Midrash Lekach Tov on Ecclesiastes Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דברי קהלת בן דוד. כל מקום שאתה מוצא קינטורין בדברי הנביאים פותחין לשון דבור. במשה רבי' הוא אומ' אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל ותחילתו וסופו קינטורין. ממרים הייתם עם י"י מיום דעתי אתכם כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה. בעמוס הוא אומ' דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע. דברי קנטרין דכתי' ויאמר י"י מציון ישאג ומירושלם יתן קולו. ואכלו נאות הרועים ויבש ראש הכרמל. ואומ' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. ואומ' שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העושקים דלים והרוצצות אביונים. ואומ' שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל. בירמיהו הוא אומ' דברי ירמיהו בן חלקיהו ודבר דברי קינטורין שנ' יאמר י"י אלי הנה נתתי דברי בפיך. ואומ' ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ. ואומר הה נתתיך היום הזה לעיר מבצר ולעמוד ברזל וכו' וכאן נאמר דברי קהלת שהיו דבריו קינטורין על הבלי עולם. קהלת שהיה מקהיל קהילות ודורש ברבים וכן הוא אומ' ועוד למד דעת את העם ואיזן וחיקר תקן משלים הרבה. בן דוד. הוא נאה לאביו ואביו נאה לו מלך בן מלך חכם בן חכם צדיק בן צדיק. אמת טוב לו לאדם שתהא לו זכות אבות להתלות בהם אבל מי שיש לו זכות עצמו טוב לו מכל זכיות אבותיו. שהרי השור נתלה בגיד אחד משלו אם נתחתכו גידיו הוא צריך כמה חבלים להתלות בו. מלך בירושלם מקום שכינה מקום נבואה מקום תורה וכן הוא אומ' פה אשב כי אויתיה ואומ' והיו עיני ולבי שם כל הימים וכתי' כי מציון תצא תורה ודבר י"י מירושלים.
הבל הבלים אמר קהלת. שדבר קהלת על הבלו של עולם. שהכל סף וכלה והדורות נוהגין כמנהגם זה אחר זה ובונים בני אדם בנינים גדולים והבונים מתים והבנין עומד הלא כי להבל יגע. והזכיר בפסוק זה שבעה הבלים הבל הבלים הרי שלשה הבל הבלים הרי ששה הכל הבל הרי שבעה כנגד שבעת ימי השבוע וכנגד מעשה בראשית שנבראו בהם והם עתידים כולם להיכלות שנא' כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. ואומ' וחפרה הלבנה ובושה החמה. אם אלה כך כ"ש שאר ברואים. ס"א כנגד שבעה עולמות שהאדם מתגדל בהן. כשהוא בן שנה הוא כפות בעריבה. בן ב' שנים קופץ מיכן ומיכן בן י' שנים משוטט בחצו ושומח בלא דאגה. בן כ' רודף אחר אשה ויצרו חזק. נשא אשה רודף אחר מזונותיו ומזונות ביתו. היו לו בנים כבד עליו העול. הזקין תשש כחו כבד עליו עולמו. הרי כאן ז' ולמה חלק הפסוק ואומ' שלשה בראשו ושלשה בשניה והשביעי באחרונה מלמד שהיה מלמדם לישראל על ענין הבל העולם ועוד היה מחדש עליהם חכמות ומדרשות לפיכ' חלקם ואמ' הבל הבלים אמ' קהלת הבל הבלים הכל הבל. זה יום המיתה שהנשמה דומה להבל הקדירה בשעה שהיא יוצאה מן הגוף והוא סופו של אדם לכך אמר באחרונה הכל הבל.
מה יתרון לאדם. כלומ' מה ישרון. שי"ן במקום תי"ו. כגון פשר דבר ואין פותר אותם לפרעה ואמ' מה שבח יש לאדם. בכל עמלו. בי"ת במקום מ"ם. לאדם קרא כל העולם על שם אדם הראשון שבא מן האדמה ושב אל האדמה. בכל עמלו זהו שאמרו חכמים שפתח בדברי תורה ואמ' בכל עמלו אין לו יתרון לפי שהוא תחת השמש אבל העומל בתצורה דבר שהוא קודם השמש יש בו יתרון והנאה שנאמר בהתהלכך תנחה אותך וגו' בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. וכן אמ"ר לוי יש הנאה לבריות שמסגלין מצות ומעשים טובים והקב"ה מאיר פניהם כגלגל חמה שנא' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו לפי שראינו בני אדם מהם רשעים ואוכלים את עולמם בשלוה ומהם צדיקים וכל ימיהם בצער ידענו שיש הנאה לעולם הבא על עמל שעומלין במה שהיה קודם השמש. וכן אמרו ז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ולמה אמר תחת השמש ולא אמר תחל השמים לפי שהשמש גדול שבמאורות והוא יוצא מן המזרח ובא במערב ומתגלגל בגלגל העליון. כך העולם הזה מתגלגל והולך דור אחר דור וכן הוא אומר אחריו דור הולך ודור בא כדרך שהשמש מתגלגל בתוך הרקיע ולא ישנה תפקידו ולא זה יחוש ולא ישכב (יתעכב).
דור הולך ודור בא. לפי שאמר למעלה מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש כשם שהשמש מתגלגל ברקיע והוא זורח במזרח ושוקע במערב וחוזר למקומו כך הדורות. דור הולך ודור בא אלו בני אדם שנולדים בעולם ומתים ובאים אחרים תחתיהם. והארץ לעולם עומדת. כלומ' הארץ אינה משנה ממנהגה. שאין אדם זורע חטים ומעלה שעורים, שעורין ומעלה חטין. וכן אמ"ר יצחק עומדת שמעמדת ווסתה עליה. כשם שהשמש אינו משנה תפקידו כך הארץ אינה משנה תפקידה. ס"א דור הולך ודור בא. אמ"ר ברכיה אין דור פחות מס' רבוא כענין שנ' אם יראה איש באנשים האלה הדור מלמד שאין יום שאין מתים ס' רבוא ונולדים ס' רבוא. ס"א דור הולך ודור בא מלמד לעתיד לבא עומדים המתים כדרך שהן עומדין בשעת מיתתן. חיגר עומד חיגר. סומא עומד סומא שנ' דור הולך ודור בא כדרך שהולך כך בא. וכל כך למה שלא יהיו אומ' אחרים המית ואחרים החיה אלא עומדין במומן ומתרפאין וכן הוא אומר אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא בתחילה אמ' החמור ואחר כך הקל אלא לומר לך מה מחיצה ורפואה כאחד אף מיתה וחיים כאחד והארץ לעולם עומדת. אלו ישראל שנקראו ארץ חפץ ואמ' מיום גלות הארץ, וכי הארץ גלתה אלא אלו ישראל שנקראו ארץ.
וזרח השמש ובא השמש. אבא בשם ר' אבא ב"ר כהנא אמ' וכי אין אנו יודעין שאם זרח השמש בא השמש. אלא שעד הקב"ה משקיע שמשו של צדיק מקים אחר תחתיו קודם שניטל זה מן העולם כדי שלא יהא העולם חשך. וכן אמרו ז"ל במסכת סנהד' מאי דכתי' כי לי"י מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. ראה הקב"ה שהצדיקים מעוטין עמד ושתלן בכל דור ודור כדי שתהא העולם מתקיים בהם. ואל מקומו שואף. כלומר ואין אדם מגיע במדרגתו של חבירו כי אם במה שיגזר עליו מן השמים להיות מקומו ומדרגתו. זורח הוא שם. מעשיו נזרחין בדורו ובמה שזכה בו. שהרי היו האבות זורחין כל אחד ואחד בדורו ובצדקתו שופטי ישראל שבאו וחכמי הדורות עד ימות מלך המשיח. ודע שדברי קהלת עמוקים נדרשין על מדרש החכמה ועל משמען של הפסוקים. וזרח השמש ובא השמש. לפי שאמר הבל הבלים זכר גם דברים שאינם מתכלים כענין שנ' והארץ לעולם עומדת. וגם השמש שזורח ושוקע בכל יום ויום. ואל מקומו שואף. אמ"ר שמואל בר נחמני יכול הוא גלגל חמה לעלות בשעתו ולשקוע בשעתו אלא שהקב"ה מצוה עליו בכל שעה. לשון שואף כמו השואפים אביון הדוחקים אביון, כלומ' ואל מקומו שהוא בו שואף עליו הקב"ה במאמרו. זורח הוא שם, שלא ירוץ וישקע מהרה שכשם שיש גבול לים כך יש גבול לשמש ולירח וכן אמרו ז"ל שס"ה חלונות יש בו במנין ימות החמה ולכולם קרא שמות. תנו בשם ר' נתן נרתיק יש לו לשמש ובריכה של מים לפניו ובשעה שהוא יוצא לעולם הקב"ה מוציאו מנרתיקו ושורף את הרשעים שנ' כי הנה היום בוער כתנור והיו כל זידים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא.
הולך אל דרום. עונה אל פסוק שלמעלה שאמ' וזרח שאין הרוח נקראת בלשון זכר בכל מקום בואי הרוח ורוח סערה באה אלא על השמש עונה אם כפירוש הראשון. ואם כפירוש השני עונה על זריחת ישראל שהוא כל אחד הולך אל דרום שהחכמה היתה בארץ ישראל שנקראת דרום כענין שנ' הטף אל נגף והנבא אל מקדשם. וסובב אל צפון, שהלכו בגלות בארץ צפון. סובב סובב הולך. שפזרו ישראל בד' רוחות השמים שנ' כי בד' רוחות השמים פזרתי אתכם בית ישראל. ועל סביביו שב הרוח. המפוזרים לכל רוח עוד ישובו אל מקום שיצאו משם. וישראל נקרא בהרבה מקומות בלשון יחיד. ס"א על פירוש השני הולך אל דרום ביום לפי שיוצא מן המזרח והולך אל דרום. ובימות החמה הולך מזרח ודרום ומערב ושוקע בפאת מערבית צפונית ובימות הגשמים יוצא מפאת מזרחית דרומית והולך את רוח הדרום עד פאת דרומית מערבית ושוקע נמצא הולך אך דרום ביום לעולם. וסובב אל צפון. בלילה שהסבוב בלילה כענין שנ' אקומה נא ואסובבה בעיר שמעולם לא עבר השמש בצפון ביום כי אם בלילה אבל מזרח ומערב פעמים מסובבתם ופעמים מהלכתם. לכך נאמ' סובב סובב הולך הרוח ואל סביבותיו שב הרוח. כלומ' הפיאה נקראת רוח כמו מדד רוח הקדים בקנה המדה אלו פני רוח המזרח ורוח המערב שפעמים מסובבים ופעמים הולכים לפיכך נאמ' בהם סבוב והלוך שנ' סובב הולך הרוח הפיאה של מזרח וכן הפיאה של מערב שהרוח משמש לשון נקבה בכל מקום.
כל הנחלים הולכים אל הים. מדבר על ישראל שהיו נכנסין להר הבית. והים איננו מלא כדתנן. עומדין צפופין ומשתחוים רווחים. אמ"ר שמואל ב"ר אימא בשם ר' אחא ריוח ד' אמות לכל צד כדי שלא יהא שומע תפילתו של חבירו. אל המקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. שהיו חוזרין לאהליהם שמחים וטובי לב. ס"א על פשוטו של פסוק אמ' כל הנחלים היורדין מבין ההרים והמושכים בגבעות ובשפלה הולכים אל הים. זה אוקיינוס הים הגדול הסובב את הועלם. והים איננו מלא. אינו יוצא מכמות שהיה מששת ימי הבראשית שנ' אשר שמתי חול גבול לים חק עולם לא יעברנהו. אל המקום שהנחלים הולכים. מקום שנגררים שם במורד ללכת אל הים הם שבים ללכת כל הימים כימי השמים על הארץ. ס"א שם הם שבים ללכת שהעננים שואבים מי הגשמים מן הים ומורידים אותם על הארץ נעשים נחלים ועוד הולכים אל הים.
הדברים יגעים. אפי' דברי תורה צריכים יגיעה כל הדברים שבעולם להתבונן בהם בני אדם צריכין יגיעה כ"ש על נפלאות שעשה הקב"ה בעולמו, שיגיעי האדם למצא חיי קדם ולא ימצא. לא יוכל איש לדבר. שאם יבא לספר תעצומת בורא הכל לא יוכל לפי שאין להם סוף וחקר. לא תשבע עין לראות. חדוש שהקב"ה מחדש בעולמו. אין עין האדם שבע לראות. ולא תמלא אזן משמוע. גבורת י"י שאם יש מי שמספרין אוהבים בני אדם לשמוע. ואין תלאות והיגע כי אם בפה. והוא דומה לנחלים שהולכים אל הים ואינו לא כך לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמוע.
מה שהיה הוא שיהיה. כשם שהיה ישראל במלכותם כך עתידין להיות מה שעשה הקב"ה והשמיד האומות מלפני בני ישראל בבואם אל הארץ הוא שיעשה שנ' ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים ואומ' אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים. ואין כל חדש תחת השמש, כלומ' כשם שהקב"ה מחדש מעשה בראשית בכל עת כך עתיד לחדש מלכות ישראל מה שהיה שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים והוליכם במדבר הוא שיהיה שנ' ואנכי י"י אלהיך מארץ מצרים עוד אושיבך באהלים כימי מועד. ואומ' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
יש דבר. כלומ' וכי יש דבר בעולם שאמר האדם ראה זה חדש הוא שאפי' המדרשות וההגדות וכל מה שהיו עתידין סופרים לחדש וכל מה שהדרשנים דורשין בכל דור אינו חדש כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו וראיה לדבר דכתי' ויתן י"י אלי את שני לוחות האבנים ועליהם ככל הדברים. מהו ככל הדברים לרבות חדוש טעמים שהם היו מבוארים לו למשה. אלא שזכה זה ונקרא על שמו. תדע שהוא כן שהרי ישעיה הנביא אומ' לא מראש בסתר דברתי מעת היותי שם אני ועתה י"י אלהים שלחנו ורוחו. מלמד שכל הדורות גלויות היו לפני כסא הכבוד.
אין זכרון לראשונים. אחר שדבר על ישראל שעתיד הקב"ה לחדש ימיהם כימי קדם על הרשעים אין זכרון לראשונים ר' יהודה בשם ר' שמעון אומ' אין זכרון לאנשי דור אנוש ודור הפלגה ודור המבול. וגם לאחרונים. אלו אנשי סדום ועמורה והמצריים שכלו מן העולם. עד שיהיו לאחרונה. הם שמימות שלמה עד ימות המשיח לא יהיה להם זכרו לאותם הרשעים עד שיהיו לאחרונה עם ישראל שעתיד הקב"ה להעמידם לאחרונה כענין שנ' ואחרון על עפר יקום. ואומ' הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ואומר י"י בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. ואו' לא כאלה חלק יעקב. ר' חילפא אומ' אין זכרון לראשונים לנסים הראשונים עד שלא יצאו ישראל ממצרים. וגם לאחרונים שיהיו אלו נסים שנצטוו שנעשו לישראל משיצאו ממצרים ושבכל הדורות לא יהיה להם זכרון. עד שיהיו לאחרונה. אלו העתידין להיות לימות המשיח שנ' לכן הנה ימים באים נאם י"י לא יאמרו עוד חי י"י אשר העלה ואשר הביא בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי י"י אשר העלה ואשר הביא בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הפיצם שם.
אני קהלת. לפי שהחכמה על לשון נקבה שכשם שהנקבה יולדת כך חכמת שלמה היתה יולדת חכמות רבות דבר מדבר. לכך נאמר אני קהלת. הייתי מלך. הוא שאמרו ז"ל מלך והדיוט ומלך היה כשאומ' הייתי מכלל דעכשיו לא הוה. ס"א הייתי מלך פירושו בזמן שהייתי מלך ונתיאשתי מכל עסקי ולא נתרו לפני עסקים להתעסק בהם התעסקתי בחכמה על ישראל העם שבחר בהם הקב"ה וכל ישראל ויהודה היה ממשלתו בירושלים העיר שבחר בה הקב"ה.
ונתתי את לבי. מלמד שהלב מהרהר לדרוש. ולתור בחכמה. מלמד שהלב רואה. על כל אשר נעשה תחת השמים. אלו צרכי העולם. הוא רע, אמ"ר נתן מהו ענין רע זה שיפוע של ממון שאם יש לו לאדם מאה חפץ לעשותן ק"ק מאתים חפץ לעשותם ד' מאות. נתן אלהים לבני אדם לענות בו. זה הממון שנתנו הקב"ה לבני אדם לענות בו לטוב ולרע. לטוב כענין שנ' וענתה בי צדקתי ביום מר. וכן אמ"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי פעמים שהממון של האדם לענות בו טובה וזכות. כגון שעושה ממנו צדקה. וכן לענות בו רעה. כענין שנ' לענות בו סרה זה שמקבץ ממונו לדעתו ואינו נותן ממנו צדקה אדרבה נוזל וחומס. ס"א ענין רע נתן אלהים לבני אדם שהם לומדים ושוכחים ורבנן דתמן בשם ר' יצחק ור' טוביה בשם ר' יצחק השכחה לטובתו של אדם שאם היה לומד תורה ואינו שוכח היה מתעסק בה שלש שנים והולך ומתעסק בדברי הבטלה ומניח דברי תורה. אבל מתוך שהוא שוכח אינו מזיז עצמו מדברי תורה כל ימיו. ס"א הוא ענין רע נתן אלהים שהקב"ה נתן להם פורענותם על ענין רע שיש לבני אדם זהו הגוזל. בוא וראה הדבר דאמ"ר יעקב בשם יוחנן עשרים וארבעה חטאות סדר יחזקאל ולא חתם אלא על הגזל (שנ' הנה) הכתי כפי על כפי אל בצעך לכך נאמר הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו.
ראיתי את כל המעשים שנעשה תחת השמש. צפה שלמה בחכמתו על כל המעשים של עולם. והנה הכל הבל. חוץ ממה שנעשית קודם השמש. היא התורה והחכמה והתשובה כענין שנ' י"י קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. ואומ' בטרם הרים יולדו וכו'. תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם.
מעוות לא יוכל לתקון. זה שמת בלא תשובה והוא הולך מעוות מן העלם לא יוכל לתקון לעולם הבא. וחסרון. מי שהוא חסרון מן המצוות בעולם הזה לא יוכל להמנות עם הצדיקים לעולם הבא שנא' אשר אנכי מצוך היום לעשותם ולא לעולם הבא מכאן אמרו ז"ל העולם הזה דומה לערב שבת והעולם הבא דומה לשבת. מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת ומי שלא טרח מערב שבת מהיכן יאכל. וכן הוא אומ' לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם. מי שטרח בקיץ יש לו בחורף. ר' שמעון אומ' מעוות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה (והוליד ממנה ממזר) וחסרון לא יוכל להמנות זה שמנוהו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. ס"א על דרכו של עולם. מעוות לא יוכל לתקון. מה שברא הקב"ה מעוות מי יוכל לתקנו כמו הגמל. וחסרון. מי שהוא חסר אבר מי יוכל למלאותו. להודיע לבני אדם וללמדם חכמת יראת אל.
אני הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני בירושלים ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. מצינו שהלב מדבר והלב רואה והלב שומח והלב שומע והלב מבין שנ' ונתתי לעבדך לב שומע הלב שומח שנ' לכן שמח לבי.
ואתנה לבי לדעת חכמה. זו חכמת התורה. ודעת. זו יראת י"י. הוללות. ר' חנינא בר פפא אמ' זו מלכות וסכלות זו טרחות. ור' סימון אומ' הוללות זו מצות כדתנן הוי שקוד ללמוד תורה מה שתושיב לאפיקורוס וסכלות זו טפשות של בני אדם הרשעים המתגאים בעצמם. ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח. שהולכים ברצון עצמם ואומ' אין כמונו ומי ימשול בנו.
כי ברוב חכמה רוב כעס. כל אדם שהוא חכם רואה דבר שאינו הגון וכועס. וכן הוא אומ' פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. אבל ההדיוטים רואים דבר אסור ודבר ערוה ואומ' מה בכך. ס"א כי ברוב חכמה רוב כעס. בזמן שתלמיד חכם עובר עבירה רב כעס עליו מן השמים כדרך שאתה מוצא בדואג ובאחיתופל ובבני עלי הכהן. יוסיף דעת ויסיף מכאוב שאם נפל אדם רופא לחולי לפי שהוא בקי ויודע הרפואות ויודע עת חליו קשה שאינו עומד לפיכך הוא כואב על נפשו. כך היודע שחטא ודינו גדול לפיכך הוא כואב על נפשו. אבל ההדיוט אינו חושש. ס"א כי ברוב חכמה מאין תבא החכמה לאדם ברוב כעס שרבו כועס עליו. ויוסיף דעת. מי הוא מי שיוסיף מכאוב שהלקהו רבו הרבה.