שיר השרים. למה נאמ' בלשון רבים לפי שהוא מכליל בו שירים הרבה הראשונים והאחרונים שהרי בשירת הים כתו' שבחו של הקב"ה כענין מי כמוך באלים י"י. וכן אתה מוצא בשירת דבורה וברק שנ' אנכי ליהו"ה אנכי אשירה. ובשירת ישעיה הנביא אתה מוצא שבחו של הקב"ה ושבחו של ישראל שנ' הנך יפה דודי אף נעים. הנך יפה רעייתי. כשושנה בין החוחים כן רעייתי. כתפוח בעצי היער כן דודי. ד"א שיר השירים. למה נאמר בלשון רבים לפי שכל השירות אתה מוצא דבריהם על ענין אחד וכאן מכליל עברות ועומדות ואותיות עוברות שמדבר על יציאת מצרים כענין שנ' לסוסתי ברכבי פרעה. וגם על מתן תצורה כענין שנ' ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. ואומ' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית זאת עומדת כענין שנ' אני ישנה ואמ' שובי שובי השולמית והוא על ענין הגלות ואותיות כענין שנ' ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים והוא זמן הגאולה לכך נאמ' שיר השירים. שיר חד מיעוט שנים. הרי כאן שלשה לפי שנ' שיר המעלות לשלמה. וכתו' מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. יודיענו ששלמה חנך את בית המקדש אלא שנקרא על שם דוד אביו על שייסדו ונאמ' שיר השירים כאן המעולה מכל השירים לפי שיש בו טעמי תורה ושבח לאל הקב"ה ושבח של ישראל וקבוץ הגלות. אבא מרי ז"ל דרש שיר השירים שיר היוצא מה' חומשי תורה וכך הוא או' וידבר שלשת אלפים משל. ויהי שירו חמשה ואלף. חמשה שהוציאו מח' חומשי תורה ואלף שאלפו את ישראל.

אשר לשלמה. למי שעשאו מי שהשלום שלו הרי כתו' דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים וכתו' משלי שלמה בן דוד מלך ישראל. וכאן לא נזכר שם אביו אלא מלך ישראל מכאן ארז"ל כל שלמה שבכאן בשיר השירים קדש הוא חוץ מזה. הנה מטתו של שלמה בא וראה על שבחר לו שלמה החכמה שרת עליו רוח הקדש. מכאן אמ"ר פינחס בן יאיר תורה מביאה לידי מעשים טובים וכן הוא או' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. מעשים טובים מביאין לידי זהירות שנ' צדקת י"י ומשפטיו עם ישראל. זהירות מביאה לידי זריזות כענין שנ' ועוד לימד דעת את העם ואיזן וחיקר תיקן משלים הרבה. זריזות מביאה לידי נקיות שנ' וכלה מכפר את הקדש. זריזות כהן גדול היתה מביאתו לידי הקדש. ומתוך הנקיות היה מופרש מכל טומאה שנ' ולהבדיל בין הקדש ובין החול. פרישות מביאתו לידי טהרה שנא' וכפר עליו הכהן וטהר. טהרה מביאה לידי קדושה שנ' וטהרו וקדשו. קדושה מביאה לידי ענוה שנ' שוכן עד וקדוש שמו ואת דכא ושפל רוח ענוה מביאה לידי יראת חטא שנא' עקב ענוה יראת י"י. יראת חטא מביאה לידי חסידות שנ' וחסד י"י מעולם ועד עולם על יריאיו. חסידות מביאה לידי רוח הקדש שנ' אז דברת בחזון לחסידיך רוח הקדש מביאה לתחיית המתים שנ' ונתתי בכם רוח וחייתם. ללמדך זכותה של תורה שמזכה את עמליה לכמה מעלות טובות.

ישקני מנשיקות פיהו. יש בפסוק הזה זכירת מתן תורה. יום שדבר הקב"ה עם אבותינו בחורב כענין שנ' מן השמים השמיעך את קולו. ואו' הנה אנכי בא אליך בעב הענן. ואו' קול דברים אתם שומעים. והוציאו בלשון בקשה שכנסת ישראל מבקשת רחמים ואומ' ישקני מנשיקות פיהו על שראה שלמה ארך הגלות וראה שישראל ישבו ימים בלא נביא ובלא כהן מורה ובלא תורה שהתורה נתחלקה לכמה פנים מפני חסרון החכמה שנעדרה מבני אדם וישראל מבקשים רחמים ואו' רבונו של עולם כמה שהוצאת את אבותינו ממצרים ונתת להם התורה וקרבתנו לעבודתיך כן עוד יהי רצון שישקני הקב"ה מנשיקות פיהו. מלשון נשקו בר. והוא נשיקות התורה שיגלה הקב"ה משיחו וישלח את אליהו להיות מורה צדק וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ולשון מלשון משמע לשון נשיקה ממש. ומרוב אהבת הקב"ה לישראל זכר בנשיקה הזו פיהו לפי שדרך מלכי מזרח מלכי דרום להיות נושקים על היד אבל כאן מנשיקות פיהו. ופירושו על התורה שלמדני דעת שנ' ונתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. ואו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ואו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם. וגם משמע ישקני לשון זי"ן שהתורה נמשלת ככלי זי"ן כענין שנ' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. זו התורה שמזכה את האדם בעולם הזה ובעולם הבא. אבא מרי ז"ל פיר' ישקני יטהרני מלשון כמשק גבים. וכן בתלמוד אמרו רז"ל משיקין את המים בכלי אבן לטהרם ופירושו גם על התורה שמטהרת את לומדיה מכל אשמה ועון. ולאחר שאמרו ישראל זה לזה ישקני מנשיקת פיהו בדרך שעשה לאבותינו במצרים חוזרין ואו' כלפי שכינה כי טובים דודיך מיין.

טובים. הם הטובות שגמלת לאבותינו מימי קדם כענין שנ' והיה הטוב ההוא אשר ייטיב י"י אתנו והיטבנו לך. כך תיטיב אותנו באחרית הימים כענין שנ' והיטיבך והרבך מאבותיך. מיין. מכחך הגדול שנקראת בע' שמות של גבורה ושל שבח. ד"א מיין. מחמת התורה שנתתה לנו שהתורה נמשלה כיין שנ' ושתו ביין מסכתי. כשם שהיין משמח את הלב שנ' ויין ישמח לבב אנוש. כך דברי תורה משמחין לבו של אדם שנ' פקודי י"י ישרים משמחי לב. ביין כתי' ויין למרי נפש ובתורה כתי' תנחומיך ישעשעו נפשי. וכשם שהיין הטוב כל זמן שמתיישן מתעלה. אף דברי תורה כל זמן שמתישנין בגוף משתבחין. ומה היין אינו משתמר לא בכי זהב ולא בכלי כסף אלא בפחות שבכלים ככלי יוצר ובכלי עץ כך אין התורה מצויה לא בגסי רוח ולא ברחבי לב. אלא בנמוכי הדעת. וכן הוא או' ושפל רוח יתמוך כבוד. ואין הכבוד אלא התורה שנ' כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. וכשם שהיין ניכר מי ששתהו כן החכם ניכר בחכמתו. ד"א כי טובים דודיך מיין. או' ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם טובים לנו דודיך וקרבתך יותר ממה שאנן נתונים בין האומות שאני להם למשל כענין שנ' ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר. ד"א מיין מע' אומות שמושלים בישראל. ד"א. כי טובים דודיך מיין. עריבין לנו דברי תורתך ולא להיות כגויי הארצות שמתקבצין אל בתי משתאות ושותין יין ואין מספרים שבחך אבל אנחנו בשמך מזיכירים בכל מקום.

לריח שמניך טובים. זה ריח שמנו של צדיקים שבכל דור ודור שהרי הצדיק שקנה לו שם טוב נמשל כשמן הטוב שנ' טוב שם משמן טוב. ואו' בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראש אל יחסר. ולמה נמשלו הצדיקים לשמן לומ' לך מה השמן מר מתחלתו וסופו מתמתק. כך הצדיקים מתייסרין תחלה וסופן מתגדלין כענין שנ' עוד ינובין בשיבה דשנים ורעננים יהיו. ואו' והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאוד. ומה השמן צף על כל המשקים. אף הצדיקים עליונין על כל בני אדם ומה השמן רפואה לאדם ומצהיל פנים. אף מעשה הצדיקים רפואה ומצהיל פניהם שנ' רפאות תהי לשרך. ואו' חכמת אדם תאיר פניו. לפיכך כנסת ישראל אומ' לפני הקב"ה רבונו של עולם זכור לנו את ריח הצדיקים שעמדו בכל דור ודור ואל תגשנו ביד האמות.

שמן תורק שמך. אבא מרי ז"ל פירש הוא שם שמן שריחו טוב למאור לפי שלא נאמ' שמך יורק ששמן לשון זכר. וגם השם לשון זכר. לכך נאמ' כי תורק הוא שם השמן. ד"א שמן תורק שמך תי"ו במקום יו"ד לפי שאותיות אית"ן מתחלפות. ופירושו של פסוק כשם שהשמן הטוב המריקין אותו מכלי אל כלי וריחו נודף כך יצא שם הצדיקים. במקום שנשחטו על קדושת השם כגון רשב"ג נשיא ישראל ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול בן כהן גדול שבא הקוסנטור בימי מלכות הרשעה ומצאם יושבין בעזרה נושאין ונותנין בהלכות הפסח נטלם והביאם לפני המלך. בא להורג את רשב"ג אמ' לו ישמעאל בחייך התחל בי ולא אראה במיתת חבירי שאני כהן גדול בן כהן גדול. בא להורג את ר' ישמעאל אמ' לו רשב"ג התחל בי שאני נשיא בן נשיא מיד התיי ראשו של רשב"ג בסייף. ביקש להרוג את ר' ישמעאל ובקשה בת מלך להפשיט את עורו שהיה נאה כיוסף הצדיק והפשיטו את פניו מזקנו עד מקום תפילין וקבלו עליהם את הדין ומתו על קדושת שמך וכן חוצפית התורגמן שהיה ר' עקיבא קורא אותו יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך שהיה יודע בע' לשונות ותפשוהו והרגוהו. וכן ר' יהודה הנחתום שלא הלך לעולם ד' אמות בלא תורה. ולמה נקרא שמו יהודה הנחתום שהיה מוציא דברי תורה עריבים כלחם חמודות. ומצאוהו בורח והרגוהו. וכן ר' יהודה בן בבא שמצאוהו יושב וסומך זקנים בין אושא לשפרעם ונעצו בו ג' מאות לונכיות של ברזל עד שנעשה עצמו ככברה. וכן בן עזאי חתנו של ר' עקיבא שמתוך חיבתו בתורה הניח את אשתו מצאוהו בבית המדרש והרגוהו. וכן ר' עקיבא היו עושין קולמוסים של קנין ונותנין בין צפרניו לתוך כ' שנה הוציאונו מבית האסורין והרגוהו. והוא היה קורא קרית שמע של שחרית ויצאה נשמתו באחד. וכן ר' חנניה בן תרדיון פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא לעסוק בתורה ומצאוהו יושב ודורש וספר תורה מונח לו בחיקו כרכוהו בספר והקיפוהו חבילי זמורות ושרפוהו. וכן ר' טרפון שהיה חרד במצות פעם אחת היה רעב בארץ ישראל וקידש ג' מאות נשים כדי להאכילן בתרומה. ומצאוהו בעזרה ועיוורוהו. וכן ר' ישבב שהיה משארית החסידים ונתפש על מטתתו ונהרג.

על כן עלמות אהבוך. על שרואין אומות העולם שנקראו עלמות שנ' ועלמות אין מספר. לפי שרואין ייחודן של צדיקים שנהרגין על קדושת שמך חוזרין על כרחן ונותנין הודייה לשמך הגדול כדרך שנעשה בימינו בקהלות אשכנז בשנת תתתנ"ו כשנתנו יד בני שעיר לעלות על ארץ הצבי ושלחו ידיהם בקהלות ונשחטו אל קדושת השם כל אלה וכאלה ראה שלמה ברוח הקדש ודבר עליהם. לריח שמניך טובים שמן תורק שמך. הם הצדיקים שבכל הדורות המיחדים שמך ושמם הולך מסוף העולם ועד סופו כשמן הטוב והוא שאמ' דוד כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. ד"א לריח שמניך טובים. ר' חייא בשם ר' אחא דרש שני שמנים הם שמן כהונה ושמן מלכות. ורבנן אמרי לריח שמניך טובים תורה שבכתב ותורה שבעל פה. שמן תורק שמן זו שמנה של תורה שישראל עוסקין בה כענין שנ' בחזקיהו וחובל עול מפני שמן. חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו וסיעתו שהיו עוסקין בתורה ובמצות. על כן עלמות אהבוך. אלו גירי הצדק שרואין שמנן של צדקים שמתדבקין בקונם. ובאין ומתגיירין להדבק בשם. ד"א לריח שמניך טובים לפי שידענו הטובות שעשית עם אבותינו מימי קדם על שגלינו מארצנו לא שכחנוך בין הגוים. שמן תורק שמך. אעפ"י ששמננו הורק לחוצות כשמן שמתרוקן מכלי לכלי ונתרוקננו מכל הטובות שנתת לאבותנו שמך בפינו תמיד כענין שנ' כל זאת באתנו ולא שכחנוך וגו'. אלא ייחודך בקרבנו. על כן עלמות אהבוך. על כן שישראל מיחדים שמך בכל הדורות עלמות אהבוך כל הימים אהבוך כל העלמות שבראת לא שכרנוך בין בארץ בין בחוצה לארץ. שמך בפיהם תמיד. ד"א. עלמות. על מות אהבוך אעפ"י שמתים אינם כופרים בשמך כענין שנ' אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל. ד"א. כמו ועלמות אין מספר. כלומ' אפי' האומות אהבוך ומדבקים בייחודך על שרואין את ישראל מייחדים את שמך. באים גם הם תחת כנפי השכינה.

משכני אחריך נרוצה. אמ' כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם משכנו מן הגלות הזה שהגלות הזה נמשל לבור. כענין שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות. ואו' ויעלני מבור שאון וגו'. וכל מי שהוא בבור צריך משיכה לעלותו כענין שנ' וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור. וישראל צועקים לפני הקב"ה מתוך הגלות למשכם ולהעלותם.

אחריך נרוצה. לאחר שתעלנו מן הגלות נרוצה אחרי תורתך ואחרי מצותך. ועוד אם אנו מעוטים נהיה רבים שנ' ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה לכך התחיל בלשון יחיד וחזר ואמ' נרוצה כלשון ארוצה. כמו נעשה אדם. אולי אוכל נכה בו. והוא מאותיות אית"ן המשמשין זה לזה. ד"א משכני אחריך כמו ישראל נושע בי"י תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד. פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים. שישראל נקרא יחיד ונקרא רבים.

הביאני המלך חדריו. ברוך הוא שהוציאנו ממצרים ומשכנו אצלו כענין שנ' ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. וכאן הביאני השם חדריו. בחדרי התורה והמצות. ובחדרי מקדשו. וכשם שהביאני אז חדריו כן עוד תמשיכני ותביאני חדריך. כשם שהבטחתני והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתו. וכן דוד אמ' שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך. ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי.

נגילה ונשמחה בך. כענין שנ' אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה. ואו' אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו. ואו' שמחני כימות עיניתנו שנות ראינו רעה. בך משלו רז"ל משל למה הדבר דומה לאשה אחת שהלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים. לימים הם חוזרים לבתיהם אמרו לה בא בנייך אמרה לכו בשרו את כלותו ותשמחנה בהם. אמרו לה באו חתניך אמרה לכו בשרו לבנותי ותשמחנה בהן. כיון שאמרו בא בעליך אמרה זו היא שמחתי. כך בשעה שאמ' הנביא בנותיך על צד תאמנה. היא אומרת ישמח הר ציון. בשעה שאמ' הנביא בניך מרחוק יבאו. היא אומרת תגלנה בנות יהודה. כיון שאו' לה הנה ישעך היא אומרת שוש אשיש בי"י תגל נפשי באלהי. לכך נאמר נגילה ונשמחה בך. מעשה באשה אחת בצידן ששהת עם בעלה י' שנים ולא ילדה. בקש לגרשה. באו אצל ר' שמעון בן יוחאי חייבם כשם שלא נזדווגתם אלא מתוך מאכל ומשתה כך לא תפרדו זה מזה אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו ועשו סעודה בבית האיש עד שהם אוכלים ושותים אמ' לה בתי כל חפץ טוב שאת רואה בבית הזה לי ולכי לבית אביך. כיון ששמעה רמזה לעבדיה להשכירו. שתה וישן לו ציותה לעבדיה והוליכוהו במטה עד שהוא ישן לבית אביה הקיץ משנתו היה מסתכל בכתלים ובעמודים אמ' לה היכן אני נתון אמרה לו הלא תזכור מה שאמרת לי מערב כל חפץ טוב שאת רואה בבית הזה קחי ולכי לבית אביך ראיתי ולא חפצתי טוב מך בך אני חפצה מכל מה שיש בביתיך. בא אצל ר' שמעון וספרו לו המעשה הזה עליהם ונתפקדו. כך ישראל או' רבונו של עולם יותר מכל הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו אין אנו חפצים כי אם בך נגילה ונשמחה בך. ר' יצחק או' אלו כ"ב אותיות של תורה.

נזכירה דודיך מיין. מיינה של תורה כענין ש' ושתו ביין מסכתי. אלו הלכות הפסח שנדרשות בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג ועל ער' השנה שישראל מזכירין דבר בעתו.

מישרים שבישראל אהבוך. כיון שהקב"ה מקבץ נדחי ישראל ויבנה להם מקדשו נעשים הכל צדיקים שנ' ועמך כלם צדיקים. והכל יהיו משרים וכלם ידעו דרך י"י. לכך נאמ' מישרים אהבוך.

שחורה אני ונאוה. אומרת כנסת ישראל לאומות העולם אעפ"י ששחורה אני בגלות בין האומות ונאוה אני בזכות אבות שהיא קיימת לעולם כענין שנ' כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וגו'. שחורה אני בתוכחות ונאוה אני בנחמות והבטחות שהבטיחני על ידי נביאיו אם ימודו השמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם י"י. שחורה אני בשעבוד ונאוה במצות לקבל שכר טוב על שעבוד גליות כענין שנ' אשרי המחכה ויגיע ואו' לכן חכו לי נאם י"י וגו. שחורה אני וגעולה בפני המלכיות ונאוה בפני השם שנ' לכן יחכה י"י לחננכם ולכן ירום לרחמכם. שחורה אני ונאוה כשם שהייתי שחורה במצרים בחומר ובלבנים ונהייתי נאוה בביזת מצרים שנ' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ונא' וינצלו את מצרים. כך אעפ"י שאני שחורה בעבודת הגוים ושלולה בידם עתידה אני להיות נאוה בביזתם שנ' תחת הנחשת אביא זהב וגו'.

בנות ירושלם. בין שחורים בין נאים. בנות ירושלם אנחנו אתה מוצא אפ"י במה שחסרו ונעשו שחורים כן נשתכחו ונעשו נאים. שחורה בים שנ' וימרו על ים בים סוף. ונאוה בים שנ' זה אלי ואנוהו. שחורה אני במרה. דכתי' וילונו העם. ונאוה במרה שנ' שם שם לו חק ומשפט. שחורה ברפידים שנ' בקרבנו אם אין. ונאוה ברפידים שנ' ויבן משה מזבח. שחורה בחורב ע"ש נעשה ונשמע. שחורה אני במדבר דכתי' כמה ימרוהו במדבר. ונאוה במדבר. במקמת המשכן. שחורה במרגלים. ונאוה ביהושע וכלב. שחורה בשיטים. ונאוה בפינחס. שחורה במעשה עכן. ונאוה ביהושע וזקנים. שחורה במלכי ישראל ונאוה במלכי יהוה. שחורה בגלות ונאוה בקבוץ נדחי ישראל. בנות ירושלם אמ"ר יוחנן כל המלכיות כפרים לגבי ירושלם שנ' ונתתי אתהן לך לבנות. כאהלי קדר. שררים במדברות עתידה אני להיות כיריעות שלמה. וכן הוא או' עוד אושיבך באהלים כימי מועד. כימים שהיו ישראל הולכים ברגלים ומחנה שכינה בתוך מחניהם. כאהלי קדר. שחורים מבחוץ ונאים מבפנים. כך תלמידי חכמים כאורים מבחוץ שהם נשחרים בדברי תורה ונאים מבפנים כיראת שמים שבלבבכם. ד"א. כאהלי קדר. אעפ"י שישראל מטולטלין מגולה לגולה כאהלי קדר שהם טענים אהליהם ממקום למקום ואינם יושבים קבועין שקט ושאנן כשמים שאינן זזין ממקומן שהם יריעות שלמה של מלך מלכי המלכים שהשלום שלו. שנ' הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת. נוטה שמים כיריעה. וכן הוא או' למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה וגו' וכן תני ר' אליעזר בן יעקב ישראל עתידין להיות יושבין ואין מטלטלין עוד שנ' אהל בל יצען בל יסע וגו'. ואז יהיו שובים לשוביהם ורדו בנוגשיהם. מלמד שבשר שלמה בשיר השירים ישועת ישראל כדרך שאמ' דוד אביו בשיר תהלותיו מי יתן מציון ישועת ישראל.

אל תראוני שאני שחרחורת. אומרת כנסת ישראל לאומות העולם. אל תבזוני שאני שחרחורת מן העונות ודומה לו ושמתיך כרואי. לשון בזיון כמו ויך באניש בית שמש כי ראו בארון י"י. ומה בזיון נהגו בו שהיו קוצרין ומשתחוים. ויש או' כי כך היו או' מי שהכעיסך שהלכת עמנו ומי פייסך ואתה בא אלינו. והיא אומרת לאומות שהם או' כבר שכח אותך השם נטשך ובחר בנו. וכנסת ישראל אומרת מי להם ע"ג ומה אני שעברתי על קצת המצוות גליתי ונשתעבדתי לכם אתם שלא קיימתם אחת מן המצוות וכלם (וכולכם) פשע וחטאה אם יבא הקב"ה לפקוד עליכם מה תקומה יש בכם. וכן הוא או' ועשיתי באף ובחמה נקם על כל הגוים אשר לא שמעו. משלו רז"ל משל למה הדבר דומה לשפחה כושית שיצאת למלאת מים מן המעיין. והיתה אומרת לחברותיה למחר אדני מגרש את אשתו ונושא אותי. אמרה לה למה. אמרה להן על שבאת להסב אצלו וראה ידיה מפחומות אמרו לה פחותה ומה גברתך על שראה כעלה ידיה מפחומות הוא חפץ לגרשה את שכולך שחורה וכעורה על אחת כמה וכמה. ד"א. אל תראוני שאני שחרחורת. אומרת כנסת ישראל לאומות אעפ"י שאני נתונה תחת ידיכם בקצפו של השם אין אתם רשאין לראות כענין שנ' וקצף גדול אני קוצף על הגוים [השאננים] אשר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה. וראיה לדבר שכל המקטרג על ישראל לוקה. אין לך שהיה מחבב את ישראל יותר ממשה רבנו ועל שאמ' שמעו נא המורים נגזר עליו שלא יכנס לארץ. ישעיהו אל שאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. כתי' ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה. גחלת לא נאמ' אלא רצפה רצץ הפה שאמ' גנאי על כלי (?) אליהו על שאמר' כי עזבו בריתך בני ישראל ואת מזבחותיך הרסו הראה לו עוגת רצפים כל זה רוץ הפה שאמ' קיטגוריא על בני. מיד אמ' לו השם ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך כביכול אי איפשר בנביאותך אוי להם לאומות העולם כמה דינם גדול על מה שעושין לישראל וכן הוא או' כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו. שחרחורת. ולא שחורה ממעי אמי ששזפתני השמש כאדם שהשמש מכה עליו והשמש רואה אותו ומשחירו ולא שזפתו עין איה. אינו דומה כיעור ממעי אמו לכיעור מקריי שהכיעור מן השמש יכול הוא לישב ימים בבית ויחזור לכמות שהיה. כך ישראל עין השמש והירח והכוכבים שהשתחוו להם הם גרמו להם הגלות כיון שיתמרקו עונותיהן מיד הם חוזרין לקדמותם. ששזפתני השמש עד שהיו משתחוים לשמש כענין שנ' אחוריהם אל היכל י"י והמה משתחוים קדמה לשמש הוא שהנביא או' כי שתים רעות עשה עמי אחת שהיא שתים אחוריהם להיכל ומשתחוים לשמש.

בני אמי נחרי בי. כי נביאי השקר הם התעו את ישראל וגרמו להם גלות בחרון אף יי' וכן אתה מוצא בירבעם בן נבט שהדיח את ישראל אחרי העגל ואו' נביאים חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עוונך. ד"א. בני אמי. בני אומות. בני אמי נחרו בי. אלא פושעי ישראל שהם מריעים את ישראל מן המצוות וגורמין לו ליתן ממון לגוים שכל זמן שישראל נמנעין מין המינות אומות העולם נוטלין ממונם שנ' תחת אשר לא עבדת את יי' ועבדת את אויביך.

שמוני נוטרה את הכרמים. שמוני בגלות בין האומות להיות עובדים למלכי האומות ונותנת להם מס.

כרמי שלי לא נטרתי. מרדתי במלכות בית דוד. והנני נותנת מס ומלגלת וארגוניות למלכי אומות העולם. וכן הוא או' יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט. לכן הנני מעלה עליכם את מי הנהר העצומים והרבים. ד"א. שמוני נוטרה את הכרמים. שמוני בארצות הגוים ולבקש רחמים על שלום ארצם כענן שנ' ושאלו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום וישראל מבקישן בשלום המלכות ומבקשים רחמים על ארצות הגוים ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה. כרמי שלי. ארצי ומלכותי. לא נטרתי כי גלינו מתוכה ואין מלך ואין שר.

הגידה לי. כנסת ישראל מבקשת לפני המקום ואומר' רבונו של עולם הגידה לי שאהבה נפי אותך כענין שנ' ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. שאפ"י אתה נוטל את נפשי אני אוהבת שנ' כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה.

איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. איכה תרעה. בימות המשיח. איכה תרביץ את צאנך בצהרים. אלו שתי צרות הגלות חבלי משיח שהם דומין לשרב זמן שהחמה מכה בראש האדם הוא זמן שאין שלום לכל בשר ליוצא ולבא אין שלום מה יעשו ישראל באותן הימים באי זה זכות ינצלו מאותן הצרות.

שלמה אהיה כעוטיה. שי"ן מלה לעצמה כמו שאתה מדבר עמו. ופירושו אשר למה אהיה כעוטיה כרועה שבקעו זאיבים את עדרו ועמה כנגדו והלך והכל מסיחין עליו עדרי חביריך קיימין ושלך נבקעו והוא בוש ונכלם מדבריהם. ר' חלבו בשם ר' הונא או' שלא אהיה כעוטיה כאבל הזה שהוא עוטה על שפם ודומם. כך ישראל כיון שהאריך עליהם הגלות וכלו כל הקיצין היו יושבין ומשתוממין ואין להם פה להשיב לאומות כענין שנ' אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי. ואו' נאלמתי לא אפתח פי אתה עשית.

אם לא תדעי לך. משיבה רוח הקדש לישראל אם לא תדעי לך מה תעשי ואיכה ארעה אותך בימי הגלות ואיכה ארביץ אותך בצהרים בעיתי הצרות באחרית הזעם.

צאי לך בעקבי הצאן. כלומ' לכי לך בדרך האבות. כשם שאברהם יצחק ויעקב בטחו בי ולא עזבתים ולא נטשתים שנ' ויתהלכו מגוי אל גוי. לא הניח לאיש לעשקם. עשי מעשיהם ותושעי בעקבי הצאן בהלוך הצאן כמו ועקבותיך לא נודעו.

ורעי את גדיותיך. לאחר שתלכי בדרכיהם ותראי שבליהם שדרכו הצדיקים ותעשי כמעשיהם ותרעי את בניך על משכנות הרועים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות או ינצלו מחבלי משיח שנ' והיה כל אשר יקרא בשם יי' ימלט. וכך אז"ל מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים והבל פיהם של תינוקות מגינה על ישראל בגלות לפי שאין בהם חטא. ודע כי הצאן מפריס פרסה לפניו ועקיביו שוסע ומקום שדורכין נכר מקום דריסת העקב לכך נאמ' בעקבי הצאן והוא משל על הצדיקים שדרכיהן ניכרים וכל הרוצה ללכת אחריהם ילך ויוושע. וכן אתה מוצא במלכי יהודה כל שהלך בדרך דוד הקב"ה עזרו. הקב"ה מזהיר את ישראל ללכת בדרכי אבותיהם הצדיקים כדי שיוושעו. אבא מרי ז"ל פירש היפה בנשים זו כנסת ישראל שהיא יפה במעשיה ובזויה מכל האומות שנ' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. בנשים. כשמנשי את שם קדשי. נשים לשון שבתה כמו נשיתי טובה. ורעי את גדיותיך. תגדלי הק' על שם שהם משכנות הרועים שבזמן שאין צדיקים בדור קטנים נתפשין תחת הדור והוא פירו' על דרך מדרש אבל מקרא יוצא מידי פשוטו. משכנות ממש מקום ששוכנים הרוזנים והם בתי כנסיות ובתי מדרשות.

לסוסתי ברכבי פרעה. זה הענין דורשין אותו להקב"ה לשעבר על קריעת ים סוף שדמה הקב"ה לסוסי פרעה הגלים שלםו כדמות נקבה. והסוסים של מצרים מזויינים משנים היו ובאו המצרים אחרי אותו הדמות והטביעו את רוכביהם בים שנ' סוס ורוכבו רמה בים. אז דמיתיך רעייתי השתקתיך מתרעומותיך מלשון וידום שהיו מתרעמין על משה ואו' המבלי אין קברים במצרים. כיון שראו את אויביהם מתים על שפת הים דממו מי' מתרעומותם. רעייתי לשון אהובתי כמו למען אחי וריעי. אבא מרי ז"ל פי' לסוסתי מלשון הסתה שהסית השם את המצריים לרדוף אחרי ישראל כדי להטביעם בים. וכן הוא או' ויחזק י"י את לב פרעה וירדוף אחרי בני ישראל. ובזה הענין תוכל לדרוש כל זה הפסוק לשעבר. אבל יש לי לדרוש לסוסתי ברכבי פרעה לעתיד בדרך שדרשתי כל הענין מתחלת הספר. עד כאן על אודות הגלות. לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי. רוח הקדש מבשרת את ישראל כי כשם שנפרע מן הראשונים כן יפרע מן האחרונים וכן הוא אומ' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. כשם שהסית את פרעה וחילו לרדוף אחרי בני ישראל ואבדם. כן יסית השם משפחות הנזכרים במזמור אלהים אל דמי לך. לעלות על ישראל כדי לטרדם מן העולם.

דימיתיך רעייתי. בוא וראה בצאת ישראל ממצרים יצאו על ידי משה ואהרן ולעתיד על ידי אליהו ומלך המשיח. מלך המשיח כנגד משה שנא' ויהי בישורון מלך. אליהו כנגד אהרן קדוש י"י בצאת ישראל ממצרים אכלו את המן ולעתיד לבא כתי' יהי פיסת [בר] בארץ בראש הרים. בצאת ישראל ממצרים פרש ענן למסך ולעתיד לבא כתי' וסוכה תהיה לצל יומם וגו'. בצאת ישראל ממצרים הזיל להם מים מצור ולעתיד לבא ומניין מבית י"י יוצא. בצאת ישראל ממצרים ויושע י"י ולעתיד לבא כתי' והושיעני י"י משיחו. או' והושיע י"י את אהלי יהודה וגו'. וכיוצא כאלה הרבה. לכך לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי. דמיתי הישועה זאת העתידה לבא לישועת מצרים כשהסיתי את פרעה לבא ברכבו ובפרשיו.

נאוו לחייך בתורים. לשעבר דורשין אותי על עמידת הר סיני שהיו ישראל עומדין שורות. צוארך בחרוזים. אלו המחנות. שהיו כל אחד מכיר דגלו ושבטו. ד"א. צוארך בחרוזים אלו ע' זקנים שהיו חרוזים במרגליות הללו. ד"א. נאוו לחייך בתורים. הקב"ה אומ' לישראל מפני מה דמיתיך רעייתי לניסי מצרים לפי שהייתם עוסקין בתורה מתוך הדוחק בגלות. מהו בתורים. אלו תורות שבתורה. זאת [תורת] הבהמה והעוף. זאת תהיה תורת המצורע. זאת תורת המנחה. זאת תורת הקנאות. זאת תורת האשם. זאת תורת זבח השלמים. זאת התורה אדם כי ימות באהל. זאת תורת הנזיר. נאוו לחייך בתורים. מה הלחיים הללו לא נבראו אלא לדבור. כן לא נבראו ישראל אלא לתורה. צוארך בחרוזים. אלו התלמידים שיושבים חרוזות חרוזות לפני הרב. ובזכות התורה ישראל נוטלין מן הצרות.

תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. כמו ובהגיע תור נערה ונערה. ונדרש לשעבר שהשם או' לכנסת ישראל כאשר יצאו ממצרים. תורי זהב זו בזת הים. עם נקודות הכסף. זו בזת מצרים. שכשם שהזהב חשוב מן הכסף כך היתה בזת הים יתירה על בזת מצרים. נעשה לך כמו נעשה אדם בצלמנו. והוא כמו אעשה. ד"א. נעשה אדם כמו ישועות בל נעשה ארץ. כל מקום שאתה מוצא לך בש"ו הוא לשון זכר. בפתח לשון נקבה. חוץ מאתנחתא וסוף פסוק וזקף. נשוב על בזת הים ובזת מצרים ותבואי בעדי עדיים. בעדי זו בזת מצרים. עדיים זו בזת ים סוף ה' עם נקודות הכסף. ד"א תורי זהב. נעשה לך. זו נתינת התורה הנחמדים מזהב ומפז רב. ר' אבא בר כהנא אמ' אלו האותיות. ר' אחא אמ' אלו התיבות. ולעתיד תורי זהב נעשה לך זו הישועה העתידה לבא שהיא גדולה מכל הישועות שעברו. עם נקודות הכסף. עם כל הטוב שעשה השם על ישראל מימי קדם. ד"א. תורי הזהב נעשה לך כענין שנ' תחת הנחשת אביא זהב. עם נקודות הכסף. ותחת הברזל אביא כסף. חיל גוים יבאו לך. שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כספם וזהבם אתם.

עד שהמלך במסבו. לשעבר עד שהשם נגלה בסיני ליתן תורה לישראל.

נרדי נתן ריחו. כבר עלה ריח הקטרת של עגל. משל למלך שנשא אשה בת טובים עד שהוא מתקן לה חופה מצאה שזינת עלובה כלה שמזנה בתך החופה. אבא מרי ז"ל דרש נתן ריחו. עזב ריחו הטוב ודומה לו ולא נתן סיחון לא הניח סיחון את ישראל. ולעתיד עד שהמלך במסבו עד שהשכינה בשמי מרום. נרדי נתן ריחו. יש רשות ליפרע מן האומות שנ' וירד יעקב והאביד שעיר (שריד) מעיר. ואו' וקרקר כל בני שת. וישראל עושה חיל. ואו' כי אעשה כלה בכל בגוים.

צרור המור דודי לי. לשעבר אעפ"י שנרדי נתן ריחו מחל לו הקב"ה שנ' ויאמר י"י סלחתי מדבריך וצרר שכינתו ומצאה בין שני בדי ארון שנ' בין שדי ילין. כשם שהשדים בלועים בבגדה של נערה כן היו שני בדי ארון בולעין מן הפרוכת שנ' ויאריכו הבדים ולא יראו החוצה נראין ואינן נראין. בולטין כשני דדי אשה. וכתי' ונועדתי לך שם וגו'. ולעתיד צרור המור דודי לי. בין שהוא מסרני בגלות בין שהוא מר לי בשעבור מלכיות דודי לי אהבתי לא אשכח לא שכחתיו. כענין שנ' כל זאת באתנו ולא שכחנוך. בין שדי ילין. אהבת תמיד בלבי ייחודו קשור בנפשי. ד"א. צרור המור. כשם שצרור המור האשה משימתו בין שדיה כדי להריח כן השכינה בין שני בדי הארון.

אשכול הכופר דודי לי. לשעבר אעפ"י שחטאו ישראל בעגל לא סלק הקב"ה מתוכה שנ' בין שדי ילין. ונקרא אשכול הכופר והוא אשכול של בושם כמו כפרים עם נרדים. ופירושו איש שהכל שלו זה הקב"ה. הכופר. המכפר לי על כל עונותי.

בכרמי עין גדי. מקום יש בארץ ישראל ושמו עין גדי וכרמים שלו נאים. והכתו' משבחו לפי שהיו עושין שם יין בטהרה לנסכים ולקרבן. ופיר' לאחר שכפר השם לישראל על מעשה העגל הזהירם על הקרבנות ועל הנסכים כדי לזכותם לכך נאמ' ספר ויקרא אחר מעשה העגל. בר נזירא דרש אשכול הכופר איש שהכל שלו זה הקב"ה שנ' י"י איש מלחמה שכופר באומות ומושיע את ישראל וראיה לדבר מלחמת יהושפט שהיה בכרמי עין גדי. שנ' והנה בחצצון תמר. וכתי' ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון ונפלו לפני יהושפט כך עתיד הקב"ה לכפור בכל הגוים ולקרב את ישראל ולעתיד אשכול הכופר שישראל חכו לתשועת י"י וסבלו הצרות של גלות ואמרו לאומות לי העולם לכן צריכין לומ' דודי לי. כך השם הוא חבב את ישראל כאשכול הכופר בכרמי עין גדי. ושלח להם משיחו שנ' אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו. כי כרמי עין גדי הם משובחים ביותר וישראל נמשלו לכרם שנ' כרם י"י צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו. לכך נאמ' בכרמי עין גדי הוא חצצון תמר.

הנך יפה רעייתי. לשעבר כשדברתי עמכם בסיני ואמרתם כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע.

הנך יפה עיניך יונים. אלו עיני העדה שהם מורים אסור והתר לישראל. מה היונים כל אחד ואחד מכיר את מקומו כך סנהדרין כל אחד ואחד מכיר את מקומו. הנך יפה רעייתי במצוות. הנך יפה שעיניך יונים. בגמילות חסדים. מה היונים מצויינים. כך ישראל מצויינים במצוות. מה היונים נאים בהלוכן כך ישראל נאים בהלוכן בעלותם לרגל ג' פעמים בשנה. ולעתיד הנך יפה רעייתי. בזמן שיתקבצו ישראל מד' כנפות הארץ. רעייתי כשאעשה אתכם רעים ואהובים הנך יפה עיניך יונים. דור שכל מעשיהם נאים כענין שנ' ועמך כלם צדיקים. ואו' זה דור דורשיו מבקשי פניך. ואז יבאו לציון כיונים שנ' אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם. ונמשלו ישראל ליונים לפי שאין היונים מפרכסין בשחיטתן כך ישראל מוסרין עצמם על קדושת השם שנ' עליך הורגנו כל היום וגו'. מה יונה תמה אף ישראל תמימין ומה יונה אעפ"י שאתה נוטל גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה. כך ישראל אעפ"י שכחו בית המקדש ובטלו הקרבנות לא שכחו ירושלם עיר הקדש שנ' אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני. ומה היונה גוררת את אחרים עמה. כך ישראל גוררים את הגוים עמהם. ומה היונים עושים גוזלין בכל חדש אף ישראל כתב בהם לעתיד לבא שנ' והיה מדי חדש בחדשו וגו'.

הנך יפה דודי אף נעים. זה לשעבר ועומד הקב"ה יפה לישראל כענין שנ' אך טוב לישראל. וישראל נותנין שבח לקב"ה על כל הטובות שהוא גומלן שנ' חסדי י"י אזכיר תהלות י"י כעל כל אשר גמלנו י"י וגו'. אף נעים. ואפ"י הוא בא עלינו באף ובחימה הוא זוכר רחמיו והוא נעים לנו ש' ברוגז רחם תזכור.

אף ערשנו רעננה. גם אבותינו שהם ערשינו. המטה שבא לנו מהם כך היו רעננים וחזקים בייחוד. וכל הבא עליהם היו מקבלים בסבר פנים יפות אם טוב ואם חלופו. וכן דוד אמ' באלהים אהלל דבר בי"י אהלל דבר. בין במדת הדין בין במדת פורענות. ואמ' כוס ישועות אשא ובשם י"י אקרא. ד"א. הנך יפה דודי הוא השם הוא טוב ונעים לישראל להושיעם מיד שונאיהם. אף ערשנו רעננה. גם ארץ ישראל ורעננה בפירותיה בענין שנ' ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו וגו'. ואו' ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל וגו'. ד"א. אף ערשנו רעננה זה בית המקדש שכל זמן שהוא בנוי ישראל פרים ורבין שנ' יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים. ומה המטה עשויה לנחת אף כל זמן שבית המקדש בנוי ישראל בנחת שנ' ברוך אשר נתן מנוחה וגו'.

קורות בתינו ארזים. אלו הצדיקים כענין שנ' צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא. ולמה מדמה אותם לתמר ולארזים לפי שכשם שאלו צילם ארוך. כך הצדיקים מתן שכרן ארוך בעולם הזה ולעולם הבא. בעולם הזה כתו' טרף נתן ליריאיו ולעולם הבא כתו' מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. ומה האילנות האלה לבם מכוון (לשמים) אף לבם של צדיקים מכוון לשמים. ומה הארז והתמר אם נקצצם אין להם חליפין כך הצדיקים אם מתו אין להם חליפין. קורות בתינו ארזים. אלו בעלי תורה שבזכותן ישראל קיימין.

רהיטנו ברותים. הם ברושים מיני ארזים. וכפי הקורות נתנין הרהיטים להיות בני אדם דורכין עליהם לפי שהם חזקים. ופירושם על התלמידים. ואלו ואלו מגינים על הדור.