נא. עתה:

קום. הוא ענין זרוז:

ריב. ענין ויכוח:

את ההרים. אל ההרים:

והאיתנים. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כ״ד):

מוסדי. מלשון יסוד:

יתוכח. ענין ברור דברים:

מה. המלה ההיא יורה על הפלגת הרבוי כמו מה רב טובך (תהלים ל״א):

הלאתיך. ענין יגיעה כמו ונלאו מצרים (שמות ז):

ענה. עדות כמו לא תענה (שם כ):

ענה. מלשון ענייה ותשובה:

אקדם. אבוא לפניו וכן לא יקדמנה מגן (ישעיהו ל״ז:ל״ג):

אכף. מלשון כפיפה והכנעה:

הירצה. מלשון רצוי:

ברבבות. רבבה הוא עשרת אלפים:

פרי בטני. הם הבנים:

והצנע. מלשון צניעות והסתר:

ותושיה. ר״ל ואיש תושיה כמו ואני תפלה (תהילים ק״ט:ד׳) והראוי איש תפלה ותושיה הוא ענין חכמת התורה והוא מלשון יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים וכן יצפון לישרים תושיה (משלי ב׳:ז׳):

יראה. מלשון ראיה:

יעדה. ענין הזמנה וקביעות כמו שם יעדה (ירמיה מ״ז):

האש. היא כמו היש וכן אם אש להאמין (ש״ב י״ד):

בית רשע. כמו בבית:

ואיפת. שם מדה:

רזון. מלשון רזות וכחשות ואמר בדרך שאלה על החסרון:

זעומה. מלשון זעם וכעס:

האזכה. מלשון זכות:

במאזני. כף המאזנים:

ובכיס. אמתחת ושק ישימו בו אבני המשקל:

החליתי. מלשון חולי:

הכותך. מלשון הכאה:

השמם. מלשון שממון:

וישחך. ענין שפלות והכנעה כמו וישח אדם (ישעיה ב׳):

ותסג. ענין השגה וקרוב וכן לא יסג כלימות (לעיל ב׳):

תפליט. ענין הצלה כמו רני פלט (תהלים ל״ב):

תדרוך. הדרך לדרוך ברגל על הזתים להוציא השמן:

תסוך. ענין משיחה:

ותירוש. ענבי היין:

במועצותם. מלשון עצה:

לשמה. ענין תמהון:

לשרקה. הוא קול הבאה בקבוץ השפתים והדרך לעשותם כשרואים דבר חשוב שנחרב וכן לשמה ולשרקה (ירמיה יט):

תשאו. מלשון משא וסבל: