Migdal Oz on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אין מודה במקצת חייב שבועה עד וכן כל כיוצא בזה. בשבועות פ' שבועת הדיינין:
אבל אם אמר לו כיס מלא דינרין עד וכן כל כיוצא בזה. ראשון פרק קמא דמציעא והכל פרק שבועת הדיינין:
אין מודה במקצת חייב שבועה עד כמו שביארנו במקומו. פרק קמא דמציעא (דף ד') ובהלכות ר"י אלפס ז"ל והביאור פ"א דהלכות גזלה ואבדה:
וכן האומר לחבירו אמר לי אבא שיש לו בידך וכו' עד משבועת היסת: כתב הראב"ד ז"ל אני אומר שזה מחלוקת וכו': ואני אומר זה פשוט אצלי שהוא מחלוקת פרק שבועת הדיינין ומייתי לה פ"ב דכתובות וגם הרב ז"ל בהלכות שבועות פסק כן ואני כבר הארכתי בזה כל הצורך פ"א של אלו ההלכות ולפסוק כחכמים שהם רבים:
ואין צריך לומר אם הודה עד פטור אף משבועת היסת. בשבועות פרק שבועת הדיינין (דף מ"ב) ופרק כל הנשבעין:
אבל יורש שטען עד מודה במקצת וישבע. פ"ב דכתובות (דף י"ח) ופרק כל הנשבעין (דף מ"ז)
מנה לי בידך על משכון זה עד שהודה בהם: כתב הראב"ד ז"ל ואם שוה החמשים או פחות מה ישבע הילך הוא עכ"ל: ואני אומר זו בירושלמי נאמר והגאון ז"ל השיבו כן והר"ם ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' כן כתב ומה שהקשה הילך הוא כבר נשמר רש"י ז"ל פרק קמא דמציעא (דף ד') בשמעתין דרב ששת ותנא ר' חייא דאמרינן מתניתין הוא ופירשו ז"ל כי לשון הילך ר"ל הרי היא שלך בכל מקום שהוא ולא כמו שסבורים העולם לפרש הנה הוא לפניך קח ולך דא"כ א"א להלום ההיא שמעתא דמתני' היא ולא משכחת לה ולא דמיא כלל וכדאיתא התם למדקדק בה יפה ובזה יתרצו כמה קושיות ואין צ"ל כי קושיא זאת מתורצת בזה שעל המשכון הם דנין וזה נכון:
היה המשכון שוה מאה וכו' עד על העשרים שכפר בהם: כתב הראב"ד ז"ל אף זה הילך הוא עכ"ל: ואני אומר כבר הוכחתי מפירש"י ז"ל ובו מתורץ גם זה וכן בירושלמי ובתשובת הגאונים ז"ל וגם הר"מ ז"ל מקוצי כ"כ מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל:
כפר בכל ואמר אין זה משכון אלא פקדון וכו' עד על הכל. גם זה בירושלמי ותשובת הגאונים ז"ל:
מנה לי בידך והלה אומר חמשים ודאי עד שאני חייב לך בו. פ"ק דמציעא:
מנה לי בידך והרי עד אחד עד וישבע על כפירתו. בשבועות פ' שבועת העדות (דף ל"ב) ופ' כל הנשבעין (דף מ"ז) :
לפיכך שטר שיש בו עד אחד כו' עד ואינו יכול להשבע ומשלם: כתב הראב"ד ז"ל משלים הוא ממשל וכו': ואני אומר אטו דידיה היא והלא ר"י אלפס כתבה בשערים שלו ועוד אטו הני משלים נינהו דמיונות נינהו וכל דיני ממונות מדמינן מילתא למילתא ולכך אמרו הרוצה להתחכם יעסוק בדיני ממונות ובפרט בהאי נסכא דר' אבא אמרי' פרק חזקת הבתים גמרא מתני' דזה אמר של אבותי ובכמה דוכתי לאו היינו נסכא דר' אבא וכו' והכא נמי נימא הכי דיינינן לה היכי לידיינוה דייני להאי דינא לישלם ליכא תרי סהדי ליפטריה איכא חד סהדא לישתבע הא קא מודה בשטר שכתבו והא קאי שטרא ונהי דהויא מלוה על פה מ"מ מודה הוא שלוה ואינו נאמן לומר פרעתי הואיל והוחזק כפרן וממילא קושית הראב"ד ז"ל מתורצת כי היאך ישבע להכחיש העד והרי הוחזק כפרן וזה לא היה ולא נברא ובתשובת הגאונים נמצאת גם כן והדין דין אמת:
מעשה באחד שחטף כו' עד וכן כל כיוצא בזה. בשבועות פ' שבועת העדות ופ' כל הנשבעין:
מנה הלויתיך להד"מ כו' עד סוף הפרק. פ"ק דמציעא (דף ג') והביאור פרק ששי לפנינו: