אחר הדברים האלה כשך חמת המלך. לאחר שנתקרר מיינו, בקש אותה, אמרו לו הרגו אותה, אמר להם למה, אמרו לו על שאמרת שתבא ערומה לפניך ולפני השרים ולא באה, אמר להם יפה עשת שלא באה, ומי נתן העצה הזאת, אמרו לו ז' שרי פרס ומדי, מיד הרגם, לפיכך לא נזכרו עוד, ויש אומרים הם נתנו עצה לבטל בנין בית המקדש, לפיכך נגזרה עליהם גזירת הריגה:

ואת אשר נגזר עליה. גזירת מלכו של עולם היתה לאבד את ושתי, שנאמר וקמתי עליהם נאום ה' צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאום ה' (ישעיה יד כב), רז"ל אמרו שהיתה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות, ועשאו אצלה מלאכה ביום השבת, לפיכך נגזר עליה ליהרוג ביום השביעי:

ויאמרו נערי המלך. כיון שנהרגו יועציו הראשונים, התחיל ליטול עצה מן הנערים:

ויפקד המלך פקידים. א"ר נחמן אמר רב מאי דכתיב כל ערום יעשה בדעת (משלי יג טז), זה דוד ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה (מ"א א ד), יבקשו בצנעה ובסתר שלא להבריח הבתולות. וכסיל יפרוש אולת (שם), זה אחשורוש שכתוב בו ויפקד המלך פקידים וגו', מאן דאית ליה ברתא מיטמרא מיניה, שכל אחד ואחד אומר בדעתו שמא לא תיטב בעיניו ותתבזה על יד הסריסים:

איש יהודי. כל הכופר בע"ז נקרא יהודי, כענין שנאמר איתי גוברין יהודאין (דניאל ג יב):

היה בשושן הבירה. מיום שהגלה היה לשם בית מדרשו:

ושמו מרדכי. רובם של צדיקים שמם קודם להזכרתם, כענין שנאמר ושמו מנוח (שופטים יג ב), ושמו אלקנה (ש"א א א), ושמו ישי (שם יז יב), ושמו בועז (רות ב א), אבל רוב הרשעים שמם באחרונה, כענין שנאמר נבל שמו (ש"א כה כה), גלית שמו (שם יז ד), שבע בן בכרי שמו (ש"ב כ א), אבל יש צדיקים שכתוב בהם כזה העניין איוב שמו (איב א א), והוא צדיק:

בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. מה נפשך אם ליחסיה קא אתיא ליחסיה וליזל עד בנימין, אלא מאי שנא הני תנא כולם על שמו נקראו, בן יאיר, בן שהאיר עיני ישראל בתפלתו, בן שמעי, בן ששמע אל תפלתו, בן קיש, שבקש על שערי רחמים ונפתחו לו. איש ימיני, שהיה משבט בימין. יהודי, שכפר בע"ז:

אשר הגלה מירושלים. אמר רבא שגלה מעצמו, כדרך שגלה יהויכין מעצמו. אשר הגלה נבוכדנצר, על ידו גלו:

ויהי אומן את הדסה. קרי לה הדסה וקרי לה אסתר. תניא ר' מאיר אומר אסתר שמה למה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים [שנקראו הדסים], וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה (זכריה א ח), ר' יהודה אומר הדסה שמה למה נקרא שמה אסתר שהיתה מסתרת דבריה. וכן הוא אומר אין אסתר מגדת (את) מולדתה. בן עזאי אומר אסתר לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדסה. רב ברכיה בשם רבנן דתמן אמרי, אמר הקב"ה לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן ע"ה שנה, חייך אף אני מעמיד גואל לבניך במדי לא תהא אלא ע"ה, הדסה מניין ע"ה פחות א' הוסיף אסתר הרי ע"ה:

כי אין לה אב ואם. וכתיב במות אביה ואמה. הא תו למה לי. אמר רב חסדא עיברתא מת אביה, ילדתה מתה אמה, לקחה מרדכי לו לבת, תנא משום ר' מאיר אל תקרא לבת אלא לבית:

כי אין לה אב ואם. תבוא יתומה שאין לה אב ואם, ותהי גואלת לישראל שנאמר בהם יתומים היינו ואין אב (איכה ה ג):

ויהי בהשמע דבר המלך. דבר המלך זה צווי לבקש לו אשה, כענין שנאמר ונאמר פתגם המלך:

ודתו. זה דין שעשה בושתי, שנאמר כדת מה לעשות במלכה ושתי:

ד"א ודתו. להיות כל איש שורר בביתו:

ותיטב הנערה בעיניו וגו' ויבהל את תמרוקיה. כענין שנאמר ונתון תמרוקיהן (אסתר ב ג):

ואת שבע הנערות. כדרך שיש למלך שבע שרים רואים פני המלך, כן למלכה שבע הנערות ראויות לתת לה, אמר רבה שהיתה מונה בהן ימי השבת:

וישנה ואת נערותיה. שכל מה שהיו מבקשות היה נותן להם, ואסתר היתה אוכלת מאכל יהודי עם נערותיה, ואין אדם מרגיש בה שהיא יהודית:

לא הגידה אסתר את עמה. אעפ"י שהיה מאכלה משונה ממאכל המלכות, לא הבינו בה כי היא יהודית, כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד, שלא תתבזה בעיני המלך, וכדי להגיד הדבר בעתו, כענין שנאמר כי איככה אוכל וראיתי וגו':

ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וגו'. מה יעשה בה במאכלה ובמשתה:

ובהגיע תור נערה. ערך עניין כל נערה:

ששה חדשים בשמן המור. תניא ר' יהוד אומר אנפקונין שמן זית שלא הביא שליש, ולמה סכין אותה, שמשיר את השער, ומעדן את הבשר:

ובזה הנערה באה אל המלך. כדי שלא תבא בדאגה אל המלך, ושלא תהא עצובת רוח, וראיה לדבר שאמר המלך לאסתר מה לך אסתר המלכה:

את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה, והדברים ניכרין את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה:

ד"א את כל אשר תאמר ינתן לה. כל מלבוש ובגד שתאמר היו נותנין לה לבוא עמה, כל מה שהיתה שואלת שיבא עמה מבית הנשים עד בית המלך לא היו נמנעים ממנה:

ד"א את כל אשר תאמר ינתן לה. שהיו השרים נותנים לה ממון כדי ללוותה, שנאמר ינתן לה לבא עמה:

בערב היא באה. למדנו צניעות המלך שלא שימש מטתו ביום, שנאמר ובבקר היא שבה אל בית הנשים, לא אל בית הנשים אל יד הגא אלא על ידי שעשגז סריס המלך שומר הפלגשים, למעלה אמר אל יד הגא שומר הנשים, וכאן כתיב שומר הפילגשים, ללמדך שבתחלה ניתנו ע"י הגא, וכאשר באות אל המלך מקץ י"ב חודש, אם חפץ בה המלך היה נותן כתר מלכות בראשה, ואם לאו היתה ניתנת על יד שעשגז, והיתה נקראת מן הפלגשים, שהרי בא המלך אליהן, לא תבוא עוד אל המלך, כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם, אבל פלגש היתה נקראת:

ובהגיע תור אסתר. לא בקשה דבר כדרך כל הנשים שהיו מבקשות מי ומי יבא עמהן, והיו מבקשות מה לבוש ומה תכשיט ינתן להם, וזאת אסתר לא בקשה דבר, כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך:

ותהי אסתר נושאת חן. א"ר אלעזר מלמד שכל אחת ואחת נדמתה לו כאומתו:

** ר' נחמיה אומר מדיות מכאן ופרסיות מכאן ואסתר באמצע והיתה יפה מכולן.** ר' לוי אמר חוט של חסד משוך עליה, כענין שנאמר ביוסף הצדיק ויט אליו חסד ויתן חנו (בראשית לט כא):

ותלקח אסתר אל בית המלך. אמר רב חסדא חדש שהגוף נהנה מן הגוף, ועוד ירח שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנאמר (בעצם) [את עצם] היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה (יחזקאל כד ב), וביום שבאה השמועה לגלות יהויכין, בו ביום עמד להם גואל מזרע אשר הגלה עם יהויכין מלך יהודה, בשנת שבע למלכותו ד' שנים בין ושתי לאסתר:

ויאהב המלך את אסתר. א"ר חלבו מלמד שאף הנשואות הביאו לפניו:

וישם כתר מלכות בראשה. א"ר לוי איקונין של ושתי היה לו לאחשורוש על מטתו, וכשהנשים נכנסות היה מסתכל באיקונין של ושתי ולא היה כמו ושתי, וכשנכנסה אסתר הסיר איקונין של ושתי וצייר איקונין של אסתר:

ויעש המלך משתה גדול. שהכניסה לחופה:

והנחה למדינות עשה. היקל להם מן המס:

ויתן משאת כיד המלך. אלו מנות ומתנות שנתן לכל השרים:

ובהקבץ בתולות שנית. לאחר שנתקבצו הבתולות בראשונה ונשאת אסתר למלך, קיבצן עוד להגיד כל אחד ואחת מולדתה ועמה:

ומרדכי יושב בשער המלך. מה ענין זה אצל זה, ר' שמעון אומר בשם ר' יהושע בן לוי מלמד שהיה אחשורוש שואל לאסתר בת מי את, והיא אומרת לו בן מי אתה, והוא אומר לה אני מלך בן מלך, והיא אומרת לו אני מלכה בת מלך, ומאיזה אומה, אמרה לו מתוך דבריך הרגת את ושתי ואתה מרבה דברים כדי למצא בי עלילה לא היו המלכים עושין כן, שהרי נבוכדנצר היה מכניס דניאל לפניו, שנאמר אדין אריוך הנעל לדניאל (דניאל ב כה) בלשצר כתיב ביה באדין דניאל העל קדם מלכא (שם ה יג), ואתה אין אתה מבקש מן חכמי ישראל, אמר לה ויש מזרעם בעולם, אמרה לו הרי מרדכי, לכך כתיב ומרדכי יושב בשער המלך, מתוך שאין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה, בא אלו הדברים:

ואת מאמר מרדכי אסתר עושה, שהיתה מיחדת לבורא הכל, כאשר היתה באמנה אתו, נוהגת מנהג היהודים:

בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך. עד עכשיו היה מתהלך לפני חצר בית הנשים, כיון שאמרה אסתר למה אין אתה נוטל עצה מחכמי ישראל, אלא אתה מתייעץ משרי פרס, וגרמו לך להרוג את ושתי, מיד קיים את מרדכי ועשה לו קתדרא לישב בשער המלך, להיות שופט בשער המלך:

בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש. מה היה הקצף, אלא שנתקנאו על שהושיב המלך את מרדכי בשער:

שני סריסי המלך משומרי הסף. א"ר חייא בר אבא [א"ר יוחנן] הקציף הקב"ה מלך על עבדיו לעשות רצון צדיק, ומי הוא יוסף, שנאמר ויקצוף פרעה על שני סריסיו (בראשית מ ב), וכאן הקציף עבדים על אדוניהם לעשות רצון צדיק, ומי הוא מרדכי, א"ר חייא בר אבא בגתן ותרש שני טרסיים היו, והיו מדברים בלשון טורסיים, ואומרים זה לזה מיום שבאה זו לא ראינו שינה בעינינו, בואו ונטיל ארס בספל, כדי שימות, והם אינם יודעים כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון, אמר לו הלא אין משמרתי ומשמרתך שוה, אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך, היינו דכתיב ויבוקש הדבר וימצא שלא נמצאו במשמרתן:

ויגד לאסתר המלכה. ע"י שליח:

ותאמר אסתר למלך. פה אל פה:

בשם מרדכי. כדי שימצא מרדכי חן בעיניו:

ויבקש הדבר וימצא. שלא נמצא האחד במשמרתו. ד"א הקצף למה, על שראו שאסתר מצאה חן בעיניו, וקצפו על אודות המעשה הזה, כי היה להם קרובות בנות משפחתם, אשר נתקבצו בפלטין ולא מצאו חן, ולא דיי זה, אלא עוד היה מקבץ בתולות שנית, אמרו הסריסים למרדכי הראית כי כמה בתולות טובות מבנות משפחתם נלקחו לבית המלך, ולא בחר כי אם באסתר, אנחנו נהרוג אותו בסם, והם לא ידעו כי מרדכי קרוב לאסתר, ויגד לאסתר, ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, כדי שיכתב בספר הזכרונות בשם מרדכי: