Midrash Lekach Tov on Lamentations Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
איכה יעיב באפו. העריב והחשיך והאפיל כענין שנ' (איכה ג מד) סכותה בענן לך והעב מאפיל יותר לכך נאמ' איכה יעיב באפו' על רוב מעשיהם וההכעשות שהיו מכעיסים לפני השם הביא עליהם אפו כענין שנ' (דברים כט כו) ויחר אף י"י בארץ היא להביא עליה את כל הקללה. השליך משמים ארץ תפארת ישראל עד שהיו מובטחין והיית רק למעלה והיו מטה מטה לא היתה עלייהם כירידתם שעליתם מעט מעט כענין שנ' (הושע יא ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי ארכיב אפרים וכשחטאו השליך משמים ארץ תפארת ישראל זה בית המקדש כענין שנ' (ישעיה סד י) בית קדשנו ותפארתנו. ולא זכר הדום רגליו ביום אפו זה בית המקדש שנ' (ישעיה סו א) השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואו' (תהלים קלב ז) נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגליו ורז"ל דרשו במדרש על שחסר וי"ו הדם רגליו. אמר ר' חניא בר יצחק אמר הנביא לא זכר השם הדם של זקן שנימול לצ"ט שנה. ביום אפו. אפו אפו שני פעמים אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני.
בלע י"י ולא חמל. בבית ראשון כתיב (דה"ב כה ט) וישרוף את בית י"י ואת בית המלך ואת כל בית גדול שרף באש. בית י"י זה בית המקדש בית המלך זה פלטין של מלך ואת כל בית גדול אלו בתי מדרשות שהיו מגדלים בהם תורה ובמקדש שני אמר ר' פינחס בשם ר' הושעיא ד' מאות ופ' בתי כנסיות היו בירושלים חוץ מבית המקדש ובכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה ובכולם עלה אספסיינוס והחריבם ומנא לנו שבתי כנסיות נקראו נאות יעקוב שנ' (תהלים לג א) רננו צדיקים ביי" לישראים נאוה תהלה. בלע י"י ולא חמל כענין שנ' (הושע ח ח) נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו. את כל נאות יעקוב אלו תלמידי חכמים שהם נאותם של ישראל שהם מנויין לשם אמ' ר' יוחנן פ' אלף פרחי כהונה ובידם פ' אלף מגיני דהב והלכו ובקעו בחיילותיו של נבוכדנצר והלכו להם אצל הישמעאלים אמ' להם השקוני מים אמרו להם אכלו תחלה הוצאו מיני מלוחין לאחר שאכלו הביאו נודות נפוחין היה אחד מתירו ונותנן לתוך פיהו והיה הרוח נכנס לתוך פיהם והיו מפרפרין ומתים ועליהם אמר הנביא (ישעיה כא יא, יב) משא כערב ביעד בערב תלינו אורחות דדגים לקראות צמא התיו מים בלחמו קדמו נודד פי' נודות. הרם בעברתו אלו חומות ירושלים שנבלעו ממקומם שנ' הגיעו לארץ. ממלכה. אלו ישראל כענין שנ' (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ושריה אלו שרים מלמעלה שירדו מגדולתם כענין שנ' (דניאל י כא) ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם ואמר בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך וכפשוטו ממלכה ושריה המלכות ושריה כענין שנ' (איכה ב ט) מלכה ושריה בגוים היה אומר להם ירמיה חזרו בכם ועשו תשובה עד שלא יבואו שנאים אמרו אם יבואו שונאים מה הם יכולין לעשות דין אמ' מקיף לה נורא ואחרינא אמ' אנא מקיף ליה פרזלא אמ' השם בידילי אתון משתמשין מה עשה עמה ושינה שמותם של מלאכים דין דהוה על נורא עביד על מיא ודין דהוא על מיא עבדיה על פרזלא וכיון שגרמו עוונות ובאו שונאים שרו מכריזין כל חד וחד פלן ופלן תא עביד לי מלא פלן אמ' ליה לית בחילי דאנא מורם מיניה ההוא דכתי' (ישעיה מג כח) ואחלל שרי קדש ואתנה לחרם יעקוב וישראל לגדופים.
He swallowed up the Lord and showed no mercy. In the first temple it is written (Deuteronomy 25:9) and burned down the house of the Lord and the king's house and every great house he burned with fire. The house of the Lord is the Temple, the king's house is the king's palace and every great house these are houses of study in which Torah was taught. And in the second temple Rabbi Pinchas said in the name of Rabbi Hoshaya, there were four hundred and fifty synagogues in Jerusalem besides the Temple and each one had a school and a house of Talmud, a school for the Bible and a house of Talmud for the Mishnah. And Vespasian came up and destroyed them all and commanded us that the houses of synagogues be called the delights of Jacob, as it is written (Psalms 33:1), "The righteous will sing praises to the Lord, and the Lord will sing praises to the Lord." He swallowed up the Lord and showed no mercy, as it is written (Hosea 8:8), "Israel is swallowed up, now they are among the nations as a vessel not desired." All the beauties of Jacob are the scholars of the Torah, who are the beauties of Israel, who are chosen for the name of Rabbi Yochanan, who has 5000 priestly flowers and 5000 gold defenders in his hand, and they went and broke through the soldiers of Nebuchadnezzar and went to the Ishmaelites, who had water for them, and they said to them, "Eat first, take out some salty things. After they ate, they brought puffed-up nodules. One of them would untie them and put them into his mouth. And the wind would enter their mouths and they would flutter and die. The prophet said about them (Isaiah 21:12): "As in the evening, in the evening, we hung up fish dishes to meet the thirst of the day-olds. Water with his bread preceded him, and he wandered in the mouth of nodules." He lifted up his transgression. These are the walls of Jerusalem that were swallowed up from their place. They reached the land. A kingdom. These are Israel, as in the case of Exodus 19:6. And you will be to me a kingdom of priests. And these ministers are ministers from above who have come down from their greatness, as is the case with Daniel 10:21. And there is no one who strengthens my people against them except Michael, their minister. And he said, At that time shall Michael stand up, the great minister who stands for the children of your people, and in his word, the kingdom and his ministers, the kingdoms and his ministers, as is the case with Daniel 2:9. The queen and her ministers of the nations, Jeremiah would say to them, "Repent and repent, until the haters come." They said, "If the haters come, what can they do? Is it a terrible thing to her, and after that, is it a terrible thing to her? Is Jacob and Israel are blasphemers.
גדע בחרי אף כל קרן ישראל. מצינו בישראל קרן בלשון גדולה כענין שנ' (תהלים קיב ט) קרנו תרום בכבוד וכן הוא אמ' (ישעיה ה א) כרם היה לידידי בקרן בן שמן ואומ' (דברים לג יז) וקרני ראם קרניו ואומ' (דברים ב א) עלץ לבי ביי" רמה קרני וגדע כל אלו הגדולות בחרי אף שהכעיסו לבוראם וכן הוא אומ' וידעו בני ישראל כי לא על חנם השיב אחור ימינו כמו משל הוא לפי שלא היה להם זכות לישראל להושע ובמה להתלות נהיתה ישועתו של השם נקראת ימינו כענין שנ' (תהלים צח א) הושיעה לו ימינו כאלו שבה אחור וכן הוא אומ' (ירמיה יד ט) למה תהיה כאיש נדהם וגו' ואו' (תהלים מד כד) עורה למה תישן י"י אלא וכיוצא בהן ברוב עונות ישראל מפני אויב שלא הושיע את ישראל מפני אויב. ויבער ביעקוב כאש להבה אשר כתוב בו (מלאכי א ב) הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב ועכשיו ויבער ביעקוב. ס"א ויבער ביעקוב אמר ר' שמעון ב' לקיש כשהפורענות בא אין מרגיש בה תחלה אלא יעקוב שנ' ויבער ביעקוב. וכשהשמחה באה אין מרגיש בה אלא יעקוב שנ' (תהלים יד ז) יגל יעקוב ישמח ישראל. אכלה סביב. אלו פליטי חרב כענין שנ' (ירמיה ט טו) ושלחתי אחריהם את החרב.
דרך קשתו כאויב. בא וראה עד היכן גברא מדת הדין שנאמ' פסוק זה כלפי שכינה שאלמלא מקרא כתיב אי איפשר לאמר דרך קשתו כאויב תחת אשר אמר הכתו' (זכריה ט יג) דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון וגו' נהפך עליהם שנ' דרך קשתו תחת שאמ' הכתו' (תהלים צח א) הושיעה לו ימינו נהפך עליהם. נצב ימינו כצר זהו שאמר הכתוב (במדבר לג נו) והיה כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם. נצב השם לדין והעיר ימינו כצר על ישראל. ס"א נצב השם לנקום נקמת ימינו זו התורה ועמד כצר וכן הוא או' (ויקרא כו כה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברי. ויהרוג כל מחמדי עין אלי תינוקות של ישראל הנקראו מחמדי עין כענין שנ' (הושע ט טז) גם כי ילדון והמתי כל מחמדי בניכם וכשאמ' כל ריבה הרבה ענינים. באהל בת ציון יש שפיכה לרעה ויש שפיכה לטובה כענין שנ' (זכריה יב י) ושפכתי על בית דויד וגו' ולרעה דכתי' (ישעיה מב כה) וישפוך עליו חימה אפו.
היה י"י. כשם שהאויב אמר ארדף אחרי שונאי ישראל כך כתב (ירמיה ט טו) ושלחתי אחריהם את החרב. כאויב ולא אויב כי לא ענה מלבו. בלע ישראל הבליעם בין האומות. בלע כל ארמנותיה אלו פלטרין שלהם. שחת מבצריו אלו ערי בצורות שביהודה. וירב בבת יהודה. הרבה בהם תאניה ואניה הם לשון עצב ולשון אנינות. ד"א בלע ישראל אמר ר' ברכיה משום ר' שמואל בר נחמני בג' מקומות נאנסו ישראל אחד לפנים מנהר סמבטיון ואחד שירד עליהם הענן והקיפן ואחד בדופני של אנטוביא ושלשתן בפסוק אחד. (ישעיה מט ט) לאמר לאסורים צאו אלו שלפנים מנהר סמבטיון ולאשר בחשך הגקלו אלו שהקיפן הענן. ועל דרכים ירעו אלו נותנין בדופני של אנטוכיא שמהן נתפזרו גליות ישראל.
ויחמוס כגן סכו. אמר ר' חמא בר חנינא כגינה שנחמס מעיינה והלבין ירקה שאם נחמס המעיין שהיה משקה בה את הגן מיד נשחת הירק. ומפני מה הכתיב שוכו בשי"ן שכיון שנחמסו ישראל וגלו ישראל מיד שכבה חמתו של השם וכן הוא אומ' (יחזקאל כא כב) וגם אני אכה כפי אל כפי. ויחמוס כגן כשם שהגן כיון שגלה הירק מיד סוכתו נהרסת כך כיון שנסתלק השם מירושלים מיד נהרסה וכן הוא אומ' (ישעיה א ט) ונותרה בת ציון כסוכה בכרם. שחת מועדו זה בית המקדש שהיה בית וועד לישראל כענין שנ' (שמות כה כב) ונועדתי לך שם. שכח י"י בציון מועד ושבת אלו קרבנות ומועדים והשבתות. וינאץ בזעם אפו מלך וכהן מלך זה צדקיהו וכהן זה שריה הכהן הראש ויש אומ' שכח י"י בציון מלך ושרים בשעת חרבן הבית לא היה להם כח לשמור לא מועד ולא שבת. ס"א ויחמס פ"ת ויגל.
זנח י"י מזבחו. שלא קבל ממנו ריח ניחוח וכן הוא אומ' (מלאכי א י) ומנחה לא ארצה מידכם ואו' (ישעיה א יא) שבעתי עולות אילים וחלב מריאים. נאר מקדשו שהיה מכפר על ישראל. אמר ר' חייא בשם ר' יצחק אמר השם כלום מכעיסין אותו אלא בשביל הקרבנות הריני זונחם ומקלקלם. הסגיר ביד אויב ר' הונא ור' אחא ור' מיישא בשם ר' ינאי אמרו בשעה שנכנסו גוים לבית. המקדש היו מבעטין ברגליהם ונוצין רומחיהן בקרקע המקדש וזוקפין כלפי למעלה פניהם ומרגיזין בקולם וכן הוא או' (תהלים עד ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך וגו'. כיום מועד כיום שהיו ישראל מתקבצים לרגל. ניאר כמו נארתה ברית עבדך.
חשב י"י להשחית. זה שאמר הכתוב (ירמיה לב לא) כי על אפי ועל חמתי וגו' הוא יום חינוך הבית שבו נשא שלמה את בת פרעה והיה קול שמחת בת פרעה יוצאת כקול המשוררים בבית המקדש. נטה קו גזר גזירה כלומ' נטה עליהם מדת הדין. לא השיב ידו מבלע הם לא חזרו בהם והשם לא השיב ידו מבלע. ויאכל חיל וחומה. ר' חנינא אמר שורה ובר שורה.
טבעו בארץ שעריה. זה שאמר הכתוב (זכריה יא א) פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך כיון שטבעו בארץ שעריה מיד ידעו האומות שנתן רשות להשחית. מלכה ושריה בגוים אין תורה. אין תורת מלכות ותורת שרים נוהגין. בהם אלא ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ שהרי יכניה היה בבית האסורים ושריה משרתים למלך אשור. ס"א מלכה ושריה מלכות ישראל ושריה בין האומות עד שלא קבלו התורה. ד"א אין תורה אין יכולין ישראל לקיימה בין האומות וכן הוא אומ' (איכה א יח) שחקו על משבתיה כמה גזירות גזרו על ישרא שלא יקיימו את התורה. גם נביאיה לא מצאו חזון מיי" אלו נביאי השקר לא מצאו חזון מיום שגלו.
ישבו לארץ ידמו. העלו עפר על ראשם לזכור ברית אברהם שא' (בראשית יח כז) ואנוכי עפר ואפר. חגרו שקים לזכור ברית זכות יעקב שנ' בו (בראשית לז לד) וישם שק במתניו. הורידו לארץ ראשון שלא היתה להם הרמת ראש מפני אויב. בתולת ירושלם. שהיתה כלילת יופי משוש לכל הארץ.
כלו בדמעות עיני. אמר ר' אליעזר שיעור ניתן לעין להוריד דמעה אם הורידה יותר מדאי מיד נמסית וכן הוא או' (קהלת יב ב) ושבו העבים אחר הגשם זה מאור עיניו של אדם שהוא שב וכלה מפני הדמעות. חמרמרו מעי. נעשו מעי גושים מלשון (בראשית יד י) בארת בארת חמר. נשפך לארץ כבדי. כאדם שמצטער יותר מדאי וכבידו לוקה בגופו עד שהוא מחתך ויוצא ממנו. בעטף עולל ויונק ברחובות קריה. עיטוף זה איני יודע מהו כשהוא אומ' (איכה ב יב) בהתעטפם כחלל ידענו שגם זה כן שהיו מפרפרים ונגועים בתוך אבק דרכים.
לאמותם יאמרו איה דגן. ר' סימן אומ' איה קילוסקין נאים וחמר עתיק שהיו מתעדנים בהם. בהתעטפם כחלל. מעשה באשה אחת שאמ' לבעלה צא וקח לנו דבר שנחיה בהם יצא ולא מצא ופרפר ומת אמרה לבנה הגדול צא וביקש את אביך הלך ומצאו מת בכה עליו עד שמת גם הוא. בהשתפך נפשם אלו הקטנים.
מה אעידך ומה אדמה לך. שבזמן שאדם רואה אדם עלוב כמותו מקבל על עצמו נחמה וכן הוא אומ' על נבוכדנצר (ישעיה יד י) גם אתה חולית כמונו אלינו נמשלת והיית צור נחמה לכל האומות אבל ירושלים לא נמצא להשוותה לנחמה שהיתה ירושלים למעלה מכולם ואין הגדול מתנחם מן הקטון כי אם מן השוה לו לכך נאמ' מה אעידך ומה אדמה לך כמו מה אייעדך אי זה דבר לגדולתך אי זה מלכות אדמה לך לנחמך. מדרש מה אעידך הרבה עדיות העידותי בך הרבה שביזות נתתי לך מלשון (בראשית מט כז) יאכל עד. ומה אדמה לך לא דמיתי לך אומה בעולם. מה אשוה לך. בזמן שאשוה לך אז אנחמך וכן הוא אומ' (צפניה ג יב) והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם י"י ואעפ"כ אין מקרא יוצא מידי פשוטו כענין שא' למעלה. כי גדול כיס שברך. כלומ' השם שאמרתם לו (שמות טו יא) מי כמוכה על הים הוא ירפא לך.
נביאיך חזו לך. נביאי השקר הם היו חוזים לך שוא ותפל היו מנחמים לך ומרפאים אותך על נקלה כענין שנ' (ירמיה ח יא) וירפו את שבר בת עמי על נקלה וגו' ותפל. היו טחים תפל בדבריהם כענין שנ' (יחזקאל יג יא) אל טחי תפל ויחזו לך משאות שוא ומדוחים נבואת שוא היו מתנבאים לך ואין משאות אלא נבואה כענין שנ' (ירמיה כג לג) מה משא י"י הלא תראה חנניה בן עזור שהיה אומ' לישראל (ירמיה כח ב) כה אמר י"י צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה אל כל כלי בית י"י אשר לקח נבוכדנצר וגו' ומה גרמו להם מדוחים אשר הודחתים בכנפות הארץ כענין שנ' (דברים יג יא) כי בקש להדיחך מעל י"י אלהיך ואם תאמר הלא וי"ו מוסיף על ענין ראשון והיה ראוי לומ' משאות שוא ומדוחים כלומ' משאות שוא שגרמו היו מדוחים כך יבא הפירוש על הפסוק ויחזו לך משאות שוא ומדוחים לא היתה נבואתם לך אלא כדי להתלותך על שוא שלא לשמוע על דברי הנביאים הנבאים בשם י"י. ומדוחים וכדי להדיחך מעל י"י אלהיך וכדי להדיחך בגלות לכך נאמר ומדוחים שתי דחיות.
ספקו עליך כפים כל עוברי דרך שרקו בפיהם. מלשון שריקות עדרים. ויניעו ראשון על בת ירושלם שכהאדם רואה את חבירו משונה ממה שהיה הוא סופק עליו כפים ושורק ומניע ראשו. הזאת העיר כענין שנ' על נעמי (רות א יט) הזאת נעמי. שיאמרו כלילת יופי בא וראה מה בין ירושלים לשאר ארצות שאר ארצות משבחות את עצמן צור אמרה אני כלילת יופי סנחריב אמר (ישעיה לו יז) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם נעמן אמר (מ"ב ה יב) הלא טוב אמנה ופרפר אבל ירושלם אחרים משבחין אותה שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ שאמרה לא נאמרה אלא שיאמרו משוש לכל הארץ שכל העולם היו מצפין לראותה וליהנות מטובה.
פצו עליך פיהם. מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן על שהיו או' בפיהם מה שלא ראו בעיניהם פצו עליך פיהם כל אויביך והיו שמחים במפלתך. שרקו ויחרקו שן. למדנו ששני שריקות היו אחת לטובה ואחת לרעה למעלה אמר שרקו ויניעו ראשם וכאן אמר שרקו ויחרקו שן וכן הוא אומ' (ירמיה מט יז) ישום וישרוק על מכותיה. אמרו בלענו אך זה היום שקיוינוהו מצאנו ראינו וכן הוא אומ' (תהלים ק'ט צד) לי קוו רשעים לאבדני.
עשה י"י אשר זמם. כענין שנ' (ירמיה לב לא) כי על אפי ועל חמתי וגו'. בצע אמרתו השלים דברו אשר צוה מימי קדם על פי משה רבינו ע"ה שאמר והשימתי את מקדשכם ודומה לו אמרתי הוא דברו כענין שנ' (תהלים קיט קסב) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. הרס כותלי בית המקדש ולא חמל על קדושתם. וישמח עליך אויב. הרים קרן צריך. הוא שהנביא אומ' (מיכה ז ח) אל תשמחי אוייבתי לי כי נפלתי קמתי.
צעק לבם אל י"י. מקרות לבם היו צועקים כענין שנ' (ירמיטה ד יט) אוחילה קירות לבי ולא כמו שנ' (תהלים עח לו) ויפתוהו בפיהם אלא צעק לבם אל י"י. חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה היה לך להוריד יומם ולילה. אל תתני פוגת לך כלומ' אל תתבטלי ודומה לו (חבקוק א ד) על כן תפוג תורה תתבטל תורה.
קומי רני בלילה. בליל כתי' בלילה קרי כלומ' בליל ט' באב זכרי אותו בכל שנה ושנה. רני כמו ותעבור הרנה והוא לשון מספד. לראש אשמורות בשעה שהתנומה מתנודדת מבני אדם. שפכי כמים לבך לכן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים את לבו כמים. נכח פני י"י כל המתפלל בלילה כאלו שכינה כנגדו מפני שלבו פנוי ואינו מהרהר בצרכי העולם והוא מתפלל בכוונה. שאי אליו כפיך. פסוק זה על בני הגולה שיבקשו רחמים על ישראל בכל דור ודור. על נפש עולליך העטופים ברעב בלא נבואה וחזון כענין שנא' (עמוס ח יא) והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע אל דברי י"י. בראש כל חוצות מפוזרים בחוצות לארץ בכל חוצות הגוים.
ראה י"י והביטה. כלשון בני אדם שכופל דבריו. למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים פרי בטניהם. עוללי טפוחים כמו (ישעיה מח יג) וימיני טפחה שמים ופירושו תקנה שמים מתוקנים כמו גדולים ונוראים כך היו בני ציון עוללי טפוחים מתוקנים בכל מיני תענוגים מפונקים בכל מיני תפנוקים ובשעת כשלון ירושלים היו אוכלות אותם ובדברי ר' ז"ל אמ' מעשה בבית שני בדואג בן יוסף שהניחו אביו בן קטן לאמו והיה (והיתה) מודדתו בטפוחים ונותנת משקלו זהב לבית המקדש ובשעת כשלונה של ירושלם טפחתו ואכלתו ועליה קונן ירמיהו אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים. אם יהורג וגו' זה זכריה בן יהוידע הכהן שהיה דמו תוסס בבית המקדש עד שבא נבוזראדן רב טבחיא ונקם עליו נקם גדול כמו שמפורש בפר' חלק שלא מצינו שאומות העולם הרגו נביאים בבית המקדש אלא רוח הקדש אומרת להם לישראל. אם יהרג במקדש י"י כהן ונביא כשם שעשיתם דבר משונה וגדול כך לקיתם בדבר משונה וגדול.
שכבו לארץ חוצות נער וזקן. במדה שחטאו בה לקו מה כתיב בהם (ירמיה ו יא) כי גם איש עם אשה ילכדו נער עם מלא ימים לפיכך שכבו לארץ חוצות נער וזקן שהיו שוכבין מוטלין בחוצות כדומן על פני האדמה. בתולותי ובחורי נפלו בחרב שאם לא נתת רשות לאומות העולם אין כל אומה ולשון היתה יכולה לי.
תקרא כיום מועד מגורי מסביב. מגורי אותם שהיו יראים ומתפחדים מפני מלשון (תהלים לא יד) מגור מסביב בהוסדם וגו' ולא היה ביום אף י"י לפיכך הקדים השם והגלה גלות יהויכין לבבל ועדיין גלות צדקיהו קיימת כדי שימצאו אחיהם הבאים מן השבי מרגוע בהם. אשר טפחתי ורביתי אויבי כולם. כלומ' אשר תקנתי והגדלתי ורביתי אותם אויבי כלם כמה בחורים של ישראל וכמה בתולות שנתגדלו בכל מיני תענוגים נפלו ביד צר וכלם הלכו להם.