Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אבל שדה הבעל ושדה האילן אינה מיום ליום אלא שכיון שאכלו שלש תבואות ממין אחד הרי אלו כג' שנים וכו'. דעת רבינו כדעת ר"ח דמחלק בין שדה בית השלחין לשדה הבעל וכמ"ש הטור ז"ל בסי' קמ"א וז"ל והרמב"ם כתב ששדה הלבן ושדה האילן א"צ מיום ליום אלא כיון שאכל שלשה תבואות הוי כג' שנים וכ"כ ר"ח והרמ"ה וכו' והוא כפי מ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' בדעת ר"ח דבתחילה הביא פי' דקל דיופרין שמוציא שני פירות בשנה ולשמואל הוי חזקה ודחה אותו מירושלמי דמוכח דשמואל בעי אכילה של ג' שנים וכו' ועוד מביא לשון אחר שפי' ר"ח דקל שמשיר פירותיו ופי' וז"ל ונראה שהם התמרים הנושרים שאינם מתבשלין באילן והן מתמתקים בחמה באילן עצמו אחר שנתלשו או בשדה כמו שהזכירו בפסחים ולרב דאמר ג' שנים שלמות בעינן כיון שנשר קודם וצריכין לקרקע למתקן בחמה בין הכיפין והשיצין לא עלתה לו חזקה עד גמר בשולו בשדה ולשמואל משיכנס לבית הרי זו חזקה שזו היא גדירתן של אלו ע"כ. נמצא דבין לפי' דקל דיופרין בין לפי' דקל שמשיר פירותיו לר"ח לא בעי לשמואל ג' שנים מיום ליום שלא כדעת רשב"ם שפי' דלפי' דקל שמשיר פירותיו בעי שמואל ג' שנים מיום ליום שלדעתו ז"ל אין הכרח בדברי ר"ח כמאן מהפי' נקיט לדינא והטור נמשך למ"ש הרמב"ן ז"ל ונראה לענ"ד שלזה כיון מרן שכתב ור"ח פי' דקל שמשייר פירותיו והרמב"ן בחי' ביאר דברי ר"ח עיין עליו ע"כ דהכונה דהטור שכתב שר"ח סבר כרבינו שא"צ מיום ליום הוא לפי מה שפי' הרמב"ן. ומעתה קשיא לי טובא למ"ש להרב ב"ח ז"ל אבל הרמב"ם תופס עיקר פי' בתרא של ר"ח ותימה מנ"ל הא לרבינו דר"ח ס"ל פי' בתרא עיקר דמפי' רשב"ם ז"ל וכן מדברי הרמב"ן בחי' שמביאו פי' ר"ח נראה שלא הכריע כאחד מהפירושין ע"כ ולא באתי אל כוונתו דאיך משוה פירוש רשב"ם עם הרמב"ן דהא להרמב"ן בין לפי' דקל דיופרין בין לפי' דקל דמשיר פירותיו לכולהו פרושי לא בעי מיום ליום וכמבואר ומאי הבין בדבריו ולומר דהבין שהכונה היא אחר ג' שנים זה אינו לפי מאי דס"ל להרמב"ן דאפי' לרב לא בעי מיום ליום ויפרש דברי ר"ח בהיפך דאפי' לשמואל לא סגי בלא ג' שנים והכחידה תחת לשונו זה קשה מן הראשונה וכעת דבריו צריכין לי ישוב ומיהו בהא דהקשה הרמב"ן לר"ח למאי דמפ' דקל דיופרין ממאי דאמרו בירושלמי אמר שמואל זו דברי ר' ישמעאל אבל חכמים אומרים ג' שנים קציר ג' שנים בציר ג' שנים מסיק פי' ג' שנים יקצור את תבואתו וימסוק את זיתיו ויבצור את ענביו אלמא ג' שנים בעי ע"כ. נראה דאפ"ל בדעת ר"ח דס"ל כמ"ש רבינו יונה בעליותיו הביאו הר"ב ז"ל וז"ל אי ק"ל הא דמשמע בגמ' דלרבנן אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי לא הוי חזקה ומ"ש מדקל נערה לא קשיא כיון דשאר דקלים אין עושין פעמים בשנה זו שעושה פעמים בשנה הרי היא עומדת במקום ב' שנים ע"כ וא"כ אמור מעתה שזה הוא היתה כוונתו. וראיתי למרן החבי"ב ז"ל שם בהגה"ט אות ג' שכתב וז"ל אמנם יש לתמוה על מהרש"ח ז"ל היכן ראה בדברי רשב"ם דהלכה כרב דבעי ג' שנים שלמות ומיום ליום שרשב"ם לא כתב אלא ולפי הלשון הזה אפי' שמואל לא בא לגרוע מג' שנים והכי קי"ל ע"כ ולשון זה מתפרש והכי קי"ל כשמואל וכו' יעו"ש וקשה טובא דבאמת כן הוא ברשב"ם בפי' דפסק כרב שכתב בדברי רב וז"ל זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא וכו' אבל חכמים אומרים חזקתן ג' שנים בכל דבר מיום ליום ואליבייהו דהני רבנן פרישנן בה פירקין דטעמא דג' שנים וכוותייהו דהני רבנן אליבא דרב קיימי כדמוכח בסוגיא דמכילתין וכו'. הרי דעת רשב"ם בבירור דפסק כרב וצ"ע. שוב ראיתי בס' מחנה יאודה הנדפס מקרוב שהקשה כן. ועוד הקשה במ"ש בדברי רשב"ם והכי קי"ל מתפרש והכי קיי"ל כשמואל וכו' לא ידעתי מה הוא הכוונה דאף אם נאמר דקאי לשמואל היינו דוקא בסוג מעשה החזקה דמי שהחזיק בשדה של דקל נערה שמשיר פרותיו דלא החזיק אפי' בג' שנים אבל בזמן החזקה לא נחלקו דבעינן מיום ליום דלכו"ע בעינן מיום ליום. ועוד כתב שאפי' זה אינו מדברי רשב"ם אלא מלשון ר"ח אבל רשב"ם אפשר שסובר דהלכה כשמואל וכו' וקשה דא"כ נמצא דר"ח הכריע בין ב' הפירושין וסובר דלא פליגי בזמן החזקה דבעינן מיום ליום ואיך כתב הטור ז"ל וכ"כ ר"ח בדעת רבינו ואינו כן לפי דברי רשב"ם היפך מה שרצה לתרץ הוא בתחילת דבריו ועוד יש להקשות עליו כמו שיראה המעיין ודוק.
טען בעל החצר וכו'. כתב הטור ז"ל בסימן ק"מ דאף בעדות השכנים אם יוסיף לטעון ראיתיו שיצא בלילה אחר שישנו השכנים לא הוי חזקה וכו' וראיתי להרב מחנה יאודה הנדפס מקרוב שהקשה להטור דא"כ בעובדא דשכוני גוואי אמאי קאמר רבא דמוקמינן בידא דלוקח עד שיביא ראיה המערער דבשכוני גוואי הוה אמאי לא מהימן בטענתיה במיגו דאי בעי טעין אני ראיתיו יוצא בלילה דהא התם על כרחך לא מיירי אלא בעדות השכנים דאי בעדות השוכרים וכו' אלא ודאי דלא מיירי בעדות השוכרים אלא עדות דעלמא או בעדות השכנים א"כ כי טעין בשכוני גוואי הוה להימניה במיגו דראיתיו יוצא בלילה דבכהאי גוונא לא מהני עדות השכנים וי"ל וכו'. ולענ"ד נראה לישב דמיגו כי האי הוי מיגו להוציא דרבא ס"ל דכל שהחזיק ג' שנים ויש לו עדים הו"ל מוחזק כנראה מפי' רשב"ם ז"ל יעו"ש וא"כ הוי מיגו להוציא דבהאי מיגו רוצים להוציא הבית מהמוחזק ולאוקמא ביד המערער והרא"ש ז"ל הוא מהסוברים דמיגו להוציא לא אמרינן כמבואר בדברי מרן החבי"ב בכללי מיגו יעו"ש. עוד כתב הטור לקמן משם ר"י ז"ל בס"מ וז"ל וכתב עוד שאם יטעון המחזיק בבי"ד קודם שיבא המערער יעידו לי השוכרים בפניכם לפי שאם יבא שום אדם לערער שוב לא יהיו השוכרים כשרים כיון שפרעו לי השכירות טענתו טענה ולא הוו נוגעין בעדות כיון דלא הוה מערער קמן וכו' יעו"ש וראיתי להרב ט"ז שם שהקשה וז"ל אלא דקשיא לי במ"ש הטור כיון שאין המערער לפנינו מ"ש מסי' ל"ו ס"ו בטור בדין לוקח ראשון לא יעיד לשני וכתב הב"י בשם ר"י ז"ל הטעם דחייש לוקח ראשון שמא קרקע בגזלה היא והיום או למחר יבא הנגזל וכו' וכ"ש כאן שהשוכרים רואין שזה המחזיק גובה מהם עדות על כרחן בודאי יודע הוא שיש לו תביעה מן המערער והם מרגישין בזה ויעידו עדות שקר שלא יצטרכו לשלם השכירות וצ"ע עכ"ל. ולפום ריהטא יש להשיב דלא דמי דשאני התם דזה לוקח ראשון כיון שרואה שיצא המערער דגזלה לוקח שני מחמת מוכר שפיר איכא למיחש דלוקח יחוש אף על שלו שמא יצא מערער דגזלה ורוצה להעמידו בידו ומשו"ה אינו מעיד אא"כ אית ליה למוכר או ללוקח שני קרקע אחר דכולי האי לא חייש אבל כאן דאין מערער אלא שחושש המחזיק שמא יבא מערער ויערער והוא רוצה להיות בטוח בקרקע משום הא מי זה אמר דחיישי העדים להעיד על מה דלא חזו ומאי כל שכן איכא. ברם קושטא דמילתא הוא דר"י ז"ל עיקר ראייתו הוא מהתם וכמו שמביאו הר"ב בשיטה מקובצת בסוגיין וז"ל הרשב"א ומו"ה פי' לייתו וליסהדו לי דאתא לאוסופי וכו' ואע"ג דלא נקטי אגרא בידייהו כיון דאין כאן מערער לא חשבינן נוגעין בעדותם דלא חיישינן במה דלא חזו וכאותה שאמרו לקמן בפירקין לוקח ראשון מעיד ללוקח שני והוא דאית ליה ארעא אחריתי ואין מחזיקין אותו בנוגע בעדותו אע"פ שאין ידוע כמה המוכר חייב מפני שאין אדם חושש ממערער שאינו ידוע וה"נ לא שנא ע"כ הרי להדיא דטעמא דמילתא דהתם לדעת ר"י ז"ל לאו משום דשמא יביא מערער שהמוכר גזלה כדי שנאמר ה"נ ניחוש שמא מרגישין העדים שיש מערער ויעידו עדות שקר כדי שלא ישלמו שנית וכדברי הרב ז"ל אלא היינו טעמא משום שמעמידה בפני בע"ח וכדפי' רשב"ם וסגי ליה בדאית ליה ארעא אחריתי אע"ג דאינו ידוע כמה חייב המוכר מפני שאין אדם חושש ומתיירא ממערער שאינו ידוע והא דאצטריך שיהיה ללוקח שני או למוכר קרקע אחר מפני שידוע שיש לו בע"ח שכן נראה מדבריו שכתב אע"פ שאין ידוע כמה חייב המוכר וכו' כנראה דס"ל דטעמא דצריך שיהיה קרקע אחר הוא שידוע שיש לו בע"ח ובזה כיון לתרץ מה שהקשה ר"י לרשב"א ועיין להרמ"ה שם ודוק.
ג"ש שאמרו צריך שיהיו רצופות זו אחר זו וכו'. עיין בהרב המגיד ובגמ' אמרו א"ר חמא מודה רב הונא באתרא דמוכרי באגי והקשו פשיטא ומשני לא צריכא דאיכא דמוביר ואיכא דלא מוביר והאי גברא מוברא קמ"ל דא"ל חד ארעא בכוליה באגי לא מצינא לינטר אי נמי בהכי ניחא לי דעבדא טפי ע"כ וראיתי להרמ"ה ז"ל הנדפס מקרוב שכתב וז"ל ונפק"מ דאי ליכא ארעא דסמיכא ליה דמזדרעא בכל שתא אע"ג דלא מהני בורא בההוא אתרא למעבד טפי מצי א"ל חדא ארעא בכוליה באגי לא מצינא דמינטר ואי אית ארעא דסמיכי ליה ולא מוברי ומהני בורא בההוא אתרא למעבד טפי מצי אמר הכי ניחא לי דעבדא טפי עכ"ל. והנה הרי"ף ורבינו והרא"ש ז"ל לא הביאו כי אם תירוץ ב' בהכי ניחא לי דעבדא טפי כנראה דבהך תירוצא שייך בכל גוונא ובכל מקום ומשו"ה לא הזכירו תירוצא קמא דחד ארעא בכוליה באגי לא מצינא למינטר דשייך היכא דלא מהני בורות אלא ש"מ דבכל מקום מהני טענת בהכי ניחא לי דעבדא טפי. אמנם מדברי הטור ז"ל בסי' קמ"א הוכיחו דס"ל דאיכא מקום דלא מהני בורות והתם לא מצי טעין בהכי ניחא לי דעבדא טפי וכמ"ש מרן בס"ג וז"ל וסובר רבינו דלתירוצא קמא כשעומדת בין שדות בורות הוא דאי לאו הכי א"א למיטען חדא ארעא אפי' אם יודע שהיא טובה ואינה צריכה להוביר שייך האי טעמא אבל לתירוץ ב' אע"ג דלא קיימא בין שדות בורות שייך וכיון דאיכא דמוביר טענתיה טענה עכ"ל והרב ב"ח ז"ל שם פי' הדברים ביותר וכתב בסוף דבריו וז"ל ומשמע להדיא דאם ידוע שהיא טובה וא"צ להובירה ועומדת בין שדות שזרועות לא הוי חזקה אם הובירה ע"כ יעו"ש ועיין במהרש"ח בביאורו והביא דבריו מרן החבי"ב ז"ל בהגב"י אות ה' וז"ל ולפי"ז יש לתמוה על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא הביאו תירוץ זה מהרש"ח בביאורו ע"כ אלא דקשיא לי תחילת דברי הב"ח ז"ל שכתב ולמד רבינו מפי' רשב"ם דהני תרי טעמי לצדדים קאמר להו וכו' דמדברי רשב"ם לא ראיתי שום הוכחה דלתירוץ בתרא היכא שהשדה טובה דלא מצי טעין בהכי ניחא לי דעבדי טפי. וראיתי בס' מחנה יאודה הנדפס מקרוב שכתב דדברי הטור ז"ל וז"ל משמע דס"ל דאיכא נפקותא בין הני תרי טעמי דטעמא דהכי ניחא לי לא שייך אלא היכא שאיננה טובה וכו' ולא משמע כן מדברי הרא"ש דלא מייתי אלא תירוץ בתרא וגם הרמב"ם לא הזכיר טעמא קמא ונראה דס"ל דטעמא דהכי ניחא לא שייך בכל השדה ולא נפק"מ מטעמא קמא ודברי רבינו צ"ע עכ"ל. ות'ם אני איך לא הביט במרן החבי"ב שהביא משם מהרש"ך ז"ל שהקשה כן ועוד ק"ל במ"ש משמע דס"ל דאיכא נפקותא בין הני תרי טעמי וכו' והוא מתורת מרן ז"ל שכ"כ בדברי הטור דאל"כ מה הבין בדברי מרן וכמ"ש הב"ח ז"ל פי' דברי מרן והרב ז"ל יושב ודורש כמשה מפי הגבורה. ומ"מ לענין דינא אשכחנא פתרי לדברי הטור דסברתו היא סברת הרמ"ה ז"ל דמחלק בין ארעא לארעא ואיכא דוכתי דלא מהני לומר בהכי ניחא לי דעבדא טפי וכדכתיבנא ודוק.
אכלה האב שנה והבן שתים וכו'. עיין בטור ז"ל שכ"כ בסי' קמ"ד וכתב ע"ז מרן החבי"ב ז"ל בהגהות הטור אות א' וז"ל אמר המאסף בדין זה יש ג' סברות הסברה ראשונה היא סברת רשב"ם שכתבו התוס' ברפ"ב דכתובות ובפ' חזקת דצריך שיהיה הבן גדול בתחילת החזקה כשהתחיל אביו להחזיק הסברא הב' היא סברת רש"י והתוס' שם דצריך שיהיה הבן גדול כשמת אביו אף אם כשהתחיל אביו להחזיק היה קטן הויא חזקת וכו' הסברה הג' היא סברת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א דאפי' אם היה הבן קטן אחר שמת האב חזקתו חזקה ויראה שלזה הסכים הנמוק"י בפ' חזקת וכו' יעו"ש. ולענ"ד אחרי המחילה רבה מכבוד רבנותו לא זכיתי להבין דבריו שהרי התוס' שהביאו לרשב"ם בפ"ב דכתובות אינו מענין זו כלל דהתם הוא היכא דאחר מחזיק בנכסי קטן דאין מחזיקין בנכסי קטן ואפי' הגדיל ומפרש רשב"ם דאפילו התחיל להחזיק בפני אביו ומפרש ר"ת לדעתו לברייתא דקתני אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני הלוקח מן הבן שנה ה"ז חזקה דמיירי כשהבן היה גדול כשהתחיל להחזיק זה ולרש"י והתוס' כשהיה גדול בשעת מיתת אביו יעו"ש אבל ברישא דברייתא דמיירי שהקטן מחזיק בנכסי אחרים והתחיל אביו להחזיק שנה בזה לא דבר רשב"ם ואפשר דס"ל כדעת רבינו דמחלק בין אחר המחזיק בנכסיו דלא מהני אפי' שהתחיל בחיי אביו ובין הוא המחזיק בנכסי אחר היכא שהתחיל אביו להחזיק וכמ"ש הרב המגיד בדין שלפנינו. ולא עוד אלא דאפשר דס"ל כסברת הרמב"ן והרשב"א דאפי' שלא התחיל אביו להחזיק שנה אלא מיניה וביה התחיל להחזיק מהני ליה חזקת ג' שנים וכמ"ש הרה"מ בפי"ג ועיין בלח"מ וכן נמי קשה במ"ש עוד בסברא ב' בעד רש"י ותוס' קשה בהכי שהתוס' לא דברו מזה כלום וכן נראה להוכיח מדברי הרה"מ ז"ל בפי"ג שהביא סברא זאת בשם קצת המפרשים דלא מהני חזקת קטן אפי' בא מכח אביו וסברת הרמב"ן והרשב"א דסוברים דחזקת הקטן הוייא חזקה ושרבינו מחלק בין בא מכח אביו דמהני לבא מכחו יעו"ש ואילו לסברת רשב"ם לא הזכיר מוכרח דמהא ליכא למשמע מידי. וא"ת היא גופא תיקשי למרן ז"ל שבדין זה מביא להתוס' ורשב"ם ומה ענין זה לזה אמינא דגם על מרן יש להקשות כן וכמו שכן ראיתי למרן החבי"ב ז"ל במהדורא בתרא שהקשה משם מוהר"א מוטל ז"ל בתשו' כת"י והוא ז"ל יצא לישע מרן ותירץ בתירוץ ב' דהנכון הוא דט"ס הוא שהביאו בסעי' ג' ושייך לקמן בסעיף ד' והעד על זה שבס"ד לא נזכר דברי התוס' כי שם ביתו אלא ודאי שמרן ז"ל בס"ד אמרן יעו"ש והרואה יראה דתירוץ זה לא שייך למ"ש הוא במקום אחר אם לא שנאמר שהרב ז"ל בו בפרק היה סבור בדעת מרן ב"י דלרשב"ם ה"ה בקטן המחזיק בנכסי אחר דכי אהדדי נינהו ולזה כת' ג' סברות ומ"מ אם איתא להא איך לא הרגיש במ"ב מזה ובפרט דמה שהליץ בעד מרן ז"ל לא יגהה מזור למ"ש הוא ז"ל והדבר צ"ע.
אכלה בפני האב וכו'. כתב הרב המגיד משם הרשב"א ז"ל שא"צ מכירה בשטר וכן נראה מדברי רבינו שלא הזכיר שטר ועיין במרן כ"מ ז"ל שכתב שנעלם מעיני הרה"מ ז"ל מ"ש רבינו בפט"ו מהל' אלו וכו' ועיין בהרב לח"מ שם מה שהליץ בעד רבינו והרשב"א יעו"ש. והטור בסי' קמ"ד הביא משם ר"י דאם מכר המערער בלא שטר הוי מחאה כדעת רבינו והרשב"א וכתבו הרב ב"ח והפרישה דמהרש"ל ז"ל הגיה רבינו יונה והטעם משום דר"י ס"ל בהיפך כמ"ש התוס' בד"ה ואי ס"ד וכו' יעו"ש ועיין למרן החבי"ב ז"ל בהגה"ט אות ב'. ואנכי הרואה לרבינו יונה ז"ל הביאו הר"ב בעל השיטה מקובצת בסוגיין בדף ל"א וז"ל אכלה שבע אין לך מחאה וכו' עלה בידינו א"ל ראובן לשמעון וכו' באיזה מכירה אמרו דהוי מחאה במכירה בשטר שהיא בפרהסיא והקול נשמע ויש למחזיק להיזהר בשטרו אבל במכירה בעדים אינה בפרהסיא כל כך כמו מחאה ואין הקול נשמע כדי שיזהר המחזיק בראייתו לפיכך צריך הלוקח למחות עד שלא יגמור המחזיק ג' שנים באותה שדה ואם לא מיחה בידוע שהיה ברור לו שזה המחזיק לקחה מתחילת הזמן שהחזיק בה קודם מקחו של זה ע"כ. ונראה דמ"ש עד שלא יגמור המחזיק ג' שנים באותה שדה וכו' היינו לומר משהתחיל להחזיק באותה שדה הרי דלא מהני מכירה בעדים לדעת רבינו יונה ולא לומר מ"ש הרב לח"מ בדעת רבינו שהשטר הוא דלא מהני לחזקת דבתר לקיחת המערער כמבואר. וראיתי בס' מחנה יאודה הנדפס מקרוב בסי' קמ"ו סל"ב שעלה ונסתפק בדעת רבינו יונה ז"ל וז"ל ויש להסתפק בדין זה דאפשר דעד כאן לא אמרו הר' יונה ז"ל אלא דוקא במתרץ דיבוריה ואומר שני חזקה טובא קאמינא שזה סותר דבריו הראשונים לגמרי דקאמר ג' שנים אך אם מתרץ דבוריה ג' שנים דקא אמינא היינו לומר קנייתי קדמה לקנייתך ג' שנים דנמצא דזה שבע שנים שהקרקע בידי ואפשר דמהימן יעו"ש שלא הכריע ועיין בשיטת הרמ"ה שכתב בפשוט בסוגיין דמהני וז"ל וכ"ש היכא דא"ל מי סברת שלשה שנים דבתר זביני דידך קא אמינא אנא ג' שנים דמקמי זביני דידך קאמינא דלא קא הדר ביה מטענתיה קמייתא כלל וכו' יעו"ש.
וכן האוכל כל פירות האילן וכו'. עיין בהרב המגיד שכתב וז"ל ועיקר הפי' דנהרדעי הוו סברי שאע"פ שהקונה ב' אילנות וא"צ לומר אחד אין לו קרקע זהו תחתיהן וביניהן וחוצה להן אבל מקום האילן קנוי לו לשטוח בו פירות או לחפור בו וכו' ולזה הפי' הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל והוא דעת רבינו ורבו ז"ל ע"כ וכתב הרב לח"מ ז"ל דהרה"מ ז"ל בא לאפוקי מפי' רשב"ם שפירש דנהרדעי סבירא להו דאם מתו יטע אחרים תחתיהם ומפי' התוס' שפי' דהיינו שלא יוכל המוכר לחפור תחתיו לכך כתב שהעיקר כפי' ג' שיש לו כח לקונה לשטוח בו ולא כפי' רשב"ם ותוס' ז"ל אי נמי כונת הרה"מ ז"ל כדברי רשב"ם ואתא לאפוקי מפי' התוס' ומ"ש לשטוח בו פירות ה"ה ליטע אחר תחתיו דמאי שנא הא מהא וכו' יעו"ש. ולענ"ד אחרי המחילה רבה אין נראה בכונת הרב המגיד דס"ל לרבינו כפי' רשב"ם ז"ל דהא עלה מסיק ולזה הפי' הסכימו הרמב"ן והרשב"א והרואה להרמב"ן בחי' עיניו יחזו שפי' כמ"ש הרה"מ ובתר הכי הביא פי' ר"ח ורשב"ם ז"ל וכתב וז"ל ולא דייק לן כלל דא"כ קשיא מתני' דקתני בה ואם מתו לא קנה קרקע ומתניתא תנא ואם מתו לא יטע אחר תחתיו כדאיתא בפ' הספינה ושויתינהו לנהרדעי טועין בדבר משנה ותו דרבא גופיה ליקשי עלייהו ממתני' הנ"ל וכו' יעו"ש וגם הרשב"א ז"ל הביא פי' ר"ח ורשב"ם והקשה עליהם ממתני' הנזכרת ופי' כמ"ש הרמב"ן ז"ל והביאו הרב בשיטה מקובצת וא"כ איך יתכן לומר דמ"ש הרה"מ ז"ל לשטוח בו פירות דה"ה ליטע אחר תחתיו ושלזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל והם בעצמם דחו זה הפי' אלא ודאי הוא כמ"ש מעיקרא. ומ"ש הרה"מ בסוף דבריו והוא דעת רבינו ורבו ז"ל עיין בס' מחנה יאודה בסימן קמ"א הנדפס מקרוב מה שהקשה ע"ז. ודע דהרשב"א כשהקשה עליה דרשב"ם ממתני' דהקונה ב' אילנות לא קנה קרקע וכו' כתב וז"ל ואפי' ר"מ דפליג התם ואמר קנה קרקע מודה הוא דאם מתו אין לו קרקע דההיא דברי הכל היא וכו' יעו"ש וקשיא לי טובא ממ"ש בתוספתא בפ"ד וז"ל הקונה אילן אחד בתוך של חבירו ה"ז לא קנה קרקע וכו' קנה ב' קנה קרקע וכו' נקצץ האילן או שיבש הקרקע של בעל האילן דברי ר"מ וחכמים אומרים לא קנה לא קרקע ולא את האילן עד שיקנה ג' קנה ג' קנה קרקע נקצץ האילן או שיבש הקרקע של בעל האילן יעו"ש הרי לר"מ מפליג בין אחד לשנים דבאחד לא קנה קרקע ובשנים קנה ואם נקצץ או שיבש הקרקע של בעל האילן ובודאי שהכונה הוא ליטע אחר תחתיו דומיא דקנה ג' לחכמים ואיך כתב הרשב"א דבשנים אפי' לר"מ לא יטע אחר דההיא דברי הכל היא ולא זכר מהך תוספתא אם לא שנאמר דקנה קרקע דר"מ לאו כקנה קרקע דחכמים דלר"מ הוא למשטח ביה פירי וכיוצא ולחכמים אפי' ליטע אחר במקומו והוא דוחק. ומ"מ לא תעזוב נפשי לשאו'ל להי"מ שהביא שם בתוך דבריו וז"ל וי"מ דנהרדעי כר"מ ס"ל דאמר הקונה ב' אילנות יש לו קרקע ולא ליטע אחר תחתיו קאמר אלא למשטח ביה פירי או לחפור בו בור ומערה אלא דאתו נהרדעי לאשמועינן דר"מ לאו דוקא ב' קאמר אלא אפי' אחד ואמר להו רבא דלא דאפי' ר"מ לא אמר אלא ב' אבל בא' לא וכו' יעו"ש. ומהך תוספתא דכתיבנא נראה דלא כוותייהו דהא קתני אילן אחד בתוך של חבירו לא קנה קרקע כל שתחתיו וחוצה לו כמלא אורה וסלו וזה אינו רשאי לזורעה קנה ב' קנה קרקע וכו' נקצץ או שיבש הקרקע של בעל האילן דר"מ וכו' הרי להדיא דקא מפליג ר"מ גופיה בין אחד לשנים דאפי' אם נאמר דמ"ש הקרקע של בעל האילן ר"ל למשטח ביה פירי או לחפור בו בור שיח ומערה אבל ליטע אחר תחתיו מודה להו לרבנן דלא יטע וכדכתיבנא לדעת הרשב"א מ"מ תיקשי להו לנהרדעי איך מצו למימר דבקנה אילן אחד נמי קנה קרקע לר"מ דהא מהך תוספתא נראה בהיפך דקתני לא קנה קרקע וגם לרבא קשה דמה להקשות מסברא בעלמא תיקשי ליה מהתוספתא וכמו שהקשו הרמב"ן והרשב"א עליה דר"ח ורשב"ם ז"ל ודוק.