תכלת האמורה בתורה בכ"מ הוא הצמר הצבוע. פ"ק דיבמות (דף ד') :

כפתוך שבכחול כו' עד פסול לציצית. פרק התכלת (דף מ"ב) :

ורחל בת עז צמרה פסול לציצית. פרקא קמא דבכורות (דף י"ז) :

כיצד צובעין תכלת כו' עד קודם האפייה כשרה. הכל פרק התכלת (דף מ"ב) :

חצר שמוכרין בה תכלת כו' עד בחותם אחד פסולה. פרק אין מעמידין (דף ל"ט) :

המוצא תכלת בשוק אפי' מצא חוטין פסוקין משוזרין פסולה. פרק המוצא תפילין: כתב הראב"ד ז"ל אם תדקדק יפה וכו' דר' יהודה לטעמיה דאמר עניבה קשירה היא עכ"ל: ואני אומר בא וראה כמה מעלת רמז"ל גדולה וענותו וצדקתו שהרי שאלו ממנו על זה רבותינו חכמי לוני"ל ז"ל וכתבו לו לפי עניות דעתנו אין לנטות ימין ושמאל דהכי הוא מסקנא דשמעתא דשזורין מופסקין כשרה דכולי האי לא טרחי והא דתנן המוצא תפילין ישנות מכניסן זוג זוג אבל לא חדשות כרבי יהודה לאו משום דחיישינן שמא קמיעות הן דכולי האי לא טרח לעשות קמיע כעין תפילין אלא מה הן חדשות שאין מקושרות ומשום דלא אפשר למקטרינהו בשבתא ואפילו בעניבה דרבי יהודה לטעמיה דאמר עניבה קשירה היא ויאר לנו עניינה: תשובה ודאי אמת כדבריכם ובעיקר העתקתי לנוסחא שלי טעיתי וכן הם הדברים וכזה תקנו הנוסחא אפילו מצא חוטין פסוקים פסולין שזורין כשירה עכ"ל בתשובותיו אות באות תיבה בתיבה. וראה דרכיו וחכם שלא נתחכם לומר ט"ס הוא אלא אמר בפירוש טעיתי כי הוא אומר הדבר בפירוש ברור הוא אתו ואשרי יולדתו ואינו טועה ולא שוגה ומשגה. גם נראה לי שחכמי לוני"ל העתיקו סתם לשון ההשגות לדעת מה ישיב וכשהשיב לא נמצא הראב"ד ז"ל או כבר נעתק הספר במקומות שלא הגיעה התשובה:

הלוקח טלית מצוייצת כו' עד פסולה. פרק התכלת (דף מ"ג) :

טלית שהיא כולה אדומה כו' עד שאינן צבועין. פרק התכלת (דף מ"א) : כתב הראב"ד ז"ל ראיתי מי שהקשה על זאת הברייתא וכו' כדי שיהיה בו ממין הכנף עכ"ל: ואני אומר שאני לא קבלתי להשיב בזה החבור על מי שהקשה על הגמרא כי בזה יש לנו שיטות רבות מרבותינו בעלי תוספות ומסברותינו לתרץ הכל וכ"ש זה שהראב"ד מתרץ זה רק קבלתי לחפש ולחזר על זכות הרמז"ל בכל המקשה עליו וזכור מה שהקדמתי וכתבתי כמה פעמים כי לכך קרא שמו משנה תורה שקיצר הארוך ולא שחידש דבר רק מה שפרשם כד"ן:

קשה עונש כו' עד סוף הפרק. פרק התכלת (דף מ"ג) :