תחלואים. מל׳ חולי:

לדומן. לזבל:

בית מרזח. בית אבל וכן סר מרזח סרוחים (עמוס ו׳:ז׳):

תנוד. מלשון נדידה:

להם. עליהם:

אספתי. ענין כליון כמו אסף אסיפם (לעיל ח):

יתגודד. ענין שריטת הבשר כמו ויתגודדו כמשפטם (מ״א ח):

יקרח. ענין מריטת השער כמו קרחי וגזי (מיכה א):

יפרסו. מלשון פרוסה ושבירה כמו פרוס לרעב לחמך (ישעיהו נ״ח:ז׳):

כוס. ר״ל כוס יין:

משתה. ענין סעודה כמו עשה משתה (אסתר א):

לשבת. מלשון ישיבה:

אותם. עמהם:

משבית. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה יד):

שרירות. ענין ראיה והבטה:

לבלתי. כמו לבלי:

והטלתי. ענין השלכה כמו ויטילו את הכלים (יונה א׳:ה׳):

חנינה. מלשון חן:

העלה. מל׳ עליה:

הדיחם. מל׳ דחיה:

והשיבותים. מלשון השבה:

על אדמתם. אל אדמתם:

לדיגים. הצדים את הדגים:

ודיגום. ר״ל יצודו דגים וכן עולל יעוללו (לעיל ו) ור״ל ילקטו העוללות:

ומנקיקי. כן יקרא שם הסלע הבולט וכן בנקיק הסלע (לעיל יג):

נצפן. ענין הסתרה כמו יצפון לישרים (משלי ב):

משנה. מל׳ שנים וכפל:

חללם. מלשון חלול:

שקוציהם. מלשון שקץ ושרץ:

עוזי ומעוזי. ענין חוזק:

ומנוסי. מלשון ניסה ובריחה:

מאפסי. מקצות כי בקצות הארץ כאלו אפס וכלה:

מועיל. מלשון תועלת: