ויבא המלך והמן לשתות. ואסתר לא היתה אוכלת:

ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני מה שאלתך, הרי לך יום ה' שאמרת ומחר אעשה כדבר המלך:

ותען אסתר ותאמר. כסבור היה אחשורוש שעמה אומה אחרת חוץ מישראל, והיה שותק לדעת מאי זה אומה היא:

כי נמכרנו אני ועמי וגו' כי אין הצר שוה בנזק המלך. כלומר הריוח שיעשה זה הצר למלך, אינו שוה כנד היזק שיזיק לך, כי הוא נותן עשרת אלפים ככר כסף, והם נותנים המס בכל שנה ושנה, וכל עבודת המלכות בידם:

ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה. מהו ויאמר ויאמר ב' פעמים, א"ר אבהו בתחלה היה מדבר על ידי תורגמן, כיון שאמרה לו משאול המלך אני, התחיל לדבר עמה פה אל פה:

מי הוא זה ואי זה הוא. כלומר מה שמו של זה האיש, ובאיזה מקום הוא עתה האיש, אשר מלאו לבו לעשות כן. כסבור היה אחשורוש שאין זה המן:

ותאמר אסתר איש צר ואיוב המן הרע הזה. ג' שמות קראה לו על שם שביקש להשמיד להרוג ולאבד:

והמן נבעת. לפי שנפל עליו הדבר בפתע פתאום:

והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן. שנו חכמים מלמד שיצא אחשורוש אל גינת הביתן, וראה מלאכים קוצצים, כסבור היה שהם אנשים ואמהר להם מה אתם עושין, אמרו לו המן צוה לנו:

והמן עומד לבקש על נפשו מאסתר המלכה:

והמלך שב מגינת הביתן. מקיש (יציאה לישיבה) [שיבה לקימה], מה קימה בחימה, אף שיבה בחימה:

והמן נופלן על המטה. שהיה כורע ומשתחוה על המטה, א"ר אלעזר מלמד שבא מלאך והפילו על המטה:

ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית, אמר ווי מבראי ווי מגוואי, כבר היה בדעתו ללבוש בגדי מלכות וכר מלכות, שנאמר ואשר נתן כתר מלכות בראשו, עתה ביקש לכבוש את המלכה:

ופני המן חפו. שלא היה פתחון פה להשיב:

ויאמר חרבונא גם הנה העץ. על כל הרעות שעשה, גם הנה העץ עומד בבית המן, מלמד שעשאו מקורות ביתו, ונעץ אותו לפני ביתו, גבוה נ' אמה, להראות לכל המדינה:

ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי, ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד, כן יאבדו כל אויביך ה':

וחמת המלך שככה. שהיה ירא ממנו שלא ימרוד עליו, להלן אומר כשוך חמת המלך, ולא שככה, וכאן שככה שככה, שתי שכיכות הללו למה, אחת למלכו של עולם, ואחת לאחשורוש:

אמרו אותו העץ שנתלו בו המן קוץ היה, אמרו ז"ל מאי זה עץ היה, בשעת שבקש להכינו שלח השם וקרא לכל עץ, ואמר להם מי נתן נפשו ויתלה רשע זה עליו, תאנה אמרה אני אתן את נפשי, שממני מביאין ישראל בכורים, ולא עוד אלא שנמשלו ישראל בי, שנאמר כבכורה בתאנה בראשיתה (הושע ט י), גפן אמר אני אתן את נפשי שבי נמשלו ישראל, שנאמר נפן ממצרים תסיע (תהלים פ ט), אגוז אמר גם בי נמשלו ישראל, שנאמר אל גיז אגוז ירדתי (שה"ש ו יא), אתרוג אמר ממני נוטלין ישראל למצוה, שנאמר פרי עץ הדר (ויקרא כג מ), הדס אמר גם בי נמשלו ישראל, שנאמר בין ההדסים (זכריה א ח), זית אמר גם בי נמשלו ישראל, שנאמר זית רענן (ירמיה יא טז), תפוח אמר גם בי נמשלו ישראל, שנאמר כתפוח בעצי היער (שה"ש ב ג), תמר אמר גם בי נמשלו ישראל, שנאמר זאת קומתך דמתה לתמר (שם ז ט), ערבה אמר בי גם נמשלו [ישראל] שנאמר כערבים על יבלי מים (ישעיה מד ד), ארז אמר גם בי [נמשלו ישראל], שנאמר כארז בלבנון ישגא (תהלים צב יג), באותה שעה באה קוץ לפני הקב"ה ואמר רבש"ע אין לפניך לא משוא פנים ולא מקח שוחד, אני שאין בי זכות להתלות אתן נפשי ויתלה זה טמא עלי, מיד קבל ממנו, באותה שעה גזר אותו רשע לעבדו, לעשות עץ גבוה חמשים אמה, כדי שיראו בני המדינה: