Migdal Oz on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המזיק ממון חבירו כו' עד והכל דין אחד הוא. ס"פ כיצד הרגל וס"פ ד' מיתות ופרק הנשרפין בסנהדרין:
וכן אם היו שניהם וכו' עד שלא בכוונה פטור: כתב הראב"ד ז"ל דין זה אינו מחוור וכו': ואני אומר אתמהה מי דמי הזיק ממונו למזיק בעצמו הדין שכתב הראב"ד ז"ל מיירי בשני שוורים שאינן בני כוונה שהזיקו זה את זה או בעל הבית שיש לו כוונה שהזיק ממון המכניס שורו שלא ברשות דלא הוה ידע ביה דהיינו שלא בכוונה כדאיתא פרק שור שנגח את הפרה גמרא מתני' דהמכניס שורו לחצר בעה"ב וכבר כתב ר"מ ז"ל בנזקי ממון פרק ח' וגם ביררתיו שם אני בס"ד אבל זה הדין שכתב ר"מ ז"ל כאן הוא באדם המזיק ממון חבירו שהאדם מועד לעולם ויש לו כוונה ובשלא נתכוון לא מיחייב כדאיתא פרק כיצד הרגל מוכחינן לה מדכתיב פצע תחת פצע וכן התחיל וגמר כל הפרק הזה וכדמשמע שלהי פרק כיצד הרגל ופ' המניח את הכד ופ' הכונס דלא מיחייב עד שיזיק בזדון ובכוונה כמו שמפרש בסמוך ובהדיא אסיקנא שלהי פרק כיצד הרגל שאין אדם חייב אלא בכוונה ומוכח לה מקרא דפצע תחת פצע:
היה עולה בסולם ונשברה שליבה וכו' אם היתה חזקה ומהודקת וכו' עד וכן כל כיוצא בזה: כתוב במקצת ספרי ההשגות תמה אני מאי שנא אונס זה וכו': ואני אומר עיקר זאת ההלכה ר"פ הגולין ודקא מקשה מאי שנא ודאי שנא ושנא דבסולם הוה ליה לעיוני ולהתבונן בהם מה שאין כן ברוח ובישן דלא בידו:
וכל אלו הדברים ברשות הניזק עד כמו שביארנו. פ' שור שנגח ופ' המניח ושלהי כיצד הרגל ופרק הגולין והביאור הוא מה שכתב בסמוך ואני גם כן צמצמתי מקומותם וסברותם:
הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן וכו' עד פטור עליהן: כתב הראב"ד ז"ל אפשר לדין זה וכו': ואני אומר זו סברא וגמ' ומילתא דפשיטא דגרסינן להדיא ר"פ המניח (כ"ז:) בתר דאסקינן דאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים הוה עובדא בנהרדעא וחייב שמואל בפומבדיתא וחייב רבא ואמרינן בשלמא שמואל כשמעתיה אלא רבא לימא כשמואל ס"ל ומהדרינן אמר רב פפא קרנא דבי עצרא הואי דכיון דברשות קא עבדי אבעי ליה לעיוני ומיזל ע"כ. אלמא כל דברשות אי לא עיין חייב וגם ר"מ כתב זה פי"ג דהלכות נזקי ממון כי שם מקום סידורו לחברו. מעתה תמה על לשון הראב"ד ז"ל דדייק כולי האי באפשר ואולי ועיקר הדין הזה גם כן התם מייתי לה לברייתא דהממלא חצר חבירו דבעי לאותובי מינה למ"ד עביד איניש דינא לנפשיה:
ואם שברן בכוונה וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. פרק המניח את הכד (דף כ"ח) ובפ' שור שנגח את הפרה (דף מ"ח) גמ' מתני' דהכניס שורו לחצר בעל הבית כו' אי הוה ידע ביה (אפילו) הזיקו בעל הבית חייב מ"ט משום דא"ל נהי דאית לך רשותא לאפוקי לאזוקי לית לך רשותא:
שור שעלה וכו' עד או זרק אבן. הכל פרק המניח את הכד (דף כ"ח) :
וכן הבנאי שקיבל וכו' עד והזיק בו הוא. פרק הגוזל עצים (דף צ"ח ע"ב):
הכובש בהמת חבירו במים עד וכן כל כיוצא בזה. בסנהדרין פ' אלו הן הנשרפין (דף ע"ו ע"ז):
שנים שהמיתו את הבהמה עד משלשין ביניהם. כך משמע פ"ק דנזיקין (דף י') גמרא מתני' דכל שחבתי בשמירתו כו':
חמשה שהניחו חמש חבילות עד וכן כל כיוצא בזה. פ"ק דנזיקין:
אדם ושור שדחפו וכו' עד סוף הפרק. פ' שור שנגח את הפרה: