שהשטר לא תועיל בו בכפירתו והרי כל נכסיו משועבדין וכו'. עיין בהרב המגיד ז"ל שכן כתב הרי"ף ז"ל בהלכות בפ"ק דמציעא מהכרח השמועה אשר שם וכתבו התוס' בד"ה אין נשבעין וז"ל אבל לר' יוחנן דאמר בפ' שבועת הפקדון כופר בממון שיש עליו עדים חייב עליו קרבן שיש עליו שטר פטור משום שכופר שעבוד קרקעות דבעדים לא חשיב שעבוד קרקעות אע"ג דסבר ר"י שעבודא דאורייתא היינו משום דכיון שהפקיעו חז"ל השעבוד במלוה על פה משום פסידא דלקוחות חשיב כאילו מחל לו השעבוד ומיירי דאית ליה משועבדים ולית ליה בני חרי דאי אית ליה בנ"ח אפי' יש עליו עדים פטור ואי לית ליה אפילו משעבדי אפילו יש עליו שטר חייב ע"כ. ולענ"ד נראה שדעת התוס' דלא כהריטב"א ז"ל שכתב שם בשי' בדף ג' עליה דר' חייא דאמר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ועדים מעידים שחייב לו נ' נשבע וכו' אע"ג דקי"ל שעבודא דאורייתא ואחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ גובה מנכסים משועבדים מ"מ השתא דתקון רבנן מלוה ע"פ אינו גובה מנכסים משועבדים דלית ליה קלא לאו כפירת שעבוד קרקעות הוא ומחייב שבועה וכו' וכ"כ הר"ן בר"פ שבועת הדיינין וכו' יעו"ש כנראה שאינו גובה מן הלקוחות לאו שעבוד קרקעות מקרי ואף דאית ליה מקרקעי בני חרי ואילו להתוס' ז"ל משנו בדיבורייהו דמיירי דאית ליה משעבדי ולית ליה בנ"ח אפי' שיש עליו עדים פטור וכו' ובודאי דהיינו טעמא דהוי שעבוד קרקעות כמבואר. אשר בזה אשכחנא פטרי למ"ש הטור ז"ל בסי' פ"ח ס"ל וז"ל אבל התוס' כתבו דאפי' מלוה ע"פ ליכא שום שבועה דאורייתא לא במודה מקצת ולא בהעדת עד אחד כיון דקי"ל שעבודא דאורייתא א"כ כל מלוה הוא שעבוד קרקעות לא משכחת שבועה דאורייתא אא"כ אין לו קרקע או שמחל השעבוד וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל ולכאורה יש להקשות דכיון דהשתא דתקון רבנן מלוה ע"פ אינו גובה מלקוחות וכדכתיבנא משם הר"ן והריטב"א ז"ל א"כ למה הצריך שלא יהא ללוה קרקע או ימחול לו השעבוד כיון דמלוה ע"פ אינו גובה מלקוחות א"כ ליכא שעבוד קרקעות ואף דאית ליה קרקע מבנ"ח וכאמור וכמו שכן ראיתי להרב בית ישחק הנדפס מקרוב בפ"ח מהל' שבועות הי"ג ובפי"א מהל' מלוה ה"ד שהביא דברי הריטב"א והר"ן ז"ל ודברי התוס' וכתב וז"ל כנראה שהתוס' סברי כדעת כל הני רבוותא ומעתה תמיה לי טובא על מרן ז"ל דקא מייתי דברי התוס' שהם מ"ש בפ"ק דמציעא והוא תימה שהרי לפום קושטא דמילתא לא נפק"מ מידי שהרי בתר דתקנו רבנן דלא גבי ממשעבדי חשיב שפיר כאילו מחל השעבוד השתא אי נמי אית ליה קרקע ולא מחל בפי' השעבוד שפיר משבעינן ליה שבועת התורה וכו' יעו"ש שהניחו בצ"ע ואחרי המחילה ליתא להני מילי לדעת התוס' דפ"ק דמציעא דאף לבתר התקנה דמלוה ע"פ לא גבי מלקוחות מ"מ שעבוד קרקעות מקרי אי אית ליה בנ"ח היפך הני רבוותא ומשו"ה הצריך הטור ז"ל שלא יהא ללוה קרקע או שימחול השעבוד דהתקנה לא מהני אלא היכא דלית ליה קרקע בנ"ח אז הוא דמהני למשועבדים דוקא ברם אי אית ליה בנ"ח מה יושיענו תקנת חכמים לדעת התוס' ואפשר דלזה דקדק הטור ז"ל בלשונו לומר דלית ליה קרקע ולא אמר משעבדי ורצונו לומר לקרקע בנ"ח או שימחול השעבוד דאז לא איכפת לן אי אית ליה בנ"ח זה נראה לענ"ד בכונת הטור ז"ל. וראיתי להרב גדולי תרומה בשער ז' ח"ב סי' י"ד שהקשה בדברי התוס' והרא"ש אלו וז"ל ועיקר דברי התוס' והרא"ש ז"ל יש לי מקום עיון דלדידהו למ"ד שעבודא דאורייתא אי לאו דמחל או דלית ליה קרקע לא משכחת לה שבועה במודה מקצת וקשה טובא א"כ מתני' דסלעין דינרין דאיפליגו ר' שמעון בן אלעזר ור' עקיבא היכי מיירי אי בדאית ליה קרקע ולא מחל השעבוד א"כ מלוה אומר ה' ולוה אומר ג' היכי מחייב רשב"א שבועה הואיל והודה במקצת הא הנהו ב' דכפר שעבוד קרקעות ואי במחל השעבוד או לית ליה קרקע יקשה מאי משני אי נמי משום דהו"ל שטר שעבוד קרקעות הא לית ליה קרקע יעו"ש שנדחק דהך שינויא הוא למ"ד שעבודא לאו דאורייתא ועיין בס' בית ישחק מה שתירץ ולא ידעתי מה ביניהם דנראה דהיא היא תירוץ הגידו"ת במעט שינויי תיבות. ולענ"ד נראה לתרץ שהם ז"ל מפרשים דהברייתא מיירי דאית ליה קרקע ברם לא שוה כ"א ב' דנרין או ב' סלעין ואמטו להכי במלוה אומר ה' ולוה אומר ב' כיון דמשמעות השטר אינו אלא ב' הוי בהני תלת דכפר בטענתו כלים וקרקע וכפר בכלים והודה בקרקע שהוא פטור משום דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות ברם בהודה בתלת כיון דהך ג' שהודה לית ליה קרקע כנגדו א"כ הו"ל כטענו כלים וקרקע והודה בקרקע וכפר במקצת הכלים דאז חייב משום דאיכא כפירה והודאה בכלים וה"נ איכא כפירה והודאה במטלטלין ולהך הודאה וכפירה לית ליה קרקע וליכא למימר דמשוה הודאה דב' שהוא שעבוד קרקעות כיון דאית ליה קרקע שוה ב' סלעין שיפטור למה שהודה בסלע ג' דלית ליה שעבוד קרקעות ודו"ק. והרב ט"ז בסי' פ"ח הקשה ע"ד התוס' וז"ל ויש לי תימה רבה בזה מההיא דפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ח) דפסקינן שם שישבע הלוה שבועה דאורייתא כיון דמודה במקצת והקשה ע"ז קושיית התוס' דקי"ל שעבודא דאורייתא ואפי' במלוה ע"פ וליכא לשנויי דלית ליה קרקע או שמחל כמ"ש כאן הא אמרינן שם דגובה מבני חורין וכו' ומי שיוכל להתיישב זה אומן יתקרי ושכר הרבה יקח מן השמים עכ"ל. והרב מראה הפנים בפי' הירושלמי בפ"ק דמציעא ה"א הביא ההיא דכתבו בפ' גט פשוט (בבא בתרא דף קע"ה) על קושית ר"י מקורביל וז"ל ואומר ר"י כשמחל השעבוד או דליכא עדים דהא דשעבודא דאורייתא היינו עפ"י עדים אבל עפ"י עצמו לא ע"כ וכן הביא הרמב"ן ז"ל בפ' שבועת הפקדון (שבועות דף ל"ז) משם אחרים וז"ל ואחרים העמידו דין מודה במקצת של תורה בדלא אוזפיה בסהדי או שהם אומרים שמתו וכו' יעו"ש שהרמב"ן שמיאן בזה וכו' יעו"ש ובזה רצה הרב ז"ל לתרץ וז"ל ולפי תירוץ התוס' מיושב בטוב טעם ודעת קושיא זו שהרי כתב בעה"ת דטעם דמשלם מחצה לגבי דידיה מחשבין לעדות כמאן דליתא שהוא מכחיש את העדים בהודאתו והודאתו כמאה עדים דמי וכ"כ התוס' שם וא"כ הוי כמלוה ע"פ בלא עדים ולפי הכלל שכתבו התוס' בזה לכו"ע לא אמרינן במלוה ע"פ בלא עדים שעבודא דאורייתא וה"נ משלם ע"פ עצמו ולא ע"פ עדים וזה ברור ע"כ. ולפי קוצר ענ"ד לא מיתבא דעתי בזה דהא המדקדק בדברי הרא"ש שם בפ' שבועת הפקדון שם שכתב וז"ל הקשו התוס' מאי שנא שטר מעדים דעדים שעבוד קרקעות הוא ועוד קשה למ"ד מודה מקצת שיחייב רחמנא השבועה וכן ע"י עד אחד היכי משכחת לה הא הו"ל שעבוד קרקעות יעו"ש והשתא אם איתא דיש חילוק בין מלוה על פה למלוה בעדים מאי ק"ל לדין מודה מקצת נימא דמשכחת לה היכא דליכא עדים דבהכי מחייב רחמנא שבועה וכדתירץ ר"י לקושיא זו בפ' גט פשוט ואחרים שהביא הרמב"ן ועוד קשה לי טובא מסיום דברי הרא"ש שכתב וז"ל הילכך אין שעבוד קרקעות תלוי לא בעדים ולא בשטר למאן דאית ליה שעבודא דאורייתא אלא כל מלוה נשתעבדו נכסי הלוה ע"כ ואם הדברים כפשטן דכל מלוה משמע אף דליכא עדים אלא בין לוה למלוה וכו' וכתב נשתעבדו נכסי הלוה דלא כמ"ש הרב וכן נראה מלשון הטור ז"ל דלא שנא וק"ל.

מנה לי בידך וכו' פסקו כל הגאונים שהלכה שישלם חמשים וישבע על השאר וכו'. עיין להרב לח"מ ז"ל שהקשה דלמה תלה בפסק הגאונים כאילו אין הדבר מוכרח והרי כיון דקי"ל טענו חיטים והודה לו בשעורין פטור על כרחך ליתא לדאבוה דרבי אפוטריקי כדאמרינן בפ"ק דמציעא וכו' ולמה תלה בפסק הגאונים כאילו אין הדבר מוכרח אלא מפני שפסקו יעו"ש. ולענ"ד נראה לתרץ ולומר לדעת רבינו ז"ל דדעתו כדעת הרב יוסף ב"ב שהביאו התוס' בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מ"ו) ד"ה בטוענו כלים וכו' וז"ל ור"י ב"ר ברוך אומר דאינו ראיה דאפי' מאן דפטר בטענת חיטים והודה בשעורים אפשר דפליגי אר' חייא משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינה בתורת הזמה ור"ח תורת הזמה לא פריך כדאמרי' התם וכן צריך לומר לר' יוחנן דפליג אר"ח בירושלמי בפ"ק דמציעא אע"ג דפטר בטענו חטין והודה לו בשעורים לעיל ועל כרחך צ"ל דפריך תורת הזמה ע"כ וכלשון הזה הביא הר"ב בשיטה מקובצת בסוגיין משם גליון תוס' יעו"ש ועיין ג"כ מ"ש משם הרב פרץ ז"ל ומעתה זה הוא דעת רבינו ז"ל שתלה דין זה בפסק הגאונים כמבואר ועוד עלה על דעתי לומר למה תלה דין זה בפסק הגאונים והוא דרבינו כתב ועדים מעידים שעדין יש לו אצלו נ' וכבר ידוע כמה נתחבטו הפוסקים ז"ל בהך דר"ח דלמה נשבע למאי דקי"ל שעבודא דאורייתא והריטב"א והר"ן ז"ל ודעימייהו הם אמרו דר"ח מיירי בעדים מעידים על ההלואה לחוד ומשום דטען תחילה לא לויתי הוא דמחייב לשלם החמשים ומ"מ מלקוחות לא גבי יעו"ש בהר"ב והריטב"א בסוגיין והר"ן ז"ל בפ' כל הנשבעין ונמצא לפי דבריהם דהם מעידים נמי על הפרעון דלא פרע הו"ל שעבוד קרקעות ולא נשבע אמטול להכי תלה הפסק בהגאונים וכבר ראיתי להאחרונים שדרכו בדרך זה לך נא ראה. וראיתי להרב גדולי תרומה בשער ז' דף ס"א ע"א שהביא דברי הר"ן שבפ' כל הנשבעין הנז' והביא מ"ש רבינו ועדים מעידים שעדיין יש לו אצלו חמשים וכו' וכתב וז"ל ובאמת רחוק הוא להאמין שיחלוק הר"ן עם הרמב"ן ז"ל בזה ולפחות היה לו לפרש ע"כ ולפום ריהטא עלה ע"ד לומר דרבינו קאי לדינא דהשתא דמלוה ע"פ לא גבי ממשעבדי וא"כ שפיר חזי מ"ש ועדים מעידים שעדין יש לו חמשים דכיון דליכא שטר לא הוי שעבוד קרקעות והיינו מ"ש הר"ן ז"ל אח"כ האמנם עם כל זה לא הונח לי לפי שראיתי להרב מראה הפנים בפ"ק דמציעא שכתב בדעת רבינו דפליג אהר"ן ז"ל ודעתו ז"ל הוא דדוקא מלוה בשטר ס"ל שעבודא דאורייתא לא במלוה ע"פ עיי"ש שיש להתבונן בדבריו ועוד נראה לענ"ד דמוכרחים אנו לומר דרבינו פליג על הר"ן ז"ל דהא בפי"ז מהל' אישות גבי היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה וכו' נשבע הבעל וגובה מחצה וכתב הרב המגיד דטעמו דמאחר דתקנו דהאשה גובה כתובתה מהמטלטלין לא חשיב כפירת שעבוד קרקעות והקשה הרב לח"מ מסוגייא דסלעין דנרין ותירץ דגבי מלוה ע"פ לא חשיב כפירת שעבוד קרקעות ורבינו מיירי במקום שאין כותבין כתובה יעו"ש הרי דכתב ז"ל בדעת רבינו במלוה ע"פ כל שגובה בין ממטלטלין בין ממשעבדי אינו בסוג שעבוד קרקעות וא"כ הרי ברור דלא כהר"ן ומאי רחוק להאמין שיחלוק רבינו עם הר"ן ז"ל אם לא שנפרש פי' אחר בדברי רבינו שבהל' אישות שלא כדברי הרב לח"מ ועיין בס' בית ישחק הנדפס מקרוב בפ"ח מהל' שבועות מה שהקשה להרב לח"מ. עוד כתב הרב וז"ל והיכא דעדות זה של חמשים הוא בקנין אי מחוייב שבועה או לא הביא הרב"י בסי' ע"ה משם המרדכי דדוקא בהודאת ע"פ אבל בשטר או בקנין לא והיינו הילך ע"כ וכתב הב"י ואינו נראה בעיני ולא ידעתי למה דחה סברא זה בב' ידים מבלי שום טענה יעו"ש באורך וראיתי שסברא זו של מרן ז"ל היא סברת ראב"ן ז"ל הובא במרדכי בפ"ק דמציעא וז"ל שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדת עדים וכו' וכן פי' ראב"ן וה"ה אפי' יש לו שטר של נ' כדאמרינן וכו' יעו"ש ודוק.