Migdal Oz on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction Chapter 26
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל המקלל דיין כו' עד ואחד משום האב. בת"כ אין לי אלא חרש מניין לרבות את כל האדם ת"ל בעמך לא תאור אם כן למה נאמר חרש מה חרש מיוחד שהוא בחיים אף כל שהוא מיוחד שהוא בחיים יצא המת שאינו בחיים ובמכילתא לא תקלל חרש דבר הכתוב באמללין שבאדם עוד שם ונשיא בעמך אחד דיין ואחד נשיא במשמע ומה תלמוד לומר אלהים לא תקלל לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו מכאן אמרו יש מדבר דבר אחד וחייב עליו ארבעה דברים משום האב ומשום דיין ומשום נשיא ומשום בעמך. ובשבועות פ' שבועת העדות (דף ל"ה ל"ו) נתבאר עוד:
המקלל עצמו לוקה כו' עד ושמור נפשך מאד. פרק שבועת העדות:
ואחד המקלל עצמו או חבירו וכו' עד הרי הן בכלל הכנויין: כתב הראב"ד ז"ל אינו לוקה אלא בשם המיוחד והכי איתא בירושלמי עכ"ל ואני אומר הוא הניח הירושלמי וסמך על הבבלי דפ' שבועת העדות וכן פירש בספר המצות שחיבר בלשון ערבי וכן הסכימו רוב המפרשים ז"ל הואיל והבבלי אחרון אחר אחרון אני בא ולשון העכו"ם שכתב יש לו ראיה פ"ק דנדרים לגבי כנויי נדרים דאמרינן לשון עכו"ם הם:
וארור בו שבועה עד אינו לוקה. פרק שבועת העדות (דף ל"ה):
אע"פ שאינו לוקה כו' עד כפי מה שיראה להם. בתשובת הגאונים ז"ל:
כל הדן בדיני העכו"ם כו' עד ולא לפני הדיוטות. בגיטין פ' המגרש (דף פ"ח) :
היתה יד העכו"ם תקיפה כו' עד סוף הפרק. ירושלמי פרק החובל וגם איתא נמי בירושלמי דמסכת פאה והרבה מקומות: