אחר הדברים האלה. אמר רבא אחר שברא השם רפואה למכה, שהרי נלקחה שטנו של המן אל בית אחשורוש, א"ר שמעון אין הקב"ה מכה את ישראל, אלא אם כן ברא להם רפואה תחלה, שנאמר כרפאי לישראל ונגלה (כבוד) [עון] אפרים (הושע ז א), אבל אומות העולם מכה אותם ואחר כך בורא להם רפואה, שנאמר ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא (ישעיה יט כב):

גדל המלך אחשורוש את המן. מזרע עמלק היה, והוא נתן עצה בתחלה לבטל בנין בית המקדש, ואמר הקב"ה אגדל אותו ואחר כך אשפילו, לקיים מה שנאמר לפני שבר גאון ולפני כשלון גובה רוח (משלי טז יח):

וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו. יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות (משלי יד יב), זה המן:

משל לאדם שהיה לו סייחא וחמורה וחזירה, כשהוא מאכיל את הסייחא והאתון היה מאכיל את החזירה כפלים, והיו תמהין הסייחא והאתון ואומרים אנחנו שעושין מלאכה אין אדונינו מאכיל אותנו כמו לחזירה שהיא בטילה, כיון שהגיע נחירתה נחרו את החזירה, אמרו זה לזה הוי יודע כי לא המלאכה גורם, אלא הבטלה גורם, ויתלו את המן:

וכל עבדי המלך אשר בשער המלך. אלו שהיו יושבין בשער המלך עם מרדכי:

כי כן צוה לו המלך, כי צוה בשבילו:

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. לא דרך יהירות, אלא מפני שעשה עצמו ע"ז, ולא היה יכול להשתחוות לו:

ס"א אחר הדברים האלה. אחר מאי, אחר שנתלו שני סריסי המלך בגתן ותרש, סמך לו גדולת המן, שסופו להתלות כמותן. ר' יהודה משתעי הדין עובדיא אריא עביד סעודתא לכל חיותא ובעירא, ועבד להון גנינא מן משכי דארייוותא, כין דאכלי [אמרו מאן יימר לן זמירא, תלו עיניהם בתעלא, אמר להו עיינין אתון לי למאן דאימא, אמרו לו אין], דלי עינייהו כלפי משכי דעליהון אמרי מאן דמחמי לן בעלאי יחמי לן בתתאי, כך היו בגתן ותרש בקשו רעת אסתר, והמן בקש רעת אסתר, מי שהראה אותם בתליית בגתן ותרש יראה אותם גם בתליית המן:

** ס"א אחר הדברים האלה.** אחר הרהורי דברים, אמר הקב"ה מרדכי זה צדיק גמור הוא, ורוצה לבנות בית המקדש, ואין לאל ידו, יבא המן ויטול גדולה ויסגל ממון, ויבא מרדכי ויתנו אליו ממונו, ויבנה בית המקדש:

וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים. משל לחיה שפרשו לה מצודה על פי הבאר, אם ירדה לשתות הרי היא נצודת, ואם לא תרד, הרי היא מתה בצמא, כך מרדכי אם היה כורע להמן הרי הוא מתחייב, ואם אינו כורע הרי הוא תקנא בו, בטח באלהיו ולא כרע ולא השתחוה:

ויהי באמרם אליו יום ויום. ר' יהודה בשם ר' סימון בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה, ניסן שוה דכתיב ויהי כדברה אל יוסף יום יום (בראשית לט י), אף כאן באמרם אליו יום יום, וגדולתן שוה, ביוסף כתיב ויסר המלך את טבעתו ויתן אותו על יד יוסף (שם מא מב), וכאן ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן וגו', ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש (שם), וכאן כתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו', ביוסף כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו וגו' ויקראו לפניו אברך (שם שם מג), וכאן כתוב ונתון הלבוש והסוס וגו' ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש וגו':

ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך, ויהי כאמרם אליו יום ויום אמר להם מרדכי אין תורתינו להשתחוות לצלם, דכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו' (דברים כז טז), וישעיה אמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישעיה ב כב), ולא עוד אלא שכל בית אבא השתחוו לעשו חוץ מבנימין, דכתיב ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו (בראשית לג ז), ובנימין עדיין לא נולד:

וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו. א"ר איבו אוי להם לרשעים שראיית עיניהם מוריד להם לגיהנם, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו ב), וירא אותה שכם בן חמור (שם לד ב), וירא פרעה כי היתה הרוחה (שמות ח יא), וירא המן. תחשכנה עיניהם מראות (תהלים כט כד), יראו גוים ויבושו (מיכה ז טז), אבל צדיקים ראיית עיניהם מעלה אותם, שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים (בראשית יח ב), וירא והנה באר בשדה (שם כט ב), וירא והנה הסנה בוער באש (שמות ג כ), וירא פנחס (במדבר כה ז), וירא יוסף (בראשית נ כג), ועליהם נאמר יראו צדיקים וישמחו (איוב כב יט):

וימלא המן חימה. מה עשה המן, כשעבר ולא עמד מרדכי ממקומו, ולא שאל בשלומו, עשה המן עצמו כאילו שאל בשלומו והשיבו אמר לו מרדכי אין שלום אמר ה' לרשעים, מיד וימלא המן חימה:

ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו. [אמר רבא בתחלה במרדכי לבדו] ולבסוף בעם מרדכי, ומאי ניהו רבנן, ולבסוף בכל היהודים:

א"ר לוי משל לעוף שקינן על שפת הים, ועלה הים והציף את קינו, מה עשה עמד והתחיל ממלא פיו מן הים, ומשליך לחול, וממלא פיו מן החול, ומשליך אל הים, בא עוף אחר ואמר לו מה אתה עושה ותיגע עצמך, אמר לו איני זז מכאן עד שאעשה את הים הזה חול, אמר לו שוטה שבעולם במה שתיגע לא תשיג, כך ויבקש המן להשמיד את כל היהודים, אמר הקבה שוטה שבעולם אני בקשתי להשמידם ולא יכלתי, שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהלים קו כג), שהעמדתי להם פרנס טוב ומושיע, ואתה סבור להשמידם, סוף שאתה נופל בידם של ישראל, שישראל נמשלו כצורים, שנאמר כי מראש צורים אראנו (במדבר כג ט), ואומות העולם נמשלו כחרש, שנאמר ושברה כשבר נבל יוצרים וגו' (ישעיה ל יד), נפל כיפא על קדירה ווי לקדירה, נפל קדירה על כיפא ווי לקדירה, כך אם ישראל מושלים על האומות ווי לאומות, ואם אומות מושלים על ישראל, ווי להם לאומות, שסופן נוטלין ממונם שלהן מתוך ידיהם של ישראל:

** עם מרדכי.** כלומר כל מי שהוא מעם מרדכי לא ישתחווה לצלם כדרך שלא השתחווה מרדכי:

בחודש הראשון הוא חודש ניסן. חודש שנעשו בו נסים לאבותינו, במצרים, ועל הים, ועל הירדן:

בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש. בשנת שבע נשאת אסתר, ונתגדל המן, וי"ב הפיל פור, ובי"ג נתלה, נמצא המן מקבץ ממון ו' שנים למרדכי, לקיים מה שנאמר ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים (קהלת ב כו):

הפיל פור הוא הגורל. בצווי המן, פור לשון פרסיי, הוא הגורל בלשון הקודש:

לפני המן. צוה לקוסמים להפיל פור לפניו:

מיום ליום ומחדש לחדש, עלה יום ראשון לפני הקב"ה, ואמר רבונו של עולם בי נבראו שמים וארץ, ואמרת אם ימודו השמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ מלמטה גם אני אמאס אז זרע ישראל וגו' (ירמיה לא לו), ורשע זה מבקש לאבדם, עקור שמים וארץ, ואחר כך כלה אותם:

בא לפניו יום ב' אמר לפניו רבש"ע בי נברא רקיע, והבדלת בין מים למים, בין מים העליונים לתחתונים, ואת ישראל הבדלת מבין האומות, עקור רקיע ואחר כך כלה אותם:

בא לפניו יום ג', גם הוא עלה לפני הקב"ה ואמר רבש"ע בי נבראו האילנות ופרי האדמה, ובניך משבחים אותך בהם, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' (ויקרא כג מ), עקור אותם ואחר כך כלה אותם:

בא יום ד' אמר בי נבראו שמש וירח וכוכבים, וישראל נמשלו בהם. שנאמר והנה השמש והירח ואחר עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית לז ט) עקור המאורות ואחר כך כלה אותם:

בא ליום ה' ואמר רבונו של עולם בי נבראו דגים ולויתן, והוא שמור לישראל, ועוד שבו נבראו בהמות ועופות, וישראל מקריבין לפניך קרבן, אבד אותם תחלה ואחר כך כלה אותם:

בא ליום ו' אמר רבש"ע אדם הראשון בי נברא, וישראל נקראו אדם, שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד לא), אבל כל העולם כולו, ואחר כך כלה אותם:

בא לשבת אמר לפניו רבונו של עולם אמר הכתוב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות ל יז), עקור שבת, ואחר כך שומריה:

וכיון שלא היה יכול בימים, בא לו לחדשים, שנאמר ומחדש לחדש (אסתר ג ז), עלה ניסן זכות הפסח:

אייר זכות מן:

לסיון זכות התורה:

לתמוז זכות הארץ:

לאב זכות והפכתי אבלם לששון (ירמיה לא יג):

בתשרי זכות הרגלים:

למרחשוון זכות שרה:

לכסליו טבת זכות חנוכה שהיתה עתידה:

לשבט זכות אנשי כנסת הגדולה:

באדר שמח, אמר השתא נפל פור פבירה שמת משה רבן, והוא אינו ידוע שבשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה:

** אמר אבדוק במזלות.** טלה, ויקחו להם איש שה לבית אבות (שמות יב ג). שור, שור או כשב או עז כי יולד (ויקרא כב כז). תאומים, פרץ וזרח, שנאמר והנה תאומים בבטנה (בראשית לח כז). סרטן, זכות יונה. אריה, זכות דניאל. בתולה זכות חנניה מישאל ועזריה. מאזנים, זכות איוב, שנאמר ישקלוני במאזני צדק (איוב לא ו). עקרב, זכות יחזקאל, שנאמר ואל עקרבים אתה יושב (יחזקאל ב ו). קשת, זכות יוסף, שנאמר ותשב באיתן קשתו (בראשית מט כד). גדי זכות יעקב, שנאמר ואת עורות גדיי העזים (שם כז טז). דלי, זכות משה, שנאמר וגם דלה דלה לנו (שמות ב יט). דגים לא מצא זכות, אמר כשם שהדגים נבלעים, כך שונאי ישראל נבלעים, תפושים הם בידם כהדין נונא, אמר ליה הקב"ה לית אינן בידך, אלא את בידיהון, מה הדג הזה פעמים בולע ופעמים נבלע, אף אתה נבלע בידיהון, וכן במזלות כיון שבא לדגים, אמר אבלעם כדגים שהם מכוסים במים, והוא לא ידע שהדגים פעמים נבלעים ופעמים בולעים:

ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד, התחיל לספר לשון הרע:

ודתיהם שונות מכל עם. אומרים שבת הוא, יו"טו הוא, ואין עושין עבודת המלך, התחיל לחשב ימים טובים, חג המצות, שבועות, סוכות, ראש השנה, צום כיפור, אמר לו הקב"ה רשע לא בטוב חשבת, אבל למה לא תחשוב שני ימי הפורים, שעתידין לקבוע בישראל ימי משתה ושמחה על תלייתו ושחיקת עצמיו:

אמר רבא ליבא דידע לאישתעויי לישנא בישא כהמן, אמר ליה תא ניכלינהו, אמר ליה איסתפינא מאלהיהן דלא ליעבד בי כדעבד לקדמאי, אמר לו ישנו מן המצות, א"ל אית להון רבנן, א"ל עם אחד הן שמא תאמר קרחה אתה עושה במלכותך, מפוזר הוא בכל העולם, ומפורד הוא כפרדה שאינה פרה ורבה, כך אין הנאה מהם, מפוזר ומפורד נפרדין בין האומות, ודתיהם שונות מכל עם, דלא אכלו מינן, ולא שתו ולא נסכי מיגן:

ואת דתי המלך אינם עושים. שאינם נותנים דרונא למלכא:

ולמלך אין שוה להניחם, שאפילו זבוב נופל בכוס של אחד מהם, זורק ושותהו, ואם המלך נוגע בכוס של אחד, חובטו בקרקע ואינו שותהו:

באותה שעה עמד מיכאל לפני הקב"ה ולימד זכות אמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שאין מקטרגין עליהם לא על עסק ע"ז, ולא על גילוי עריות, ולא על שפיכות דמים, כי אם על ששומרים את תורתך, אמר לו הקב"ה לא עזבתים ולא אעזבם, שנאמר כי לא יטוש ה' את עמו (ש"ב יב כב):

אם על המלך טוב יכתב לאבדם, אמר לו אחשורוש אף אני רציתי לאבדם, אלא שירא אני מפני אלהיהם, שהטביע פרעה וחילו בים, והרג את עמלק, ואיבד סיחון ועוג, ול"א מלכים, וסיסרא, ומדין ועמלק והרבה כמותם, וסנחריב וכל אגפיו, אלא נקרא לחכמים ולחרטומים, כיון שבאו אמר להם הטעמים האלה, וענה להם המן, הרי נבוכדנצר שרף את בית אלהיהם, והגלם בבלה, וכל מקדשו לקח, תדעו כי כבר הניחם אלהיהים, מיד קבלו ממנו, ואז אמר לו המן איני יודע עכשיו כמה הם אבל בצאתם ממצרים היו שש מאות אלף רגלי הריני נותן לך ק' דינר לכל אחד ואחד, שנאמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול, והוא לא ידע כי הקב"ה מגיד מראשית אחרי, והקדים שקליו לשקלי המן, כדתנו באחד באדר משמיעין על השקלים, ולא עוד אלא נתינת עשר גירות עמדו נגד י' אלפים ככר כסף:

ויסר המלך את טבעתו. מנהגו של עולם הקונה נותן עירבון וכאן המוכר נותן עירבון, מפני שראה הכסף רב:

האגגי צורר היהודים. מעולם הם צוררים היהודים, וישטום עשו את יעקב (בראשית כז מא), בא עמלק ונלחם עם ישראל, וכאן בא המן בן המדתא:

ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך וגו'. אמר לו טול הכסף, איני מבקש לא משכרן ולא מהפסדן, ורוח הקודש אומרת לו הכס"ף כחשבון הע"ץ, קס"ה נתון לך:

א"ר אבא בר כהנא משל דאחשורוש והמן, לשני בני אדם, אחד היה חריץ בתוך שדהו, ואחד היה לו תל בתוך שדהו, בקש בעל החריץ את התל בדמים, כדי למלאות החריץ, אמר לו טול בחנם, כדי לפנות את המקום, כך הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך:

ויקראו סופרי המלך, כתב בכתבים כל עממיא אומיא ולישניא שלמכון ישגא, תדעו כי אדם אחד בא לפנינו לא מארצנו ולא מאומתנו הוא, אלא מזרע עמלק, והמן שמו, ושאל מן המלך שאלה קטנה וקלה, להשמיד להרוג ולאבד עם בזוי מכל העמים אשר הרעו מאבותיהם מעשיהם, ומלכיהם אבדו כל אומה ולשון, ואינם מדבקים עם שאר האומות, ודתיהם שונות מכל עם, וכל העמים נבזים בעיניהם, ומקללים את כל העמים, וכיוצא בדברים האלו, וסוף הענין בזמן שהאגרות הללו באות לידכם השחיתו והשמידו דלא תשאר פליטה:

~[יג] ונשלוח ספרים ביד הרצים וגו' ביום אחד בי"ג לחדש שנים עשר. השהא גזירתו י"ב חודש עד שהשיב ה' גמולו בראשו, שאלולי כן לא נשאר פליטה לישראל:

פתשגן הכתב. העתקת הכתב:

הרצים יצאו דחופים. מזורזים:

והעיר שושן נבוכה, כענין שנאמר ברבות צדיקים ישמח עם (משלי כט ב), וכתיב בטוב צדיקים תעלוץ קריה (משלי יא י), ובמשול רשע יאנה עם (שם כט ב):