אנה הלך דודך היפה בנשים. אומ' אומות העולם לישראל הואיל ואלהיכם גדול מאד ותורתכם כל כך אם כן למה הניח אתכם ביד האומות אה הוא אלהי האלהים ואדני האדנים והוא מלא העליונים והתחתונים שנ' לי"י אלהינו השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה. ועתה הניח אתכם כל זה הזמן.

ונבקשנו עמך. אם יגאל אתם אנחנו מקריבים לעבודתו כמותכם שנ' אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם י"י מי גר את עליך יפול. ואו' נלכה עמכם כי שמענו כי אלהים עמכם.

דודי ירד לגנו. משיבה כנסת ישראל ואו' הקב"ה ירד לגנו עתיד לרדת לעולמו ולראות עוני עמו כי כל מה שעתיד השם לעשות כאלו נעשה כענין שנ' אלה הדברים עשיתם ולא עזבתים והם עתידים כך דודי ירד פירושו ירד לגנו אלו ישראל שנקראו גן נעול.

לערוגת הבשם. בזמן שיראה מעשיהם מבושמים. וכן הוא או' כן ירד י"י צבאות לצבוא על הר ציון ועל גבעותיה.

לרעות בגנים. לשרות שכינתו ביניהם.

וללקוט שושנים. יקבץ את צדיקיו אל עיר קדשו ירושלם. ואתם תלוקטו לאחד אחר מבני ישראל.

אני לדודי. אלו הצדיקים שמדבקים עצמם לייחוד השכינה שנ' ואתם הדבקים בי"י אלהיכם חיים כלכם היום. ולכל הצרות והרעות שבאות עלי אני לדודי לא אשכחהו ולא אעזבהו. שנ' כי בקרב ישראל אני. ואו' והיו לי לעם ואני אהיה לכם [אלהים].

הרועה בשושנים. הוא רועינו מקדם שנ' רועה ישראל האיזנה והוא ירעה אותנו שנ' אני ארעה צאני. בשושנים. ישראל שהם רכים כשושנים נאים כשושנים.

יפה את רעייתי כתרצה. לא למדנו שבח תרצה בכל מקום ובכל המקרא שכתו' מדמה כאן לתרצה אלא למדרש הוא בא. אמ' הקב"ה בזמן שאתם נראין שלמים לפני בזמן שהייתם עולים ממצרים ברגלים ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את האמורי וגו' וגם את הצרעה ישלח י"י אלהיך בם.

הסבי עיניך מנגדי. לאחר שספרה כנסת ישראל בשבחו של השם בפני האומות חזר הכתו' לדבר בשבחה של כנסת ישראל. יפה את רעייתי. הסבי עיניך מנגדי. אמ' הקב"ה אם רצונך התבונן עי [על] כל מה שהבטחתיך לעתיד אני עתיד לעשות לך. הסבי עיניך על עניניך הראשונים הטובות שעשיתי עמך והסבי עליהם ומאותם תדעי העתידות שהם הרהיבוני מהם את למד הרבה טובות העתידות. משל [למלך] שזימן אורחים וצייר כל מיני הסעודה במפה והיו האורחים רואין אותם ודעתם מתיישבת כך הקדים השם מעין דוגמת העתיד לבא והראה לצדיקים אמ' השם אני אמית ואחיה. וכבר עשה על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל אמ' והיו מלכים אומניך אפים ארץ ישתחוו לך. וכבר עשה על ידי נבוכדנצר שנ' נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד. באדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן סגיאן גו'. אמ' אם תעבור במים אתך אני. וכבר בקע הים והחריב את מי הירדן לפני ישראל. אמ' כי תלך במו אש לא תכוה. וכבר נעשה על ידי חנניה מישאל ועזריה הרי שהם הרהיבוני שהם הענינים ההם ראיתיו הרהיבוני שמחו לבי להבטחתך. ד"א. הסבי עיניך מנגדי. זה על דרך געגוע כאדם שיש לו אשה אהובה מאד וכל זמן שהוא רואה את עינה בוכות מיד נתמלא עליה רחמים וכל מה שמבקשת עושה לה על רוב אהבתו אותה והקב"ה או' לה לכנסת ישראל הסבי עיניך מנגדי. סבלי עול הגלות ואל תרחקי את הקץ כי עת לכל חפץ.

שהם הרהיבני. שאני מתמלא עליכם רחמים רבים אלא שכבר נגזרה גזירה עד עת קץ ואל תרחקו את קץ. ד"א. הסבי עיניך לנגדך. מם במקום למ"ד כמו על צאן לבן עם צאן לבן על הכליות עם הכליות וכן מלבנון ללבנון. כלומ' הסבי עיניך לנגדי וחזר בתשובה שהם הרהיבוני שאם תחזרי בתשובה אגדל עמך נסי.

שערך כעדר העזים. השיער שנסעדתם לכל רוח כמוץ עובר כעזים שמתפזרין שדרך העזים להתפזר אחר מרעיתם על ההרים כך נתפזרים בין האומות כמו העזים שגלשו מן הגלעד שגורשתם מארץ הגלעד ונקראת ירושלם גלעד על שם גלעד. ד"א. שגלשו מן הגלעד. עתיד הקב"ה להוריש ישראל את ארץ הגלעד כבראשונה שנ' לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי.

שניך כעדר הרחלים. ולמעלה הוא או' כעדר הקצובות. זה פי' לקצובות שהם ורחלים על שהרחלים קבצים במרעיתם. כן השינים מתקבצום אל המדרשות.

שעלו מן הרחצה. שמעלים הדבר על בוריו ומרחיצים עוונותיהם של ישראל.

שכולם מתאימות. יושבים זוגות זוגות ועוסקין בתורה.

ושכולה אין בהם. עוברי עבירה.

כפלח הרמון רקתך. מסודרים דבריהם כסדור גרעיני הרמון אפי' הריקנין שבהם מלאים מצות כרמון.

מבעד לצמתך. משבאו השונאים ירבו הייסורין שנ' ביעותיך צמתותני. והשם מעלה עליהם שכר טוב.

ששים המה מלכות. הם אומות שיש להם מלכות. ולשון ששים המה מלכות. המה בני עשו ואלופיהם של בני עשו וכל בני עשו (ושל בני שעיר) שיצאו ממילכה ורבקה.

ושמונים פילגשים. הם בני הגר וקטורה שהם כ' שהכל פ' כמו ג'. שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים. והוא הרביעי.

ועלמות אין מספר. שאר האומות.

אחת היא. כנסת ישראל. תמתי בני יעקוב של איש תם. ופ' פילגשים ועד כ' שאין להם מלכות והם אומות כמו ערביים ופיצינקי וקומוני. ס"א. הכל פ'. אבל הלשונות נתחלקו לע' כבראשונה ואחר כן נתערבו הלשונות ונתוספו עליהם והם פ' כמו כלכי שהם לשון פרנקי והוא לשון כנני אלא לשון לעצמן. ועלמות אין מספר. אלו משפחות ולשונות שמתחלקות ע' אומות ולא בחר השם באומה ולשון כי אם בישראל זרע אברהם יצחק ויעקב. מדרש. ששים המה מלכות. הם כ"ד ספרים ול"ו מסכתות. ועוד כ' מסכתות שאין להם תלמוד הכל פ'. ועלמות אין מספר אלו מדרשות ותוספתות וברייתות. והכל נסמכין על תורת משה איש האלהים שנ' אחת היא יונתי יונתי תמתי ואו' תורה אחת יהיה לכם. ואו' זכרו תורת משה עבדי.

אחת היא לאמה. שלא חלפוה ישראל בתורה אחרת.

ברה היא למולדתה. כל הדורש פסוק מדעתו כאלו קבלו מהר סיני.

ראוה בנות ויאשרוה. כל אומות מודים שתורת משה ניתנה בהר סיני מפי הגבורה ואו' אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת י"י.

מלכות ופילגשים ויהללוה. כל האומות מהללות תורת משה איש האלהים. ד"א. אחת היא יונתי. זו כנסת ישראל. אחת היא לאמה שנ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. לאומה שבחר בו שהם לאומה. שנ' אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' ברה היא ליולדתה כענין שנ' אני היום ילדתיך. בני בכורי ישראל. ואו' הבן יקיר לי אפרים. ראוה בנות. בזמן שיתקבצו ישראל מן הגוים יראו גוים ויבושו. ויאשרוה. שנ' ואישרו אתכם כל גוים כי תהיו אתם ארץ חפץ. מלכות ופילגשים. אלו אמות העולם שיש להם מלכות ושאין להם מלכות. ויהללוה שנ' אז יאמרו בגוים הגדיל י"י לעשות עם אלה. מדרש אגדה. ששים המה מלכות וכ"ד ספרים וי"ג ברייתות שנכרתו על המילה והמילה עצמה. וייחודו של השם. ופ' פילגשים. ראשי סדרים. מ' מאימתי. י' יציאות. ח' חמש עשרה. א' ארבע אבות. כ' כל הזבחים. א' אבות חטמאות. הרי פ' לששה סדרי משנה. ועוד שהמשנה מתחלת מ' מאימתי ומסיימת מ' בשלום. ועלמות אין מספר. הם סיפרא וסיפרי תוספתא וכל המדרשות. אחת היא יונתי. זו התורה שהכל נשענין בה.

מי זאת הנשקפה כמו שחר. מה השחר הכל מחכים לו. כך מלך המשיח כל ישראל מחכים לו. ומה השחר בא אחר האפילה. כך ישועת ישראל באה אחר צרות הגלות. וכן הוא או' למנצח על אילת השחר. זו גאולתם של ישראל.

יפה בלבנון ברה כחמה. מה גלגל הלבנה והלבנה שאין (והחמה שהם) באין לעולם בפרהסיא כך כשתגלה מלכות בית דוד היא בבאה לעולם בפרהסיא. מי זאת הנשקפה כמו שחר. זו ישועת ישראל. שהשם נפרע משונאיהם כהשקפת השחר כדרך שאתה מוצא בפרעה שנ' ויהי באשמורת הבקר וישקף י"י אל מחנה ישראל. זכר כאן שחר ולבנה וחמה למדך שכשם שאין המאירים שלהם שוים כך אין הצדיקים שוים לעתיד לבא. אבל כל אחד ואחד מהם מקבל שכר כפי מעשיו.

איומה כנדגלות. מלמד שאימתן של ישראל תהא על כל אומה ולשון. כיום שהיו הולכים מגולים בצאתם ממצרים כענין שנ' שמעו עמים ירגזון. לשעבר (היו) ענני הכבוד מקיפין את ישראל ולעתיד וברא י"י על כל מכון הר ציון. וכתי' וסוכה תהיה לצל יומם וגו'. לשעבר היה הבאר לישראל ולעתיד כתי' כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם. לשעבר היה המן יורד לישראל ולעתיד תערוך לפני שולחן נגד צוררי לכך נאמ' איומה כנדגלות. איומה כנדגלות. אימתן של ישראל על האומות כדגלים של ישראל שנ' והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך וגו' ואו' והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו.

אל גנת אגוז ירדתי. מה הגינה הזאת נגזזת ועוד עולה כך ישראל נגזזין במלכיות ונחלפין ועולין. וכשם שהאגוז מתלכלך בטיט ואדם מרחיצו והוא נטהר כך ישראל על כל עוונותיהם עתידין להתרחץ מהם וליטהר שנ' וזרקתי עליכם מים טהורים. ומה אגוז בזמן שהוא לוקה מגלין שרשיו והוא מצליח. כך ישראל בזמן שלוקין מתוודין מעוונותיהם והם מצליחין. שנ' נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד י"י. אבל מכסה פשעיו לא יצליח. ומה אגוז עשוי ד' מגרות כך היו (נעשו) ישראל נחלקין לד' פינות העולם. ומה אגוז אחד מהן נלקח וחביריהן מרגישין. כך האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. ומה האגוז יש בו ג' מינין יש בהם נפרכין בנחת. ויש בהם בינוניים. ויש מהן קשין לישבר. כך יש בישראל נוחין לתת צדקה. ויש מהן שצריך הגבאי לתבוע מהן. ויש מהן קשים שאינם רוצים לתת צדקה לעניים.

לראות באיבי הנחל. בכל שנה בחדש האביב הקב"ה מחזר בעולם לראות אם יש צדיק בעולם שיגאלו ישראל בזכותו.

לראות הפרחה הגפן. אם יש להם מצות. פתח הסמדר. דור שהוא סמוי בגלות. אם פתח את עיניו למצוות

הנצו הרמונים. אם הגדילו הרמונים זכיות שאין הגאולה מתעכבת אלא על ידי העונות שנ' הן לא קצרה יד י"י מהושיע וג'. כי [אם] עוונותיהם מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. ולמה בחדש האביב שמובטחין הן שבחדש האביב נגאלין שנ' ראשון לציון הנה הנם.

לא ידעתי נפשי שמתתני. מלמד שאין בריה מרגיש בשעה שהקב"ה מבקש לגאול את ישראל שנ' פתאום יבא אל היכלו. ואו' בטרם תחיל ילדה בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר. זה מלך המשיח. נפשי שמתני תפלתי שמתני.

מרכבות עמי נדיב. להיות עולה לירושלם במרכבות כענין שנ' והביאו את כל אחיכם מכל הגוים כמנחה לי"י. עמי נדיב כענין שנ' נדיבי עמים נאספי עם אלהי אברהם. אברהם אבינו נקרא נדיב שנ' מה יפו פעמים בנעלים בת נדיב. וישראל נקראו נדיבים על שמם שנ' נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם לכך נקראו כאן עמי נדיב ואמ' ארפא משובותם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו.