כי ימצא חלל למה נאמר לפי שהוא אומר (במד' לה לג) ולארץ לא יכ' לד' אש' שפ' בה כי אם בד' שפ' אבל אם לא נמצא ההורג לא שמענו ת״ל כי ימ' חל' באד' בא הכת' ללמד על עגלה ערופה שתהא מכפרת על שופכי דמים לכך נאמ' הפרשה:

כי ימצא פרט לממציא עצמו מיכן אמרו נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים לא יהו מודדין כל עיקר:

חלל לא חנוק ולא מפרפר:

באדמה לא טמון בגל:

נופל לא תלוי באילן:

בשדה לא צף על פני המים:

אשר ה' אלהיך נתן לך לרבות עבר הירדן:

לא נודע מי הכהו הא אם נודע לא היו עורפין אפלו עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה לפי כך משרבו הרצחנין בגלוי בטלה עגלה ערופה:

ד״א אשר ה' א' נתן לך לא בחוצה לארץ:

לרשתה להוציא את ירושלים שלא נתחלקה לשבטים:

זקניך שנים ושפט' שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר זקניך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה:

ויצאו זק' רבי אומר בזקני בית דין הגדול הכת' מדבר [השמטה: אתה או' בזקני בית דין הגדול הכתוב מדבר] או אינו מדבר אלא בזקני אותה העיר וכשהוא אומר ולקחו זקני העיר הה' והורדו זקני העיר הה' הרי זקני העיר אמורין הא מה ת״ל ויצאו זקניך בזקני בית דין הגדול הכת' מדבר:

ד״א בזקני כל ישראל בשפטי כל ישראל הכת' מדבר ואי זה זה בית דין הגדול:

ויצאו הן ולא שלוחן:

ומדדו שאפלו נמצא בעליל לעיר מצוה לעסוק במדידה:

ומדדו מנ' היו מודדין מטבורו דברי ר' אליעזר ר' עקיבה אומר מחטמו:

ר' אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו:

ומדדו אל הערים מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל מיכן אמ' נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחד מוליכין את הראש אצל הגוף דברי ר' אליעזר:

ר' עקיבה אומר הגוף אצל הראש:

אשר סבי' החלל לא על ספר הים ולא על ספר המדבר:

והיה העיר הקר' אל החלל מיכן אמ' נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי ר' אליעזר:

ולקחו זקני העיר הה' ולא זקני ירושלים:

ולקחו זקני העיר הה' מיכן אמ' עיר שאין בה זקנים אינה מביאה עגלה ערופה:

ולק' זק' הע' הה' שתהא לקיחתה משל אנשי אותה העיר:

עגלת בקר בן בקר שיהא בה שני דרכים הא כיצד בת שתים:

אשר לא עבד בה אשר לא מ' בע' מלמד שכל העבודות פוסלין בה כעול אם כן למה נאמר עול אלא שהעול פוסל בה בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה כיון שמשכה בעול טפח נפסלה אע״פ שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה ושאר עבודות אין פוסלין אלא עד שעת מלאכה:

והורדו זקני הע' אל נחל איתן אין איתן אלא בור שנ' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מ' ארץ:

ר' נתן אומר אין איתן אלא קשה שנ' (במד' כד כא) איתן מושביך ואומר (יר' ה טו) גוי איתן הוא:

איתן במשמע קשה אעפ״י שאינו איתן כשר:

אשר לא יע' בו ולא יז' מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל עבודה שהיא בגופה של קרקע כגון חרישה וחפירה ונטיעה ודומה להן יצא סורק שם פשתן ומנקר שם אבנים ושוטח שם גיזי צמר ואניצי פשתן שאינן בגופה של קרקע:

וערפו שם את העגלה אין עורפין שתי עגלות כאחת:

וערפו שם את העגלה עורפין אותה בקפיס מאחוריה:

וערפו שם שאין ת״ל שם אלא מקום עריפתה שם תהא קבורתה מלמד שהיא אסורה בהניה מיכן אתה דן לשור הנסקל מה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שופכי דמים הרי היא אסורה בהנייה שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנייה או חלוף מה שור הנסקל שהוא שופך דמים הרי הוא מותר בהנייה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שופכי דמים דין הוא שתהא מותרת בהנייה ת״ל וערפו שם את העגלה שאין ת״ל שם אלא מקום עריפתה שם תהא קבורתה מגיד שהיא אסורה בהנייה דנתי וחילפתי ובטל החילוף וזכיתי לדין תחלה וערפו שם שאין ת״ל שם אלא מקום עריפתה שם תהא קבורתה מגיד שאסורה בהנאה:

ר' יצחק אומר מה עגלה ערופה שאינו מטמא את הארץ ואינה מסלקת את השכינה אסורה בהנאה שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנייה:

רבי אומר מה אם פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שהן כפרה על כל ישראל הרי הן אסורין בהנייה שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנאה:

ונגשו הכהנים בני לוי בין תמימים בין בעלי מומין שהיה בדין נאמר כאן כהנים ונאמר להלן כהנים מה כהנים שנ' להלן תמימים ולא בעלי מומין אף כהנים שנ' כאן תמימים ולא בעלי מומין ת״ל בני לוי מה בני לוי לא חלק בהן בין תמימים לבעלי מומין אף כאן לא נחלוק בין תמימין לבעלי מומין:

כי בם בחר ה' אלהיך לש' ול' בש' מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה מה ברכה בשם אף שירות בשם:

ועל פיהם יה' כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים לנגעים אלא מקיש ריבים לנגעים ונגעים לריבים מה נגעים ביום דכת' (ויק' יג יד) וביום הר' בו בשר חי יט' אף ריבים ביום ומה נגעים שלא בסומין דכת' (שם יג יב) לכל מראה עיני הכ' אף ריבים שלא בסומין ומקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים או מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה ודין הוא ממונו בשלשה גופו לא כל שכן ת״ל (שם יג ב) והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מב' הכ' הא למדת שאפלו כהן אחד רואה את הנגעים:

וכל זקני הע' הה' ואפלו הן מאה:

הקרובים אל החלל היכולים לבוא אל החלל:

ירחצו את ידיהם למה נאמר שהיה בדין נאמר רחיצה בפנים ונאמר רחיצה בחוץ מה רחיצה אמורה בפנים רחיצה וכפרה בכהנים אף רחיצה אמורה בחוץ רחיצה וכפרה בכהנים ת״ל וכל זקני הע' הה' יר' את יד' רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים:

ירחצו את ידי' על העג' הע' במקום עריפתה של עגלה:

הערופה בנחל שתהא עריפתה בנחל:

בנחל וענו ואמרו שתהא ענייתן ואמירתן בנחל:

וענו ואמרו בלשון הקדש:

נאמר כאן וענו ואמרו ונאמר להלן (כז יד) וענו הלוים ואמרו וכת' (שמות יט יט) והאלהים יע' בק' מה להלן בלשון הקדש אף ענייה האמ' כאן בלשון הקדש שכל מקום שנ' ענייה ואמירה (בכה) [ככה] כה הרי הוא בלשון הקדש:

ידינו לא שפ' את הדם הזה וכי עלת על לבינו שזקני בית דין שופכי דמים הן אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה:

ר' ישמעאל בנו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר והלא בידוע שזקני בית דין אינן שופכי דמים ומה ת״ל ידינו לא שפ' שלא יהיו גדמים ועינינו שלא יהו סומים והרידו שלא יהו חגרים נמצינו למידים כשם שבית דין שלימים בצדק כך יהו שלימים מכל מום:

כפר לעמך ישראל הכהנים אומרין הזקנים אומ' ידינו לא שפכה והכהנים אומ' כפר לעמך ישראל ולא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם אלא רוח הקדש מבשרתן אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר לכם:

כפר לעמך ישראל אלו החיים:

אשר פדית אלו המתים:

מגיד שהמתים צריכין כפרה מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים נמצינו למידים שהשופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים:

אשר פדית ה' על מנת כן פדיתנו שלא יהא בינינו שופכי דמים:

ד״א על מנת כן פדיתנו שנהא חוטאים ואתה מכפר:

ואל תתן דם נקי בק' עמ' יש' אל תתן לו קיימה בקרב עמך ישראל:

ד״א שלא תהא ספיקה בקרב עמך ישראל שיהא ביניהן שופכי דמים:

ונכפר להם הדם מיכן פייסה אותן רוח הקדש אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר לכם:

ואתה תבער הדם הנקי שאם נמצא ההורג אחר שנערפה העגלה הרי זה נהרג:

ר' ישמעאל אומר מנ' אתה אומר שאם נמצא ההורג ולא הרגוהו מעלה אני עליהם כאלו לא נערפה העגלה ת״ל ואתה תבער הדם הנקי:

ר' יונתן אומר אינו צריך והלא כבר נאמר (במד' לה לג) ולארץ לא יכ' לדם אש' שפך בה כי אם בדם שו' ומה ת״ל וא' תבער הד' הנקי מקר' לפי שלא למדנו לרוצח במה תהא מיתתו ת״ל וערפו שם את העגלה ואתה תבער הד' הנ' הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן בסיף ומן הצואר אף כאן בסייף ומן הצואר (או מה להלן בקופיס וממול עורף אף כאן בקופיס וממול עורף אמר רב נחמן אמר רבא בר אבוה אמר קרא (ויק' יט יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה):

[השמטה: כי תעשה הישר בעני ה' כשאתה מבער שופכי דמים מן הארץ אתה עושה הישר בעני ה']. כי תע' הי' בעי' ה' הרי זו אזהרה לבית דין:

כי תע' הי' בעי' ה' לא להתנאות בעיני אדם אלא להתנאות בעיני שמים כדי שתזכה לחיי העולם הבא שנ' (מיכה ב ז) הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך ואין טוב אלא חיי העולם הבא שנ' (תה' לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך:

כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכת' מדבר:

ולמה נאמר לפי שהוא אומר (כ יד) רק הנ' והטף והב' תבז לך אבל לא שמענו שאת רשאי לקיים מהן אישות ת״ל כי תצא למל' וראית בשביה בא הכת' ללמדך כיצד אתה עושה ואת רשאי לקיים מהן אישות:

על איביך כנגד איביך:

ונתנו ה' אלהיך בי' אם עשית כל האמור בענין סוף שהקב״ה נותנן בידיך:

ושבית שביו לרבות כנעניים שבתוכה:

ד״א ונתנו ה' אלהיך בי' וש' שב' משימסרו בידך את רשאי לשבותן ואם לאו אין את רשאי לשבותן:

וראית בשביה בשעת שביה:

אשת יפת תאר אע״פ שהיא אשת איש:

יפת תאר אין לי אלא בזמן שהיא נאה מנ' אפלו כעורה ת״ל וחשקת בה אע״פ שאינה נאה לא דבר הכת' אלא כנגד היצר יצר רע:

מוטב שיאכלו ישראל בשר המתות שחוט ואל יאכלו בשר המתות נבלות:

מושלו מלה״ד לבן מלכים שנתאוה דבר שאי אפשר לו והיה אביו מפתיהו ואומר לו בני אם אוכלו את מזיקך הוא וכיון שראה שלא הקפיד אמר לו כך וכך תהא עושה ואין את ניזק לכך נאמר והסירה את שמלת שביה מעליה:

וחשקת בה בה ולא בחברתה:

ולקחת ליקוחין יש לך בה לך לאשה שלא יביא שתים אחת לו ואחת לאביו או לבנו:

והבאתה אל תוך בי' ולא לבית אחר שלא ילחיצנה במלחמה:

וגלחה את ראשה שאם ראה בשערה נוה וחמדה לכך נאמר וגלחה את ראשה:

ועשתה את צפרניה ר' אליעזר אומר תקוץ ור' עקיבה אומ' תגדל אמר ר' אליעזר נאמר עשייה בראש ונאמר עשייה בצפרנים מה להלן להעביר אף כאן להעביר:

אמר ר' עקיבה נאמר עשייה בראש ונאמר עשייה בצפרנים מה להלן ניוול אף כאן ניוול:

וראיה לדברי ר' אליעזר (ש״ב יט כה) ומפיבשת ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו הא עשייה העברה היא ולר' עקיבה אעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר כמה שנ' (ע' דני' ד ל) עד כי שעריה כנשרין רבא וטפרוהי כציפרין:

והסירה את שמלת שביה מ' שאם ראה בבגדיה נוה וחמדה לכך נאמר והסירה את שמלת שביה מעליה:

והסירה את שמלת שביה מעליה מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים ומלבישה בגדי אלמנות שהגוים ארורין הן ובנותיהן מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים אחריהן:

וישבה בבי' בבית שתשמש בו נתקל בה ונכנס נתקל בה ויוצא דומה לקרויה ורואה אותה בניוולה:

ובכתה את אביה ואת אמה ר' אליעזר אומר אביה אביה ממש אמה אמה ממש ר' עקיבה אומ' אין אביה ואמה אלא ע״ז וה״א (יר' ב כז) אומרים לעץ אבי ולאבן את ילדתנו:

ירח ימים שלשים יום כל כך למה שתהא בת ישראל שמחה וזו בוכה שתהא מתקשטת וזו מנוולת כדי שיקוץ בה:

ואחר כך תב' אליה ובעלתה הא אם בעלה עד שלא עשה בה כל המעשים הללו הרי זו בעילת זנות בד״א שלא קיבלה עליה להתגייר אבל אם משקיבלה עליה להתגייר מטבילה ומותר בה מיד:

ובעלתה אין לך בה אלא מצות בעילה:

והיתה לך לאשה כענין שנ' (שמות כא י) שארה כסו' ועו' לא יג':

והיה אם לא חפצה בה הכת' מבשרך שאתה עתיד לשנותה:

ושלחתה לנפשה ולא לבית אלהיה:

ד״א ושלחתה לנפשה שאם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא אם כך חס המקום על בנות גוים הטמאות קל וחומר על בנות ישראל הקדושות:

ומכור לא תמ' בכ' אין לי אלא שלא ימכרנה בכסף מנ' שלא יתננה במתנה שלא יעשה בה טובה ת״ל ומכור לא תמכרנה:

לא תתעמר בה שלא תשתמש בה:

תחת אשר עני' אפלו לאחר מעשה יחידי:

לא תתעמר בה תחת אשר עניתה לא תתעמר בה אחר כל המעשים הכת' מדבר אתה אומר אחר כל המעשים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא לאחר בעילה אלא אם אמרת כן הרי היא אשתו לכל דבר הא [מה] ת״ל לא תתעמר בה תחת אשר עניתה אחר כל המעשים הכת' מדבר דברי ר' יאשיה:

ר' יונתן אומר אחר הבעילה הכת' מדבר או אינו מדבר אלא לאחר כל המעשים ת״ל (בר' לד ב) ויקח אתה וישכב אתה ויענה הרי אתה דן נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי מה ענוי שנ' להלן אחר הבעילה הכת' מדבר אף ענוי שנ' כאן אחר בעילה הכת' מדבר:

ד״א לא תתעמר בה הרי זו אזהרה לבית דין:

כי תהין לאיש שתי נשים אין לי אלא שתים מנ' אפלו מרובות ת״ל נשים אין לי אלא בזמן שהן מרובות ומקצתן שנואות ומקצתן אהובות מנ' [אפלו כולן אהובות] אפלו כולן שנואות ת״ל אהובה האהובה שנואה השנואה ריבה הכת' אין לי אלא בזמן שהן שתים האחת אהובה והאחת שנואה ומנ' אפלו אחת והיא שנואה ואחת והיא אהובה ת״ל האהובה האהובה השנואה השנואה:

איזו היא אהובה ושנואה אהובה לפני המקום ושנואה לפני המקום יכול שאין לי אלא אנוסה ומפותה שאינן לו כדרך כל הנשים מנ' אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת״ל שנואה שנואה ריבה הכתוב את העריות שהן בלא תעשה מנ' לרבות עריות שחייבין עליהן כרת ת״ל שנואה שנואה ומנ' לרבות שחייבין עליהן מיתת בית דין ת״ל שנואה שנואה יכל אפלו שפחה ונכרית ת״ל כי תהיין מי שיש לו בהן הוייה יצאו אלו שאין לו בהן הוייה:

וילדו לו מי שהולדות שלו יצאו אלו שאין ולדות שלו:

ר' ישמעאל אומר בדרך ארץ הכת' מדבר שאם יהיה לו שתי נשים סופו להיות אוהב אחת ושונא אחת:

וילדו לו להוציא את מי שהוא ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון:

וילדו לו פרט ליוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכור הראשון לפי שלא נולד והשני שהרי קדמו אחר:

בנים הבנים בתורה הזאת ולא הבנות לפי שמצינו שהבנות נכנסות לנחלה תחת האחים לחלוק בשוה יכול תהא בכורה נוהגת בהם ת״ל בנים:

והיה הבן לא טומטום ואנדרגינס:

הבכור הבכור לא הספק (כגון שתי נשים שילדו במחבואה אחת ונתערבו מתחילה ולא הוכרו אבל אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה ונוטלין חלק בכורה):

לשניאה הכת' מבשרך שהבכור לשנואה:

והיה ביום הנ' ביום מפילין נחלות ואין מפילין נחלות בלילה:

הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה כגון שאמר על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות דבריו קיימין אבל אם אמר על איש אחר במקום בת ועל בת במקום בן לא אמר כלום:

מנ' אתה אומר שאין אדם רשאי ליתן את נכסיו בחייו עד שעה שהוא מת אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ויק' כה מו) והתנחלתם אתם לב' אח':

את אשר יהיה לו מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק:

לא יוכל ר' אליעזר אומר העבודה שהוא יכול אלא שאינו רשאי:

יכול אם ביכר יהא מבוכר ת״ל לא יוכל לבכר:

אבא חנין אומר משום ר' אליעזר מה ת״ל לא יוכל לבכר לפי שנ' והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה שיכול והלא דין הוא ומה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק לא כל שכן ת״ל לא יוכל לבכר:

את בן האהובה כיון שיצא רוב ראשו בחיים פוטר את הבא אחריו מן הבכורה:

על פני בן הש' הב' אע"פ שבן הבכור לשניאה:

כי את הב' בן השנ' יכיר יכירנו לאחרים מיכן אמר ר' יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור:

לתת לו פי שנים פי שנים כאחד אתה אומר פי שנים כאחד או אינו אלא פי שנים בנכסים ודין הוא חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים כאחד אף חלקו עם חמשה פי שנים כאחד או הלך לדרך הזו חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים בנכסים אף חלקו עם חמשה פי שנים בנכסים ת״ל והיה ביום הנ' את בנ' התורה ריבתה נחלה אצל בנים הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון וה״א (בר' מח כב) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ואומ' (דהי״א ה א עיי״ש) בני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ולא להתיחס לבכורה ואומר (שם ה ב) והבכורה ליוסף הואיל ומצינו בכורה ליוסף ובכורה לדורות מה בכורה האמורה ביוסף פי שנים כאחד אף בכורה האמורה לדורות פי שנים כאחד:

ד״א פי שנים פי שניים כשנים אתה אומר פי שנים כשנים או פי שנים כמשמעו ת״ל (מ״ב ב ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי הא מה ת״ל פי שנים פי שנים כשנים:

בכל אשר ימצא לו מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק:

בכל אשר ימ' לו מלמד שאינו נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו כיצד יורש במוחזק מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ולא מנכסי אבי אביו:

ואם היה אבי אביו בכור נוטל פי שנים גם מנכסי אבי אביו:

ד״א בכל אשר ימצא לו ולא מנכסי אמו והדין נותן מה אביו שאין אחר מולל את נכסיו בחייו הרי הוא נוטל פי שנים אמו שאחר מולל את נכסיה בחייה דין הוא שיטול פי שנים ת״ל בכל אשר ימ' לו לא מנכסי אמו:

כי הוא רא' אונו אונו של איש ולא אונה של אשה:

ראשית און בכור לנחלה לא פותח רחם שהיה בדין מה אם מי שאינו בכור לכהן הרי הוא בכור לנחלה מי שהוא בכור לכהן אינו דין שלא יהיה בכור לנחלה ת״ל כי הוא רא' או' ראשית און בכור לנחלה לא פותח רחם:

פותח רחם בכור לכהן לא ראשית און שהיה בדין מה אם מי שאינו בכור לנחלה הרי הוא בכור לכהן מי שהוא בכור לנחלה אינו דין שיהא בכור לכהן ת״ל (שמות יג ב) קדש לי כל בכ' פט' כל רחם פותח רחם בכור לכהן ולא ראשית און:

(ד״א ראשית אנו מי שלבו דוא עליו אם ימות הוא דהוי בכור וכו'):

לו משפט הבכ' מגיד שאדם יורש בכורת אביו:

ד״א לו משפט הבכ' מגיד שאין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם:

ד״א לו משפט הבכ' מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים:

ד״א לו משפט הבכ' הרי זו אזהרה לבית דין:

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה מי גרם לו להיות בנו סורר ומורה על שנשא אשה שאינה הוגנת לו:

כי יהיה לאיש בן סו' ומ' אף בן סורר ומורה היה בכלל שנ' (ויק' יט יג) לא תגזל והרי הכת' מוציאו מכללו להקל עליו ולהחמיר עליו שתהא תחלתו במכות וסופו במיתה לכך נאמ' הפרשה:

כי יהיה לאיש בן בן לאיש ולא בן לבן בן ולא בת אמר ר' שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות בן סורר ומורה שהכל מצויין אצלה בעבירה אלא גזירת הכת' היא בן ולא בת:

בן ולא איש בן ולא קטן שהקטן פטור שלא בא לכלל מצות:

ר׳א כי יהיה לאיש בן עד שיהיה בן משעת הויה פרט לטומטום שנקרע ונמצא זכר שאינו נעשה בן סורר ומורה:

סורר שסרר שני פעמים:

ומורה שמורה לעצמו דרך אחרת:

ר׳א סורר ומורה סורר על דברי אביו ומורה על דברי אמו:

סורר על דברי תורה ומורה על דברי נביאים וכתובים:

סורר על דברי עדים ומורה על דברי הדיינים:

איננו שומע בקול אב' וב' אמו יכול אמרו לו אביו ואמו להדליק את הנר ולא הדליק ת״ל איננו שומע איננו שומע לגזרה שוה מה איננו שומע האמור להלן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו אף איננו שומע האמור כאן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו:

ויסרו אתו במכות אתה אומר מכות או אינו אלא ממון ת״ל (כה ב) והיה אם בן הכות הרשע הרי אתה דן נאמר כאן בן ונאמר להלן בן מה בן שנ' להלן מכות אף כאן מכות:

ולא ישמע להם מתרין בו בפני שנים ומלקין אתו בפני שלשה חזר וקלקל נידון בעשרים ושלשה:

ותפשו בו אביו ואמו עד שיהא לו אב ואם דברי ר' מאיר:

ר' יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול במראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה:

ותפשו בו אביו ואמו היה אביו רוצה ואמו היתה אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהן רוצין היה אחד מהן גדם או חגר או אלם או חרש או סומה אינו נעשה בן סורר ומורה שנ' ותפשו בו אביו ואמו ולא גדמים:

והוציאו אתו ולא חגרים:

ואמרו ולא אלמים:

בננו זה ולא סומים:

איננו שומע בקלנו ולא חרשים:

והוציאו אתו אל זק' עי' ואל שער מק' מצוה בזקני עירו ובשער מקומו:

ד״א אל זקני עירו ואל שער מקומו מלמד שבית דין בגבוה של עיר:

ואמרו אל זקני עירו בנ' זה זה הוא שלקה בפניכם מלמד שאינו נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים ואם מת אחד מהן אינו נסקל:

איננו שומע בקלנו מיכן אמרו אכל בחבורת מצוה אכל בעבור חדש אכל מעשר שני בירושלם אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים אכל דבר שהוא מצוה כגון תנחומי אבלים ודבר שהוא עברה כגון תענית צבור איננו נעשה בן סורר ומורה שנ' אינו שומע בק' לא בקולו של מקום:

זולל וסובא זולל בבשר וסובא ביין ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (משלי כג כ) אל תהי בסובאי יין ואומ' (שם כג כא) כי זולל וסובא יורש:

ורגמוהו כל אנשי עירו וכי כל אנשי עירו רוגמין אותו והלא כבר נאמר (יז ז) יד העדים תהיה בו אלא במעמד כל אנשי עירו:

באבנים יכול באבנים מרובות ת״ל באבן או באבן יכול באבן אחת ת״ל באבנים אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשנייה:

ובערת הרע בעריהו בכל מיתה:

מקרבך אין את מצווה לצאת אחריו לחוצה לארץ:

עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (ויק' יט כו) לא תאכלו על הדם לא תאכלו אכילה המביאה לידי שפיכות דמים זו היא אכילת בן סורר ומורה:

שמא תאמרו בשביל זה שאכל זה ממון אביו ימות אמר בן סורר ומורה ידון על שם סופו שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שסוף זה עתיד לגמר את כל נכסי אביו והוא חוזר ומבקש ולא ימצא שנ' (משלי ל טו) לעלוקה שתי בנות הב הב ויוצא ומפקח על הדרכים ומאבד נפשות הרבה אמרה תורה מוטב שתאבד נפש אחת ואל יאבדו נפשות הרבה:

אמר ר' יוסי הגלילי וכי מפני שאכל זה תרמיטר בשר ושתה חצי לוג יין אמ' תורה יצא לבית דין ויסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטים את הבריות אמ' תורה ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם:

יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רק להם ורע לעולם:

פזור לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם:

כנוס לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנייה להן והנייה לעולם:

שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנייה להם והנייה לעולם:

וכל ישר' ישמעו ויר' כותבין היו ושולחין לכל המקומות איש פלוני נידון ביום פל' סקילה בבית דין פל' מפני שהיה בן סורר ומורה שנ' וכל ישראל ישמעו ויר' מלמד שצריכין הכרזה:

וכי יהיה באיש חאט מש' מות והומ' למה נאמר לפי שהוא אומ' (ויק' כד כג) ובני ישראל עשו כא' צוה ה' את משה [השמטה: וכי מה אמר להן משה] לעשות אמר להן לסקול וסקלו אבל לא שמענו שתלו לכך נאמר הענין:

ר' עקיבה כשהיה דורש עניינו היה אומ' הוי משכי העון בחבלי השוא (ישע' ה יח) תחלתו של חאט דומה לחוט שלכוכיא וסופו להיות כעבות העגלה מתחלת הענין מהוא אומ' (כא י) כי תצא למל' וראית בשב' אש' יפת תא' מהוא אומ' (כא טו) כי תהיין לאיש שתי נשים הכניס זה שטן לתוך ביתו והעמיד ממנה בן סורר ומורה ומה סופו של בן סורר ומורה להיות כי יהיה באיש חאט מש' מ':

וכי יהיה באיש האיש נתלה ואין האשה נתלית:

והומת ותלית יכול כל המומתין נתלין ת״ל כי קללת אלה' תל' מה מקלל זה בסקלה ונתלה אף כל הנסקלין נתלין דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר שומע אני כל הנסקלין נתלין ת״ל כי קללת אלהים תלוי מה מגדף מיוחד שפשט ידו בעיקר והרי הוא נתלה כך כל הפושט ידו בעיקר יהא נתלה מיכאן אמ' כל הנסקלין נתלין דברי ר' אליעזר; וחכמים אומ' אין נתלה אלא מגדף ועובד ע״ז אמר ר' יאשיה מסייע אני לדברי ר' יהושע שנ' (במד' כה ד') ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והו' או' לה' נגד השמ':

והומת ותלית יכול יהוא תולין אותו חי כדרך שהמלכות עושה ת״ל והומת ממיתין אותו ואחר כך תולין אותו:

ותלית אתו ולא את כליו אתו ולא את עידיו אתו ולא את זוממיו:

אתו מלמד שאין דנין שנים ביום אחד:

על עץ שומע אני בין תלוש בין מחובר ת״ל כי קבור תק' מי שאינו מחוסר אלא קבירה יצא זה שמחוסר (תלייה) [תלישה] וקבירה:

כאיזה צד תולין אותו משקיעין את הקורה בארץ והעץ יוצא ממנה ומקיף שתי ידיו זו על גבי זו ותולה אתו:

לא תלין נב' על העץ שלא ישהה אתה אומ' שלא ישהה או לא תלין נב' על העץ כמשמעו ת״ל כי קבור תק' ביום הה' הא מה ת״ל לא תלין נב' על העץ שלא ישהה מיכן אמ' משהין אתו סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אתו ואחר כך תולין אתו אחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים בו מצות תלייה:

לא תלין נב' ואם לן עוברין עליו בלא תעשה ולא זה בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין יכול יהא עובר עליו ת״ל על העץ מה עץ מיוחד שהוא ניוול לו אף כל שהוא ניוול לו עובר עליו:

ר' [שמעון בן] יהודה אומר משום ר' שמעון בן יוחאי מנ' למלין את מתו שהוא עובר בלא תעשה ת״ל כי קבור שאין ת״ל תקברנו אם כן מה ת״ל תקברנו מיכן רמז למלין את מתו שהוא עובר עליו בלא תעשה:

כי קבור תקברנו מצות עשה:

כי קבור תק' אף כהן ונזיר במשמע או שאר כל אדם חוץ מכהן ונזיר ת״ל כי קללת אלהים תלוי אמרת כל המוזהר על השם מוזהר על קבירת מצוה:

כי קללת אלה' תל' כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל:

אמר ר' מאיר מושלו משל לה״ד לשני אחים תאומים דומין זה לזה שהיו בעיר אחת אחד מנוהו מלך ואחד יצא ללסטיא צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומ' המלך תלוי צוה המלך והורידוהו:

אמר ר' מאיר בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומ' קלוני מראשי קלוני מזרועי לכך כי קללת אלה' תלוי:

אם כן אמ' המקום מצטער אני על דם של רשעים קל וחומ' על דמם של צדיקים שנשפך:

ולא תטמא את אדמ' והלא דברים קל וחומ' אם כששהו לקבור את הרשע הרי הן מטמאין את הארץ ומסלקין את השכינה קל וחומר לע״ז ועריות ושפיכות דמים:

ד״א ולא תטמא את אדמ' להזהיר בית דין על כך: