בלילה ההוא נדדה שנת המלך. אמר רבא נפלה ליה לאחשורוש מילתא בדעתיה, מה דקמן דזמינתיה אסתר להמן בהדיי, דילמא עצה קא שקלי לעילויה דההוא גברא למקטליה הדר אמר (היכי לא מתודע לאינש) [אי הכי לא הוה גברא דרחים לי דהוה מודע לי], הדר אמר דילמא עביד ליה אינש טיביתא ולא פרעתיה להכי לא מגלו לי, מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות. ובמדרש אגדה כי ירד גבריאל אצל אחשורוש והיה מנדה שנתו מעיניו, וחובטו בקרקע, ואמר לו כפוי טובה קום שלם טובה לבעליו, וכן אמרו ז"ל בתלמוד ורבנן אמרי נדדו עליונים נדדו תחתונים, המלאך היה מנדד אחשורוש, מיד גזר אחשורוש להרוג את הנחתומים, ואת הטבחים, ואת המשקים, אמר להם סם המות נתתם לי לאבדני מן העולם, אמרו לו אדונינו המלך ממה שאכלו אסתר והמן אכלת ושתיתה אתה, כי סבורים היו שאסתר אכלה, עתה ילכו ויראו השרים אם הם במדה זו והורגנו, ואם לאו למה אנו נהרגים, הלכו וראו את אסתר ואת המן ומצאום בלא צער, מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות:

ויהיו נקראים לפני המלך. שהיו נקראין מאליהן:

וימצא כתוב. נכתב מיבעיא ליה, מלמד שהיה שמשי מוחק וגבריאל כותב:

ויאמר המלך מה נעשה וגו', כיון שהזכיר לפניו את מרדכי, בא עליו מעט שינה וראה בחלומו את המן, והסייף בידו להורגו, מיד נבעת המלך, ויאמר מי בחצר, והמן בא לחצר בית המלך וגו':

אשר הכין לו. לעצמו הכין:

ויאמרו נערי המלך אליו הנה המן עומד בחצר. שבא קודם קריאת שמע לתלות את מרדכי, אמר המלך כשאני רואה אותו חלום אמת הוא:

ויאמר המלך יבא.:

ויבא המן. לא הספיק לדבר עד שאמר לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו, כסבור המן אין רצון המלך לכבד אלא אותו, אמר לו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך, והסוס אשר רכב עליו, לבוש שהביאו לדריוש ממדינת הים, וכלי ירוק שהביאו לכורש:

ואשר נתן כתר מלכות בראשו. כיון שהזכיר הכתר מיד נשתנו פניו לש מלך, אמר ודאי זה הוא החלום שהייתי רואה, אמר אין דעתו של זה כי אם למלוך תחתי:

ונתון הלבוש והסוס. כיון שראה המן שנשתנו פניו של מלך, לא הזכיר עוד הכתר:

ויאמר המלך להמן. אמר לו לך טול ועשה כן למרדכי היהודי, והכרז אתה בעצמך לפניו, ואמרת ככה יעשה לאיש וגו', אמר לו אדוני המלך הרבה מרדכי יש במלכותך, אמר לו היושב בשער המלך, אמר לו הלא אתה כתבת להשמיד אותו ואת כל עמו, אמר לו אל תפל דבר, אמר לו המן אם למרדכי היהודי היושב בשער המלך ההיא סגי ליה בחדא דיסקרתא (פי' עיר שהיו באים שם לסחורה) או בחדא נהרא, אמר לו אל תפל דבר, באותה שעה קרא אחשורוש להתך ולחרובנא שילכו עמו, אמר להם הזהרו שלא יפול דבר מכל אשר דבר מיד הלכו, כיון שראה מרדכי שהמן בא והסוס בידו, אמר כמדומה אני שהרשע הזה למרמסני בא, אמר להם לתלמידיו ברחו לכם, אמרו לו לא נפרד ממך בין למות ובין לחיים, מיד נתעטף בטליתו ועמד להתפלל, בא אותו רשע וישב בין התלמידים, אמר להם במה אתה עוסקים, אמרו לו במצות העומר שהיו ישראל מקריבין בזמן שבית המקדש קיים, אמר להם ממה הוא זה העומר. של כסף או של זהב, אמרו לו של שעורים היה, וכמה היה שוה הרבה (הרבה) עשרה זוזים, אמר להם עשרה זוזים שלכם נצחו עשרת אלפים ככר כסף שלי, לאחר שסיים מרדכי תפלתו, אמר קום לבוש אלו הבגדים, ורכב על זה הסוס שהמלך רצה לכבדך, הבין מרדכי כי מה' יצא הדבר התחיל לאמר לו אין דרך ארץ ללבוש בגדי מלכות בלא רחיצה, הלך לבקש מרחץ ולא מצא, כי אסתר המלכה אסרה כל הבלנים וכל הספרים, כדי שיתעסק בו המן בעצמו, וכן היה המן חוגר חלציו וקשר זרועותיו והלך ונעשה לו בלן וספר, ולקח הוא מספרים ותקנו ורחצו וסכו, עת שהוא מגלחו התחיל המן להתאנח, אמר לו מרדכי מפני מה אתה מתאנח, אמר אוי לו לאותו איש, אדם שהיה גדול מן הפרתמים, וכסאו מעל לכסאותם, ולמעלה מכל השרים ועבדי המלך, נעשה בלן וספר וגולייר, אמר לו וכי איני מכיר את אביך, שהיה ספר של כפר קרינוס כ"ב שנה, לאחר שהלבישו אמר לו רכוב על זה הסוס, אמר לו זקן אני תשש כחי מפני התענית, אמר לו ומה אעשה לך, אמר לו גחון והכנע צוארך, גחן לו וכנע את צוארו ודרס עליו, ורכב עליו, כשרכב בעט בו, לקיים מה שנאמר ואתה על במותמו תדרוך, (דברים לג כט), והיה הולך לפניו ומכריז ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, והאבוקות דולקות לפניו, ומרדכי היה מקלס ואומר, ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, ה' אלהי שועתי וגו' ה' העלית מן שאול נפשי (תהלים ל, ב, ג ד), תלמידיו היו אומרים זמרו לה' חסידיו וגו' כי רגע באפו חיים וגו' ה' העלית וגו' (שם שם ה ו ד), אסתר אמרה אליך ה' אקרא, מה בצע בדמי, (שם שם ט י), ישראל היו אומרים שמע ה' וחנני וגו' הפכת מספדי למחול לי וגו' (שם שם יא יב):

ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי. הוא בעצמו:

וירכיבהו ברחוב העיר וגו'. כיון מרדכי לעבור נגד בית המן, עלתה בתה של המן על הגג, כסבורה שמי שעל הסוס אביה הוא, וההולך לפניו מרדכי, נטלה עציץ של בית הכסא, ושפכה על ראש אביה, הרים ראשה והכירה בו שהוא אביה, נפלה מן הגג ומתה:

וישב מרדכי אל שער המלך. שב אל שקו ואל תעניתו, קסבר כל המתענה משלים, א"ר חלבו כל הנושא שק ומתענה, אינו מעבירו מעליו עד שתעשה בקשתו:

והמן נדחף אל ביתו. אבל. מן בתו:

וחפוי ראש. שנעשה בלנאי וכפר וגולייר וכרוזר:

ויספר המן לזרש אשתו. שהלך לאמר למלך לתלות את מרדכי, ונעשה לו בלנאי מספר וגולייר וכירוזר:

ויאמרו לו חכמיו. א"ר יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו מן האומות נקרא חכם:

אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לינפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו. דרש ר' יהודה ב"ר אלעאי שני נפילות הללו למה, אמרו אומה זו משולה כעפר, ומשולה ככוכבים, כשהן יורדין יורדין עד לעפר, וכשהן עולין עולין עד הכוכבים:

עודם מדברים עמו וסריסי המלך וגו'. אמרה אסתר בניו של המן איפרכין במדינות, אלכדהו קודם שישגר להם הדברים הללו וימרדו במלך, לכך נאמר ויבהילו להביא את המן: