ותקהל. נאספו:

פנות. כמו בפנות, והוא מלשון פנה וזוית:

רגלי. הולכי רגל, לא רוכבים:

שולף חרב. רוצה לומר, בחרב שלופה:

עלי. בעבורי:

דמו. חשבו, כמו (ישעיהו י ז) והוא לא כן ידמה:

ענו. הוא האונס, כמו (דברים כב כד) על דבר אשר ענה:

זמה. מחשבה רעה, כמו (איוב לא יא) כי הוא זמה, וזהו מה שדימו להרגו:

הבו. תנו:

הלום. פה, כמו (שמות ג ה) אל תקרב הלם:

נסור. מלשון הסרה:

לרבבה. היא עשרת אלפים:

צדה. מזון:

לבואם. הלמ״ד במקום בי״ת, וכן (שמואל א כ ל) לבן ישי:

מה הרעה. מלת ׳מה׳ מורה על גודל הדבר והפלגתו, כמו (תהלים לא כ) מה רב טובך:

ונבערה. ענין פינוי וכליון מן העולם, כמו (דברים יג ו) ובערת הרע מקרבך:

אבו. רצו:

ויתפקדו. מנין:

בחור. כל אחד היה נבחר:

אטר וכו׳. רוצה לומר, שמאלי, ודוגמתו באהוד (לעיל ג טו):

קלע. ענין השלכת אבנים בכף הקלע, והוא הכלי העשוי לכך:

השערה. חוט השער:

יחטיא. ענין חסרון, כמו (מל״א א׳ כ״א) והייתי אני ובני שלמה חטאים:

וישבו. ענין עכבה:

ויצומו. התענו:

אחדל. אמנע:

ארבים. יושבים במארב ונסתרים:

הנתקו. נעתקו וסרו:

ויחלו. מלשון התחלה:

במסלות. דרך כבושה:

נגפים. מוכים, כמו (תהלים צא יב) פן תגוף באבן רגלך:

מגיח. ענין משיכה והוצאה, כמו (תהלים כב י) אתה גוחי מבטן:

ממערה. ממקום גלויה שנוח לכבשה משם, והוא כמו (ויקרא כ יח) מקורה הערה:

החישו. מהרו, כמו (תהלים נה ט) החישה מפלט לי:

ויפשטו. ענין פזור, וכדרך הנלחמים:

לפי. חדוד החרב תקרא פה:

והמועד. הזמן, כמו (ירמיהו מו יז) העביר המועד, ורוצה לומר, הודעת זמן בואם:

הרב. הרבה:

משאת העשן. עמוד העשן, על שם שנשאת כלפי מעלה:

החלה. התחילה:

עמוד עשן. אמר לתוספת ביאור, כי כבר אמר ׳והמשאת׳:

כליל. מלשון כל, כמו (ויקרא ו טו) כליל תקטר, ורוצה לומר, עשן שריפת כל העיר:

הדביקתהו. השיגה אותו והיה דבוק אליו:

כתרו. מלשון כתר:

הדריכוהו. מלשון דריכה ורמיסה:

ויעללהו. מלשון עוללות, והם הנלקטים אחר הבציר, כמו (לעיל ח ב) הלא טוב עללות אפרים:

מתם. הוא שם לאנושיות, וכולל אנשים ונשים, כמו (בראשית לד ל) מתי מספר:

שלחו. רוצה לומר, הבעירו, על שם שהאש עושה השליחות שהולך ושורף: