אני חבצלת שרון. אומרת כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אבותינו היו חזקים בייחודו של עולם וגם אני אעפ"י שאני בגלות בשעבוד האומות לא עזבתי ריחי הטוב ולא סרתי ממצותיו. ואני חבויה בצל תורה השרויה בארון.

שושנת העמקים. שושנה בעמקה של תורה. אני חבצלת השרון. מה חבצלת השרון אינה מתגדלת אלא על המים כך ישראל אינם מתגדלין אלא בתורה ובתלמידי חכמים. ושנת העמקים שהיא לחה ואינה כמושה כך ישראל מלוחלחין במצות אבל שושנת ההרים כמושה לכך נאמ' שושנת העמקים כדרך שהשושנה הזו נאה כך ישראל נאים במעשיהם.

כשושנה בין החוחים. כשם שהשושנה נאה בין החוחים והכל מכירין השושן לחוח כן ישראל ניכרים בין האומות ומובדלין מכל טומאותיהם וגיעוליהן כשושנה בין החוחים. ואם נטתה לכאן ולכאן מתקרעת בחוחים. כך אם ינטו ישראל מדרך י"י מיד אומות העולם באים לעליהם ומכים בהם ומענישים אותם. כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו קשה להלקט מבין החוחים כך ישראל קשים להגאל מבין האומות. כשושנה בין החוחים. מה השושנה הזאת אינה אלא לריח כך ישראל לא נבראו אלא לריח להלל לשם שנ' עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. כשושנה בין החוחים. כשם שהשושנה נכמשת מפני השרב כך ישראל מצטערין מפני עשו כיון שיכלה עשו שנ' ולא יהיה שריד לבית עשו. מיד ישראל צצין כמו השושנה שנ' אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. השושנה כשהיא קטנה נקראת חבצלת וכשהיא גדולה נקראת שושנה. ולפי שישראל בין האומות בכל מיני צרות לכך נקראת כשושנה בין החוחים.

כתפוח בעצי היער כן דודי בן הבנים. אומרת כנסת ישראל כשם שהתפוח יש לו ריח טוב והוא ניכר בעצי היער מקום שאין שם פירות אלא הוא בלבד. כך הקב"ה יחיד לישראל ולא בחרו לזולתו כמו שנ' אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר. למה אמ' תפוח יותר משאר מיני פירות לומ' לך מה התפוח אינו גומר אלא בסיון כך לא ניתנה התורה אלא בסיון. והרי היא מהמגינה על ישראל בגלות.

בצלו חמדתי וישבתי. אעפ"י שאומות העולם מתיעצים עלי להדיחני ייחודו לא שכחנוהו ולא שקרנו בבריתו.

ופריו מתוק לחכי. ותורתו מתוקה לחכי שהתורה נקראת פרי שנ' טוב פריי מחרוץ ומפז. ר' אחוה ב"ר זעירא או' מה התפוח הזה משעה שמציץ עד שהוא גומר פירו נ' יום כך משיצאו ישראל ממצרים עד שקבלו התורה נ' יום.

הביאני אל בית היין. זה הר סיני. ולמה נקרא בית היין. מה היין מגדל את הגוף כך דברי תורה מגדלין לומדיהן שנ' כי לוית חן הם לראשך. ואו' בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו. ומה היין יש לו כמה דמיונות. כך דברי תורה יש בהם כמה טעמים. ומה היין אין דרכו לינתן אלא בכלי טוב. כך דברי תורה אין מתקיימין אלא בגוף טוב וכשם שנקא' יצפון לישרים תושיה.

ודגלו עלי אהבה. זה דגל התורה שתלמידי חכמים דגלי התורה ולעתיד לבא יביאני אל בית המקדש שכשם שאדם שמח בבית היין כך בית המקדש שמחה לישראל שנ' ואבואה אל מקדש אלהים אל אל שמחת גילי. ואו' ושמחתים בבית תפלתי. הרי הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. בזמן שישא הקב"ה נם לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ. הוא הנס הוא הדגל.

סמכוני באשישות. אין אשישות אלא לשון חוזק כמו לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים. בראשונה כשהיו ישראל בשלוותם היו חכמי ישראל דורשין להם דברי תוכחות ודברי כבושים כדי שיכנעו לכם ולא יצאו מדברי תורה והם הם אשישות כיון שירבו הצרות ויתחילו ימי חבלי המשיח להיות דורשין חכמים בדברי נחמות כדי לחזק לב ישראל לייחודו של הקב"ה שנ' רפדוני בתפוחים כשם שהתפוחים ריחם יפה כך דברי תורה ונחמות נאים לישראל. וכן דוד או' ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי.

כי חולת אהבה אני. חוששת אנכי על אהבתך ולא שקרתי בבריתך. חולת אהבה. כמו אין חולה מכם עלי כלומ' אין חושש אחד מכם עלי להגיד ליח דברי דודי. ד"א. כי חולת אהבה אני כענין שאתה מוצא את אמנון חולה על אהבת תמר מרוב אהבתו אותה שנ' מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר הלא תגיד לי. וכתו' ויאמר אמנון את תמר אחות אבשלום אחי אני אהב. ואעפ"י שזה באסור וזה בהתר אינו אלא משל ודוגמא שישראל חולים בגלות על אהבת קונם ובכל יום ויום מקוים לישועתו וסובלין עול הגוים ועובדין מאהבה ושמחים בייסורין. ומנין שדברי תורה נמשלו כתפוחים שנ' תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו. לכך נאמ' רפדוני בתפוחים אמרו דברי תורה דברי נביאים דברי חכמי ישראל והנחמות והבטחות שהבטיחו הנביאים את ישראל כדי להפיג יגונות הלב. וכך דוד אמ' לולי תורתך שעשועי. רז"ל משלו משל לאשה שהלך בעלה למדינת הים ונתעכב עליה והיו שכנותיה אומרות למה את יושבת כל אלו הימים הלא אין בדעת בעליך לחזור מה עשתה היתה מוציאה כתובתה ומסתכלת בה בכל יום ויום ודעתה מתישבת. כך בשעה שישראל באין לידי צרה הם מסתכלין בדברי תורה ומתנחמים שהרי כתו' בתורה כי ישוב י"י לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. ואו' ושב י"י אלהיך את שבותך וגו'. כי אל רחום י"י אלהיך. זאת אשיב אל לבי. ד"א. כי חולת אהבה אני. מה החולה צריך רפואה אף ישראל צריכין רפואה שנ' ארפה משובתם. וכשם שהחולה אין מאכילין אותו אלא פת חמה ומיני רכוכין כן הדור הזה אינו מבקש מסכתות ולא קלים וחמורים אלא טעמי אגדות ושיחת חכמים. כ"ש בדורנו העלוב הזה שהרי אם חכמים דברו כך בדורם אנו מה נאמר אמ"ר יצחק בראשונה היו מבקשים לשמוע דברי משנה ודברי תלמוד ועכשיו הם מבקשים לשמוע דברי מקרא ודברי אגדה. אמ"ר לוי כשהיתה הפרוטה מצויה היו מבקשים לשמוע משנה ותלמוד ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהם חולים מן השעבור הם מבקשים לשמוע דברי אגדות וניחומין.

שמאלו תחת לראשי. דכתי' והיה ביום ההוא יוסיף י"י שנית ידו.

וימינו תחבקני. דכתי' נשבע י"י בימינו ובזרוע עוזו. שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שבח לפני השם שהשמאל מרחקת וימין מקרבת. וכן הוא או' בשצף קצף הסתרתי פני רגע וגו'. ואו' כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך. ואו' כי רגע באפו חיים ברצונו.

השבעתי אתכם בנות ירושלם. ר' אלעזר או' משביען בשמים ובארץ בצבא של מעלה ובצבא של מטה.

או באילות השדה. אלו אנשי דורו של שמד שעשו צביונו ששפכו דמם כדם הצבי וכאיל שנ' כי עליך הורגנו כל היום.

אם תעירו ואם תעוררו. אמ"ר חלבו ד' שבועות יש כאן אחת משביע את ישראל שלא ימרדו על מלכות י"י ואחת שלא ידחקו את הקץ. ואחת משביע על המלכות שלא יקשו עול על ישראל שאם יקשו עול על ישראל הם גורמים על הקץ לבא שלא בעתו. ואחת שלא יגלו מסתורין שלהם לאומות העולם.

את האהבה עד שתחפץ. האהבה שאהב השם את ישראל שנ' אהבתי אתכם אמר י"י. עד שתחפץ מלכות שמים מאלוה שנ' כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו. בצבאות או באילות השדה. השבועה שלא ימרדו במלכיות שאם ימרדו במלכיות הרי דמכם נשפך כצבי וכאיל. ד"א בצבאות או באילות. כי"י צבאות. ובמי שהוא מחולל אילות עד שתחפץ גזרתי כענין שנ' ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל.

קול דודי הנה זה בא מדלג. לשעבר. ר' יהודה או' בשעה שאמ' משה לישראל החדש הזה לכם ואו' להם בחדש הזה אתם נגאלים אמ' לו והלא אמ' הקב"ה לאברהם אבינו ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה. ואין בידינו אלא ר"י. אמ' להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. מדלג על הקיצים מקפץ על החשבונות. ר' נחמיה דרש מדלג על ההרים בזכות האבות. מקבץ על הגבעות בזכות אימהות. ולעתיד ר' יודן ור' חוניה בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי או' בשעה שמלך השמיח יבא ויאמר לישראל בחדש הזה אתם נגאלין הם או' והלא נשבע י"י שהוא משעבדנו בע' אומות והוא משיבן מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות אחד מכם שגלה לאומר אחת כאלו כל האומה שעבדה בהם שמלכות הרשעה יש לה שלטונין מכל האומות והם שלטונין על ישראל וקול דודי הנה זה בא אלו הקולות שעתידין לבא קודם המשיח. מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות זה אליהו שנא' בו מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה.

דומה דודי לצבי. שהוא קל ברגליו או לעופר האילים הוא הקטן שבאילים ולמה דומה אותו לצבי. מה הצבי ישן ועינו אחת פתוחה. כך כשהשם כועס על ישראל ומניחם בצרה מעמיד להם מושיע שנ' בכל צרתם לו צר.

הנה זה עומד אחר כתלנו. כלומ' השם לישראל שנ' אך קרוב ליריאיו ישעו. ואפ"י אחד מישראל בסוף העולם והוא קורא לשם מיד הוא עונה אותו שנ' מקצה הארץ אליך אקרא. ואו' קרוב י"י לכל קוראיו.

משגיח מן החלונות. דבר הכתו' כלשון בני אדם שמשגיחין ומציצין. ופירוש השם משקיף משמי קדשו להושיע את הצדיקים כענין שנ' השקיפה ממעון קדשך וגו'. עד השקיף ממרום קדשו י"י משמים אל ארץ הביט לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה. ולפי שהצבאים והאילות יש להם י"ו עינים לכך דומה הכתו' את הכבוד לצבי או לעופר האילים ואומ' משגיח מן החלונות מציץ מן החכרים. שהקב"ה טהור עינים מראות ברע וגו'. ואו' הנה עין י"י אל יריאיו למיחלים לחסדו. ואמ' עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי. ואו' עיני י"י אל צדיקים. ואו' כי עתה ראיתי בעיני. ואו' אני עניתי ואשורני לכך נאמ' משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. שהשם משגיח ורואה עלבון עמו וצופה ומביט צרות שישראל סובלין על קדושת שמו הגדול.

ענה דודי ואמר לי. זה זמן הגאולה עתיד השם לשלוח את אליהו הנביא שנ' הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום י"י הגדול והנורא. ענה דודי על ידי אליהו ואמר לי על ידי מלך המשיח קומי לך רעיתי כענין שנ' קומי שבי ירושלם ואו' קומי אורי כי בא אורך. קומי לך. מן העפר.

רעיתי יפתי. אומה שידעת אותי ולא חלפתני שמע ישראל י"י אל' י"י אחד. יפתי שיפית אותי בפני כל האומות שלא חלפת דתי בדתי האומות.

ולכי לך. כענין שנ' והלכו גאולים.

כי הנה הסתו עבר. אלו צרות ד' מלכיות שהם דומין לסתיו. זמן שלג ורוח וצנה וחורף.

הגשם חלף הלך לו. כלם יכלו ויאבדו שנ' אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה. והגוים חרוב יחרבו. והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו.

הנצנים נראו בארץ. אלו הצדיקים שיעמדו קרוב לביאת אליהו.

עת הזמיר הגיע. לאחר שיעמדו הצדיקים כענין שנ' ומשכילי עם יבינו לרבים. ואו' והמשכילים יבינו. אז יעשה נקמה ברשעים ובאומות העולם כענין שנ' שלחו מגל כי בשל קציר. ואו' והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע ושבר פושעים וחטאים יחדו ועוזבי יכלו.

וקול התור נשמע בארצנו. זה קולו של אליהו. מה התור משלים נפשו על זוגתו. אף אליהו השלים נפשו על ישראל ש' ענני י"י ענני. ואו' ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ואו' אני עבדך. אמ' לפני הקב"ה רבונו של עולם עתיד אתה לשלחני באחרית אם עכשיו דביר בטלים היאך יקבלו אותי באחרית הימים. ודימה כאן שליחות אליהו לשליחות משה רבינו בצאת ישראל ממצרים. וכשם שעמד משה רבי' בפרץ בעד העגל כן עתיד אליהו לעמוד בפרץ בעד הכרמל. וכל הענין נדרש לשעבר ולעתיד. ר' ברכה בשם ר' יצחק אמ' הנצנים נראו בארץ אלו ד' חרשים. אליהו כהן צדק. ומלכי צדק. ומלך המשיח. ומשוח מלחמה. עת הזמיר הגיע לעשות נקמה בגוים תוכחות בל אומים. וקול התור. וקול ביאת הישועה.

התאנה חנטה פגיה. משל למלך שזימן אורחים בסעודה ובאו אורחים מאליהם מה עשה המלך העמיד אחד על פתח בית הסעודה ובידו פיתק אמ' כל מי שכתו' בפיתק הכניסהו וכל מי שאינו כתוב אל תכניסהו. כך בשעה שבא משה לגאול את ישראל מתו כל רשעי ישראל בשלשת ימי אפילה וכן לעתיד. והתאנה חנטה פגיה. אלו רשעי ישראל שהם פגים ובוסר. כי ישראל נמשלו לתאנה שנ' כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם. ועתיד השם לקרב את הצדיקים ולשמחם ולרחק את הרשעים ולביישם שנ' כה אמר י"י הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירונו מטוב לב. אלו הם הצדיקים שכתובים מעשיהם שנ' בעת ההיא ימלטו עמך כל הנמצא כתוב בספר. אמ"ר חייא בר אבא סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם ובו הרשעים כלים והנשארים עליהם הוא אומ' והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם.

יונתי בחגוי הסלע. ישראל נמשלו כיונה ונמשלו כחיות לומ' לך אעפ"י שהם תמימים כיונה לפני השכינה. אבל (בין) האומות הם גבורים כחיות שהרי חנניה מישאל ועזריה לא חששו על גזירת נבוכדנצר. שנ' ענו שדרך מישך ועביד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר וגו'. אמרו לענין מסים ושעבודים אתה מלך עלינו אבל להשתחוות לצלמך אתה נבוכדנצר ואין אתה מלך עלינו. לכך נמשלו ישראל ליונה שהם תמימים כיונה. יונתי בחגוי הסלע. תני ר' ישמעאל למה היו ישראל דומין כשעמדו על הים ליונה שברחה מפני הנץ התחילה מטפחת בכנפיה כדי שישמע בעל השובך ויבא ויציליה. כך היו ישראל יריאין לכנס בים שעדיין לא נקרע לחזור לאחוריהן לא היו יכולין שכבר פרעה הקריב. מה עשו ויצעקו בני ישראל אל י"י. הראני את מראיך. מעשים טובים שבך.

השמיעני את קולך. עמדי בתפלה כי קולך ערב כשירה.

ומראך נאוה. שהיו מראין זה לזה זה אלי ואנוהו. ר' יוסי הגלילי פתח קרא לעתיד. יונתי בחגוי הסלע. אלו ישראל שהם חבויין בין המלכות. הראיני את מראיך זה מעשה הטוב. השמיעיני את קולך. זה תלמוד תורה. כי קולך ערב. לפני השם. ומראך נאוה במעשיך הטובים. ד"א. יונתי בחגוי הסלע. אלו ישראל שהם תחת עשו ש' בו שוכני בחגוי סלע. בסתר המדרגה תחת ידי עשו שסתרו בית עולמים. הראיני את מראיך. הקב"ה מבקש מישראל שיהיו עושין מעשים טובים. השמיעיני את קולך. שיהיו מרבים בתפלה ובתחנונים. כי קולך ערב ומאך נאוה. שבזכות התפלה והתלמוד ובשכר מעשים טובים ישראל נגאין. ד"א. יונתי בחגוי הסלע. אמ' הקב"ה אעפ"י שישראל מגיעין עד עפר ובאין עד המדרגה התחתונה אם יראו מעשיהם טובים ומרבים קולם בתלמוד תורה ובתפלה הם נצולים. גדול התלמוד שקדש למעשה מ' שנה שהלכו ישראל במדבר. גדול הוא התלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה שנ' ומדתם אותם ושמרתם לעשותם. אם לא למד היאך יתקיים. והשם חפץ בתפלת הצדיקים ומביא עליהם ענינים כדי שיבקשו רחמים מלפניו מפני מה היתה רבקה עקרה כדי שיעתר יצחק לי"י וכן אתה מוצא לישראל ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל י"י. ואו' וירא בצר להם בשמעו את רנתם. וכן הקב"ה רדפה בתפלת ישראל ומביא עליהם עיתי צרות כדי להחזירם למוטב לכך נאמ' כי קולך עב ומראך נאוה. וכן אמ' דבורה מקול מחצצים בין משאבים וגו'. אז ירדו לשערים עם י"י. כיון שישראל מתפזרין מיד ירדו לשערי תפלה. משל למלך שהיתה לו בת נאה והיה אוהב לשמוע קולה ולראות יפיה והיא היתה מסתתרת ממנו מה עשה המלך צוה לעבדיו להפחידה כסבורה היא שהם ליסטין התחילה לצעוק אבא אבא ויוצאה אל המלך אמ' לה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך. כך בזמן שישראל מתיאשין מן השם מפחידם על ידי האומות והם מבקשים רחמים לפניו ועושים מעשים טובים והוא מושיען.

אחזו לנו שועלים. לשעבר היו המצריים תופשין התינוקות ומשלוכין אותם ליאור שנ' שועלים קטנים למימי היאור שנ' מי מדד בשעלו מים. לכך הוא חסר וי"ו ולמה נקראו המצריים שועלים כשם שהשועלים חוזרין לאחוריהם כך המצריים היו חוזרין ורואים לאחוריהם אמרו אם נפילם באש הרי כבר השחית את סדום ואת עמורה באש. אלא נפילם במים שכבר נשבע י"י שלא יביא מבול לעולם. והם לא ידעו שהשם לא יביא עליהם מבול אלא יביאם ויפילם לתוך הים.

וכרמינו סמדר. כל שהיו משחיתים בישראל הם פרין ורבין. שנ' וכאש יענו אותם כן ירבה וכן יפרוץ. ולעתיד ד' מלכיות שהם שלטו בישראל נקראו שועלים. על שהערימו סוד על ישראל שנ' על עמך יערימו סוד. ואין לך ערום כחיות. כשעלים קטנים זו מלכות הרשעה. עשו אבי אדום שנ' הנה קטון נתתיך בגוים. [ואעפ"י שאביו קראו גדול שנ' בנו הגדול והקב"ה קראו קטון שנ' הנה קטון נתתיך בגוים] והם מחבלים כרמים. כרם י"י צבאות בית ישראל שהורגין ומחבלין בכל דור ודור. וכרמינו סמדר. כענין שנ' לא מאסתים ולא נעלתים לכלותם להפר בריתי אתם. כי לא יטוש י"י את עמו ונחלתו לא יעזוב.

דודי לי ואני לו. הוא לי לאלוה ואני לו לאומה הוא לי לאלוה אני י"י אלהיכם ואני לי לאומה שנ' הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו. הוא לי לאב שנ' כי אתה אבינו ואני לו לבן שנ' בני בכורי ישראל. הוא לי לרועה שנ' רועה ישראל האזינה ואני לו לצאן שנ' ואתם צאן מרעיתי אתם. אתם הוא לשומר שנ' כי הנה לא ינום ולש יישן שומר ישראל. ואני לו לכרם שנ' כי כרם י"י צבאות בית ישראל. קראתי זה ריעי הוא אמ' אשריך ישראל מי כמוך. ואני אמרתי מי כמוך באלהים י"י מי כמוך. הוא אמ' לי ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואני אמרתי י"י אל' י"י אחד. הוא אמ' ומי גוי גדול ואני אמרתי גדול י"י ומהולל מאד. דודי לי ואני לו. דודי לי שנ' אנכי י"י אלהיך ואו' הוא י"י אלהינו ואנחנו עמו ואני לו. והייתם לי סגולה מכל העמים.

הרועה בשושנים. כשרועה את ישראל. שנ' רועה ישראל האזינה. ואמר ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים. צאנך אלו שאר העם. עדרים אלו גדולי הדור. דודי לי כענין שנ' וארשתיך לי באמונה. ג' פעמים נאמ' וארשתיך כנגד ג' אבות העולם אברהם יצחק ויעקב. ארשתיך בה' דברים. שהעולם מתקיים בו. בצדקה בחסד במשפט ברחמים באמונה. וכן הוא או' ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ונא' וחסדי מאתך לא ימוש. ואו' לא אשקר באמונתי ואו' וברחמים גדולים אקבצך. הרועה בשושנים. לשון ריעוע. אין שרביטו של הקב"ה ממשמש אלא כבני אדם שלבם רך כושן. אמ"ר אליעזר משל לבעל הפירות אינו מטריח אלא על זו שכחה יפה כך אין השם מנסה את הרשעים. אמ"ר חנינא אין הפשתני מקיש אלא על פשתן יפה שכל מה שהוא מקיש עליה היא משבחת. כך אין השם בוחן אלא הצדיקים שנ' י"י צדיק יבחן. אמ"ר יוחנן אין היוצר מקיש ובודק אלא הקנקנים היפים שאעפ"י שהוא מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברין. וכן הוא אומ' ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף לפי שהיה צדיק ועומד בנסיון. כך באחרית הימים אין הקב"ה בוחן אלא קהלות הקדושות ואנשי חסד והצדיקים שבדור שנ' ומן המשכילים יכשלו בחרב ובלהבה. ואו' יתלבנו ויצרפו ויתבררו ועליהם היא או' והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם י"י.

עד שיפוח היום. ר' ברכיה אמ' עד שיפוח היום עד שירתיח השם היום באש עברו כענין שנ' לפוח עליו לפחת עליו אש להבתיך. ואו' כי הנה היום בא וגו'.

ונסו הצללים. אלו צללי יגון ואנחה שנ' ופדיוי י"י ישובון וגו'. ונסו הצללים. כשתסור בוחן של אומות כענין שנ' לשעבר סר צלם מעליהם.

סוב דמה לך. סוף השם נהפך להם ממדת הדין למדת רחמים. וממהר בגאולתם כצבי וכאיל שהם קלים ברגליהם.

על הרי בתר. כשיטלו המלכיות כתריהן. ד"א. על הרי בתר. על מה שעשו בביתר. אמ"ר יוחנן קל אדרינוס קיסר הורג בביתר פ' אלף רבוא.