וכן אם היה עד אחד בכתב ועד אחד על פה מצטרפין וכו'. וכן פסק הטור ז"ל בסי' נ"א וכתב הגידולי תרומה ז"ל בשער ט' דף ס"ד ע"א עליה דמרן ב"י ז"ל וז"ל ותו תמיה לי טובא היאך אפשר דמיירי בשידענו שלא נמסר השטר בפני העד החתום דא"כ מאי איריא ב' שטרות כל אחד בעד אחד אפי' שניהם חתומים ב' עדים בכל אחד אם ידענו שלא נמסר בפני שום אחד מהם אע"פ שכל אחד נמסר בפני עד אחד על פה פשיטא דלא מהני דדוקא בשטר סתם הבא לפנינו ואין אנו יודעין אם נמסר בפניהם או לא אנו תולין כיון ששניהם חתומים עליו גם נמסר בפניהם כדכתב הרא"ש ז"ל הא בדאיכא ידיעה ודאית שלא נמסר בפניהם אלא בפני אחר ודאי לאו כלום הוא אע"ג דאיכא ב' עדים בחתימה על שטרא ומ"מ לא מצטרף דאין על כל שטר אלא עד אחד דמסירה וא"כ רבותא הו"ל לאשמועינן וכו'. ולענ"ד נראה דאף דמשמע כן מלשון הרא"ש ז"ל שכתב תדע דלר' אליעזר שטר הבא לפנינו ועדים חתומים עליו גובין בו אע"פ שאין אנו יודעים שנמסר בפנינו אלא שאנו תולין כיון ששניהם חתומים עליו וכו' משמע דאף בשאר שטרי הלואה בעינן עדי מסירה קושטא דמילתא הוא דלא בעי ר"א עדי מסירה אלא דוקא בגיטי נשים ובשטרי קנין שכן כתב בפ"ק דגיטין דף י"א וז"ל ולא מצריך ר"א עדי מסירה אלא בשטר קנין וגיטי נשים אבל בשטרא דעלמא לא בעי ר"א עדי מסירה וכו' יעו"ש והשתא אי מיירי הכא הרא"ש בשטר שאינן אלא לראיה ושטרי הלואה תיקשי לדידיה דהא אפי' לר"א לא בעי עדי מסירה אלא ודאי דמיירי בשטרי קנין וא"כ מינה מוכח לדינא דמתני' דתלינן דנמסר נמי בפני העד החתום בשטר וב' שטרות שחתום על כל אחד עד אחד ונמסר בעד אחד וידעינן שלא נמסר לפני העד החתום לא גבי ממשעבדי ובדאיכא ב' עדים חתומים אף שלא נמסר בפני עדים גבי ממשעבדי אפי' לר"א. ועוד כתב הרב ז"ל וז"ל ובעיקר הבנת דברי הרא"ש ובנו ז"ל וכו' ומשו"ה לא נקט אפי' בשני שטרות של ב' עדי חתימה על כל אחד ובעד אחד של מסירה לכל אחד דכיון דמיירי בדרך כלל גם בשעד המסירה היחיד הוא החתום בשטר אלו היו ב' חתומים בשטר אחד היה צריך שנאמר שאע"ג שחתמו שניהם מ"מ נמסר בפני עד אחד ולא בפני האחר וזה מציאות רחוק וכמעט מילתא דלא שכיח וכיון שהיו שניהם כאחד לפיכך נקט דיניה בשעד אחד חתם בכל שטר עד כאן ולענ"ד קשיא לי טובא דלפי מ"ש הרא"ש ז"ל בפ"ק דגטין דבשטרי ראיה סגי לר' אליעזר בעדי חתימה ולא בעי עדי מסירה א"כ אי איכא בשטר עדי חתימה גבי אף ממשעבדי וכמבואר. עוד הקשה עליה דהרא"ש ז"ל דס"ל דכל דליכא שני עדים של מסירה לא גבי ממשעבדי דליכא קלא א"כ כי מקשה לאמימר פשיטותא דמתני' לימא דהא אתא לאשמועינן דכל דליכא ב' עדים של מסירה לית ליה קלא וכו' יעו"ש ותירץ הוא ז"ל וז"ל ויש לומר דמשמע ליה דבמאי דמיפסל ליה שנים במקושר מפסיל באחד בפשוט יעו"ש ונראה דכונתו הוא לומר דמתני' כייל ותני פשוט שכתוב בו עד אחד ומקושר שכתוב בו ב' פסול ומדלא פסיק ביניהם ותני פשוט שכתוב בו עד אחד פסול ומקושר שכתוב בו שנים פסול ש"מ דפסולא דדין [פשוט] כפסולא דדין [מקושר] ושניהם מחמת חסרון החתימה. אשר בזה נראה לענ"ד לישב מה שהקשה הרב מחנה יהודה הנדפס מחדש בסי' נ"א ס"ב עליה דמהר"א מטראני ז"ל שהביא מרן ז"ל לישב דברי הטור ז"ל במ"ש דשני שטרות ועד אחד על כל שטר חתום בו עד אחד של מסירה דלא מצטרפין וכו' דמיירי דעד המסירה לא ראה ההלואה ומשו"ה לא מצטרפי והקשה וז"ל ותו קשה לי דסוגייא דשמעתין דאי הכי מאי מקשינן דלאמימר קשיא מתני' ומאי קושיא דאימא דה"נ דלדידיה מתני' אתיא לעד אחד בכתב ועד אחד ע"פ שנמסר בפניו אלא שלא ראה ההלואה דבהכי אף אמימר מודה דלא מצטרפי וכי תימא דה"נ תיקשי לשיטת התוס' והרא"ש ז"ל דכיון דלאמימר הא דמצטרפין היינו דוקא היכא דעד אחד ע"פ נמסר בפניו וא"כ מאי פריך לאמימר נימא דאמימר מוקי למתני' בעד אחד בכתב ועד אחד ע"פ ולא ראה המסירה הא לא קשיא דא"כ הא פשיטא מאי קמ"ל מתני' אך לדברי מהר"א מטראני ז"ל קשה דאין לומר פשיטא וכו' יעו"ש. הרי בהדיא דהך קושיא ב' כבר הקשה הגידו"ת ז"ל ולא ניחא ליה בהך פשיטותא ותירץ יתיב בעד אחד אלא דבמה שתירץ הרב ז"ל ממילא מתרצתא נמי הך שהקשה הוא ז"ל ומהתימה שלא ראה להרב גידו"ת ז"ל. עוד כתב הבעה"ת בשער הנזכר ח"ב ס"ג וז"ל גם הראב"ד ז"ל פסק בתשובה שאפי' יהיה אחד חתום בכתב אחד ואחד חתום בכתב אחר אין מצטרפין כלל וז"ל תשובתו אולי תפקפק בין שנים לאחד כי האחד אינו עושה שום מעשה שטר והו"ל מפי כתבו ולא היא שהרי לענין שבועה אין אנו צריכים מעשה שטר ואעפ"כ קא מתמה בירושלמי ועד אחד בכתב כלום הוא ש"מ ליכא לפלוגי בהכי וכו' יעו"ש וכתב הגידו"ת ז"ל דאין ספק שכונת הראב"ד ז"ל הוא לפסול ב' שטרות שאין חתום על כל אחד אלא עד אחד שלא לגבות אפי' מבנ"ח אפי' שנצטרף עמהם עד אחד שמעיד על מסירת כל אחד מהם נראה דלדידיה לא מהני מידי מעיקר השורש הנלמד אצלו מהירושלמי דעד אחד בכתב לאו כלום הוא דסוף סוף הוי מפי כתבו אמנם הרא"ש ז"ל דעת אחרת עמו יעו"ש. ומרן החבי"ב בסי' נ"א הגהת הטור אות ב' כתב דבעד אחד בשטר ועד אחד ע"פ לדעת הראב"ד ז"ל דנראה דאפשר דאפי' טוען לא היו דברים מעולם נפטר שהרי בעד אחד בכתב זה ועד אחד בכתב אחר ס"ל דלאו כלום הוא כל שכן בעד אחד בכתב ועד אחד ע"פ וכו' יעו"ש. ואחרי המחילה רבה אין זה כל כך הכרח דהתם היינו טעמא דיכול לכפור משום דמפי כתבם הוא וליכא סהדותא כלל ברם בעד אחד בכתב ועד אחד ע"פ דהא מיהא איכא סהדותא דאי מעיד אותו החתום בעד שבע"פ לא מצי לומר להד"מ אלא דוקא פרעתי אמנם ממ"ש הבעה"ת נראה להדיא דפסק כהירושלמי דעד אחד בכתב ועד אחד ע"פ לא מצטרפי כלל ויכול לומר להד"מ ונשבע להכחיש העד ומ"ש מרן עוד והדברים מתמיהים היאך יפה כח ב' עדים על פה מב' עדים בשטר וכו' אחרי בקשת מחילה לק"מ דהתם ליכא עדות כלל דמפי כתבם קרינן ליה אבל ב' עדים שמעידים ע"פ איכא סהדותא מעלייא ומשו"ה כי טוען להד"מ לא מהני. ומ"ש עוד ואולי מה שהשוה רבינו בעל הטורים דעת הראב"ד לדעת השאלתות לכשטוען פרעתי או אפי' לכשטוען להד"מ וכו' אבל בעד אחד בכתב זה ועד אחד בכתב אחר אף שאינו מצטרף לעשותו מלוה בשטר ויכול לטעון פרעתי אם טוען להד"מ משלם עד כאן ממ"ש לעיל משם הרב בעה"ת והגידו"ת ז"ל נראה בהיפך דעד אחד בכתב זה ועד אחד בכתב אחר לאו כלום הוא ולא שנא שטר אחד ולא שנא ב' שטרות ובכל אחד עד אחד ועיין במהרח"ש ז"ל באה"ע סי' מ"ב שהקשה להראב"ד מדידיה אדידיה ממ"ש בפ"ד דטוען ואם מ"ש הגידו"ת שאינו הראב"ד בעל ההשגות כי אם הראב"י ניחא ודוק.