איכה יועם זהב. כלומ' איכה החשיך הזהב הוא נוי אנשי ירושלם שהיו דומין לזהב ומתוך הצרה החשיך ודומה לו (יחזקאל לא ח) ארזים לא עממוהו. ישנה הכתם הטוב שהיה גופם דומה לאבנים טובות ומרגליות ושונה מראיתם. תשתפכנה אבני קדש. אלו דמי הצדיקים שבישראל שהיו דומין לאבני קדש ונשתפכו בראש כל חוצות.

בני ציון היקרים. שהיו צנועים בכל מעשיהם. יקרים מה היתה יקרותם בשעה שהיה אחד מהם נושא אשה גדולה הימנו היתה סעודתו יותר מהצנוע ואם קטנה הימינו היה עושה הצנוע יותר מסעודתו ועוד זה היה יקרותם שלא היו נכנסין לסעודה אלא אם כן יודעין מי ישב עמהם ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי ישב עמהם שנ' (שמות כג א) אל תשת ידך עם רשע ועוד זאת היתה יקרותן תני רבן שמעון בן גמליאל או' מנהג גדול היה בירושלים בשעה שהיה יושב בסעודה היתה מפה פרושה על פתחו וכל זמן שהיו רואין את המפא היו האורחין נכנסין לבית ניטלה המפא לא היתה רשות לאחר מהם ליכנס וכאלה הענינים הרבה במדרש איכה. המסולאים בפז. ולהלן הוא אומ' (איוב כח טז) לא תסולה בכתם אופיר והוא כלומ' לא תערוך התורה והחכמה בכתם אופיר וגו' לכך נאמ' כאן המסולאים בפז כערך דמות הפז היתה דמות בני בשר בני ירושלם מעוננים ומפונקים צחים ואדומים ונאים כמו פז ובשעת הכשלון נחשבו לנבלי חרש כלומ' אותם הגופים הנאים. איכה נחשבו לנבלי חרש שכיון שנשבר אין לו תקנה כך היו מושלכין באשפתות. מעשה ידי יוצר לפי שהאדם נמשל למעשה ידי יוצר שנ' (ירמיה יח ו) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל.

גם תנין חלצו שד. כלומ' אע"פ שדרך התנים שהם מתאכזרין על בניהם ואין נותנין לבניהם להניק עד שיבכו הרבה ובשעה שהן מניקין בניהם מכסין על פניהם כדי שלא יראו את פניהם אדומים בבשר ויאכלו אותם אעפ"כ גם אותם על כל זאת חלצו שד הוציאו שדיהן ומיניקין בניהם אבל בני עמי היו לאכזר כיענים במדבר שכיון שיולדת את בנה שוב אינה חוזרת עליו וכן הוא או' (מיכה א ח) אעשה מספד כתנין ואבל כבנות יענה. התנין בניו סופדין אבל לא מתאבלין אבל בנות יענה נאמ' בה אבל לעולם אינה חוזרת על בניה לכך נאמ' בת עמי לאכזר לא היו חומלין על בניהם בהשתפך נפשם אל חיק אמותם וכתב הנביא זה על קינות לבכות את ישראל להודיע כמה צרה גברה עליהן.

דבק לשון יונק. אמת המים היתה באה מעיניהם פעם אחת עמדו הסוקרים והחריבו אותה והיה אחד מהם נוטל את כדו והולך לאמת המים ומבקש לשתות ולא היה מוצא מים לשתות והיה התינוק מדבק לשונו אל אמת המים ומת. עוללים שאלו לחם וגו' אפילו פרוסה קטנה כענין שנ' (ישעיה נח ז) הלא פרוס לרעב לחמך לכך נאמ' בת עמי לאכזר.

האוכלים למעדנים. שהיו אוכלים כל מיני מעדנים. איך נשמו בחוצות תפוחי רעב האמונים עלי תולע. המלובשים בגדים נאים כל מיני צבעונין ובתולעת שני. איך חבקו אשפתות שהיו מתעפרין ומתפלשין בתוך האשפות.

ויגדל עון בת עמי. כסדון לא חלו בה ידים אלא כמו רגע נהפכה. ויגדל עון בת עמי אמר ר' יהושע ור' נחמיה בשם ר' אחא נעשה בשבט יהודה מה שלא נעשה בסדום. בסדום כתי' (בראשית יח כ) וחטאתם כי כבדה מאד ובשבט יהודה ובנימין כתי' (יחזקאל ט ט) עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד. ס"א ויגדל עון בית עמי כלומ' יותר היתה נקמתך מנקמת סדום דאילו סדום לא נמסרה ביד אויב שישמחו בה אלא קב"ה בעצמו נפרע ממנה אבל בת עמי חלו בה ידי האויבים ששו ברעתה וזו היא קשה מסדום וכן שמעתי מפי ר' משה שאמר מפי רבינו סעדיה ז"ל.

זכו נזיריה משלג. אלו שהיו שותין השלג [צחו מחלב דאלו סדום לא נמסרה ביד אויב שישמחו בה אלא השם בעצמו פרע ממנה אבל בת עמי חלו בה ידים ידי האויבים ששו ברעתם וזו היא קשה מסדום וכן שמעתי מפי ר' משה שאמ' מפי ר' סעדיה ז"ל] זכו גזיריה משלג אלו שהיו מי השלג צחו מחלב אלו שהיו שותין את החלב. ס"א זכו נזיריה משלג כלומ' שריה היו מונזרים משאר העם בעשרם ובדמותם הנאה נקראו נזיריה וכן הוא או' בנחום (נחום ג יז) מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גוב עפ"י שהם היו נאים ולבנים יותר מן השלג צחו שהיו טהורים בגופם יותר מן החלב. אדמו עצם מפנינים זה הבשר שעל העצם שהיה אדום יותר מן הפנינים. ספיר גזרתם כמו הספיר כך היתה יפה חתיך מראית דמותם החוטם והנחירים והשפתים וכל תקון הפנים היה כמו ספיר.

חשך משחור תארם. יותר מן השחור שבו משחירין את העורות חשך תארם של אותם שהיו זכים מן השלג צחים יותר מן החלב חזרו להיות שחור'. לא נכרו בחוצות לא היה אדם מכיר את חבירו אלא שצפד עורם על בשרם כלומ' יבש היה כעץ צפד דבק.

טובים היו חללי חרב מחללי רעב. שהם החללי חרב יזובו מדוקרים ומתים הם במהרה יותר מאותם שהיו מתים ברעב. מפני תנובות שדי שאין להם מה יאכלו. ס"א טובים היו חללי חרב מחללי רעב לפי שמת ברעב מאריך בייסורין ואותו שמת בחרב מת מיד לפי שעה אבל עכשיו שאומ' שהם יזובו מדוקרים מן תנובות שדי על כרחך זה הוא הטעם למה היו טובים חללי חרב מחללי רעב שאותם שמתו ברעב כשטועמים להם תנובות שדי ואוכלין הרבה נבקעו מעים שלהם שנקצרו מחמת הרעב. מדוקרים מבוקעים ויזוב הגוף מחמת נוול וריעי שיצא חוץ לכריסם תוספות ר"ש רי"ת. מרתא בת ביתוס עתידתא דירושלם הות אמרה ליה זיל אייתי ליה סמיד"א פי' סלת נקיא משוקא אדאזיל איזדבין אתא אמרה לה היוורתא ליכא משקרא איכא אמרה לי זיל אייתי לי אדאזיל איזדבין אתא אמ' לה חיוורתא ליכא משקרא איכא אמרה ליה זיל אייתי ליה אדאזיל איזדבין אתא אמ' ליה משקרא ליכא קימחא דשערי איכא אמרה לי זיל אייתי לי אדאזיל איזדבן כיון דחזיי הכי אמרה איפוק אנא ואחזי די למא אשכחנא מידי למיכל הות שליכיא מסנא אייתי באלה פורתא ברעה ומית' קרי עלה רבן יוחנן (דברים כח נז) הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ איכא דאמרי גרוגרות אכלה מדר' צדוק ואתניסא ומתה דר' צדוק הוה יתיב בתעניתא מ' שנין דלא איחרובו ירושלם ובכל יום ויום היו מביאין לפניו גרוגרות ומוצצן ואוכלן.

ידי נשים רחמניות. מקודם עכשיו בשלו ילדיהן. היו לברות למו שהיו סועדות אותם במקום לחם בשבר בת עמי.

כלה י"י את חמתו. כענין שנ' (דברים לג כג) חצי אכלה בם חצי כלין והם אינם כלין. ס"א כלה י"י את חמתו לישראל ורחמיו לא כלו. שפך חרון אפו ולא נותר עוד. ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה.

לא האמינו מלכי ארץ. שהרי סנחריב וכל שאר אומות לא הצליחו בהם. כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלם שכל אומה ולשון יהיו שולטין בה.

מחטאת נביאיה. אלו נביאי השקר. עונות כהניה כענין שנ' (מיכה ג יא) כהניה במחיר וגו'. השופכים בקרבה דם צדיקים. ס"א מחטאת נביאיה מחטאת שהיו עושין העם עם נביאיה ועם כהניה שהיו מכים את הנביאים ואת הכהנים. השופכים בקרבה דם צדיקים של נביאים ושל כהנים כמו דמי זכריה.

נעו עורים בחוצות. כמו העורים היו נעים בחוצות. נגואלו בדם של חללים בלא יוכלו האומות יגעו בלבושיהן של אנשי ירושלם. ס"א נגואלו בדם מחמת שנגואלו בדם נקי עד שלא יוכלו בני אדם או הם עצמם ליגע בלבושיהן.

סורו טמא קראו למו. אמרו האומות לאנשי ירושלם סורו סורו אל תגעו כך היו צועקים שרי האומות זה לזה שלא תגעו באלו הגיעולים כי הם עם אלהיהם עד שהיו בשלוותם היו נעים לפני בוראם גם נעו עתה כמו העורים. אמרו בגוים לא יוסיפו עוד לגור בירושלם. וכן הוא או' (תהלים ג ג) אין ישועתה לו באלהים.

פני י"י חלקם. כמו (תהלים לד יח) פני י"י בעושי רע. חלקם כמו אף י"י היא חלקתם ופזרתם בין האומות. לא יוסיף להביטם להשיב עוד שבותם. פני כהנים לא נשאו על שלא מהדרים פני אדוניהם אלא והיה כעם ככהן. וזקנים לא חננו אלו אומות העולם מדה כנגד מדה כשם שישראל פני כהנים לא נשאו כך האויבים וזקנים לא חננו. זקנים כתי' וזקנים קרי כלומ' פני כהנים לא נשאו וזקנים לא חננו אומות העולם אז יבואו שניהם על ישראל שפני כהנים לא נשאו וזקנים של עצמם לא חננו.

עודינה תכלינה עינינו. כלומ' עודינו בארצנו תכלינה עינינו שהיו עינינו מיחלות אל עזרתנו הבל אלו חיל של מצרים ששלחו ישראל לבוא לעזרתם וכיון שנכנסו לים הראה להם השם כמין גופים תפוחים בים והם או' אלו לאלו מי אלו ומשיבין זה לזה אלו הפגרים שמתו בים סוף כשבאו ישראל ממצרים ומיד היו מתמלאים חימה אומ' העם שכך גרמו לאבותיהם אנו הלכין לעזרתם מיד הולכין וחוזרין להם למצרים לכך נאמ' בצפייתנו צפינו אל גוי לא יושיע וכן אמ' ישעיהו (ישעיה ל ג) והיה לכם מעוז פרעה לבשת והחסות בצל מצרים לכלמה כל הבאים אל עם לא יועילו למו לא לעזר ולא להועיל כי לבשת וגם לחרפה ואומ' (ישעיה ל ז) מצרים הבל וריק יעזורו לכך נקראת לזאת רהב הם שבת. ס"א עודינה תכלינה עיניהו עדין היו מצפין לעזרת הבל. (תוספת רש"י המאור הגדול ז"ל).

צדו צעדינו. שלא היה יכול אדם לצאת בשוק ומיד נופלים עליו צועקים הנה היהודי עובר. קרב קצנו וגו' כי הגיע זמן הפורענות ונתמלאת הסאה וכן הוא או' (ישעיה ט ד) כי כל סאון סואן ברעש וגו' ס"א צדו צעדינו נשמו צעדי אורחותינו כמו (ויקרא כו כב) ונשמו דרכיכם מתרגומי' ויצדיין אורחתכון.

קלים היו רודפינו מנשרי שמים. וכן הוא או' (חבקוק א ח) קלו מנשרים (מנמרים) סוסיו וחדו מזאיבי ערב. מנשרי שמים שהם מגביהין לעוף ומביטין לעוף מרחוק כך היו חיל כשדים זריזין וממהרין לבא על ירושלם. על ההרים דלקונו שלא היה אחד מהם ניצול. במדבר ארבו לנו לתפשנו.

רוח אפינו משיח י"י. נאמר על יאשיהו אשר נלכד בשחיתותם של אומות שהיינו סבורים עליו כי אם היה חי היינו חיים. בצלו בגוים בזכותו היינו כגוים ביניהם ויש לומ' על צדקיהו שהיה משיח י"י ונלכד דכתי' (ירמיה לט ז) ואת עיני צדקיהו עור. אשר אמרנו שהיינו אומרים בצלו נחיה בגוים שאם היה הוא בחיים והיה ממנה אותו עזר מלך בבל עלינו ונותן לו מס.

שישי ושמחי בת אדום. הוא שאמרנו שירמיהו היה מקונן על בית ראשון ועל בית שני ואומ' לה הנביא לאדום זה טיטוס ואספסיינוס שהחריבו בית המקדש בשניה כל מה שתוכלו להיות ששה ושמחה שישי ושמחי כי לא לנצח תשמחי. גם עליך תעבור כוס התרעלה כוס החימה כאשר עשית כן יעשה לך גמולך ישוב בראשך תשכרי ותתערי וכן הוא או' (ירמיה מט יב) כי כה אמר י"י הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה. ותתערי כמו (ירמיה נא נח) ערער תתערער. ס"א שישי ושמחי בת אדום. כאדם שאומר לחבירו ורואהו שהוא עושה שום עבירה ואו' לו עשה כל העבירות שיבאו לידך כי דע לך כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אף כאן ראה הנביא לאדום ששמחה במפלתן של ישראל אמ' שישי ושמח כי גם עליך תעבור כוס שעבר על ישראל ושתית ומצית עד שתערי כל הכוס ואוי לאומות שעדין לא טעמו כוס התרעלה ועדין עתידין לשתות ואשריהם לישראל ששתו כבר מיד י"י את כוס חמתו לא תוסיפו לשתותה עוד ההוא דכתי' תם עונך בת ציון גלה על חטאתיך ולקית כבר [ותוספת רש"י רי"ת].

תם עונך בת ציון. זה סימן טוב לישראל בזמן שאדום התחיל ללקות מיד תם עונך בת ציון. לא יוסיף השם להגלותך. פקד עונך בת אדום. זה מעשה בית ראשון. גלה על חטאתיך. זה מעשה בית שני וכך דוד אמ' (תהלים קלז ז) זכור י"י לבני אדום את יום ירושלם האומרים ערו ערו עד היסוד בה.