פקדתי. ענין זכרון:

שם. מלשון שימה:

והחרמתם. ענין כליון וכריתה:

מעולל. הוא הרך בשנים, כמו (ישעיהו סה כ): עול ימים והוא גדול מן היונק:

וישמע. ענין אסיפה הבאה בשמיעת קול המאסף, וכן (ירמיהו נ כט): השמיעו אל בבל רבים:

ויפקדם. ענין מנין ומספר:

בטלאים. שם מקום, כמו (יהושע טו כד): זיף וטלם ובעלות. ורבותינו ז״ל אמרו (יומא כב ב): בטלאים ממש, לפי שאסור למנות את ישראל לגולגולת, ומנאם בטלאים, וכל אחד לקח טלה מעדר שאול, והחזירו למקום מיוחד, ומנו הטלאים וידעו מספר בני ישראל:

רגלי. הולכי רגל, לא רוכבים:

וירב. מלשון מריבה ומלחמה:

הקיני. משפחת הקיני, מבני חובב חותן משה:

אוסיפך. ענין כליון:

ויתפש. ענין אחיזה:

והמשנים. מלשון שנים, רוצה לומר כפולים בבשר ושמנים, ודוגמתו (עזרא א י): כפורי זהב משנים, ורוצה לומר כפולים:

הכרים. הכבשים השמנים:

ולא אבו. ולא רצו:

וכל המלאכה. המקנה, נקראת מלאכה, לפי שבו עבודת האדם בעל המקנה, ובו יעסוק, כמו (בראשית לג יד): לרגל המלאכה:

נמבזה. בזויה:

ונמס. רוצה לומר דבר הנשחת:

נחמתי. ענין הפוך מחשבה:

מציב. ענינו עשיה והעמדה:

יד. מקום:

הרף. מלשון רפיון:

ותעט. ענין פריחה, כמו (לקמן כה יד): ויעט בהם, ורוצה לומר מהירות ההליכה:

ראשית החרם. מיטב מדבר הנחרם, כמו (עמוס ו ו): וראשית שמנים ימשחו:

החפץ. ענין רצון:

להקשיב. לשמוע:

ואון. ענין דבר תוהו ושקר, כמו (זכריה י ב): התרפים דברו און:

ותרפים. הוי״ו יתירה, כמו (תהלים עו ז): נרדם ורכב:

הפצר. ענין רבוי הדברים, כמו (בראשית יט ג): ויפצר בם:

יען. בעבור:

שא. ענין מחילה:

בכנף. בקצה שפולי המעיל, כמו (לקמן כד ד): ויכרת את כנף המעיל:

נצח. ענין חוזק והתגברות, כמו (איכה ג יח): אבד נצחי, ועל המקום יאמר, שהוא חוזקן של ישראל:

ינחם. ענין הפוך מחשבה:

מעדנות. ענין קשור, כמו (איוב לח לא): התקשר מעדנות כימה:

אכן. באמת:

שכלה. מי שבניו מתים, קרוי שכול, כמו (בראשית כז מה): למה אשכל:

וישסף. תרגומו ופשח, והוא הבקיעה לשנים, כמו (איכה ג יא): ויפשחני ובדברי רבותינו ז״ל (בבא בתרא נד א): מאן דפשח דקלא:

יסף. מלשון הוספה: