צו את בני ישראל וגו'. למה נסמכה פרשה זו לאחר פרשה זו של יהושע, אמר הקב"ה למשה, על בני אתה מצוני איני צריך אזהרה עליהם, ועד ששאתה מצויני עליהם צוה עליהם שילכו בדרכי וישמרו מצותי:

ד"א צו את בני ישראל [וגו'] במועדו. ואפילו בטומאה ואפילו בשבת:

שנים ליום. כנגד היום תמיד של שחר היה שוחט כנגד המזרח ותמיד של בין הערבם היה שוחט כנגד המערב:

הסך נסך שכר לה'. מכאן לשני ניסוכין, אחד ניסוך המים בחג, ואחד ניסוך היין בכל יום:

שכר. אין יין כשר לגבי המזבח אלא יין שהוא משכר, ואימתי יהיה כשר לגבי המזבח מן ארבעים יום ולהלן:

ושעיר עזים אחד לחטאת לה'. חטא שאין מכיר בו אלא ה' לבדו, מכאן אמרו על טומא מקדש וקדשיו שאין ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, שעיר של ראש חדש מכפר:

ד"א למה נשתנה שעיר עזים של ראש חדש שמכפר, שנאמר בו לה', אמר הקב"ה הביאו שעיר זה כפרה על ציוויי, כדי שיהא כפרה עלי על שמיעטתי אותה:

וביום הביכורים. זה חג שבועות שבו מקריבים שתי הלחם של חמץ מן החטים חדשים:

בשבעותיכם. הוא חג שבועות:

פרים בני בקר. מכאן כל מקום שכתיב פר הוא כנגד אברהם, שנא' ואל הבקר רץ אברהם (בראשית י"ח ז'):

איל. כנגד יצחק, שנאמר וילך אברהם ויקח את האיל וגו' (שם כ"ב ט"ז):

כבשים. כנגד יעקב, שנאמר והכבשים הפריד יעקב (שם ל' מ'):

שעיר עזים אחד. כנגד יוסף לכפר על מכירתו, שנאמר בו ויקחו [את כתונת יוסף וישחטו] שעיר עזים (שם לז לא):

ולמה לא נאמר שעיר חטאת בחג השבועות לפי שהוא יום מתן תורה והתורה היא מכפרת כקרבן, לכך לא נאמר בו חטאת הכפורים:

י"ג פרים. אתה מוצא ששבעים פרים היו מקריבים ביום חג הסוכות, ביום ראשון י"ג, ובשני י"ב, ובשלישי י"א, וברביעי י', ובחמישי ט', ובששי ח', ובשביעי ז', נמצאו הכל שבעים, והוא כנגד אומות העולם שהם שבעים אומות, כדי שיצילנו השם מידם ויכלו מן העולם, לפיכך מתמעטים והולכים:

ארבעה עשר כבשים. כנגד י"ד בני יעקב בני יעקב שנים עשר, ומנשה ואפרים שנים, הרי ארבעה עשר, כי אפרים ומנשה נקרא על שמו, שנאמר לי הם (בראשית מח ה):

והם לא היו פוחתים והולכים, אלא כשם היו י"ד בראשון, כך היו בכל יום י"ד, ללמדך שהם היו חזקים וקיימים לעולם, ועולה חשבונם צ"ח לכפר על צ"ח קללות שבתורת כהנים, והוא בכי תבוא אל הארץ:

בשני ונסכיהם מ' יתירה, בששי ונסכיה י' יתירה, ובשביעי כמשפטם מ"ם יתירה הרי מים, מכאן רמז לניסוך המים מן התורה, לפי שבזכות ניסוך המים יהיו מתברכים לכם המים שיהיה גשמי ברכה, ולמה בששי היה סימן של מים, לפי שביום הששי ניתנה התורה שנמשלה למים, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה א):

ד"א לפי שביום שני היה חילוק המים, וביום ששי לבריאת עולם ירדו גשמים:

ד"א למה ביום ששי, לפי שלא נברא אדם כי אם ביום ששי וכשבא אדם הוצרך העולם למים:

ולמה בראשון ובשביעי ובשני וברביעי עזים כתיב בהו, מה שאין כתוב בשאר הימים, לפי שבזכות שלשה אבות העולם נדמו ישראל כעזים בעולם:

ולמה לא כתיב עזים בשלישי, לפי שיעקב הי' רביעי, לפי ששני בנים היו ליצחק עשו ויעקב, ועשו יצא ראשונה, ולפיכך אל זכר ביום השלישי עזים, ועשו לא נקרא זרע כי אם יצחק שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ"א י"ב):

ביום השמיני וגו' פר אחד וגו'. ושעיר חטאת אחד. זה קרב על שם ישראל: