Migdal Oz on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המקבל את המתנה וזכה בה וכו' עד לא אמר כלום: כתב הראב"ד ז"ל דוקא אמר הרי היא בטילה וכו': ואני אומר אמת הוא שכן נאמרה בגיטין ר"פ השולח (דף ל"ב) וגם בכריתות פ' המביא אשם תלוי (דף כ"ד):
וכשם שאין הנותן כו' עד לבעלים הראשונים. בגיטין פ' השולח (שם) ובכריתות פ' המביא אשם תלוי:
המזכה לחבירו ע"י אחר כו' עד מתנה בעל כרחו. ספ"ק דגיטין (דף י"ד) כתב כן ר"י אלפס ז"ל בהלכות:
זיכה לו ע"י אחר עד היא קיימת עדיין. בב"ב פרק יש נוחלין (דף קל"ח) ובגיטין ריש פרק השולח ובכריתות פרק המביא אשם תלוי:
ראובן שרצה ליתן מאה דינרים לשמעון וכו' עד שיגיע המאה ליד שמעון: כתב הראב"ד ז"ל דוקא מתנה וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו בגיטין ספ"ק בפשיטות התלמוד כלשון ר"מ ז"ל ומ"ש הראב"ד הסכמת גדולים היא וסברא נכונה היא בעיני:
הלך לוי עד בידו של שליח עדיין. ספ"ק דמס' גיטין (דף י"ד):
אין אדם זוכה במתנה לחבירו וכו' עד כך אינו זוכה לעכו"ם. במציעא פרק איזהו נשך:
קטן שנותנין לו צרור עד כמו שביארנו בהל' גזלה. בגיטין פרק התקבל (דף ע"א וע"ב) והביאור פי"ז:
זכין לקטן אפילו כו' עד ויאמר לו זכתה לי שדי. בגיטין פ' השולח (דף ל"ט) ופרק הנזיקין (דף נ"ט) ופ"ק דמציעא וב"ב פ' מי שמת ובכמה מקומות:
וכן ארבע אמות של אדם וכו' וקטנה תזכה לה חצרה וכו' עד שיזכה לו בה אחר: כתב הראב"ד ז"ל אין דבר זה מחוור במתנה אלא במציאה עכ"ל: ואני אומר עיקר זאת ההלכה פ"ק דמציעא ובגיטין בכמה מקומות ודעת רבינו משה ז"ל והעומדים בשיטתו אם מטעם שיש לו יד או שליחות מ"ש מתנה ומאי שנא מציאה ודעת הראב"ד ז"ל והעומדים בשיטתו דשאני מתנה הואיל ודעת אחרת מקנה עדיפא להו ולכלם יש בתלמוד פנים:
המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח וכו' עד למקבל לא קנה: כתב הראב"ד ז"ל ה"ה אם אמר להם תנו עכ"ל: ואני אומר גם ההלכה זו עיקרה פרק כל הגט וסברת ראב"ד ז"ל יש לה פנים לפי הסוגיא דמסגי להו בסגנון אחר ור"מ ז"ל לא כתבה לפי שאינה פשוטה בגמרא וכמ"ש בזה החיבור כמה פעמים כי לכך קראו משנה תורה:
וכן אם אמר לשנים כתבו וכו' עד כמו בגט: כתב הראב"ד ז"ל וה"ה אם אמר להם תנו צריכין הם לכתבו עכ"ל: ואני אומר גם בזה עיקר ההלכה בגיטין פרק התקבל (דף ס"ו ס"ז) כלשון ר"מ ז"ל. ומ"ש הראב"ד ז"ל סברא מחודשת ונכונה היא ולא כתבה ר"מ ז"ל מפני שאינה בלשון הגמרא:
הכותב בשטר נתתי וכו' עד כמו שביארנו. עיקר זאת ההלכה בגיטין פרק השולח (דף מ':) והביאור בזה הפרק:
האומר נתתי שדה פלונית לפלוני כו' עד היאך הוא. פרק השולח:
מקבל מתנה שטוען ואומר וכו' עד ותחזור לבעליה: כתב הראב"ד ז"ל רעיון רוח ונשבע שבועת היסת עכ"ל: ואני אומר דעת ר"מ ז"ל מסוגיין דפ' השולח ופרק המביא אשם תלוי דעביד טענת המקבל כטענת הנותן וא"כ אית לן למימר מה הנותן נשבע היסת אף המקבל כן. ומ"ש הראב"ד ז"ל לפטרו לגמרי מפני שהיא הודאת בע"ד כמאה עדים ולא מצינו שבועה בהודאה והאמת יורה דרכו:
טען הנותן וכו' עד סוף הפרק. מתני' היא פ' שבועת הפקדון (דף ל"ז) תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שיש לי בידך וזה הדין דומה לה ולכיוצא בה האמורות שם: