Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony Chapter 14
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל מי שאין [אתה מעיד] לו וכו' אע"פ שהניחה לו בנים וכו'. עיין במרן כ"מ שכתב דפסק דלא כר' יהודה אלא כרבנן וכ"כ בהגהות מיימוני ותמיה לי על מרן החבי"ב ז"ל בחו"מ סי' ל"ג בהגהת ב"י אות י"ח שכתב וז"ל והרמב"ם בפי"ד מהל' עדות אע"פ שלא כתב בפירוש אפי' היו לו בנים ממנה דעתו דאפי' היו לו בנים כשר מדלא ביאר דאם היו לו בנים ממנה פסול וכו' יעו"ש. דלמה צריך לזה מדלא ביאר וכו' הלא ביאר בפירוש במ"ש אע"פ שהניחה לו בנים וכן הבינו מדברים הללו מרן והגהות מיימוני דאין לומר דכונתו היא הניחה ומתו אח"כ דמאי נפק"מ אם הניחה או לא הניחה וכדאמרן ועוד דאעיקרא דמילתא לא זכיתי להבין דעתו ז"ל במה שהקשה וז"ל ותמהני מרשב"ם שכתב בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ח) גבי הך ברייתא דהיה יודע לו עדות וכו' וכגון שלא היו לו בנים ממנה כדתנן בפ' זה בורר דבפ' זה בורר לא תנן הכי אלא לר' יהודה ואפסיקא הילכתא דלא כוותיה עד כאן דהא הוא ציין לנו שם באותו אות להרב פסקים וכתבים [תרומת הדשן ח"ב] סי' ר"נ ושם נאמר וז"ל ומ"ש שרשב"ם לא פסק להדיא כר"י אלא דמשמע הכי מדמוקי כר"י ויש ליישב קצת דלרווחא דמילתא פי' הכי כדרכו לאוקומי ככו"ע משום דמתיב התם מההיא ברייתא תיובתא לכמה אמוראי בעי לאוקמי דאין לו בנים ויבא ככו"ע ולא תימא כיון דתנא ומתה בתו משמע דכל היכא דמתה בתו בכל ענין כשר הוא עד כאן הרי דהרב יהיב טעמא לדעת רשב"ם וא"כ מה נשאר עוד כדי לתמוה עליו והוא ז"ל בתחילה ציין להרב פסקים וכתבים וצ"ע.
כתב כל נכסיו לב' בני אדם וכו'. ירושלמי בפ"ק דגטין והביאו הרי"ף בפ"ק דמכות יעו"ש וראיתי להרא"ש בתשובה כלל ג' סי' י"ג שנשאל על עדי הצוואת שכיב מרע שהיו נוגעין בעדותן מחמת הנאה אם מועיל סילוק להכשיר הצוואה והשיב דמועיל וכתב עוד וז"ל וכל זמן שלא נסתלקו כל הצוואה בטלה כההיא ירושלמי שהביא הרי"ף בפ"ק דמכות כתב כל נכסיו לב' בני אדם והעדים כשרים לזה ופסולים לזה ר' יוחנן אמר פסול וריש לקיש אמר כשרים לזה ופסולים לזה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה וכן יש תשובה בס' אבי העזרי ובטל כל המתנה מכח הירושלמי שהבאתי יעו"ש. והנה הא דכתב הרא"ש ז"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול וכו' הוא מדברי הירושלמי דאמרינן התם אמר ר' אלעזר מתני' מסייע לר' יוחנן מה ב' נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' ומנין אפי' מאה ת"ל עדים יעו"ש ופ"ק דמכות והכונה דר"י מדמי עדים קרובים לזה ופסולים לזה לעדים כשרים ופסולים שבאו והעידו יחד שאפי' הכשרים פסולים ה"נ מקבלי מתנה כולם נעשו קרובים לעד הקרוב ונדון הרא"ש ז"ל הוא מחלוקת שהפליגו ר' יוחנן וריש לקיש דהעדים כשרים לאשה ולבן אחיו ופסול להקדש מחמת נגיעתו שהוא נוגע בדבר וע"ז כתב דאם מסתלקין עצמן תתקיים המתנה כולה ואם לאו הרי כל הצוואה בטלה ולא אמרינן שתתקיים לגבי האשה ולבן אחיו כסברת ר"ל אלא כל הצוואה בטלה והיינו טעמא דכיון שלא היו שם כי אם הני עדים והרי נתבטל העדות לא נשארו עדים אחרים להעיד אבל אם היה הענין שהיו עדים אחרים בהדי הני עדים שהם נוגעים בדבר אפשר שהיה מכשיר השטר בהני עדים אחרים ולא היה מתבטל מטעם נמצא אחד מהם קרוב או פסול משום דהך פסולא אינו אלא מחמת קורבה ולא מחמת פיסול הגוף כמבואר. וראיתי להרב מל"מ בדין שלפנינו שהביא דברי הרא"ש אלו וכתב וז"ל ודבריו נפלאו ממני דאיך משוה דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול מחמת נגיעת ממון דכל שהוא מחמת ממון הוי כבעל דבר עצמו ולא תורת עדות עליו אבל עדים פסולים מחמת קורבה עדים מיקרו. שוב ראיתי להרב בעל התרומות בשער נ"ח ח"ד שכתב בדברי הרא"ש וצ"ע ועיין בהריב"ש סי' קצ"ה שכתב היפך מזה ע"כ. ואחרי בקשת מחילה מכבוד רבנותו לא זכיתי להבינו דהרא"ש לא השוה דין נמצא אחד מהם מחמת נגיעת דבר אלא היכא דאין עמהם עדים כשרים דכי מסלקי להני עדים לא נשאר עדות כלל אהא הוא דהשוה נדון דידיה לדין הירושלמי דכי היכי דנתבטל לגבי דידיה נתבטל נמי לגבי האשה ולבן אחיו והיינו דקאמר כל הצוואה בטלה ובזה לא דיבר הריב"ש ולא דיבר כי אם להכשיר את הכשרים וז"ל הריב"ש ועוד נ"ל דבבעל דבר אף מן הדין בלא מנהג מועיל כל שנשאר במעמד מניין מספיק מבלעדיו כיון שהוא בעל דבר לא נצטרף עם אחרים כדי שיבטל מניינם בצרופו מפני פסלותו ע"כ. וכן בסי' קס"ח בסוף התשובה כתב וז"ל ומה שאמרת כנגד הטענה שטען היורש לבטל הצוואה מפני שאחד מן העדים חזן וסופר הקהל והוי נוגע בעדות בענין ההקדש יפה אמרת וכו' ואין לומר בזה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה דכיון דאין פסלותו אלא מחמת שהוא נוגע בעדות והוי כבעל דבר לא נצטרף עם אחרים כדי שיבטל עדותן וכו' יעו"ש. הרי שלא דבר הריב"ש ז"ל כשכל העדים נוגעים בעדות כנדון הרא"ש ז"ל ומה שייך לומר והריב"ש כתב היפך מזה וצריך ישוב. והרב מחנה יהודה הנדפס מחדש בסי' נ"א ס"ו הקשה להרשב"א שכתב בהך דינא דהירושלמי דאם סלק הקרוב שהמתנה קיימת לגבי אידך וז"ל אלא שיש לדקדק בזה לפי מ"ש הרב בעל העיטור הביאו הש"ך בסי' ל"ג ס"ק ט' דאם כבר העידו בבי"ד אע"פ שנסתלקו לא מהני עדותן דחיישינן שמעידין כן לאחזוקי שקרייהו וכ"כ הרב מחנה אפרים הל' עדות סי' ד' וכו' וא"כ ה"נ דוכוותא וכו' אבל יש לחלק דהיינו דוקא היכא דנוגעין בעדותן משום הנאת ממון דהתם חשידי להעיד שקר ומשו"ה לא מהני סילוק דבתר הכי דאימור לאחזוקי שקרייהו הוא דמסהדי משא"כ הכא דלא פסילי אלא משום קורבה דהתם גזרת הכתוב הוא ולא משום חשדא הוא כה"ג מהני סילוק הקרובים וא"כ יעידו דהשתא עדים כשרים הם יעו"ש. ואחרי המחילה רבה לא זכיתי להבינו דברי הבעה"ת הם בפסול מחמת קורבה כמו שנראה מדברי מרן ב"י בסי' ל"ג מחודש ח' וז"ל והיכא דאתו בי תרי לדינא ואייתי סהדי ואישתכח דקרוב הוא וכו' יעו"ש ועיין בש"ך שם סק"ט ואפ"ה כתב דלא שייך יעיד אחר שנתרחק ואפשר דזהו דעת הרב מחנה אפרים שכתב להך דינא לענין להיכא דהעדים נוגעין בעדותן מחמת ממון דאתייא מכל שכן ממ"ש בעל העיטור וא"כ מה הוא זה ששם הרב ז"ל (בחלקום) [בחלוקה] ודבריו צריכים לי ישוב. ושו"ר דאחר המחילה רבה קושיא ליתא דהא כבר כתב מהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ק"ב דף ק"ט בחקירה ג' דדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן והטור ז"ל שלאחזוקי שקרייהו לא חיישינן יעו"ש וא"כ מעיקרא קושיא ליתא ועיין בס' דין אמת סי' ל"ג ס"ק ט"ז שהקשה להש"ך ועי' בס' חשק שלמה סי' ל"ג הגהת ב"י אות ט"ו יעו"ש.