ביום ההוא וגו' כי הגידה אסתר מה הוא לה, שהיא קרובה, שנאמר אסתר בת אביחיל דוד מרדכי:

ויסר המלך את טבעתו מהמן. העבירו והסירו:

ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. חמש שנים קבץ המן אוצרות למרדכי, ה' שנים עמדה אסתר בדבר מרדכי, שלא הגידה מולדתה ואת עמה, משנת ז' למלכותו עד י"ב שנה למלכותו:

ותוסף אסתר ותדבר לפני המך ותבך וגו'. לעולם הנשים דעתן קלה:

ויושט לה המלך. תרגום וישלח ישראל את ימינו (בראשית מח יד), ויושב שם רעבים (תהלים קז לו), ויושט המלך לאסתר, ותאמר אם על המלך טוב, כי איככה אוכל וגו', ויאמר המלך וגו', ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם וגו'. אין להשיב, לפי שהיתה אסתר אומרת יכתב להשיב את הספרים:

ויקראו סופרי המלך בעת ההוא בחדש השלישי הוא חדש סיון. מלמד שזכות התורה עמדה להם לישראל:

ויכתב בשם המלך וגו'. רוכבי הרכש. כענין שנאמר תום המרכבה לרכש (מיכה א יג), הם הסוסים:

האחשתרנים. שהם חשים וממהרין לרוץ ולתור אל ארץ שנצטוו:

בני הרמכים. בלשון תלמוד רמכי רמכי, הם עיירים סוסים בחורים. ס"א רמכים אלו הרוכבים, שהם מרימים ידיהם ומכים הסוסים לרוץ:

פתשגן הכתב. שנכתב בשושן להנתן על הגזירה בכל מדינה ומדינה, ככל אשר כתב המן הרשע כנגדם, כתב מרדכי היהודי:

ומרדכי יצא מלפני המלך. לאחר שנאמר בו ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה, שהרי כתבו למעלה וישב מרדכי אל שער המלך, ששב אל שקו ואל תעניתו, ועדיין לא היה מכיר בו המלך שהוא קרוב לאסתר המלכה, אלא לאחר שנודע לו בא לפני המלך, וילבש בגדי מלכות:

והעיר שושן צהלה ושמחה. אלו היהודים שבשושן:

ליהודים היתה אורה ושמחה. א"ר יהודה אורה זו תורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו כג), ושמחה זו שמחת יו"ט, [שנאמר ושמחת בחגך (דברים ט ז)], וששון זו מילה, שנאמר שש אנכי על אמרתך (תהלים קיט קסב), ויקר אלו תפילין, וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח י), ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש:

ויקר. בעיני הגוים:

ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר שמחה וששון ליהודים. מלמד שאסורים בהספד:

משתה, מלמד שאסורים בתענית:

ויום טוב קבלו עליהם, שנאמר לעשות אותם ימי משתה ושמחה, שיו"Y הוא אסור בעשיית מלאכה, אבל כל מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור:

ורבים מעם הארץ מתיהדים, כדרך שנאמר במצרים, וגם ערב עלה אתם (שמות יב לח), ולעתיד לבא כתיב אשר יחזיקו עשרה אנשים (זכריה ח כג):