וצמד. זוג, על שם שהולכים צמודים וחבורים יחד, והוא מלשון (במדבר יט טו): צמיד פתיל:

חבושים. חגורים באוכף לרכוב בהם, כמו (בראשית כב ג): ויחבוש את חמורו:

מאה צמוקים. מאה אשכלות ענבים יבשים:

ומאה קיץ. מאה לטרין תאנים יבשים:

ונבל. ונאד:

ומקלל. ענין דברי קלון וחרפה, וכן (שמואל א ג יג): כי מקללים להם בניו:

אולי. הלואי, כמו (ישעיהו לז ד): אולי ישמע:

בצלע. בעבר ובצד, כמו (שמות כז כו): צלע המשכן:

לעומתו. נגדו:

ועפר. זרק עפר, ולתוספת ביאור אמר בעפר, וכן (תהלים פ:י): ותשרש שרשיה:

וינפש. ענין מנוחה ומרגוע המשיב את הנפש, כמו (שמות לא יז): שבת וינפש:

הבו. הזמינו, כמו (בראשית יא ז): הבה נרדה:

נבאשת. ענין תיעוב ומאוס, כדבר הנבאש: