דעת רש"י ז"ל ודוק (א"ה ס"ט עיין להרב ראש יוסף בסי' ע' סק"ד שכתב דשבועת היסת אפשר דהיא קדומה ושכחוה וחזר רב נחמן ויסדה מכיון שראינו לרש"י ז"ל בפ' כל הנשבעין בפי' המשנה דכתב ישבע היסת יעו"ש. ואחרי המחילה רבה מכבוד תורתו נראה דאשתמיט מיניה דמר מ"ש רש"י בשבועות דף מ"ח ע"ב ד"ה הא שאר שבועות וזה לשונו וכשנשנית זו בימי התנאים עדיין לא תיקנו שבועת היסת כי בימי רב נחמן תיקנוה ע"כ הרי דכתב רש"י דבימי התנאים עדיין לא תיקנו שבועת היסת היפך מ"ש הרב ז"ל אלא דקשה על רש"י דנראה דסותר ממ"ש בפ' כל הנשבעין עיין בב"ח בסי' צ"א ובאה"ע בקונטרס אחרון סי' ע' שישב דברי רש"י ז"ל).

כל מי שנתחייב שבועה מן התורה וכו'. כתבו התוס' בפ' שבועת הדיינים (שבועות דף מ"א) בד"ה ולמר בר רב אשי וכו' וז"ל אך מ"ש בסדר תנאים ואמוראים דמיפך שבועה כגון שהיה מחוייב שבועה חשוד וקאמר מר בר רב אשי דמפכינן אשכנגדו אין נראה דבחשוד לא איירי אלא בסמוך איכא בינייהו שכנגדו חשוד אלא כפי' הקונטרס יעו"ש. וראיתי להר' גדולי תרומה בשער ז' דף מ"ח ע"ג שכתב וז"ל ובעניותי דברים אלו מרפסן איגרי וכו' ונפלאתי הפלא ופלא איך אף וכו' ותו תמיה לי מילתא טובא היאך אפשר לפרש בשום אופן מאי דקאמר איכא בינייהו מיפך שבועה וכו' הוא בחשוד דהא לפי"ז בין למר בר רב אשי בין לדידן דלית הלכתא כוותיה בדרבנן כשהמחוייב חשוד מפכינן אשכנגדו ואתמהא דאפי' דנימא דל"ג מאי דקאמר לקמן איכא בנייהו שכנגדו חשוד וליכא טעמא דתקנתא לתקנתא לא עבדינן אכתי איכא למימר יציבא בארעא וכו' דהיאך אפשר דמי שהוא חייב שבועה דאורייתא כשהוא חשוד לא ישבע אידך ויטול אלא מפסיד וכשחיוב השבועה אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא פטור מכלום כשהוא חשוד יאמרו שישבע שכנגדו ויטול ודאי ענין זה אין השכל סובלו ונוסף ע"ז מה יאמר בההיא דריש שנים אוחזין דפריך השתא נמי ניחייביה מדרב נחמן ומשני תקנתא לתקנתא לא עבדינן ובאמת יגעתי למצוא איזה ישוב לפי' סדר תנאים ואמוראים ולא יכולתי וכו' יעו"ש. ולענ"ד נראה לישב קושיא זאת בדרך פשוט וזה הוא דבגמ' אמרינן מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן ומשני איכא בינייהו מיפך שבועה בדאורייתא לא מפכינן בדרבנן מפכינן ובעי עוד ולמר בר רב אשי דאמר באורייתא נמי מפכינן שבועה מאי איכא בין שבועה דאורייתא לדרבנן ומשני איכא בינייהו למיחת לנכסיה וכו' וע"ז באו דברי התנאים בהך דקאמר הש"ס ולמר בר"א דאמר בדאורייתא נמי מפכינן היינו בנתחייב חשוד שבועה דאורייתא דאז מדמי ליה לשבועה דרבנן לענין הפוך דכי היכי דבנתחייב שבועה דרבנן מפכינן ה"נ בנתחייב שבועה דאורייתא והוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל א"כ מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן כיון דמדאורייתא כשהוא חשוד נמי מפכינן ומשני איכא בינייהו למיחת לנכסיה אבל אין כונת סדר התנאים לומר דכי בעי הש"ס מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן הוא בנתחייב החשוד שבועה אלא על מר בר"א קאי וכן ראיתי להמרדכי שכתב וז"ל וכתב ר"י ומה שפירש דמר בר"א איירי בחשוד אינו אלא כדפי' רש"י וכו' יעו"ש וא"כ נתיישבה קצת קושית הגדולי תרומה ז"ל ועי' למהר"י בן לב ז"ל בח"ב בחי' לשבועות. וכן נראה ממ"ש המרדכי ז"ל קודם לכן וכן כתוב בתשו' מהר"ם בר ברוך ז"ל סי' רס"ג וז"ל ובספר תנאים ואמוראים כתוב דהלכה כמר בר"א בר ממיפך שבועה דאורייתא מיפך שבועה שנים שהיו דנין והיה אחד חשוד על השבועה וחייבוהו שבועה מר בר"א אמר מפכינן שבועה מן החשוד על שאינו חשוד וכו' יעו"ש הרי ג"כ דכונת סדר התנאים אינו אלא בדעת מר בר"א וכדכתיבנא.

מנה יש לי בידך בודאי וכו'. כתב הרב מהר"מ מאטאלון ז"ל הובאו דבריו בתשו' מהרשד"ם חו"מ סי' מ' וז"ל וא"כ בנידון דידן הוי כאילו אמר לויתי ממך מנה ואיני יודע אם פרעתיך והלה אומר איני יודע אם פרעתני דהואיל דטענו שניהם ספק אפי' לצאת ידי שמים אינו חייב ואע"פ שלא מצאתי זה בברור וכו' עם כל זה כד דייקינן בלשון הרא"ש ז"ל נראה שאין חילוק ביניהם שהרי גבי ההיא דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם החזרתי כתב דבהא מודה ר' יוחנן דחייב והשתא מודה למאן לאו לרב הונא ור' יהודה דאמרי בריא ושמא בריא עדיף הא אם היו שניהם טוענים בספק מוקמינן ממונא בחזקת מריה קמא ואפי' לצאת ידי שמים נראה נר' שאינו חייב שהרי כתב הטור שאינו חייב לצאת ידי שמים אלא בטענו בריא אבל בטוענו שמא לא מחייבינן ליה מפני שלא דקדק שיכול לומר דקדק ושכח שהרי אף התובע שכח וכו' יעו"ש באורך ועי' מה שהקשה עליו מהרשד"ם ממ"ש הטור בסי' נ"ט ועיין במרן החבי"ב ז"ל שם בסי' נ"ט. ולענ"ד קשה לי ממ"ש הטור ז"ל שם בסי' ע"ה ס"ט וז"ל לא תבעו שום אדם אלא מעצמו אמר לחבירו הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך פטור ואם בא לצאת ידי שמים חייב לשלם וכו' והשתא אם בלא תבעו חייב לצאת ידי שמים ואפי' שלא נכנס לבית הספק בתבעו בספק מי גרע וצריך יישוב ועיין בתשובת מרן החבי"ב ח"א סי' מ"ד וקל"א.