ויוציאו. יתיר וא"ו כן מצאתי בספרים מדוייקים מספרד והוא חד מן י"א מלין דכתובין וא"ו בריש תיבותא ולא קריין וסימן נמסר במסרא רבחא ובכמה ספרים ויוציאו כתיב וקרי יוציאו והכל אחד. ונראה שנוסחת רד"ק ויצהו כתיב וקרי יוציאו שכן כתוב בפירושו בספרים ישנים וכן העתיק בעל מכלל יופי אבל במקרא גדולה יש גמגום בלשונו וצריך תיקון:

בכל המקמות. חסר וא"ו קדמאה עיין במסורת שמואל ב' י"ז:

במרצותם. במרוצתם קרי:

וסוס. וסוס קרי:

הבשו כי תועבה. בספרים מדוייקים חסר וא"ו וחסר יו"ד כחברו שלמעלה הבשו חכמים ונמסר עליהם ב' חסר דחסר:

לא יבשו. חסר וא"ו אחר הבי"ת בספרים מדוייקים:

מי ראש. באל"ף ובנביאים עם פירוש הרי"א וגם בס"א כ"י כתוב רוש בוא"ו וטעותא הוא דלא אשתכח בוא"ו רק ענבמו ענבי רוש בלחוד דהאזינו:

קוה לשלום וגו'. עיין מה שאכתוב בסימן י"ד בפסוק הדומה לזה:

מדן נשמע נחרת. בס"ס הנו"ן בלא מאריך והחי"ת בשוא לבדו וכמוהו הוד נחרו אימה (איוב ל״ט:כ׳):

מרחקים. המ"ם בפתח וכן תראינה ארץ מרחקים (ישעיהו ל״ג:י״ז):

היהוה. האל"ף נחה וכן במסורת כל לשון אדנות עם מש"ה מפיח בר מן חד הה' אין בציון מכלול דף נ':

לוא נושענו. מלא וא"ו ואל"ף במקצת ספרים כ"י ודפוסים ישנים וכן נמנה במסורת פרשה ויקרא עם ל"ה מלאים בקריאה:

חללי בת עמי. במקצת ספרים הגיהו חללי וג"כ רד"ק בשרשים והנה חללי חרב הלמ"ד בשוא לבדו. את חללי בת עמי הלמ"ד בשוא ופתח והחי"ת מעמדת בגעיא עג"ל ולפ"ד זהו תלוי במנהג הספרים כמ"ש בריש פרשת לך לך וטעם המלה מירכא: