המוציא דבר כו' עד דמצטרפין זה עם זה. פרק כלל גדול (דף ט"ו) ופרק המוציא:

והוא שיהיה כגרוגרת כו' עד המורסן. פ"ד דמסכת מעילה (דף ט"ו):

יין כדי רובע רביעית עד על ראש הכתית. פרק המוציא ופ' המצניע (דף צ"ג):

ושאר כל המשקין וכו'. פרק ג' מינין במסכת נזיר (דף ל"ד) ובמסכת שבת פ' המוציא:

תבן תבואה עד לענין שבת. פרק כלל גדול (דף ע"ה):

המוציא עצים כו' עד שמצניעין אותן לגניזה. פרק המוציא ופרק רבי עקיבא (דף ע"ח ע"ט):

גחלת כל שהו וכו'. פרק משילין (דף ל"ט):

המוציא זרעוני גינה עד פול המצרי שנים. פרק ר"ע (דף פ"ט):

המוציא סובין עד זהב. פרק המוציא אות באות:

המוציא מורסן כו' עד כגרוגרת. לשון תוספתא היא פ"ח דמסכת שבת:

המוציא גרעינין כו' עד הזיה. ס"פ ר"ע ופ' המוציא (דף ע"ט) ופ' המצניע (דף צ'):

המוציא קליפי וכו' עד דוגמא וכו'. פרק המוציא (דף פ' פ"א):

המוציא כחול עד שתי עינים: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה כתב במקום עירניות שאינן צנועות ולעולם מתקשטות שתי עינים עכ"ל: ואני אומר לא ידעתי מה בא לחדש כי ההלכה פשוטה פ' המוציא דאותביה על מתני' דקתני כחול כדי לכחול עין אחת ואותיב אמר ר"ש בן אליעזר ואם לקשט בשתי עינים ופרקינן תרגמה הלל בריה ד"ר שמואל בר נחמני בעירניות, ופירש"י ז"ל בנות הכפרים שאינן צנועות מפני שאין יושביהן פרוצים וגם העם השוכנים בתוכה מועטים:

זפת וגפרית עד מזנב הפרה חייב. פרק המוציא:

הוציא אחת מן וכו' עד החריות אחת. ס"פ ר"ע (דף צ'):

מצמר הגפן ומצמר כלך כו' עד ד' טפחים. בתוספתא פ"ט:

והוצאת עור וכו'. פ"ב במסכת גיטין (דף כ"ב):

המוציא מן הבגד עד של קשר מוכסין חייב. הכל פ' המוציא:

זפת וגפרית עד מזנב הפרה חייב. פרק המוציא:

הוציא אחת מן וכו' עד החריות אחת. ס"פ ר"ע (דף צ'):

מצמר הגפן ומצמר כלך כו' עד ד' טפחים. בתוספתא פ"ט:

והוצאת עור וכו'. פ"ב במסכת גיטין (דף כ"ב):

המוציא מן הבגד עד של קשר מוכסין חייב. הכל פ' המוציא:

המוציא בהמה עד המוציא אותו חייב. פרק המצניע (דף צ"ג):

והאשה מדדה את בנה וכו'. פ' מפנין (דף קכ"ח):

המוציא תינוק חי עד הנושא אותו חייב. פרק המצניע ופרק נוטל שם (דף קמ"א):

המוציא חגב כו' עד כיוצא בזה. ס"פ ר"ע (דף צ'):

המת והנבלה עד שיכניס כשיעור. הכל פרק המצניע (דף צ"ג צ"ד):

דבר שאין דרך בני אדם עד ומצניעין כמוהו. ס"פ כלל גדול (דף ע"ה ע"ו):

המוציא חצי שיעור עד מכשיעור פטור. פרק המוציא (דף צ') וסופה מייתי פרק חזקת:

המוציא כגרוגרת כו' עד נתחייב. פרק המצניע:

המוציא פחות מכשיעור עד כיוצא בזה. פרק המצניע (דף צ"ג צ"ד): כתב הראב"ד ז"ל בירושלמי כהלין תותים שהן צריכין לכלים עכ"ל: ואני אומר מ"ש ר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא סוף פרק המצניע וסוף פרק הנוטל ולשון הירושלמי לא נתברר בבבלי ולכך לא פסק ר"מ ז"ל כמותו ויפה כיון שכך הסכימו כל הראשונים כי הדבר המוזכר בירושלמי ולא חברוהו רבינא ורב אשי בבבלי דאינון בתראי לפי שלא הסכימו לקבוע כמותו:

המוציא קופת הרוכלין כו' עד סוף הפרק. פרק רבי עקיבא (דף צ"א):