כי יהיה ריב בין אנ' למה נאמר לפי שהו אומ' (כב ט') לא תזר' כר' כל' (כב יא) לא תל' שעט' (כב י) לא תחר' בשור ובחמ' שומע אני אם זרע וחרש ולבש עבר על המצוה ויהא פטור ת״ל כי יהיה ריב בין אנ' בא הכת' ולימד על העובר בלא תעשה שיהא לוקה ארבעים לכך נאמ' הפרשה:

במצוה בלא תעשה אתה אומר במצוה בלא תעשה הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במצות עשה ת״ל והיה אם בן הכות הרשע הרי אתה דן נאמר כאן בן ונאמר להלן (כא יח) בן מה בן שנאמר להלן במצוה בלא תעשה הכת' מדבר אף בן שנ' כאן במצוה בלא תעשה הכת' מדבר:

בבעל דין ובשני עדים הכת' מדבר אתה אומ' כן או אינו מדבר אלא בשני בעלי דינין ובדיני ממונות הכת' מדבר ת״ל והצדיקו את הצדיק והר' את הרשע לא אמרתי אלא מי שאחרים מצדיקים ומרשיעים אותו יצאו דיני ממונות שאדם מרשיע את עצמו בהן:

או אינו מדבר אלא בשני בעלי דינין ובדיני נפשות ת״ל כדי רשעתו לא אמרתי אלא מי שהמכות כדי רשעתו יצאו דיני נפשות שאין המכות כדי רשעתו:

ר' עקיבה אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה בית דין שלמעלה מוחלין להן:

חייבי מיתת בית דין אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין בית דין שלמטה מוחלין להן:

כי יהיה ריב בין אנ' אין שלום יוצא מתוך מריבה וה״א (יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב מי גרם לזה ללקות הוי אומר מריבה:

אין לי אלא אנשים איש עם אשה ואשה עם איש ושתי נשים זו עם זו מנ' ת״ל ונגשו אל המ' מכל מקום:

ושפטום בעל כרחם:

והצדיקו את הצ' והר' את הר' למה נאמר לפי שהוא אומ' שפטים ושט' תתן לך שומע אני בין שהן בקיאין בדין בין שאינן בקיאין ת״ל והצ' את הצ' והר' את הר' שיהו בקיאין בדין:

והרשיעו את הרשע יכול כל המורשעין יהו לוקין ת״ל והיה אם בן הכות הרי פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה הא כיצד ת״ל (כה ד) לא תחסם שור בדישו מה חסימת השור מיוחדת שהיא מצות לא תעשה שאין בה קיום עשה והרי הוא לוקה עליה כך כל מצות לא תעשה שאין בה קיום עשה הרי הוא לוקה עליה:

ד״א ונ' אל המ' וש' מיכן אמ' מכות בשלשה:

והפילו השופט מיכן אמ' אינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנ' והפילו:

והכהו מיכן שאין מלקין שנים כאחד:

ד״א והכהו ולא כסותו מיכן אמ' כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד אילך ואילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מאחוריו וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים ושתים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה ידה טפח ורחבה טפח מגעת לפי כריסו:

והכהו לפניו שיהא לוקה ועיניו בו לא כדרך שאחרים עושין שזה לוקה וזה עסוק בדבר אחר:

והכהו לפניו כדי רש' מכהו כדי רשעה אחת מלפניו ושתי רשעיות מאחוריו מיכן אמ' מכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מאחוריו לפי כך כשאומדין אותו ללקות אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש:

ד״א כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ואין אתה מחייבו שתי רשעיות מיכן אמ' אין אדם לוקה ומשלם ולא לוקה ומת:

במספר שיהוא המכות במנין מיכן אמ' המכה מכה והמונה מונה והקורא קורא (כח נח - נט) אם לא תשמר לעשות והפלא ה' את מכ':

ארבעים יכנו ארבעים חסר אחת אתה אומר כן או אינו אלא ארבעים שלימים ת״ל לא יסיף פן יסיף נמצאת אומר רבוי אחר רבוי למעט דברי ר' ישמעאל:

ר' עקיבה אומ' ארבעים חסר אחת אתה אומ' כן או אינו אלא ארבעים שלימים ת״ל ארבעים במספר מנין שהוא סמוך לארבעים:

ר' יהודה אומ' ארבעים שלמות:

והיכן הוא לוקה את היתירה בין כתיפיו:

לא יסיף הא אם הוסיף עובר בלא תעשה אין לי אלא בזמן שמוסיף על המנין בזמן שמוסיף על האומד שאמדוהו בית דין מנ' ת״ל פן יסיף מכל מקום:

והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שהוא מוזהר להכותו הרי הוא מוזהר שלא להכותו מי שהוא מוזהר שלא להכותו דין הוא שיהא מוזהר שלא להכותו:

פן יסיף להכ' על אלה על אלה אין את מוסיף להכתו מוסיף את להכותו על מכת מרדות:

על אלה הוא עובר בלא תעשה אינו עובר בלא תעשה על מכת מרדות:

אלא שהפרש בין מכות בית דין למכות מרדות מכות בית דין בבית דין מכות מרדות שלא בבית דין מכות בית דין במנין מכות מרדות שלא במנין מכות בית דין באומד מכות מרדות שלא באומד מכות בית דין ברצועה מכות מרדות ברצועה ושלא ברצועה:

מכה רבה אין לי אלא מכה מרובה מכה מועטת מנין ת״ל על אלה אם כן למה נאמ' מכה רבה לימד על הראשונות שהן מכה רבה מיכן אמ' מת תחת ידו פטור הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו:

ד״א מכה רבה למה נאמ' לפי שהוא אומ' והפילו השופט והכהו שומע אני מכה שדופה ת״ל מכה רבה או מכה רבה שומע אני יפצענו במקלות ת״ל והפילו הש' והכ' מיכן אמ' רצועה של עגל בידו כפולה אחת לשנים ושתים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה ידה טפח ורחבה טפח וארכה שתהא מגעת לפי כריסו:

ונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה נפטר מיכן אמ' נתקלקל בין ברעי בין במים נפטר אחד האיש ואחד האשה:

אמדוהו לכשילקה קלה מלקין אותו:

לכשיצא מבית דין קלה מלקין אותו ולא עוד אלא אפלו קלה תחלה מלקין אותו שנ' והכהו ונקלה ולא שקלה כבר:

ד״א ונקלה אחיך לעיניך משלקה הרי הוא אחיך מיכן אמ' כל חייבי כריתות שנלקו נפטרו מידי כריתן:

ד״א ונקלה אחיך עד שלא לקה הרי הוא נקרא רשע שנ' והיה אם בן הכ' הר' משלקה הרי הוא אחיך עד שלא לקה את נוהג בו בבזיון משלקה אין את נוהג בו בבזיון:

חביבות המכות שהן מכפרות על החטאים שנ' כדי רשעתו כדאי הן המכות לכפר על רשעתו חביבות המכות שהן מאהיבות את האדם לאביו שבשמים שנ' (זכרי' יג ו) ויאמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכתי בבית מאהבי המכות הללו גרמו לי לאהוב את אבה שבשמים וה״א (משלי כט יז) יסר בנך ויניחיך ויתן מעדנים לנפשיך (שם יט יח) יסר בנך כי יש תקוה (שם כב ו) חנוך לנער על פי דרכו (שם יג כד) חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר (שם כג יג) אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות (שם כג יד) אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל:

לא תחסם שור בדישו אין לי אלא שור מנ' לעשות שאר בהמה כשור הרי אתה דן נאמר כאן שור ונאמר בסיני שור מה שור שנ' בסיני עשה את כל הבהמה כשור אף שור שנ' כאן עשה שאר כל הבהמה כשור:

בדישו מנ' לרבות שאר כל העבודות ת״ל לא תחסם מכל מקום אם כן למה נאמר בדישו מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל גידולי קרקע פועל [אוכל] בו יצא החולב והמחבץ והמגבן שאין גידולי קרקע ואין פועל אוכל בו:

ד״א דיש מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל גידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו יצא המנכש בבצלים ובשומים שאין גמר מלאכה ואין פועל אוכל בו:

ד״א דיש מה דיש מיוחד שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות והלש והמקטף והאופה הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר ולחלה אין פועל אוכל בו לפי שהחוסם והנחסם מוקשין זה לזה לפיכך למידין זה מזה:

לא תחסם (אחד שחסמה בשעת מלאכה ואחד שחסמה מקודם ודש בה והיא חסומה אפלו חסמה לוקה שנ' לא תחסם מכל מקום):

כי ישבו אחים יחדו למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' יח טז) ערות אשת אחיך לא תגלה שומע אני בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים ת״ל ובן אין לו הכת' ולימד על אשת אחיו שאם מת בלא בנים שתהא מותרת להנשא לו לכך נאמ' הפרשה:

כי ישבו אחים באחים מן האב הכת' מדבר אתה אומר כן או אינו מדבר אלא באחים מן האם הרי אתה דן נאמר כן אחים ונאמר להלן (ברא' מב לב) אחים מה להלן באחים מן האב הכת' מדבר אף כן באחים מן האב הכת' מדבר:

ר' יצחק אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר והיה הבכור אשר תלד וכי מה שתלד בכור הוא אלא מופנה להקיש אדין מגזירה שוה נאמר כאן בכור ונאמר להלן (כא טו) בכור מה בכור שנ' להלן באחים מן האב הכת' מדבר אף בכור שנ' כאן באחים מן האב הכת' מדבר:

כי ישבו אח' יח' שהיתה להן ישיבה בעולם כאחד פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו:

יחדו המיוחדין בנחלה פרט לאחים מן האם:

ומת אחד מהם אין לי אלא בזמן שהן שנים ומת אחד מהם מנ' אפלו מרובין ת״ל ומת אם כן למה נאמר ומת אחד מהם אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים מיכן אמרו שלשה אחים נשואים לשלש נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתיבמות שנ' ומת אחד מהם יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין:

ובן אין לו להוציא את הספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון:

ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובת ובת הבת טומטום ואנדרגינס מנ' ת״ל אין לו מכל מקום אם כן למה נאמר בן פרט לשיש לו מן השפחה ומן הנכרית שאינו קרוי בנו:

לא תהיה אשת המת (הלז) [הל״ז] למה אני צריך לפי שאמרנו להלן אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים יכול אף כאן [כן] ת״ל לא תה' אש' המת החוצה כיצד הוא עושה או חולצת או מתיבמת:

לפי שאמרו הנותן גט ליבמתו פסלה על עצמו ופסלה על ידי אחים יכול יהא גט פוטרה ת״ל לא תה' אש' המת החו' אינה נפטרת אלא בחליצה:

העושה מאמר ביבמתו קנאה לעצמו ופסלה על ידי אחים:

ד״א אשת המת פרט לאשת שוטה וקטן אבל אשת החרש או חולצת או מתיבמת:

החוצה למה נאמר לפי שהוא אומ' יבמה יבא עליה שומע אני אף הקרובים במשמע ת״ל החוצה להוציא את הקרובים:

ד״א החוצה להביא את הארוסה:

יבמה יבא עליה מצות עשה מצות בלא תעשה מנ' ת״ל לא תהי' אש' המ' החו' לא' זר:

יבמה יבא עליה מצוה לפי שהיתה בכלל התר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון ת״ל יבמה יבא עליה מצוה:

כיוצא בו מצות תאכל (ויק' ו ט) מצוה לפי שהיתה בכלל התר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון ת״ל מצות תאכל מצוה יבמה יבא עליה הרי שהיו חמשה יבמים ליבמה אחת קורא אני על כל אחד ואחד ולקחה לו לאשה ת״ל יבמה יבא עליה מגיד הכת' שכיון שבעל אחד מהן נפטרו כולם:

או אפלו היו חמש יבמות ליבם אחד קורא אני על כל אחת ואחת יבמה יבא עליה ת״ל ולקחה לו לאשה מגיד הכת' כיון שנבעלה אחת מהן נפטרו כולן והרי הדברים קל וחומר מה אם היבמים שאינן באין אלא מכוח היבמות כיון שבעל אחד מהן נפטרו כולן יבמות שאין יבמים באין אלא מכוחן דין הוא כיון שנבעלה אחת מהן שיפטרו כולן:

יבמה יבא עליה או אפלו היא אחת מכל העריות האמורות בתורה ת״ל ולקחה לו לאשה בראויה לו לאשה הכת' מדבר:

יבמה יבא עליה מלמד שהיא נקנית בביאה יכול יהא כסף ושטר גומרין בה כדרך שביאה גומרת בה ת״ל ויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה:

יבמה יבא עליה לא עליה ועל צרתה מיכן אמ' הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחים:

והיה הבכור מיכן שמצוה בגדול ליבם:

אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת:

יקום על שם אחיו לנחלה אתה אומר לנחלה או אינו אלא שמו יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן הרי אתה דן נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן (ברא' מח ו) על שם אחיהם יק' בנ' מה שם האמור להלן נחלה אף שם האמור כאן נחלה:

ולא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי:

ד״א על שם אחיו ולא על שם אחי אביו:

המת מנ' מת הראשון ייבם השני מת השני ייבם השלישי ת״ל המת המת ריבה:

ואם לא יחפץ האיש ולא [שלא] חפץ בה המקום מוציא אני עריות שחייבין עליהן מיתת בית דין ועדיין לא אוציא את העריות שחייבין [עליהן] כרת בידי שמים אוציא העריות שחייבין עליהן כרת בידי שמים ועדיין לא אוציא את העריות שהן בלא תעשה ת״ל [לא] אבה יבמי ולא שלא אבה בה המקום:

לקחת את יבמ' מה אני צריך לפי שנ' והיה הבכור אשר תלד יכול שאני מוציא עקרה וזקנה וקטנה שאינן ראויות לולד ת״ל יבמתו יבמתו ריבה הכת':

ועלתה יבמ' השע' מגיד שבית דין בכל עיר ועיר:

ועלתה יבמ' הש' אל הז' מצוה בבית דין שיהא בגבוה של עיר ושיהא בזקנים:

ועלתה יבמ' הש' מגיד שהיבמה מרדפת אחר היבם:

ואמ' מאן יבמי להק' לא' שם פרט לסריס שאם רצה ליבם אינו יכול:

שם מה שם האמור להלן זרע אף שם האמור כאן זרע:

בישראל ולא בגרים מיכן אתה אומ' שני אחים גרים (שהיתן) [שהיתה] הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה פטורין מן החליצה ומן היבום:

לא אבה יבמי זה הוא שאמרנו ולא שלא אבה בה המקום:

וקראו לו זק' עי' מצוה בזקני עירו:

זקני עירו הן ולא שלוחן שמשיאין לו עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקינה הוא זקן והיא ילדה אומ' לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקינה לך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך ד״א וקראו לו זקני עירו מיכן אמ' היבמה הולכת אחר יבמה להתירה:

ודברו אליו אבל לא שמענו מה היו מדברין אליו ת״ל ועמד ואמר לא חפצתי לקח' מגיד שהן פותחין לו ביבום:

ועמד ואמר מלמד שאין אומרין דברים אלו אלא בעמידה:

לא חפצ' לקחתה ולא שלא חפץ בה המקום:

ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים למה נאמר לפי שהוא אומר וקראו לו זק' ודב' אליו שומע אני דברים בזקנים וחליצה בינו לבינה ת״ל ונגשה יבמ' אליו לעי' הז' מה דברים בזקנים אף חליצה בזקנים:

ד״א ונגשה יבמ' אליו מלמד שמתיחדת עמו לעיני הזקנים:

וחל' נעלו אין לי אלא נעלו שלו של כל אדם מנ' ת״ל חלוץ הנעל מכל מקום א״כ מה ת״ל נעלו הראוי לו פרט לגדול שאינו יכול להלך בו ולקטן שאינו חופה את רוב רגלו ופרט לסנדל וסולייס שאין לו עקב:

וחלצה ולא שיחלוץ הוא:

וחלצה ואפלו בשניה:

מיכן אמ' גדמת חולצת בשניה לכתחלה:

מעל רגלו נאמר כאן רגלו ונאמר להלן רגלו מה להלן רגלו הימנית אף כאן רגלו הימנית:

מעל רגלו מיכן אמ' מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה:

וירקה בפניו על הארץ אתה אומר על הארץ או בפניו כשמועו הדין נותן נאמרו דברים ונאמרה רקיקה מה דברים חוץ מגופו אף רקיקה חוץ מגופו כדברי ר' אליעזר אמ' לו תלמידיו ר' דנים אפשר משאי אפשר אי אפשר לדברים שלא בגופו אבל אפשר לרקיקה להיות בין בגופו בין שלא בגופו:

ר' יונתן אומר בפניו על הארץ אתה אומ' בפניו על הארץ או בפניו כשמועו מה אני מקיים לא יתיצב איש בפניכם (ז כד) כשמועו הא מה ת״ל וירקה בפניו על הארץ:

ד״א וירקה בפ' יכול ממש ת״ל לעיני הזקנים רוק שנראה לעיני הזקנים:

שלשה דברים בתורה כדי שיראה אפר פרה ועפר שוטה ורוק יבמה ר' ישמעאל אמר אף דם הצפור:

בפניו פרט לסומה שאינו רואה הרוק ואם חלץ חליצתו כשרה:

וענתה ואמרה נאמר כאן ענייה ונאמרה להלן ענייה מה ענייה האמור להלן בלשון הקדש אף ענייה האמור כאן בלשון הקדש:

ככה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש מעכב מיכן אמ' חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשרה קראה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה:

חלצה וקראה אבל לא רקקה ר' אליעזר אומר חליצתה פסולה ר' עקיבה אומר חליצתה כשרה אמר ר' אליעזר ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אמר לו ר' עקיבה משם ראיה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש:

ד״א ככה יעשה בחליצה היא יוצאה אינה יוצאה בגט שהיה בדין מה אם מי שאינה יוצא בחליצה הרי היא יוצא בגט מי שהיא יוצא בחליצה דין הוא שתצא בגט ת״ל ככה יעשה בחליצה היא יוצאה אינה יוצאה בגט:

אשר לא יבנה שאם ירצה אינו יכול שהיה בדין הואיל וגרושה עשה בה מעשה וחלוצה לא עשה בה מעשה אם למדתי לגרושה שהיא מותרת לחזור למגרשה אף חלוצה תהא מותרת לחזור לחלוץ ת״ל אשר לא יבנה ולא עתיד לבנות:

ונקרא שמו בישראל להוציא בית דין של גרים עד שיהא אביו ואמו מישראל:

ד״א ונקרא שמו בישראל למה נאמר לפי שהוא אומר ונגשה יבמ' אליו לעי' הזק' אין לי אלא זקנים הדיוטות מנ' ת״ל ונקרא שמו בישראל מיכן אמ' החליצה צריכה שלשה שיודעין להקרות ואם היו הדיוטות כשרים (ומצותה בחמשה כדי לפרסם הדבר ואותן השנים אפלו היו עמי הארץ):

בית חלוץ הנ' בינו לבינה מנ' ת״ל ונקרא שמו ביש' בית חלוץ הנעל אלא שחליצתה פסולה:

בית חלוץ הנ' מיכן אמ' החלוצה קונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם:

בית חלוץ הנ' ר' יהודה אומ' מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חל' הנ' שלשה פעמים:

כיצד סדר חליצה קוראה היא תחלה מאן יבמי להק' לא' שם ביש' לא אבה יבמי וצריכה לקרות לא אבה בנשימה אחת ואחר כך תאמר יבמי ואחר כך קורא הוא לא חפצתי לקחתה ואחר כך תחלוץ ואחר כך תרוק ואחר כך תקרא ככה יעשה לאיש אש' לא יבנה את בית אח' ונקרא שמו בישר' בית חל' הנ' ואין הסדר מעכב:

ונקרא שמו בישר' ר' שמעון בן אלעזר אומ' הוא לא רצה להקים לאחיו שם בישראל אף הוא יבוא ויטול לו שם מתוך שם מה יקרא ונקרא שמו ביש' בית חלו' הנ':

כי ינצו אנשים למה נאמר לפי שהוא אומ' (שמות כא כד) עין תחת עין אבל לבושת לא שמענו ת״ל כי ינצו אנ' לכך נאמ' הפרשה:

כי ינצו אין שלום יוצא מתוך נצות:

אנשים אין לי אלא אנשים איש עם אשה אשה עם איש מנ' ת״ל יחדו מכל מקום:

איש ואחיו פרט לעבדים שאין להם אחוה:

וקרבה אשת האחד ולא אשת שלוח בית דין:

להציל את אישה ר' אומ' לפי שמצינו שיש מזיקין בתורה שעשה בהן שאין מתכוין כמתכוין יכול אף כאן ת״ל והחז' במבשיו עד שתהא מתכוונת מגיד שאינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין מיכאן אמ' המבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור:

ד״א מיד מכהו מיד שלוח בית דין אתה אומר מיד שלוח בית דין או מיד מכהו כשמועו אמרת וכי יש לו רשות להכתו הא מה ת״ל מיד מכהו מיד שלוח בית דין:

ושלחה ידו והח' במב' בכל דבר שהוא מביישו דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומ' והחזיקה במבשיו כשמועו:

וקצתה את כפה לפי שהוא אומר ושלחה ידה אין לי אלא שמאל ימין מנ' ת״ל וקצ' את כפה:

וקצתה את כפה שתהא חייבת לשלם את הבשת:

לא תחס עינך מה לא תחוס עינך האמור להלן (יט כא) ממון אף לא תחוס עינך האמור כאן ממון זו היא הבשת האמורה בתורה:

ד״א ושלחה יד' והח' במ' ברודף אחר חבירו להרגו הכת' מדבר שמצוה להצילו בנפשו:

במבשיו אין לי אלא מבושיו מנ' לרבות כל דבר שיש בו סכנת נפשות מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא בוקצות את כפה כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בוקצות את כפה:

וקצת את כפה מלמד שאת חייב להצילה בכפה מנ' אם אין אתה יכול להציל אותה בכפה הצילה בנפשה ת״ל לא תחס עינך:

לא יהיה לך בכי' אבן ואבן למה נאמר לפי שהוא אומר אבן שלמה וצדק יהיה לך מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל לא יהיה לך בכי' אבן ואבן:

לא יהיה לך בכ' אב' ואב' יכול לא יעשה לטרא וחצי לטרא ורביע לטרא ת״ל גדולה וקטנה גדולה שהיא מכחשת את הקטנה שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה:

לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה יכול לא יעשה תרקב וחצי תרקב ורביע תרקב ת״ל גדולה וקטנה גדולה שהיא מכחשת את הקטנה:

אבן של' להוציא את הפגומה:

איפה שלמה לא המחוק דברי ר' ישמעאל:

ר' עקיבה אומר אף המחוק:

וצדק צדק משלך ותן לו מיכן אמ' היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש ובמקום שנהגו להכריע חייב להכריע לו טפח:

מנ' שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין ת״ל איפה שלמה:

ומנ' שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין לפחות לו מן הדמים והריני גודש במקום שמוחקין להוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו ת״ל איפה שלמה וצדק:

ומנ' שאין מעייני במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין ת״ל אבן שלמה ומנ' שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין לפחות לו מן הדמים והריני מכריע במקום שמעיינין להוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו ת״ל אבן שלמה וצדק יהיה לך:

יהיה לך מלמד שמעמידין אגרא דמוס:

אגראדמוס למדות ולא אגראדמוס לשערים:

אם עשית כן למען יאריכון ימיך ואם לאו למען יקצרון ימיך שדברי תורה נוטריקון וכך דברי תורה נדרשין מכלל לאו הין ומכלל הין לאו:

למען יאר' ימי' זו היא אחת ממצות שבתורה שמתן שכרה בצדה:

אבא חנין בשם ר' אליעזר כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין בית דין מוזהרין עליה:

כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה אין לי אלא כל עשה אלה שאר כל העוולים מנ' ת״ל כל עשה עול אני אקרא כל עשה עול ומה ת״ל כל עשה אלה להזהיר על אלו ביותר שהן גונבין דעת הבריות:

ד״א כל עשה עול יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולן ת״ל כל עשה אלה אפלו אחת מהן מיכן אמ' אין מערבין פירות בפירות ואפלו חדשים בחדשים ואפלו סאה בדינר וסאה יפה דינר וטריסית לא יערבם וימכרם סאה בדינר לכך נאמר כל עשה עול:

זכור את אשר עשה לך עמלק זכור בפה אתה אומר זכור בפה או אינו אלא זכור בלב וכשהוא אומר לא תשכח הרי שכיחת הלב אמורה הא מה ת״ל זכור בפה שתהא שונה בפיך:

(עמלק עם לק פרח כהדין זחלא):

בדרך בשעת טירופכם:

בצאתכם ממצרים בשעת גאולתכם:

אשר קרך בדרך אין קרך אלא שנזדמן לך מגיד שעשה לו עמלק מחילות בדרך והיה בא עליהן והורגן:

ד״א אשר קרך כשהיו ניכוחים היה בא עליהן והורגן:

ויזנב בך הכה אותן מכת זנב:

כל הנחשלים אחריך מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנמשכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי הענן:

ד״א כל הנחשלים אחריך אמר ר' יצחק כל הנלחשין אחריך אלו שהיו מהרהרין אחר מדותיו של הקב״ה כענין שנ' להלן (שמות יז ז) היש ה' בקרבינו אם אין:

ואתה עיף ויגע עיף בצמא ויגע בדרך:

ואתה עיף ויגע אלו ישראל:

ולא ירא אלהים זה עמלק:

אחרים אומ' אלו ישראל שלא היה בידם מצות שיגאלו שנ' (שם) ויקרא שם המקום מסה ומריבה מה הוא אומר (שם ח) ויבא עמלק:

והיה בהניח ה' אלה' לך מלמד שלא תאגוד עליך אגודה:

בארץ אשר ה' אלה' נתן לך נחל' לרש' מה שתירש תכבוש:

תמחה את זכר עמלק שלא ישאר לו לא זרע ולא שם כענין שנ' (איוב יח יז) זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ לא תשכח למה נאמר לפי שהוא אומר תמחה את זכר עמלק מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל לא תשכח:

לא תשכח הא אם שכח עובר בלא תעשה והרי הדברים קל וחומר אם כששכח לקלל את הרשעים עובר בלא תעשה קל וחומר לשאר כל המצוות שבתורה: