ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. לפניהם ולא לפני גוים וכל הקובל בערכאות של גוים אין לו חלק לעולם הבא [וכפר] באלהי ישראל:

ד"א ואלה המשפטים. כל דיין שדן דין אמת לאמתו, כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כתיב במשה ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב (שמות יח יג), וכתיב במעשה בראשית ויהיה ערב ויהי בקר (בראשית א ה):

ד"א ואלה המשפטים. אמר הקב"ה לדיינים הוו זהירים בדין שאני יושב ביניכם, שנאמר אלהים נצב בעדת [אל] (תהלים פב א). הוו זהירים בדין יתומים ואלמנות, שאני הוא אביהם שנאמר אבי יתומים ודיין אלמנות (תהלים סח ו), ולא נחרבה ירושלם אלא על שהטו את הדין, כמו שאמר הנביא שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם (ישעי' א כג). אמר רבי סימון מהו וחברי גנבים, אלא אם גנב אדם מחבירו שור משלם תשלומי כפל, ואם טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה או חמשה, והדיינים אשר היו בירושלם היו אומרים לגנב תגנוב ותחלוק עמנו, ואין אנו מחייבין אותך דבר, לפיכך אמר הנביא בהם וחברי גנבים כולו אוהב שוחד, שהיו לוקחים שחד, ומעוותים את הדין. ורודף שלמונים. היו אומרים הדיינים קצתם לקצתם שלם לי היום ואני אשלם לך מחר, ועליהם נאמר ורודף שלמונים. יתום לא ישפוטו, היה עולה היתום לדין, והיו משהים את דינו מרוב אשר בצוק עליו רוחו, היה חוזר בפחי נפש, היתה מוצאה אותו אלמנה בדרך, היתה אומרת לו מה עשית בדינך, אומר לה לא הועלתי כלום אלא השהו אותי עד עתה, ולא הועלתי כלום, ודיני לא דנו, והיתה אומרת האלמנה אם זה איש ולא הועיל, אני שאני אשה על אחת כמה וכמה היתה חוזרת בלא דין, לפיכך אמר וריב אלמנה לא יבוא אליהפ:

ד"א ואלה 'המשפטים' נוטריקון ה הדיינים, מ' מצווים, ש' שיעשו, פ' פשרה, ט' טרם, י' יעשו מ' משפט:

כי תקנה עבד עברי. פתח במשפט [עבד] עברי, לפי שהיו עבדים במצרים, ופדאם הקב"ה ונתן להם חירות, לפיכך צוה לישראל בראשונה שלא לשעבד באחיהו בפרך ולא לשעבדו [לדורות], כי אם עד השנה השביעית, שנאמר כי עבדי הם אשר הוצאתי וגו' (ויקרא כה מב), לפיכך פתח במשפט עבד עברי, ואמר כי תקנה, לכשיבוא בידך כי אם יגנוב ונמצא בידו שור או חמור או שה, צריך ליתן תשלומי שנים או ארבעה או חמשה ואין לו מיתה, ואם אין לו לשלם, בית דין ימכרוהו בגניבתו אז מותר לקנותו, שנאמר ואם אין לו ונמכר בגניבתו (שמות כב ב):

עבד עברי. על שם אביהם, שנאמר ויגד לאברם העברי (בראשית יד יג):

שש שנים יעבוד. רמז על ישראל שישראל עבדו בשש גליות, גלות מצרים, גלות סנחריב, וגלות ארבעה מלכיות, הרי שש:

ובשביעית יצא. זה מלכות גוג ומגוג:

אם בגפו יבא בגפו יצא. למדנו שאין חובה עליו לישא שפחה כנענית, ומה שאמר הכתוב אם אדוניו יתן לו אשה, רשות ולא חובה, לכך נאמר אם בגפו יבא וגו':

ואם אמר יאמר. מגיד שאינו נרצע עד שיאמר וישנה, שאם כן למה הוצרך לומר אמר יאמר:

והגישו אדניו אל האלהים. ומאי שנא אוזן משאר אברים. אלא אזן ששמעה בהר סיני כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם [וגו'] (ויקרא כה נח), ולא עבדים לעבדים, והוא קנה אדון לעצמו ירצע:

לא תצא כצאת העבדים. שהעבדים [כנענים] יוצאים בשן ועין, והיא תצא בלא הכאת שן ועין:

אם רעה בעיני אדוניה. שלא נשאה חן בעיניו [בבגדו בה]:

ר' נתן בר אבטלימוס אומר מאחר שנהג בה מנהג בזיון, ואינו נהג בה מנהג בנות ישראל אינו יכול לקיימה:

ד"א אם רעה בעיני אדוניה. זה נאמר על ישראל שהם משולים בשפחה, שנאמר כעיני שפחה אל יד גברתה (תהלים קכג ב), רצה לומר אם ישראל עובדים ע"ז, הם רעים בעיני הקב"ה, ונתן אותם ביד נכרי כדי לייסרם על דרכיהם הרעים, וזהו שנאמר והפדה לא ימשול למכרה לעם נכרי:

אם אחרת יקח לו. מכאן למדנו לבת ישראל שחייב אדם בשאר כסות ועונה. שאר אלו מזונות, שנאמר ואשר אכלו (את) שאר עמי (מיכה ג ג), כסותה כמשמעו. ועונתה זו דרך ארץ, שנאמר וישכב אותה ויענה (בראשית לד ב):

ואם שלש אלה לא יעשה לה. אינו חוזר על שאר וכסות ועונה אלא או ייעוד לו, או לבנו, או והפדה:

ויצאה חנם. מגיד שאם בגדה והיא אצלו יוצאה חנם:

מכה איש ומת וגו'. אין לי אלא איש שהכה איש, הכה את האשה ואת הקטן מניין, שנאמר וכי יכה איש, מכל מקום:

ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו. וכי הקב"ה מאנה ביד האדם להכות את הנפש, אלא למה הדבר דומה, לשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד בשוגג ואחד במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה הרג בשוגג יורד היה מן הסולם, ונפל על אותו שהרג מזיד והרגו, נמצא זה שהרוג במזיד מת, וזה שהרג בשוגג גולה:

ושמתי לך מקום. אלו ערי מקלט, מלמד שאם רדפו גואל הדם והרגו באחת מערי מקלט יהרג עליו:

ומכה אביו ואמו. יכול שאינו חייב מיתה עד שיהרוג שניהם, תלמוד לומר [ומכה אביו ואמו, או] אביו או אמו, ומיתתו בחנק. מכאן אמרו הנחנקים משקעין אותן בזבל עד ארכבותיו (ונותנים סודרין על ראשו) ולוקחין סודרין קשים לתוך סודרין רכים, וכורך על צוארו, זה מושך לכאן וזה מושך לכאן [עד שנפשו יצאה]:

וגנב איש ומכרו. אין לי אלא איש גנב את האשה או את הקטן מניין, שנאמר כי ימצא גונב נפש מאחיו:

ומקלל אביו ואמו. בין בחיים בין לאחר מיתה, מה שאין במכה כי המכה לאחר מיתה אינו חייב:

באבן או באגרוף וגו'. כל דבר שיש בו כדי להמית, ואם הכהו בדבר כדי להמית פטור מן שבת ורפוי:

וכי יכה איש את עבדו וגו'. בכנעני הכתוב מדבר:

לא יוקם כי כספו הוא. מה כספו שקנינו קנין עולם, יצא עבד עברי שאין קנינו קנין עולם, ויצא של שותפים וחציו בן חורין:

וכי ינצו אנים. למה נאמר לפי שנאמר בו וכי יזיד איש על רעהו {לעיל פסוק יד), לא שמענו אלא על המתכוין להכות את שונאו [והכהו שהוא חייב מיתה, ואבל המתכוין להכות שונאו] והכה את אוהבו שהוא במיתה:

ויצאו ילדיה וגו' ענוש יענש. בדמי ולדות. כאשר ישית עליו בעל האשה. מלמד שדמי ולדות] לבעל וכל המתחייב מיתה פטור מן התשלומין, משום שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש, הא אם יהיה אסון לא יענש [לפי שהוא במיתה ואינו מת ומשלם]:

ואיש כי יתן מום (ויקרא כד יט). וכי אם הפסיד שליש מאור עינו היאך מפסידים שליש מאור עינו של המוכה, למדנו מכאן כי אינו אלא דמי מאור עין הניזוק:

סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו. איני יודע מאחר שנסקל שבשרו אינו נאכל, אלא מה תלמוד לומר ולא יאכל אלא בא ללמדך על שור שיצא להסקל אחר שנגמר דינו, וקדם בעליו ושחטו שהוא אסור באכילה:

או בן יגח או בת יגח. לגזירה שוה מה במועד עשה קטנים כגדולים אף בתם עשה קטנים כגדולים:

כי יגנב איש. באה זאת הפרשה ללמד על תשלומי ארבעה וחמשה:

וטבח או מכרו. הקיש טובח למוכר, מה מכירה חוץ לרשותו אף טביחה חוץ לרשותו, ומה מכירה מותרת באכילה, אף טביחה מותרת באכילה, מלמד שאם מכר חצייה אינו משלם [ארבעה וחמשה]:

חמשה בקר. לשון זכר משום שנאמר למטה תחת השור בלשון זכר, ושה לשון נקבה, שנאמר זה פזורה ישראל (ירמי' ג יז):

וצאן לשון נקיבה, שנאמר (ואתנה) [ואתן] צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד לא). והנה רמז על מכירת יוסף שנקרא שור, שנאמר בכור שורו (דברים לג יז). ועל הריגת עשרה הרוגי מלוכה שיהרגו בסיבת מכירת יוסף, שנאמר והתמכרתם שם לאויביך לעבדים וגו' (דברים כח סח):