ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות. זה יום הראשון של חג המצות:

ותלבש אסתר מלכות בגדי מלכות מבעיא ליה, א"ר אלעזר א"ר חנינא שלבשתה רוח הקודש, כתיב הכא ותלבש, וכתיב התם ורוה לבשה את עמשי (דה"א יב יט):

ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית, כתוב בס' יוסף בן גוריון שקורין אותו יוסיפוש, כי בלכת אסתר אל החצר הפנימית, לקחה עמה ג' נערות, אחר בימינה, ואחת בשמאלה, ואחת סובלת בגדיה מאחריה, מפני כובד אבנים טובות ומרגליות שבהן, כיון שהגיעו נוכח בית המלך, והמלך יושב על כסא מלכותו נוכח פתח הבית, הביטה אסתר וראה את פני המלך אדומים כדם, שעלתה חמתו עליה, כי באה בלא קריאה, כיון שראתה אסתר את המלך כועס, מיד תשש כחה ולא עצרה כח, והשליכה ראשה אל ראש שפחתה שבצדה, ונתעלפה, וכמעט שפרחה נשמתה, מיד נזדמנו ג' מלאכי השרת, אחד שהגביה את צוארה, ואחר שמשך עליה חוט של חסד, ואחד שמתח שרביטו, וכמה מתח, א"ר ירמיה בר אבא שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה, ר' יהושע בן לוי אמר עשרים וארבע, ואמרי לה עשרים ושמונה. רבה בר עפרון אמר משום ר' אליעזר מאתים אמה, מיד רחם הקב"ה ושם עליה חוט של חסד, שנאמר ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר נשאה חן בעיניו:

ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבא המלך והמן, ארז"ל על מה זימנה אסתר את המן, ר' אליעזר אומר פחים זימנה לו ללכדו, שנאמר יהי השלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש (תהלים סט סג), ר' יהושע אומר מבית אביה למדה [שנאמר] אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה וגו' (משלי כה כא כב), ר' מאיר אומר כדי שלא יטול המן עצה וימרוד בו. ר' יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, ויאמרו למך היאך נכנסה זו בלא רשות לחצר הפנימית, ר' נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מלבקש רחמים עליהם, ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת, שאחשורוש מלך הפכפך היה. ר' שמעון בר מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס. ר' יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים להמן, כדי שיהרוג הוא והיא, ר' אלעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים, רב אמר לפני שבר גאון (משלי טז יח), אביי ורבא דאמרי תרווייהו בחומם אשית את משתיהם וגו', (ירמיה נא לט) רבה בר אבהו אשכחיה לאליהו אמר ליה כמאן הזיא אסתר ועבדא, א"ל ככולהו תנאי, וככולהו אמוראי, כל אלה הדברים נתנה על לבה לזמנו, כדי לאבדו מן העולם, י' חכמים דברו על חכמות אסתר כנגד י' אלפים ככר כסף:

ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך. ראה שהם היו אוכלים, והיא היתה יושבת כמו עגומה:

ותען אסתר ותאמר שאלתי ובקשתי אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי. והעלתה הדבר עד מאוד להראות בעיני המלך שהיא אוהבת את המן כנפשה, כדי שיתקנא בו המלך, ויאמר לא על חנם האהבה הגדולה הזאת לזמן אותו ב' ימים רצופים, ולפיכך נדדה שנת המלך:

ומחר אעשה כדבר המלך. להגיד לו שאלתי ובקשתי:

ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לה. ולא היה יודע כי לא לעולם חוסן (ולא נצח) [ואם נזר] לדור ודור (משלי כז כד) כגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו (איוב כ ז):

ולא קם ולא זע ממנו. וכבר יצא האגרות, ומה שהיה היה, ולא סלק דעתו מן המקום, כי ידע שרצון יריאיו יעשה:

ויתאפק המן. שלא לשלוח בו יד:

ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו. ור"ב כתיב, מלמד שהיו לו ר"ח בנים:

אף לא הביאה אסתר. כל שפתחו באף לא הצליחו, הנחש שמר אף כי אמר אלהים וגו' (בראשית ג א), נתקלל ונתמעטו מזונותיו, שר האופים אמר אף אני בחלומי (שם מ טז), ונתלה, קרח אמר אף לא הביאותנו וגו' (במדבר טז יד), נשרף ונבלע, המן אמר אף לא הביאה, נאבד הוא וזרעו:

וכל זה איננו שוה לי. מלמד שהיו כל שמות אוצרותיו חקוקים בחגורתו, והיה מסתכל בהם, ואמר וכל זה איננו שוה לי:

ותאמר לו זרש אשתו. יעצתו לעשות עץ, אשתו בשרתו כי נפול תפול לפניו, מלמד שהיתה אשתו ערומה מכל חכמיו, שהרי היה לו להמן שס"ה יועצים, וכולם לא היו יודעים כזרש אשתו:

יעצו שיעשה עץ גבוה חמשים אמה, כדי שיהא גבוה וראה לכל למרחוק:

ובא עם המלך אל המשתה שמח, וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ. אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא כך אמרה לו, אדם זו שאתה אומר לא תוכל לו כי אם בעץ. שאם תשליכנו לתוך כבשן האש, כבר יצאו ממנו חנניה מישאל ועזריה, ואם לגוב אריות, כבר יצא ממנו דניאל, ואם לבית האסורים, כבר יצא ממנו יוסף, ואם במולי של נחשת תשימהו ותסיק תחתיו, כבר יצא ונצול ממנה מנשה בן חזקיהו, ואם תגלהו במדבר, הרי פרו ורבו שם ישראל, ואם תעור עיניו, הרי שמשון לאחר שעוורוהו הרג בפלשתים, אין טוב אלא צלוב אותו, שלא מצינו שניצל אחד מהם, מיד וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ, מביתו נטלו, הרס אכסדרה שלו, ותקנו גבוה נ' אמה, כדי שכל בני המדינה רואים אותו. ויש אומרים שהלך וקיצץ ארז מגינת הביתן, ארכו נ' אמה, ורחבו י"ב המות, ויש אומרים פרשנדתא בנו היה הגמון בקרדונייא, והביאו מתיבתו של נח. והוציאו בהלל ובזמר, והביט על פתח ביתו, והיה אומר למחר בשחרית בשעת קריאת שמע אני תולה מרדכי עליו. לאחר שהעמידו הביט והוא מדד עצמו עליו, ובת קול אומרת לו, לך נאה העץ, מתוקן היה מששת ימי בראשית, מיד הלך לבית המדרש, ומצא את מרדכי יושב ודורש, וראשי התינוקת מפולשין באפר, ושקים במתניהם, וסופדין ובוכין, וצוה המן ומצאום כ"ב אלף, ונתן קולרין בצואריהם ושלשלאות ברגליהם. והפקיד עליהם שומרים, ואמר הללו אני שוחט תחלה, ואח"כ אני תולה את מרדכי, ואמותם מביאות להם לחם ומים, ואומרים להם אכלו קודם שתמותו, הם מניחין ידיהם על ספריהם, ונשבעין בחיי מרדכי רבן לא האכל ולא נשתה אלא בתעניתנו נמות עייפים, והיה כל אחד ואחד גולל ספרו ונותן לרבו, ואומרים סבורין היינו כי בם אריך ימים ושנים, ועכשיו לא זכינו, טול ספרך, מיד צעקו צעקה צעקה גדולה ומרה, ואמותם גועות כפרות מבחוץ, ובניהם כעגלים מבפנים, ועלתה צעקתם כשתי שעות בלילה, באותה שעה נתגלגלו רחמי הקב"ה, והעביר החותמות, וקרע את האגרות, וגדע קרן רשע, והפך עצת המן הרע. אמר ר' חלבו אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקת של בית רבן, וכן הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח ג), ואין עוז אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן (שם כט יא), וצריכין אנו לעסוק בדברי אגדה שייסדו הראשונים, מפני שהם נאים ומיישבים דעת האדם, ומושכין לבו של אדם בדברים שהדעת מקבלן: