ולמה תקנו חכמים דבר זה וכו'. שאלה. ראובן היה לו פרה שלא בכרה ומכרה לגוי וקבל הדמים ואח"כ מכרה הגוי ללוי ונתן לו הדמים ועדיין הפרה בבית ראובן ונגנבה משם ואמר הגוי ללוי אל ירך לבבך על הדמים שנתת לי כי אני אחזירם לך אף כי איני חייב להחזיר ואם המצא ימצא הפרה הרי היא שלך כאשר בתחילה ואז א"ל לוי כי לא יתכן שיקח הפרה אף כי ימצא יען שלא עשה קנין בפרה ועדיין היה בבית ראובן וכשמוע הגוי את דברי לוי ההוא אמר שמי הוא זה אשר יעבור תחת השבט ומעמיד כנגדו ובתוך כך ילדה הפרה זכר והוא ראשון ועתה שאל השואל אם יש לולד זה דין בכור או לא ויבא שכרו כפול מן השמים. תשובה עיקרא דהאי מילתא תליא בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בפ' הזהב (בבא מציעא דף מ"ז ע"ב) אי מעות קונות או משיכה דבר תורה דר"י ס"ל מעות קונות ד"ת ומשיכה תקנתא דרבנן היא כדי שלא יאמר לו נשרפו חיטיך וכו' ור"ל ס"ל משיכה מפורשת מן התורה ונמשך מזה דלר"י דס"ל דמעות קונות בישראל נמצא דלגוי בעי משיכה ולר"ל דס"ל משיכה קונה ד"ת לגוי בעי כסף וכמבואר בריש פ"ב דבכורות. ולענין הלכה רובא דרבוותא פסקו כר"י דמעות קונות בישראל הלא המה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור ור"ת וסיעתיה. אמנם בגוי פסק הרמב"ם בפ"א מהל' זכיה דקונה ומקנה בין בכסף בין במשיכה וכמ"ש הרב המגיד שם שהרמב"ם דחה ההיא סוגיא דבכורות וז"ל וגוי שמכר מטלטלין וכו' כונת רבינו היא שהגוי קונה ומקנה בין במשיכה בין בדמים ובודאי דין משיכה פשוט הוא ומסקנא דגמ' בפ' בתרא דעבודה זרה דמשיכה דגוי קונה ובדמים דעת רבינו היא דכי אמרינן התם משיכה דגוי קונה אף משיכה בגוי קונה קאמר וה"ה למעות וכן מוכחת הסוגייא דאמרינן התם [ל]דעת זו דביין נסך בהקדמת המעות סגי כדאיתא התם וכו' וכבר נחלקו עליו (ואמר דכי) [ואמרו דהכי] קי"ל דגוי דוקא במשיכה ולא בכסף וכ"כ הרמב"ן בהל' בכורות והדברים עתיקים ע"כ וכן ראיתי בחי' הרמב"ן לעבודה זרה דף ס"ג שכתב וז"ל הא דהקשו והא מחסרה משיכה משמע לי דאליבא דריש לקיש מקשינן דאילו לר' יוחנן כיון דמדאורייתא מעות קונות ולא משיכה הא לא מחסרה משיכה ודמפרקינן בזונה כותית דלא קניא במשיכה פרש"י דכי כתיבה משיכה בישראל כתיבא ואף זה כר"ל דלר"י איפכא היא בישראל מעות ובגוי משיכה וכו' עד כאן הרי כמ"ש הרה"מ. והשתא קשיא לי מה שהביא מרן ביו"ד סי' קל"ב וז"ל ועוד כתב הרשב"א בתורת הבית הארוך על הא דאמרינן בגמ' ואי לא עבדיתו הכי כי קא הוי יין נסך ברשותייכו קא הוי וכו' ואפי' את"ל דמעות אינם קונות בגוי אלא משיכה דוקא וכדאמרינן מה עמיתך בחדא אף גוי בחדא אפ"ה כיון שנתן ופסק המעות על דעת להוציאם נתנם ולקנות מעכשיו וכו'. אבל הרמב"ן פירש דאמימר אף משיכה קאמר הוא הדין למעות הלכך כל שהקדים לו מעות ופסק סמכה דעתיה וקנה ולפיכך מותר וזה נכון יותר עכ"ל נראה שהוא תופס דברי הרמב"ן עיקר וכן נראה ממ"ש בקצר הקדים לו הגוי מותר אע"פ שהוא מודד לעצמו שכל שפוסק ונותן מעות קנה עכ"ל יעו"ש הרי בפירוש היפך מ"ש הרב המגיד בשמו ודעתו כדעת הרמב"ם וכבר ראיתי למהרש"ך בח"ב סי' קט"ז שהקשה כן להרה"מ ותירץ וז"ל אם לא שנאמר דגרסינן הרמב"ם שמפרש כן בדברי אמימר וכמ"ש הרה"מ או שנפרש שמ"ש הרב המגיד וכ"כ הרמב"ן קאי על מה שנחלקו על דברי הרמב"ם שהוא ג"כ כתבו עכ"ל. ואחרי המחילה רבה לא זכיתי להבין שום אחד מב' התירוצים דהא לפי מ"ש לעיל בשמו שכתב בחי' עבודה זרה דלר' יוחנן הוי איפכא דישראל במעות ובגוי במשיכה הרי דלא כהרמב"ם וכמ"ש הרב המגיד ומה שתירץ בתחילה דגרסינן בדברי הרשב"א הרמב"ם אכתי גם זה לא יתכן לענ"ד שהרי הריטב"א בחי' לע"ז דף ע"א כתב וז"ל תדע דהני פרסאי מסדרי פרדשני ולא הדרי בהו פרש"י וכו' ויש שפרשו דאמימר אף משיכה בגוי קונה קאמר וה"ה לכסף וכן דעת רבינו הרמב"ן אבל אינו מחוור וכו' ובתר הכי כתב עוד וז"ל ולפי אותה שיטה אין לנו לומר אלא דתלמודא סבר השתא דדלמא רב סבר דגוי קונה בין בכסף בין במשיכה וכו' וכל שכן לפי פרושו דאמימר ס"ל הכי וכדעת רבינו הרמב"ן ז"ל עכ"ל. הרי לך להדיא כמ"ש הרשב"א בתורת הבית והוי כדעת הרמב"ן היפך מ"ש הרה"מ משמו והיפך מ"ש בחי' לע"ז דף ס"ג והדבר צריך לי עיון. איברא שדברי הרשב"א שבתורת הבית הלזו תמוהים הם בעיני במאי דס"ל כהרמב"ם וכמ"ש מרן דגוי קונה ומקנה בין בכסף בין במשיכה ואילו הוא ז"ל כתב בפ"ב דחולין דף ל"ט ע"ב וז"ל חזינן אי איניש אלמא הוא דלא מצי למדחי ליה אסור וכו' פרש"י ז"ל ואע"ג דמעות קונות אי לאו גברא אלמא דמצי מדחי ליה שרי וכו' והרמב"ן ז"ל הקשה עליו דכיון שהוא קונה ממילא אתסר דהא על כרחך שותפו הוא ואסיר דמסתבר' לי דהא אתייא כאמימר דאמר בשלהי דעבודה זרה ומעות בגוי אינם קונות וקי"ל כוותיה והלכך אם לאו גברא אלמא הוא הא לא קנה ואינו שותף בה דא"ל הא רישך והר ומיהו בגברא אלמא דעל כרחיה שקיל הו"ל כאילו נעשה שותף בה ואסור מדרבנן קאמר ובהא מתרצא לי קושיא אחרת דאי לא אפי' בגברא אלמא אמאי אסור והא קי"ל דמשיכה בגוי קונה ולא מעות ואף הרמב"ם ז"ל נשמר מזה ואמר דרב אשי לטעמיה דאמר בע"ז דמעות בגוי קונות ולא קי"ל כוותיה ואין צורך עכ"ל. הרי שכתב דכי אמרינן בגמ' אמימר אמר משיכה בגוי קונה היינו דווקא משיכה ולא מעות שכן כתב דהא אתייא כאמימר דאמר בשלהי דע"ז דמעות אינם קונות בגוי וקי"ל כוותיה וכן מ"ש אח"כ והא קי"ל דמשיכה דגוי קונה ולא מעות וכו' והוא סותר את עצמו שכתב בתורת הבית דמעות קונות בגוי וכמ"ש לעיל ומ"ש והרמב"ם ז"ל נשמר מזה ט"ס הוא וצ"ל והרמב"ן וכן הוא להדיא בחי' הרמב"ן לחולין בס' מזבח כפרה יעו"ש. ומרן החבי"ב בחו"מ סי' קצ"ד הגהות הטור אות י"ג כתב וז"ל אמר המאסף אם משיכה בגוי קונה או כסף קונה בגוי איכא פלוגתא ביני רבוותא לדעת רש"י כסף קונה בגוי ולא משיכה ולדעת ר"ת משיכה ולא כסף ולדעת הרמב"ם בפ"א מהל' זכיה והרשב"א שהביא הרב המגיד גוי קונה במשיכה או בכסף וכן נראה מדבריו בתשובות להרמב"ן סי' רכ"ה וכו' יעו"ש. ואני בעוניי לא ראיתי מזה כלום להרה"מ שהביא משם הרשב"א. והטור ז"ל פסק בסי' קצ"ח כר' יוחנן ובסי' קצ"ד פסק דמעות בגוי קונות וז"ל אבל במטלטלין קונה בנתינת המעות עד כאן וביו"ד סי' קל"ב פסק וז"ל ולפיכך ישראל שמוכר יינו לגוי צריך להזהר שלא יאסר בעודו ברשותו כיצד יעשה יקח ממנו המעות קודם שימדוד לו היין ויתנה עמו שיתנם לו במתנה אף אם לא יתן לו היין דאי לאו הכי לא נקנו שאין מעות קונות בגוי עד שימשוך וכו' עד כאן הרי שלא כמ"ש בחו"מ סי' קצ"ד כבר ראיתי למהרש"ך בח"ב סי' קט"ז שהקשה כן ומהרד"ב סי' קנ"א רצה להליץ בעד הטור ז"ל באומרו דהטור לשיטתיה אזיל דפסק ביו"ד סי' ש"כ דצריך בגוי כסף ומשיכה ומשום חומרא ואף כאן צריך ג"כ משיכה משום חומרא דיין נסך ולא קנה עד שימשוך אבל בעלמא ס"ל כהרמב"ם וכו' יעו"ש. ולענ"ד דבריו צריכים לי עיון שהרי שם באותו סי' פסק הטור וז"ל ואם פסק דמי היין ומדדו לתוך כליו של ישראל ומשכו הגוי אפי' לכליו של גוי שאין בפיו עכבת יין כלל ומשכו הגוי מותר וכו' היה הגוי מודד הגביהו תחילה לקנותו קנאו נמצא כשמערה אח"כ למדוד שלו הוא לא הגביהו תחילה לקנות אסור וכו' יעו"ש הרי להדיא בדין יין נסך גופיה שכתב דמשיכה לחוד סגי והוא היפך מ"ש הרב ז"ל לדעת הטור (עיין להרב לחם שלמה דף פ"ט ע"ב יעו"ש) והש"ך בסוף סי' קצ"ד ס"ק ד' כתב וז"ל גם א"א לפרש כאן בנתינת המעות לחוד קנה דהרא"ש פסק בריש פ"ב דבכורות דמשיכה בגוי קונה ולא מעות אע"ג דבפ"ק דבכורות כתב הרא"ש דטוב לחוש ג"כ לסברת רש"י מ"מ ודאי מידי ספקא לא נפקא וכ"כ הטור והרב גופייהו ביו"ד סי' ש"כ דיעשה משיכה ומעות דדילמא (מ"ק) [מעות אינן קונות] והיאך כתבו כאן בפשיטות דקונה עם נתינת המעות אלא כאן ר"ל לאפוקי מ"ש בתחילה דבקרקע צריך שטר ולא מהני כסף קמ"ל דבמטלטלין א"צ שטר וסגי בנתינת כסף בקנייני מטלטלין ע"פ הדין ואה"נ דלמ"ד דצריך משיכה לא מהני נתינת המעות בלא משיכה עכ"ל והרב לחם חמודות הקשה קושייא זאת להרא"ש מדידיה אדידיה דבפ"ק חשש לסברת רש"י ואילו בפ"ב כתב בפשיטות כר"ת והניחו בצ"ע ועיין בס' בני יעקב סי' ב' מה שתירץ לזה. איך שיהיה בין למר ובין למר דעת הטור הוא דגוי קונה במשיכה אלא דפליגי אי קונה נמי במעות כדעת הרמב"ם או לא ובהגהות אשרי בפ' הזהב כתב וז"ל והיכא דאין לו (ב)מה למשוך מודה ריש לקיש דמעות קונות הלכך נראה בעיני דישראל שיש לו פרה מבכרת מותר לו לקבל הדמים מן הגוי ולמכור לו העובר אע"ג דלא משך הגוי ולהפקיעו מהבכורה וחוזר וקונהו מן הגוי לאחר שיולד ואינו יכול למשוך העובר מעות קונות ומשיכת האם אינה מועלת לעובר וכו' יעו"ש נראה דקאי בשיטת ר"ת ודעימיה ואילו בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף נ"ד) גבי נכסי הגר הרי הן כהפקר פסק להיפך וז"ל שכל קניינו בכסף ודוקא בקרקע אבל במטלטלין אם ישראל קנה מן הגוי ונתן לו המעות ועדיין לא משך המטלטלין ובא אחר והחזיק אין יכול דהלוקח קנה במעות דלא בעייא משיכה אלא מיד עמיתך דהכי אמרינן ישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה מא"ז יעו"ש הרי לך בפירוש היפך מ"ש בפ' הזהב ועיין למהרש"ך ח"ב סי' קט"ז שהקשה להטור מדידיה אדידיה וכן נמי להנמוק"י ולא שלטה עינו הטוב בהגהות אשרי ושו"ר להרב פנים מאירות בח"ב שהקשה כן ותירץ דמשום חומר דבכור חייש לר' יוחנן וכו' יעו"ש. והרואה יראה דלא משום דחייש הוא אלא דבקושטא דמילתא פסק כר' יוחנן וכדעת רובא דרבוותא יעו"ש. והנה לקושיית הרב לחם חמודות שהקשה להרא"ש שכתבנו לעיל תירץ הרב בני יעקב בתשובה סי' ב' דלא דמי דהא ודאי לענין דינא ס"ל להרא"ש בכל התורה כולה כר' יוחנן ומשיכה בגוי קונה ואם משך גוי בהמה מישראל נפטרה מהבכורה משעה שמשכה אע"פ שלא נתן המעות וכו' אמנם בההיא דפ"ק שבאו לעשות תקנה לכתחילה ע"כ הבכור אשר יולד ברשות ישראל להקנותו לגוי קודם שיצא לאויר העולם להפקיעו מהבכורה כי היכי דלא ליתי לידי תקלה בכה"ג ראו לחוש לסברת רש"י דהאיך נעשה מעשה בידים כדי להפקיע מהבכורה במילתא דאיפליגו בה רבוותא יעו"ש באורך. ומעתה אשכחנא פתרי למ"ש הטור בסי' ש"כ ביו"ד שמצריך תרוייהו שדעתו שאף שבסי' קל"ב פסק דמשיכה בגוי קונה וכמ"ש לעיל ובישראל פסק בחו"מ סי' קצ"ח כר' יוחנן אפ"ה לגבי בכור בכה"ג שבא להפקיעו מדין בכורה צריך תרוייהו וההיא דסי' קצ"ד כבר כתבתי לעיל משם הרב ש"ך דהוא לאפוקי דלא בעי שטר קאתי וההיא ביו"ד דסי' קל"ב שצריך תרוייהו שיתנם לו המעות במתנה היינו משום דהתם לא שייך משיכה דהא איכא עכבת יין אפומיה וכמבואר וא"כ לדעת הטור ישראל שמכר פרה לגוי ומשכה הגוי אף שלא נתן הדמים אם אח"כ ילדה ה"נ דפטורה מהבכורה יען כי לא לפוטרה מכרה כי אם זוזי הוא דאיצטריכו ליה וכדעת הרא"ש אביו ואם מכרה כדי לפוטרה מהבכורה בהא ודאי צריך תרוייהו מעות ומשיכה וכדכתב הרא"ש בפ"ק ובהא ודאי לא פליגי. ואתה תחזה למהר"מ מלובלין בסי' ל"א שכתב וז"ל תשובה תחילה צריכים אנו לדקדק אם ולד זה קדוש אם לאו הרא"ש פסק בפ' הלוקח דבכורות שאם קנה ישראל בהמה מגוי ולא משכה רק נתן לו מקצת הדמים שאינה חייבת בבכורה וכן פסק בה"ג והטעם דקי"ל כר' יוחנן דגבי ישראל מעות קונות מדאורייתא ומשיכה תקנתא דרבנן אבל גבי גוי דוקא במשיכה. אבל בתשובת מהרי"ל פסק דהוי ספק בכור דמספקא ליה אי קי"ל כר"י או כריש לקיש ומטעם זה פסק הטור כשמוכר בהמה לגוי כדי לפוטרה מהלכות בכורה צריך להקנותה במעות ובמשיכה עכ"ל. ומעתה אף שהרא"ש פסק כר"י מ"מ בנדון הרב שפסק הטור אזיל ומודה דצריך תרוייהו וכמ"ש בפ"ק בעובדא דמרי בר רחל וא"כ מה מקום לחלק בין הרא"ש להטור ואנחנו לא נדע במאי פליגי האב ובנו. ודע דבהך סברא דהרא"ש והטור קאי נמי התוס' בפ' בתרא דעבודה זרה שכתבו וז"ל והרוצה לחוש לסברת רש"י ור"ת המקנה בהמה לגוי לפוטרה מהבכורה צריך שיתן לגוי כסף וגם משיכה וכו' וראיתי למור"ם בתשובה סי' פ"ז שכתב וז"ל והיינו דווקא לכתחילה כדמוכח מלשון התוס' דכתבו בתחילת דבריהם כדברי ר"ת וכתבו אח"כ והרוצה לחוש לסברת רש"י ור"ת שמע מינה דברצון העושה תליא מילתא אבל מדינא ודאי קי"ל כר"ת וכו' ונראה דאף אם נאמר דקנה הישראל במסירת המעות מ"מ מאחר שנגנבה אח"כ ואמר הגוי הריני משלם נקנה הפרה לגוי בכל מקום שהיא כדאמרינן בפ' המפקיד המפקיד אצל חבירו פירות או כלים שלם ולא רצה לישבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא נמצא הגנב משלם תשלומי כפל למי משלם למי שהפקדון אצלו ואמרינן התם הא אין אדם מקני דבר שלא בא לעולם ומשני א"ל רבא נעשה כמי שאמר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו וכו' וא"כ שמעינן דאם אמר הריני משלם נעשה כאומר הרי פרתי קנויה לך מעכשיו וכו' יעו"ש ועיין להש"ך ביו"ד סי' ש"כ ס"ק ח' שהביא דברי מור"ם הללו יעו"ש. ולענ"ד נראה לומר דלא דמי נדון הרב ז"ל לההיא דהמפקיד והוא דנדון הרב ז"ל הוא בלוקח פרה מן הגוי בכסף ולא משך וע"ז עלה ונסתפק וא"כ מאי מייתי ראיה מהתם דהתם שאני דהאי שומר וכן נמי השואל או נפקד מתחילה היה הפרה בבית בעלים ואח"כ כי משך השומר או השואל מהני האי משיכה לכשיאמר הריני משלם שתהא קנויה לו ע"י משיכה זו ונמצא שהיא קנויה לו למפרע מאז ומקדם וכן נמי לאיכא דאמרי שמביא אח"כ הש"ס נעשה כמי שאומר הרי פרתי קנויה לך סמוך לגנבתה דהא מיהא משך השומר הפרה ומועיל לסמוך לגנבתה להיות קנויה לו מעתה והו"ל כאילו עתה משכה אבל בנדון הרב ז"ל שהישראל לא משך מעולם כדי שנאמר דכי אמר הגוי הריני משלם אותה משיכה שמשכה הגוי מישראל מהני שתהיה קנויה לו מאחר שלא משכה ולא יצאתה מרשותו. וההיא שהביא מהתרומת הדשן סי' ק"ל יעו"ש לא דמי דהתם משך השומר בשעה שמסרה וגם האכילה וחשיבה שפיר מעות ואמטו להכי קנה ומשום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ליכא דנעשה כאומר לכשתגנב וכו' אבל בלא משיכה זה לא שמענו באופן שדברי הרב ז"ל לא זכיתי להבינם וצ"ע. איך שיהיה נמצא לנדון דידן לדעת הרא"ש והטור ור"ת ודעימיה לא קנה הגוי זה את הפרה יען כי לא משך וברשות ישראל קיימא ולדעת רש"י דפסק כריש לקיש ואף לדעת הרמב"ם דפסק כר' יוחנן וכן לדעת הטור כפי מ"ש הרב מהרד"ב שכתב דקאי כוותיה שפיר קנה הגוי במעות דהא גוי קונה ומקנה או בהא או בהא. אמנם אחר ההתבוננות נראה דהכא לכו"ע קנה לפי מה שבא בשאלה שהגוי היה אלם וכל כי האי כבר כתב הרב צמח צדק בסי' ס"א וס"ב וס"ג דבגוי אלם שפיר קנה אף לרש"י יעו"ש ועיי"ש בחי' הרשב"א דנראה דאף באלם לא קנה וא"ת הא כבר כתב הרב מהר"מ מינץ בסי' ה' שמנהג הסוחרים לא מהני לפוטרה מהבכורה כבר חלק עליו הרב צ"צ בין מנהג הסוחרים לאלם ועיין בס' זכרון יוסף סי' כ"א שחלק על הרב צ"צ יעו"ש וא"כ כי מכרה הגוי ללוי שפיר קנה לוי לדעת הפוסקים דגוי קונה ומקנה בין בכסף בין במשיכה ודלוי הוי וחייבת בבכורה וכתב הש"ך בסי' ש"כ ס"ק ח' וז"ל ומשמע דה"ה אם קנה פרה מהגוי דלר"ת משיכה קונה דוקא ולרש"י מעות וא"כ אם עשה הישראל משיכה או מעות וילדה חייבת בבכורה מספקא דכן מבואר מתשובת מהר"ם מינץ וכו' יעו"ש. וכי תימא הא כבר כתבתי לעיל משם מור"ם בתשובה דכיון דאמר הריני משלם נקנה הפרה לגוי ונמצא דשלו היא ופטורה מהבכורה הא ליתא דהא לפי מה שבא בשאלה הגוי גילה ואמר שאם ימצא הרי היא שלו כבתחילה נמצא דלא כיון לקנות הפרה וצריך לחוש לסברת הרמב"ם ודעימיה וחייבת הנראה לענ"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שלמה בכ"ר שמואל חכים ס"ט