באתי לגני אחותי כלה. מבשר לישראל שהקב"ה יבא וישרה שכינתו ביניהם לעולם כשנים קדמוניות.

אריתי מורי עם בשמי. זה ריח הקטורת והלבונה כענין שנ' כריח ניחוח ארצה אתכם.

אכלתי יערי עם דבשי. אלו איכרי קרבנות. עם החלבים המתוקים כדבש.

שתיתי ייני עם חלבי. אלו הנסכים והמנחות הסולת לבנה כחלב.

אלכו רעים. רעים אלו הצדיקים שנקראו רעים למקום. שנ' למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך.

שתו ושכרו דודים. אלו ישראל שנקראו נביאים דודים. שנ' מה יפו דודיך אחותי כלה. מלמד שעתידין ישראל להתענג מטוב השכינה שנ' כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה. ואו' ואכלתם אכול ושבוע וגו'. וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני י"י אלהיכם ואין עוד ולא יבושו עמי לעולם וראו עינינו וישמח לבנו.

אני ישנה ולבי ער. אמרה כנסת ישראל אני ישנה במלכיות כאדם שעברו עליו הרבה צרות ומתוך הצרות נפלה עליו תרדמה ויישן לו. כך ישראל בגלות כישינים ואינם יודעים מאי זו מדרגה ירדו ואלה הם צועקים לאלהים בחזקה אולי ירחם עליהם להשיבם למלכותם הראשונה לכך הנביא או' לה לכנסת ישראל שמעי נא זאת עניה ושכורה ולא מיין ולבי ער. זה הקב"ה כענין שנ' צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. והוא ישתבח שמו לעד ולנצח נצחים וישועתו תדירה עלינו שנ' הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

קול דודי דופק. על ידי הנביאים.

פתחי לי. כלומ' חזרי בתשובה עד שאבא ואגאל אתכם. וכן הוא או' על ידי משה איש האלהים בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו'. ואו' ושב י"י אלהיך וקבצך מכל העמים אשר הדיחך י"י אלהיך שמה. ועל ידי הנביאים נאמ' אם תשוב ישראל נאם י"י אלי תשוב. ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד.

אחותי רעייתי יונתי תמתי כנגד ד' מלכיות שסבלתם העול שלהם. שנ' כל זאת באתנו ולא שכחנוך וגו'.

שראשי נמלא טל. כלומ' מיום שהגלתי אתכם ולא בחרתי באומה אחרת ולא אמרתי לאחד מן האומות לבנות לי בית לשכון בו כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. לא אבא בעיר אחרת חוץ מירושלם שנ' העיר אשר בחרתי והוא משל על מי שהוא חוץ מביתו והטל יורד עליו והרסיסים של לילה. שהגלות נמשל ללילה. שנ' שומר מה מלילה שומר מה מליל.

פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה. אמרת כנסת ישראל לפני הקב"ה פתחי פתח התשובה כדי שאגאלך והיא אומרת במה אשוב כבר פשטתי את כתנתי לבוש המלכות ולבוש הכהונה ולבוש הנבואה כל אחת ואחת [נקראת] כתונת לעצמה וכן זמן שהיה בית המקדש קיים היינו הולכין ומקריבין קרבנות והקב"ה סולח לעונות משחרב בית המקדש ונתנה ביד הגוים אין אנו יודעים במה נשוב לפתוח פתח התשובה והיא אומרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה לחזור לקדמותי.

רחצתי את רגלי איככה אטנפם. ואם שמא יעלה בלב האומות שאבוא בדתם להתערב עמהם גם זה הלילה לי להטנף בע"ז שכבר רחצתי רגלי ממנה משחרב בית המקדש ראשון בטלה ע"ז מהם כי ישראל בין אומות העולם לא בנימוסי אומות העולם באין וגם אין בהם כח לעבוד השם כהוגן מפני האומות ומפני שחרב מקדשם ואין לעשות חוקי התורה כראוי אז"ל דרש רחצתי את רגלי אלו דברי שכינה לישראל כלומ' והלא כשעשותם העגל אמרתי כי לא אעלה בקרבך אבל עוד שכינתי ביניכם כך אתם אם פשטתם בגדיכם עוד תעדי תופייך.

דודי שלח ידו מן החור. כיון שראה הקב"ה את ישראל מתעצלין מן התשובה כאדם עצל שהוא במטה והוא מתעצל לירד ממנה מיד שלח מכתו שנ' דודי של ידו מן החור שאין השם שולח המכה ביד כח מן הפתח או מן החלון אלא מעט מן החור כדי להפחידם ולבהלם להחזירם בתשובה מגרה בהם האומות ומפחידם כדרך שעשה בימי המן ומחזירן למוטב ומעי המו עלי. הומה לבי בקרבם מפני אויב ומתנקם מפני עקת רשע כי ימיטו וגו'. כל זה עושה השם והופך לב האומות לשנוא עמו כדי שיקראו לו ויצעקו אליו שנ' בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד י"י אלהיך ושמעת בקולו. ושב י"י אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך.

קמתי אני לפתוח לדודי. זה בכל דור ודור בזמן שישראל בצער מיד מתקבצין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וקובעים צומות ומרבים בתפלה לפתוח פתח תשובה.

וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר. אלו בעלי הצדקה שפותחין ידיהם לעני ומתנותיהם נחשבות כמור דרור בקטורת הסמים. ואצבעותי מור עובר. אלו מלמדי תינוקות שמורין להם באצבעותם ובכל זאת נמשכה הגלות על כפות המנעול. ששערי תפלה ננעלו שנ' גם כי אצעק ואשוע שתם תפלתי. סכותה בענן לך מעבור תפלה. שערי תפלה ננעלים והישועה נכפתת כדרך שאתה מוצא ביחזקאל ששם מחבת ברזל בינו לבין העיר.

פתחתי אני לדודי. הרבה פעמים פתחו ישראל פתח התשובה והם סבורים שהם נגאלים. ודודי חמק עבר. והקץ מתארך עליהם כשם שהיו הנביאים קוראים אל ישראל השכם והערב והם לא שמעו כך הם צועקים בגלות ואינם נענים. ודודי חמק עבר.

נפשי יצאה בדברו. אלו דברי הנביאים שדברו בשם אלהינו אנחנו מקוים ומיחלים וישראל מוסרין נפשם על דברו שנ' ולדברו הוחלתי. ואו' נפשי לי"י משומרים לבקר שומרים לבקר. הרי נפשי יצאה בדברו. ואו' נפשי בכפי תמיד שהרי ישראל מקוים בכל דור ודור לישועת י"י והם נשחטין ונטבחין על שם קדשו. ועוד מיחלים ומחכים ומקוים אולי יש תקוה. ואו' יחל ישראל אל י"י כי עם י"י החסד והרבה עמו פדות.

בקשתיהו ולא מצאתיו כענין שנ' כי עוד חזון למועד. ואו' כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה.

קראתיו ולא ענני. כענין שנ' אלהי אקרא יומם ולא תענה לילה ולא דומיה לי. ואו' יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי. ואו' עד אנה י"י אזעק [עליך] חמס. ואו' עד אנה תסתיר לנצח וכאלה הענינים רבים במקרא על ארץ הגלות שאנחנו בו.

מצאוני השומרים הסובבים בעיר. אלו אומות העולם שהם מכים וחובטים ופוצעין את ישראל שנ' הכוני פצעוני וכן הוא אומ' גוי נתתי למכים וגו' והסתרתי פני מהם והיתה לאכול וגו'.

נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות. אלה הם המלכיות שישראל בתוכם והאימות מאבדין את חסידיהם כענין שנ' ומן המשכילים יכשלו בחרב ובלהבה. ואו' לצרור ולברר וללבן עד עת קץ.

השבעתי אתכם בנות ירושלם. זה השבועה שישראל משביעין את הנביאים בשעת הנחמה כשיבאו לנחם את ישראל והיו אומ' להם משביעין אנו עליכם שאם תשרה עליכם רוח הקדש ותמצאו את דודי מה תגידו לו על הצרות שקבלו ישראל בין האומות. כי חולת אהבה אני חולה אני בגלות על אהבת הקב"ה שנ' אלו כבתולה חוגרת שק על בעל נעוריה.

השבעתי אתכם. זה שבועה שישראל משביעין לאומות העולם בשעה שהם מאניסים אותם לצאת מתחת כנפי השכינה וישראל משביעין אותם הניחוני כי לא נשמע לכם כי אין כי"י אלהינו.

אם תמצאו את דודי. אם הייתם יודעים את תורת אלהינו מה תגידו לו. הייתם משבחים אותנו ואו' בטוב הם עושין כי חולת אהבה שאנחנו חולים על רוב חיבת אהבת אלהינו ואלמלא הייתם מבינים התורה שלנו מעולם לא היתם מאניסים אותנו להוציאנו מתורתינו שהיא תורת אמת וייחודו של השם טוב מכל כסף וזהב שבעולם וזהו העיקר כי הכתוב של מטה מעיד עליו שנ' מה דודך מדוד שככה השבעתנו. ולענין הפירוש שלמעלה כנגד הנביאים זו תשובתם לישראל מה דודך מדוד שככה השבעתנו כלומ' מאין התבוננת שבחו של השם וידעת כי אין כי"י אלהינו והם משיבים לכם מהרבה ענינים אני ידוע שהשם אלהים חיים ומלך עולם ואין מבלעדו מושעי.

דודי צח ואדום דגול מרבבה. וכל הענין. מה דודך מדוד. זו תשובת האומות לישראל שהם עומדין בייחודו של בורא שהכל נהרגין על שם קדשו שנ' כי עליך הורגנו כל היום ואומות העולם תמהין על זה הענין ואו' לישראל מה דודך מדוד. מה טובות עשה עמך י"י אלהיך מכל אלהי העמים. היפה בנשים. זו כנסת ישראל שהיא מיופה בחזוק תורתה שכל האומות בזמן שנופלין בגלות מיד שוכחים את אלהיהם ואת תורתם ושוכחים את מעשיהם הטובים הראשונים. אבל ישראל אעפ"י שגלו לא שינו את מעשיהם ואת תורתם ולא שכחו את אלהיהם לכך נקראת כנסת ישראל היפה בנשים.

מה דודך מדוד שככה השבעתנו ולא עבדים הייתם במצרים ד' מאות שנה. ומשם משלו בכם מלכי אשור ומלכי כשדים ועתה נטש אתכם ביד כל אומה ולשון מה אין אתם נכנסין בנימוסי האומות ואתם נתונים למשל ולשנינה בכל העמים.

דודי צח ואדום. זו תשובה שישראל משיבין לאומות העולם על שאמ' להם מה דודך מדוד והם עונין דודי אין לי שני ואפס זולתו ואין מבלעדיו מושיע. צח ואדום. צח הוא לישראל. שנ' והשביע בצחצחות נפשך. ואדום בשעה שהוא נפרע מאויבי עמו שנ' מדוע אדום ללבושיך. ואו' מי זה בא מאדום. צח ואדום. מדמה הוא דמיונות הרבה על ידי נביאם שנ' וביד הנביאים אדמה. פעמים הוא נדמה כגבור שנ' י"י כגבור יצא. י"י איש מלחמה. פעמים כזקן שנ' ועתיק יומין א'.

דגול מרבבה. אות ברבבה מצבא שלו. אין ערוך אליו הוא מרגילנו ברגלים על גויי הארץ שנ'. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת. דגול מרבבה. כענין שנ' ובשם אלהינו נדגול. מלך בשר ודם חיילותיו נכנסין עמו למלחמה לעזרו ואנחנו עמו נכנסין במלחמה שנ' י"י איש מלחמה י"י שמו. ואנחנו בשם אלהינו נזכיר. י"י אלהי צבאות י"י זכרו.

ראשו כתם פז. כיון ששאלו אומות העולם לישראל מה ראיתם להדבק בשם יותר מכל אלהי העמים הם מגידים להם שבחו במקצת. צח ואדום דגול מרבבה. ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאת. לחייו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר. ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש מעיו עשת שן מעולפת ספירים שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז מראהו כלבנון בחור כארזים. חכו ממתקים וכולו מחמדים. כד' מיני שבח כנגד כד' ספרים.

ראשו כתם פז. דבר הכתו' דברים הנשמעים לאוזן דרך מלך מהודר ואיש גבור ונחמד למראה ונאה עד אין חקר. וכל זה הספור על שם מעשיו של הקב"ה והתורה שנתן לעמו להודיע לכל באי העולם כי אין כי"י אלהינו. ואין תורה כתורת משה רבינו איש האלהים. על כן אנחנו מתאמצים בבוראינו ובתורתו כענין שנ' דרשו י"י בהמצאו. דרשו י"י ועוזו בקשו פניו תמיד. ראשו כתם פז. התורה שנתן לנו שנקראת ראשית שנ' י"י קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. כתם פז. הנחמדים מזהב ומפז רב. ואו' לא תסולה בכתם אופיר.

קווצותיו תלתלים. על שפתח בראש דבר על השיער שבראש. ופירושו על קווצי האותיות של תיבה שאם החליף דלי"ת ברי"ש או בי"ת בכ"ף או ה"א בחי"ת מחריב כל העולם. וכן אז"ל על כל קווץ וקווץ של תורה יש בו תילי תלים של הלכות לכך נאמ' קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. שהשיער השחור נאה לבחור. ואעפ"י שכתו' ושער רישיה כעמר נקי כל אחד ואחד ממנו לעינינו מתפרש. שחורות כעורב שאם אין אדם משחיר מין השחור ומעריב ומחשיך בבית המדרש ללמוד דברי תורה אין דברי תורה מתקיימין בו. שחורות כעורב. שאם אין אדם מתאכזר על עצמו כעורב על בניו אין דברי תורה מתקיימין בידו. שחורות כעורב. כל הצבעונין מתחלפין לשחור והשחור אינו מתחלף למין אחר. כל כך הדתות מתחלפות לדת אחרת. אבל התורה לעולם משתנה ואינה מתחלפת שנ' יראת י"י טהורה עמדת לעד. ואו' כי לא תשכח מפי זרעו. ד"א. קווצותיו תלתלים. זה הסרגול. שחורות כעורב. זה הכתב שהוא שחור על גבי לבן. ד"א. קווצותיו תלתלים. בזמן שאדם נכנס ללמוד תורה והוא שומע תלי תלים אם נצל הוא בורח ואם בקי הוא שמח שמצא מלאה מרובה והשכר מרבה כנגדו.

עיניו כיונים על אפיקי מים. מה היונים הללו משוטטים בכל הארץ צופות רעים וטובים. עיניו כיונים על אפיקי מים אלו תלמידי חכמים שהם גלגל עיני של אדם.

על אפיקי מים. לשבעה בשעה שהם יושבים ועוסקים בתורה השם מביע להם חכמה ומאיר עיניהם שנ' מצות י"י ברה מאירת עינים. ואו' גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך.

רוחצות בחלב. ראית מעולם יונים רוחצות בחלב. אלא מלמד שכל הענן מדבר על חכמת התורה. בזמן שתלמידי חכמים עוסקים בתורה מלבינין את דברי תורה כחלב ומרחיקין כל ספיקה שבהם.

יושבות על מלאת. שהם יושבין ועוסקין בתור כאדם שיושב על מלאת הבריכה וממלא ומשקה. כך תלמידי חכמים מדברים בחכמה ומדברים [מלמדים] אותה ברבים.

לחיו כערוגת הבושם. אלו לחייה של תלמידי חכמים שהם דומין לערוגת הבושם. מלאה מיני בשמים. כך לחייהם מלאים טעמי תורה.

מגדלות מרחקים. שמגדלים מיני רקוחים בפיהם והם טעמי תורה ושבחו של בורא הכל שפתותיו שושנים שפשותיהם של שונים כענין שנ' ושננתם לבניך ודברת בם.

נוטפות מור עובר. כשם שריח המור עובר לכל רוח סביבותיו כך ריח למידי חכמים עובר לכל מקום ומקום. ד"א. לחיו כערוגת הבושם. כל מי שמשים לחייו כערוגה זו שהכל דשין אותה לדברי תורה מתקיימין בידו. מגדלות מרקחים. כשם שהמגדל של ריקוחים נפתח ואינו מריח ריחות הרבה. כך חכם פותח פיו וטעמי תורה נשמעין. שפתותיו שושנים. רכים כשושנים נוטפות מור עובר. מרים לעבור עליהם.

ידיו גלילי זהב. זו תורה שניתנה מידו של השם ש' מימינו אש דת למו. ואו' כתובים באצבע אלהים.

ממולאים בתרשיש. על כל דבור. ודבור יש טעמי תורה מלאים מאבני יקר כענין שנ' תרשיש שוהם וישפה. חנניה בן אחי ר' יהודה או' והיה דורש על כל דבור ודברו דקדוקי התורה כשם שבין גל גדול לגל גדול גלים קטנים כך תלמידי חכמים דורשין בתוך ההלכה מדרשות ואגדות.

מעיו עשת שן. זה פי' התורה שיוצא מן התורה ד' מן הגוף. כך יצא מן התלמוד מן ספר התורה. והוא דומה לעשת שן. לחתיכת שן הפיל שהוא נאה וחזק והמצוות מבוארות בו.

מעולפת ספירים. כמו ותכס בצעיף ותתעלף. כך התורה מכוסה בחכמות רבות ואין סוף לשבח חכמת התורה. ונמשלו טעמי התורה כספירים שהם נכבדים בעיני הצדיקים שנ' יקרה היא מפנינים. ואו' לא תסולה בכתם אופיר. בשוהם יקר וספיר. ס"א. מעולפת ספירים עולה ומתיכה באבנה ספירים.

שוקיו עמודי שש. כל הנביאים לא ראו את השכינה אלא בצל השמש. שוקיו של תח' עמודי שש. שיש לו כח ביום הדין על שעמל בתורה.

מיוסדים על אדני פז. שמעשיהם של צדיקים מיוסדים על התורה שהיא אדני פז.

מראהו של צדיק כלבנון כענין שנ' ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו.

בחור כארזים שנ' צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא.

חכו ממתקים. חיך תלמיד חכם מוצא טעמי תורה המתוקים מדבש ונופת צופים.

וכולו מחמדים. שהתורה מדריך האדם להיות כולו מחמדים. וכולו מחמדים זה פי' התורה כענין שנ' אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. אז ראה המקרא. ויספרה זה תרגום. הכינה אלו הטעמים. וגם חקרה זה הנקוד.

זה דודי וזה רעי בנות ירושלם. עם שיש לו אלוה נורא ותורה כזאת כלום יכולין הם להחליפו זה דודי וזה רעי. אין כל אומה ולשון כמוהו שנ' לא עשה כן לכל גוי.