גנב שהודה מעצמו וכו'. כתב מרן החבי"ב [בכנסת הגדולה] בחו"מ סי' שמ"ח הגהות הטור אות י' נשאל הרשב"א בכתב יד מי שגנב בעדים והשיב הגניבה קודם שיתבענו אם משלם כפל או לא. תשובה כל שבאו עדים שהעידו שגנב אינו יכול לפטור מתשלומי כפל שכבר נמצא הגניבה בידו בעדים ע"כ. ותשובתו מסופקת אצלי אפשר דס"ל דכל שלא תבעו בבי"ד והודה אינו משלם כפל, ומה שהשיב הרב כל שבאו עדים והעידו שגנב כונתו שבאו עדים לבי"ד וכו' יעו"ש. ואנכי הרואה תשובה זאת היא נדפסה בח"ג סי' ק"י ונראה שתשובה זאת לא שייכא לשאלה שהביא הוא ז"ל. והוא כי הרשב"א נשאל שתי שאלות וז"ל ומי שגנב בעדים והשיב את הגניבה קודם שיתבענו בבי"ד אם משלם כפל או לא אם תמצי לומר שזה דבר ברור שאינו משלם דאשר ירשיעון אלהים כתיב וכו', אם גנב בעדים ואמר החזרתי מהו מי מהימנינן ליה או לא, אם תמצא לומר מהימנינן היאך גנב מתחייב בכפל לעולם, שהרי כל גנב מרשיע את עצמו שהרי יכול לפטור ולומר החזרתי, והשיב כל שבאו עדים וכו', ומ"מ אפשר שיכול לומר החזרתי וכדעת מקצת רבותי וכו' יעו"ש. ומהנראה הוא שכונתו הוא דבשאלה ראשונה הודה לדברי השואל שפטור, ותשובתו הוא לשאלה הב', והוא הצעה למה שיאמר אח"כ וק"ל.

קטן שגנב וכו' ואם אבדו אינו חייב לשלם אף הקרן ואפי' לאחר שהגדיל. והנה דין זה שכתב רבינו שקטן פטור אף לאחר שהגדיל כ"כ הרא"ש והטור ושאר הפוסקים. אמנם בהגהות אשרי בפ' החובל כתב משם האור זרוע דכשהגדיל הקטן חייב לשלם, ושכן פי' רש"י ז"ל גבי השורף שטרו של חבירו דאכפיה רפרם לרב אשי ומגבי ביה כשורא לצלמי יעו"ש. ומהר"ם מפאדווה סי' צ' כתב דרבינו לא חש לדבר זה כי אפשר לומר שרב אשי עשה זה כאשר היה בן י"ג שנים, וגם אינו הכרח שרש"י ז"ל ר"ל בקטנותו, כי כונתו רק להסיר מן ר"א פגם זה שלא עשה נבלה זו בהיותו חשוב יעו"ש. ולענ"ד נראה לומר לדעת רבינו, דההיא דרפרם מפרש לה דלאו דאכפיה לרב אשי על ששרף שטרו של חבירו, אלא הענין הוא כמ"ש הר' יהונתן ז"ל הביאו הרב בשטמ"ק שם וז"ל כלומר בא מעשה כהאי גוונא לפני רב אשי ורצה לפטור האדם השורף שטרותיו של חבירו דלא לשלם אלא דמי ניירא בעלמא, דהוה ס"ל דלא דיינינן דינא דגרמי, ואכפייה רפרם שהיה זקן ממנו לרב אשי שהיה בחור שחייב השורף לשלם לניזק כשורא לצלמי עכ"ל (א"ה ס"ט וכן פירש"י ז"ל בכתובות דף פ"ו ע"א בד"ה כפייה רפרם, ועיין בני חיי סי' שנ"ז בהגהות הטור). הרי להדיא דאין לדינו של רבינו עסק לההיא דרפרם, ואפשר שכן מפרש לה רבינו. ובהכי אזדא לה ראיית הב"ח ז"ל באו"ח סי' שמ"ג למה שפסק רבינו בה"י בדין ראוי לבי"ד להכות לקטנים וכו' יעו"ש. וראיתי להרב פני משה פ' החובל במראה הפנים על מתני' דחרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, שרצה להביא ראיה דהתוס' ס"ל כסברת הגהות אשרי, וז"ל ויש להביא ראיה מהתוס' בקידושין דף י' ע"א דקטן חייב לשלם כשיגדיל מה שעשה בקטנותו, דשם בד"ה ומקבל את גיטה, כתבו להוכיח דאחר שנשאת, אף כשהיא קטנה עכשיו אין אביה מקבל גיטה מהאי תלמודא דפ"ח דתרומות דפריך גירשך מי לא ידעה [וכו'] תיפתר כשאמרה התקבל גיטי במקום פלוני וכו', ומדדחיק לאוקומי בכה"ג, ולא מוקי לה בשנשאת כשהיא קטנה ואביה מקבל את גיטה, משמע דמשנשאת אין אביה מקבל גיטה וכו', והשתא אי ס"ד דקטן אינו חייב לשלם כשיגדיל מאי מביאין ראיה מדין דתרומות, הא התם לחיוב קרן וחומש מתניא גבי פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע, וא"א לאוקומה בקטנה, אלא ודאי דס"ל להתוס' דקטן חייב לשלם כשיגדיל עכ"ל. ואחרי המחילה רבה אין זו ראיה, דכונת התוס' היא מדלא מוקי כשנשאת כשהיא קטנה ואביה מקבל גיטה כשהיא קטנה אבל הידיעה שידעה שגירשה בעלה היה כשהיא גדולה וע"ז פליגי ר' אליעזר ור' יהושע דר"א מחייב כל מה שאכלה כשהיא גדולה ור"י פוטר מטעם דיהיב בגמ', ומי הגיד לו שכונת התוס' היא שהידיעה ג"כ היה כשהיא קטנה. וכן ראיתי להרב מהרימ"ט בחי' שם וז"ל לכך דקדקו התוס', מתוך שינויא ב' דדחיק לאוקומה בסוס רץ נוקמה בשנשאת כשהיא קטנה וקבל אביה את גיטה כשהיא קטנה ולא ידעה עד שנעשית נערה וכו' יעו"ש. וכן נראה שהבין הרב עצמות יוסף והפנ"י שם וק"ל.