שובי שובי השולמית. למה ד' פעמים שובי שובי כנגד ד' מלכיות שאומות העולם אומ' לישראל הואיל והוכיח (ושכח) אתכם כמו (בואו) והכנסו אצלינו ותהיו כמונו. השולמית שכבר נשלמתם ונגמרתם כענין שנ' ואכלה אתכם ארץ אויביכם.

שובי שובי ונחזה בך. נגדך אתכם כדוכוסין ואיפרפן כענין שנ' ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. וישראל משיבין להם מה תחזו בשולמית. מה תוכלו להיטיב לנו כמחולת המחנים. כלום אתם יכולין לעשותינו כימי היותנו במדבר בד' מחנות נוסעים בדגלים על פי י"י יחנו ונוסעים על פי י"י. או כמחולת. מכים (מרים) בים [או] כמחולות [דוד] בשובו מהכות את הפלשתי. שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך. זה הבטחה לישראל לקבצם מד' כנפות העולם. והיא שואלת לנביאים מה תחזו בשולמית. מה טובה תעשו לישראל והם או' כמחולת המחנים שנ' ויצאת במחול משחקים ואו' אז תשמח בתולה במחול. ולמה נקראת שולמית משום ש' הני נוטה אליה כנהר שלום.

מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. לשעבר היו ישראל עולין ג' פעמים בשנה בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות והיה הדבר חביב לפני השם שהרי בכל המצות לא כתי' אדון וכאן כתב את פני האדון י"י. על שישראל באין להשתחוות לפניו בבית מקדשו. וכן לעתיד לבא כתי' והיה מדי חדש בחדשו וגו'. ואז יהיו יפים פעמי ישראל כנעלים כענין שנ' והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים. אבא מרי ז"ל דרש מה יפו פעמיך לשון פעמון. כלומ' נאים הם ישראל בזמן שמשמיעין קולם בפעמונים בתלמוד תורה ובתפלתם. ובשמשון הוא או' לפעמו במחנה דן. שרוח הקדש הנעירתו. בנעלים. בזמן [שהם] נועלים עליהם במדרשות ויושבין ועוסקין בתורה. בנעלים שהם נועלין עצמם מכל איסור כענין שנ' גן נעול אחותי כלה. בת נדיב. בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב.

חמוקי יריכיך. הם דברי תורה שצריכין צניעות כמו הירך של אשה שהיא מכוסה. חמוקי יריכיך. סיגול היריכים כמו כלאים שהם צמידין כמו וחלי כתם אלו טעמי תורה שהן יוצאים מן התורה כמו החלאים לירך.

מעשה ידי אמן. מעשה אומנותו של הקב"ה הם דברי תורה שנ' מימינו אש דת למו.

שדרך אגן הסהר. זה בית המקדש שהיא בטבורה של ארץ ישראל. ולמה נמשל בשרר כשם שהשרר חיות של תינוק. כך בית המקדש חיותה של ארץ ישאל להתהלך לפני י"י בארצות החיים. אגן הסהר. עיגול. מגן. חגן. לשון חוג הארץ. הסהר. הלבנה. ד"א. הסהר. הסחר. שהוא מקום ארץ ארץ שהגורן לשון עיגול.

אל יחסר המזג. לעולם לא יחסרו ישראל כמותו שמזגו כצאתם ממצרים.

בטנך ערימת חטים. אלו ישראל שכל אומה ואומה יש בהם מינין הרבה. וישראל מין אחד. מה החטים למעלה מן התבואה אף ישראל למעלה מכל גוי שנ' ולתתך עליו על כל גויי הארץ.

סוגה בשושנים. אלו הצדיקים שגוררין גרירן של ישראל. ד"א. סוגה בשושנים. אלו כסוגה של שושנים לא יפרצו פריצות. תדע לך שהרי נדה בעלה מתיחד עמה ואינו חוטא.

שני שדיך כשני עפרים. הם מלך המשיח וכהן צדק שהם אוהבים זה את זה כשם שהתאומים של צביה שה מושך דודו וזה מושך דודו. כך זה מקבל מלכות וזה מקבל כהונה.

צוארך כמגדל השן. זה בית המקדשים שהוא גבוה כצואר. כמגדל השן. הוא שן אחת שהיתה בערבות מואב מכוונת כנגד בית קדש הקדשים וכל מי שהיה עולה לשם היה ופה ומביט בכל ארץ ישראל.

עיניך בריכות בחשבון. מה הבריכה מטהרת את האדם כך עיני העדה מטהרין את ישראל בראייתם בחשבון. שהם מחשבין הפסד מצוה כנגד שכרה ומחשבין יום הדין.

על שער בת רבים. מה זה בת רבים. יער הלבנון שישראל היו מתקבצין ולנין שם לשון ובתטוות. ויש בת עור ובת הנשים.

אפך כמגדל הלבנון. זה אליהו. שכשם שהאף נאה לפנים. כך אליהו נאה לישראל בשעה שהוא מבשרם על ביאת מלך המשיח. ועל ידו יתגדל כבוד הלבנון צופה פני דמשק. הנביא שאמ' לו השם לך שוב לדרכך מדברה דמשק. אבא מרי ז"ל דרש צוארך כמגדל השן. הם הגדולים שבישראל. עיניך הם תלמידי חכמים. בריכות בחשבון. שחושבין לעשות רצון קונם. בריכות לשון מבריך הגפן. על שער בת רבים על בתי כנסיות ובתי מדרשות. אפך כמגדל הלבנון. הקטנים שבישראל יהיו לעתיד כדוד המלך שגידל הלבנון שנ' והיה הנכשל ביום ההוא כדוד. צופה פני דמשק. בזמן שיבא הנביא שנ' קום לך לדרכך מדברה דמשק והוא אליהו.

ראשך עליך ככרמל. למד שעתידים ישראל לשרות עליהם רוח הקדש כשם ששרת על אליהו בהר הכרמל. שענהו השם בהר הכרמל. כך יהיו ישראל מבקשים מן השם והם נענין שנ' והיה טרם יקראו ואני אענה.

ודלת ראשך כארגמן. מתי ישאו ישראל ראש בדליות של גפן בזמן שיתקיימו חזיוני ישראל (דניאל) שנ' בו ארגוונא ילבש ש' אשרי המחכה ויגיע. ואו' ויקבלון מלכותא קדישי עליונין ויחסנון מלכותא עד עולם עלמיא.

מלך אסור ברהטים. בזכותו של יעקוב אבינו שפיצל מקלות והשיגם ברהטים בשקתות המים. שהיה אביו של יוסף שיצא מבית האסורים למלוך. וכן הוא או' ישגבך שם אלהי יעקוב. ד"א. ראשך עליך ככרמל כענין שנ' ונבאו בניכם ובנותיכם ואפ"י הקטנים שבישראל יהיו כאליהו שנענה בהר הכרמל. ודלת ראשך. הדלים והרשים שבישראל ילבשו בגדי ארגמן כלבוש [המלכים]. וכן הוא או והיו מלכים אומניך. חיל גדול תאכלו ובכבודם תתיימרו. מלך אסור ברהטים. מלך זה הקב"ה וקשר שבועתו באמת ליעקוב שהציג המקלות כרהטים שנ' תתן אמת ליעקוב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.

מה יפית ומה נעמת. יפית במצות ונעמת בקבלת ייסורין.

אהבה בתענוגים. אהבה שישראל אוהבים את בוראם עתיד השם לעדנם בתענוגים ש' אז תתענג על י"י וגו'. ואו' והתענגו על רוב שלום.

זאת קומתך דמתה לתמר. אלו ישראל שמכוונים לבם לאביהם שבשמים כתמר.

ושדייך. אלו תלמידי חכמים שמלמדין תורה לישראל שמניקים את ישראל חכמה. כשם שהשדיים מניקים את התינוק חלב והם נקראו אשכלות כענין שנ' אין אשכול לאכל ביכורה אותה נפשי.

אמרתי אעלה בתמר. לעתיד יאמר הקב"ה אעלה את שפלות עמי ישראל שהם ירודין עד עפר אעלה אותם.

אחזה בסנסיניו. כאדם שעולה והוא אוחז כנופו ועולה אלא שהתמר יש לו סנסנים והם עוקצין כמו הסנה כשם שנגלה השם על משה בסנה לפי שהיו עמו בצרה בשעבוד מצרים כך יראה הקב"ה את עני עמו שהם כתמר מלאים סנסנים ויאחז בהם השם ומאבד כל שונאי עמו והרשעים יכלה אותם שנ' לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה.

ויהיו נא שדיך כאשכלת הגפן יבחר לו צדיקים לאחר שיתבררו ויתלבנו ויצרפו יהיו כאשכלות הגפן. וכן הוא או' לכו יונקותיו ויהי כזית הודו זכרו כיין לבנון.

וריח אפך בתפוחים. יהיה שמם הטוב נודף מסוף העולם ועד סופו ככוכבים לעולם ועד.

וחכך כיין הטוב. זה נויי מעשיהם שיהיו כלם צדיקים. והשם שמח בהם כענין ישמח י"י במעשיו והם שמחים בו שנ' ישמח ישראל בעושיו.

הולך לדודי למישרים. מעשיהם הטוב הולך לפני הקב"ה להגיד למשרים שהם עושין.

דובב שפתי ישנים באותה שעה השם מחיה המתים שנ' הקיצו ורננו שוכני עפר. ואו' ויציצו מעיר כעשב הארץ. ואו' ואתה לך לקץ ותנוח וגו'.

אני לדודי. אני מחכה לישועתו כענין שנ' יחל ישראל אל י"י ואו' קוה קויתי י"י. ואו' לכך חכו לי נאם י"י.

ועלי תשוקתי. ועלי עתיד להביא כלה תשוקות והחמודות שבעולם. תחת בשתכם משנה. לכן בארצכם משנה יירשו. תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף.

לכה דודי נצא השדה. אומרת כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם הנשא שופט הארץ. עד מתי רשעים י"י. השדה. כל העולם נקרא שדה. כענין שנ' ויהי בהיותם בשדה ויקם קין.

נלינה בכפרים. נשא ונתן בכופרים באומות העולם שנתת להם ממשלה ושלוה. באו זה דבר מצאו אומות העולם חן בעיניך.

נשכימה לכרמים. אומרת כנסת ישראל רבונו של עולם הנה ראית חירופם וגדופם שאומות העולם מחרפין ומגדפין. ומה הנאה לך מהן. נשכימה לכרמים. כי כרם י"י צבאות בית ישראל. שהם נעשו כרמים הרבה קהלות קהלות. נראה אם פרחה הגפן. אם יש ביניהם צדיקים.

פתח הסמדר. אם התחילו לשוב בתשובה.

הנצו הרמונים. אלו תינוקות של בית רבן.

שם אתן את דודי לך שם אראך כמה צדיקים וכמה צדקניות שהעמדתי לך בכל שנה ובכל שנה.

הדודאים נתנו ריח. דור שעתידין ליגאל עתידין ליתן ריח טוב במעשיהם כריח הדודאים.

ועל פתחנו כל מגדים. שישראל פותחין פתח התשובה ופתחים על כל מעשה טוב של תורה ושל תפלה ושל צדקה ושל משפט צדק ושל אהבת שלום.

חדשים גם ישנים. מה שקבלו מאבותיהם ומה שחדשו מדעתם לעשות מעשים טובים.

דודי צפנתי לך. זה התורה כענין שנ' ומצותי תצפון אותך. ואו' יצפון לישרים תושיה.