ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. אמר רב גבה המן מאחשורוש, שהרי הסיר את טבעתו מעל ידו ונתן הממשלה בידו, באותו היום המן יוצא מפלטרין של מלך, והאגרות בידו, וכל שרי המלך אחריו, ופגע בהם מרדכי, ראה ג' תינוקת יוצאין מבית רבן, אמר להם מרדכי פסוקי לי פסוקייכו, פתח הראשון ואיר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא (משלי ג כה), והשני אומר עוצו עצה ותופר וגו' (ישעיה ח י), והשלישי אמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול (שם מו ד), מיד שחק מדכי, אמר לו המן מה אמרו לך תינוקת הללו ושחקת, אמר לו בשורות טובות בשרוני, מיד כעס המן בלבו, אמר איני שולח יד תחילה אלא באלו התינוקת, א"ר יצחק נפחא בעלילה גדולה בא המן לישראל, שנאמר ובמלאות הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה (אבתר א ה), אמר לו המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, העמד להם זונות ועשה להם משתה, וגזור עליהם שיבואו וישתו ויעשו כרצונם, שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, ומי שירצה לבוא יבא, ומי שלא ירצה לבא לא יבא, כדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר על כרחם הביאם, גזר המלך כן, מיד עמד מרדכי והעביר כרוז עליהם, בני הואיל והדבר תלוי ברצונכם, אל תלכו, שלא תתנו פתחון פה למדת הדין לקטרג עליכם, הניחו דברי מרדכי, והלכו לבית המשתה, מיד קטרגה מדת הדין לפני הקב"ה, ואמרה רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו, שהם מכעיסין לפניך בארץ ובחוצה לארץ, אם רצונך אבד אותם, אמר לה הקב"ה ותורה מה תהא עליה, אמרה לפניו תסתפק בעליונים, באותה שעה אמר הקב"ה למה לי אומה זו שבשבילה רבו אנחותי בכל יום, שנאמר אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם (דברים לב כו), הביאו לי אגרת וכתבו עליהם כליה, מיד הלך השטן והביא מגלות וכתבו וחתמו, כיון שראתה תורה כן יצאה בבגדי אלמנותה, ונתנה קולה בבכי, ולקול בכיתה צעקו מלאכי השרת, ואמרו אם ישראל שמטיפין דם לשמונה ימים כלים, אנו מה צריכין בעולם, שנאמר הן אראלם צעקו חוצה (ישעיה לג ז), [וכתיב] הבט לברית (תהלים עד כ), כיון ששמעו חמה ולבנה כך, חגרו שקים ונתנו קולם בכי, שנאמר שמש וירח קדרו (יואל ב י), [שמים] וארץ נתאבלו, שנאמר אלביש שמים קדרות ]וגו'] (ישעיה נ ג), מיד רץ אליהו בבהלה אצל אבות העולם וצדיקי עולם ונביאים הראשונים, ואמר להם שמים וארץ וצבא מרום בוכים במר נפש, וכל העולם כלו אחזתם חיל כיולדה, ואתם שוכבים במנוחה, אמרו לו על מה, אמר להם מפני שנגזר על שונאי ישראל כליה, למה מפני שנהנו מסעודתו של אחשורוש, כיון ששמע משה כך, אמר לאליהו כלם יש אדם כשר באותו הדור, אמר לו יש אדם אחד ומרדכי שמו, אמר לו לך והודיעו, ויעמוד הוא משם, ואנו מכאן, אמר לו רועה נאמן כבר כתבו כלייה על צאנך, וכבר חתומה, אמר להם לאבות העולם, אם בטיט חתומה רחמים נשמעין, ואם בדם חתומה, מה שהיה היה, בא אליהו אצל מרדכי והודיעו, שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, ועד עכשיו לא היה יודע, אלא דלא היה מתיירא, עד שבא אליהו ואמר שהסכימו למעלה, מיד ויקרע מרדכי את בגדיו, מה עשה, קבץ כל תינוקת של בית רבן, ועינה אותם מלחם וממים, והלביש שקים עליהם, והיו צועקים בבכיה וביללה, באותה שעה אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כל זמן שאומות העולם עומדין עלי אין מבקשים ממני לא כסף ולא זהב, אלא לכלות אותי מן העולם, שנאמר ואכרות קומת ארזיו (ישעיה לז כד), ועמד עלי נבוכדנצר הרשע וביקש לכלות אוי מן העולם, שנאמר אכלני הממני (ירמיה נא לד), אימתי הממני, בשעה שהעמיד צלם בהיכל, קבץ עלי ע' מלכים ודן אוי לפניהם ואמר לי השתחוו לצלם, אמרו חנניה מישאל ועזריה אין אנו משתחוים, אמר להם מפני מה, אמרו לו מפני שגזירותיו של הקב"ה טובים מגזירותיך, שאמר לנו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ג), אמר להם למה מרדם בו, אמרו לפיכך באנו לידך, ואומר להם ואין אתם מתיראין מכבשן זה שלי, אמרו לו וכי אש שלך קשה מאשו של הקב"ה שבשעה שירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, ירד גבריאל וצינן את האש, ולא היה רשות לכבשן להבעיר, ויש אש שאוכלת ושותה, זה אשו של אליהו, שנאמר ואת המים אשר בתעלת לחכה (מ"א יח לח), ויש אש שותה ואינה אוכלת, זה אשו של חמה, ויש אש אוכלת ואינו שותה, זה אש שלנו, ויש אש לא אוכלת ולא שותה, זה אש של מלאכי השרת, ולא עוד אלא שהאש שלך אינו אלא לפי שעה, אבל אשו של הקב"ה אדם נכוה בה לעולמי עד, ועוד אין מניחין נשמתו לצאת, אלא מטרפת בתוכו, וכשהאדם מרחיק ממנו ארבע מאות ושלשים פרסאות נכוה בה, ועוד ז' מדורי אש יש בגיהנם, וכל מדור ומדור עמקו ק' רבוא פרסאית, ורחבו שבע רבוא פרסאות, והתחתון שבהם ארקא שמו, והוא חצי אש וחצי ברד, וכשדנין בו את הרשע, מוציאין אותו מאש לברד, ומברד לאש, ועוד מדה אחרת יש בה, יש עקרב אחד ויש לו ט' מאות וצ"ט חליות, וכל חוליא וחוליא יש בה ט' מאות וצ"ט חביות של דם, וכל חבית וחבית יש בו ט' מאות וצ"ט לוגין, ואדם שכופר בשם ומשתחווה לצלם דנין אותו בכולם, ואנו האיך נשתחווה לצלם דדהבא, ואלמלא שקדשו את שמך כבר אבדו מן העולם, ועכשיו עמד עלי המן הרשע ובקש לעקור את הגפן ולא גזר להניח מחצה או שליש או רביעי אלא את הגפן כולה, שנאמר להשמיד להרוג ולאבד וגו', באותה שעה נתקיים אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם (דברים לב כו), נתחתם עליהם גזר דין, מיד בקשה תורה רחמים עליהם, ומלאכי שלום מר יבכיון, מיד ויקרע מרדכי את בגדיו, והלך וקבץ תינוקת של בית רבן, והלבישם שקים, ועינה אותם מלחם וממים, עד שנתמלא עליהם הקב"ה רחמים:

ויבא עד לפני שער המלך. כדי שיגיע הדבר לאסתר:

ובכל מדינה ומדינה, הכל עמדו בצום ובכי ובשק ואפר, ושאר העם הם בצום:

ותבאנה נערות אסתר [ויגידו לה] ותתחלחל. אחזתה חלחלה, כענין שנאמר מלאו מתני חלחלה (ישעיה כא ג), ונצרכה לנקיות, וי"א בא לה דרך נשים:

ותקרא אסתר להתך. שכל דברי מלכות נחתכין על פיו:

ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה, מה זה שלבשת שק, ועל מה זה אינך מקבל, ר' יצחק נפחא אמר שליהא שלחה ליה שמא עברו ישראל על התורה שנתנה בלוחות, שנאמר מזה ומזה הם כתובים (שמות לב טו):

ויצא התך אל מרדכי אל רחוב העיר. לא פנה לצורך אחרת:

ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו על עסק שלא כרע לע"ז:

ואת פרשת הכסף. כענין שנאמר והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה (דברים כח סח):

ואת פתשגן כתב הדת וגו' ולבקש מלפניו על עמה. עד עתה אין אסתר מגדת, מעתה נתן לה רשות להודיע שהיא יהודית, שנאמר על עמה, וכן אמרה אסתר כי נמכרנו אני ועמי:

ותאמר אסתר להתך כל עבדי המלך וגו', ויגידו למרדכי את דברי אסתר. ואילו התך לא אזיל מכאן שאין מושיבין על הקלקלה, וי"א מצאו המן ודחפו ומת:

ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר, שיגד לה דברי תוכחות:

כי אם החרש תחרישי. לומר שלום עליך נפשי, ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, למה לא נזכר השם במגלת אסתר, לפי שנכתבה במלכי מדי ופרס, ולא רצו להטיל בה השם הנכבד והנורא, וכתבו ממקום אחר:

הגעת. תגיעי:

ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי וגו', וצומו עלי, שאמצא חן בעיני המלך, שלא לסכן בעצמה:

ואל תאכלו ואל תשתו. למרק עון אכילה ושתיה שאכלת ושתיתם בסעודת אחשורוש, לפיכך לא נתחייבו שאר המדינות להתענות באותו הזמן כי אם בשושן, שהם בלבד נהנו מן הסעודה:

ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת, שדת המלך שלא לבא אל החצר הפנימי, כי אם לא יקרא ימות, ואני לא נקראתי:

וכאשר אבדתי אבדתי. כשם שאבדתי ממך ונפרדתי מאצלך, אבדתי גם אני נפשי:

ויעבור מרדכי. אמר רב שהעביר יום ראשון של חג המצות בתענית, שהרי בי"ג בניסן נכתבו הכתבים, ובו ביום קרע מרדכי בגדיו, וקבעו גם ימים תענית, אותו היום וב' ימים אחרים, הרי יום ראשון של חג המצות נתענו, הוא יום ג' לתענית אסתר, שנאמר ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א), הוא היום שנאמר בו יבא המלך והמן, מהרו את המן לעשות את דבר אסתר:

מה שאלתך. מלמד שלא היתה אוכלת עד שאמר לה מה שאלתך, והוא אמר מהרו את המן, וביום י"ו בניסן נתלה המן, לא עמד גזירתו אלא ב' ימים, וביום ג' נצלב, כי נדדה שנת המלך בליל שמורים, ישועת ה' כהרף עין, יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו: