קום עלה בית אל. לביתו של אל:

ועשה שם מזבח. מה עשו נודר ואינו מקיים אף אתה נודא ואין אתה מקיים, לפיכך אמר ועשה ולא אמר והקריב:

אלהי הנכר. אפילו כלים ועליהם כצורת חמה וכצורת לבנה וכצורת דרקון, היו מוסרין אותם להם:

ויהי חתת אלהים שלא רדפו אחרי בני יעקב. להכריתם ולהרגם, לפי שבקע הקב"ה את הארץ אשר תחתיהם עד תהום הארץ, ואש היה עומד בין מחנה יעקב ובין מחנה הפרזי, לכך נאמר ולא רדפו אחרי בני יעקב:

ויבא יעקב לוזה. למה נקרא שמה לוזה, שכל מי שנכנס לשם העדיף במצות וחקים ומעשים טובים [כלוז]:

מינקת רבקה. אמה של רבקה:

אלון. לשון יוני, עד שהוא משמר אבלה של דבורה באתה להם בשורת אמו, הדא הוא דכתיב וירא אלהים אל יעקב וגו' ויברך אותו, ומה ברכה בירכו, זו ברכת אבלים. ומפני מה לא נאמרה מיתת רבקה, לפי שבנה עשו, וגם נקברה בלילה מפני עשו, שלא יאמרו כך וכך תבא על הבטן שנוצר בו איש כזה, ומה בקשה דבורה אצל יעקב, אלא בשעה שאמרה לו רבקה ושלחתי ולקחתיך משם (בראשית כז מה), לא היה רוצה יעקב לזוז מאת לבן, מה עשתה רבקה שגרה דבורה אצל יעקב להביאו:

וירא אלהים אל יעקב עוד וגו'. כבראשונה, מה ראשונה על ידי שליח, אף שנייה על ידי שליח:

ויברך אותו. ברכת אבלים בירכו:

אני אל שדי פרה ורבה וגו'. והיכן מצינו פריה ורביה שעשה יעקב אבינו לאחר כך, אלא לפי שהיה בנימין במעי אמו אמר לו פרה ורבה, גוי זה בנימין, וקהל גוים זה מנשה ואפרים:

ומלכים מחלציך יצאו. זה ירבעם ויהוא:

ויהי עוד כברת ארץ. בשעה שהארץ חלולה ככברה:

בן אוני. בן צערי:

ואביו קרא לו בנימין. בלשון הקודש:

ותקבר בדרך אפרתה. מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת, אלא צפה יעקב ברוח הקודש שהגליות עתידים לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת רחמים, הדא הוא דכתיב רחל מבכה על בניה (ירמיה לא טו):

וישכב את בלהה פילגש אביו. חס ושלום שנגע בה, אלא כשמתה רחל נטל יעקב מטתו ושם אותה לפני ערש בלהה, בא ראובן וקנא לאמו, ובשביל שלא שם מטתו לפני לאה אמו בלבל מטתה, [לפיכך] העלה הכתוב כאלו שכבה, הדא הוא דכתיב וישכב וגו', ואף על פי כן השווהו הכתוב עם אחיו, שנא' ויהיו בני יעקב שנים עשר. [מלמד שכולם שקולים כאחד] וקראו בכור שהוא בכור לעיבור, בכור לנחלה, בכור לעבודה, בכור לתשובה: