חלון שבין כו' עד שסמכן לכותל. פרק חלון (דף ע"ו):

כותל גבוה וכו' עד ממעט: כתב הראב"ד ז"ל יש כאן שבוש וכו' צריך זיז באמצע להתירו עכ"ל: ואני אומר שינוי הגירסא יש בגמרא באמת. אמנם ר"מ ז"ל לא ממימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבהו לבד שבפרק חלון פסק כן כמו שחושב הראב"ד ז"ל אלא מתוך המשנה והסוגיא כולה שמוכחת כן ושאר מימרות נמי דרב נחמן הכי מוכחן ונטה במקצת לדעת ר"י אלפס ז"ל שהשמיטן לכולן מן ההלכות וסמך על המשנה ושאר ההלכות ובפירוש המימרא נוטה כפירש"י ז"ל:

היה הכותל וכו' עד אסורה בהנאה. פרק חלון:

כותל שגבוה עד מערבין אחד. פרק חלון (דף ע"ז ע"ח): כתב הראב"ד ז"ל זאת הגירסא וכו' ואולי הוא ברוחב ארבעה טפחים עכ"ל: ואני אומר זה אינו תלוי בגירסא אלא בפירושין כי ר"מ ז"ל כתב מכח משנתנו השנויה פ' חלון דקתני כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ורוחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד ואמרינן עלה בגמ' בא למעטו אם יש במיעוטו ארבעה מותר הוא להשתמש בכותל כולו וקיבל פירושו כמו שפירש"י ז"ל דבא למעטו אכותל קאי וקס"ד שעשה תל עפר למטה כדקתני סמוך לכותל או בנה איצטבא או שהיה שם פשפשין אם יש במיעוטו ארבעה אורך לצד משך הכותל הוי כפתח כיון דממנו ולמעלה גבוה כותל עשרה משתמש בכל הכותל שהרי תשמישו בנחת שעולה לו דרך מיעוט פתחו עכ"ל. וכן לקמן בההיא שמעתא גופא גרסינן אמר אביי כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה וכו' עד אמר רב ביבי בר אביי בנה איצטבא ע"ג איצטבא אם יש באיצטבא התחתונה ארבעה ממעט ופירש"י ז"ל ג"כ באורך והוסיף ר"מ ז"ל שכן הדין כדי לערב עירוב אחד כיון דאמתני' קאי דקתני דמערבין שנים כי איכא עשרה ממילא דכי נתמעט מערבין אחד אם רצו וכדמשמע כולה שמעתין ונכון הוא בעיני. אמנם הראב"ד ז"ל כיון במקצת כפיר"י הזקן ז"ל בעל התוספות שפירש ארבעה ברוחב וארבעה באורך שהוא מקום הראוי לתשמיש בכל התלמוד מקום ארבעה על ארבעה ואלו ואלו דברי אלהים חיים:

סתר מקצת הכותל וכו' עד שתי עירובין. פרק חלון:

היתה הפרצה פחות מעשר ובא להשלימה ליתר מעשר חוקק בכותל גבוה עשרה טפחים ומערבין עירוב אחד ואם בא וכו' עד מלא קומתו: כתב הראב"ד ז"ל אף זו לא מצאתיה בענין הזה וצריכה תקון עכ"ל: ואני אומר דברי ר"מ ז"ל מתוקנים הם לפי גרסתנו דגרסינן פ' חלון סוף גמרא דמתניתין דכותל שבין שתי חצירות חקק להשלים בכותל בכמה א"ל בעשרה חקקו כלו בכותל בכמה אמר ליה מלא קומתו. איברא יש גירסות שכתוב בהם מלא קומתו של כותל ופירש"י ז"ל בענין אחר ומ"מ פירוש מתוקן פירש הר"מ ז"ל:

חריץ שבין שתי חצירות וכו' עד אלו לעצמן. פרק חלון (דף ע"ז) :

כותל שבין שתי חצירות וכו' עד בנחת. פרק חלון (דף ע"ז) ופרק משתתפין:

היה הכותל וכו' עד ע"י זריקה. פ' משתתפין (דף פ"ט):

שני בתים וכו' עד ע"י זריקה. פרק משתתפין:

כל גגות כו' עד בעירוב אחד. פ' כל גגות (דף פ"ו):

בור שבין שתי חצירות כו' עד שהקלו חכמים במים. פרק משתתפין:

באר שבאמצע כו' עד דרך אויר. פרק משתתפין: כתב הראב"ד ז"ל והוא שחולית הבור כו' פרק המוצא תפילין עכ"ל: ואני אומר ח"ו שר"מ ז"ל כתב פסק זה מכח מתניתין דפ' המוצא תפילין דלא דמי ליה כלל לא בענין ולא בלשון ולא בצורה כמו שתראה בעיניך כשתעיין ואותו הפסק כבר חברו פט"ו הלכות שבת ויגיד עליו רעו שסמך לו דין אשפה כמו שסמוכה במשנה וכלשון המשנה ממש. אמנם כתבה מכח הא דגרסינן בפ' כיצד משתתפין אמר רב יהודה בור שבין שתי רשויות וי"ג חצרות מופלגת מכותל זה ארבעה ומכותל זה ארבעה זה מוציא זיז כל שהוא וממלא וכן זה ורב יהודה דידיה אמר אפילו קניא א"ל אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דשמואל היא דאי רב האמר אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. ופירש"י ז"ל ורבותינו בעלי התוספות ז"ל מימרא זו בשהיה מבוי קטן בין השתי חצירות ושם הוא הבור הזה שאם לא כן תהיה מופלגת מכותל לכותל והאריכו בזה הרבה בפירושן והוא השביל שביאר ר"מ ז"ל בזה ופסק כרב ומטעמא דאמר אביי דקיי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי ודכוותה אשכחן בפרק הזורק את הספינה וזה נכון ומפורש כלשון הגמרא ממש ואין בזה ספק:

חצר קטנה שנפרצה במלואה כו' עד חשובין כגדולה. פרק כל גגות (דף צ"ב):

שתי חצירות שעירבו עד הותרה כלה. פ' כל גגות (דף צ"ב): כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש דלעצמן וכו': ואני אומר גם אנחנו כן היינו רגילין לפרש לפום רהטין אבל עתה דקדקתי בדבר לראות איך יכול להיות שנשתבש בזה ר"מ ז"ל וראיתי כי הדין עמו ועיניך רואות כי זאת ההלכה פרק כל גגות דגרסינן בעי רב הושעיא דיורין הבאין בשבת מהו שיאסרו פירוש כגון כותל שבין שתי חצירות שנפל בשבת ונתערבו הדיורין אם יאסרו אלו על אלו להוציא מן הבתים לחצירות ולהכניס מן החצרות לבתים שלהן ואפילו אלו לעצמם ואלו לעצמם ואתיא למפשטה א"ר חנינא ת"ש חצר קטנה שנפרצה לגדולה פירוש וקס"ד שבשבת נפרצה הגדולה מותרת והקטנה אסורה שהיא כפתחה של גדולה פירוש ואי ס"ד דדיורין הבאים בשבת אינן אסורים קטנה אמאי אסורה ודחי רבא אימור מבעוד יום נפרצה פירוש על כרחין הכי מתוקמא דהא אמר אין דיורין הבאין בשבת אוסרים דהא מר הוא דאמר בעאי מיניה מרב הונא ובעאי מיניה מרב יהודה עירב דרך הפתח ונסתם הפתח עירב דרך חלון ונסתם החלון מהו כלומר שעירב הבתים עם החצר דרך הפתח או דרך חלון ונסתם בשבת הפתח או החלון שנמצא העירוב כמי שאינו מהו להוציא ולהכניס כל אחד ואחד לעצמו מביתו לחצר המשותף מי אמרינן בטל העירוב ולא יטלטלו מן הבתים המיוחדים לחצר המשותף א"ד הואיל והותר בין השמשות הותר לגמרי וכי מעיינת בה שפיר והוו להו הבתים דיורין הבאים בשבת כלומר שנתוסף להם רבוי דיורין מחמת שנסתם הפתח או החלון שלהן שאילו לא נסתמו היו כל הבתים והחצר כרשות אחת וכמו שהקדים רא"ם ז"ל פ"א ועתה בסבת הסתימה נתוספו להן דיורין בשבת שנעשית כל בית ובית רשות בפני עצמו ואינן משותפין ומעורבין כלל עם חביריהם אלא בחצר בלבד אם נאמר שדיורים הבאין בשבת אוסרין ואמר לי שבת הואיל והותרה הותרה כלומר הואיל והותרה בין השמשות החלון הזה או הפתח להיות כפתוח לחצר הותרה לכל השבת כולה אע"פ שנסתמו בשבת שהדיורין שבאין בשבת אין אוסרין על חבריהן לומר שלא יוכלו לטלטל כל אחד ברשותו אלא אלו מותרין לעצמן ואלו מותרין לעצמן דומיא דחצר שנפרצה לחברתה דכשבאנו להתיר לא נתיר אלא כל אחת בפני עצמה והשתא ניחא דמייתי לה ראיה דומה בדומה דאי לפירוש הראב"ד וכדהוה שמיע לן מעיקרא מפירש"י ז"ל לא הוה מייתי לה שפיר דומה בדומה כי חצר שנפרצה כל אחת מותרת לעצמה לחוד ופתח וחלון שנסתם מותרין אלו עם אלו ואי משום דעירבו אהדדי הרי נסתמו הדרכים שעירבו בהן ודי לנו שנתיר כל אחת בפני עצמה והבו דלא נוסיף עלה. שוב מצאתי לר"ז הלוי ז"ל קרוב לזה הפירוש ודבר ברור ומדוייק הוא כשתדקדק בו. וזהו סדר ר"מ ז"ל על נכון שסדרו אחר דין הפרצה להיות דבר הלמד מעניינו:

וכן שתי חצירות כו' עד בשבת אינן אוסרין. פ' כל גגות (דף צ"ב צ"ג):

נפתח החלון כו' להיתרן וכן שתי ספינות עד סוף הפרק. פרק הזורק (דף ק"א) היא משנה כמסקנא דרב ספרא וברייתא כמסקנא דגמרא אליבא דרב נחמן וכן כתבו רבותינו בעלי התוספות ז"ל: