לצור מעון. במקצת ספרים ישנים כתוב מעוז בזי"ן וכך הוא גירסת המתרגם שפירש זה כמו שפירש לצור מעוז שבמזמור ל"א. אמנם לגי' כל ספרים מדוייקים כ"י זה כתוב מעון בנו"ן וכן במסורת מעון ד' ומלא בקריא וסימן (תבעטו. והבטת (שמואל א' ב'):

לבוא. כצ"ל:

תפלה למשה. וכל בר נש וקריו דכוותהון בר מן חד ועל (צ"ל ואת) קריתים (מדבר ל"ב) כן מצאתי במסרה כ"י ועמ"ש במזמור ל"א:

אלהי פלטני מיד רשע. האל"ף בגעיא בס"ס:

בך תהלתי. תי"ו ראשונה רפה:

לרבים. במקצת דפוסים ישנים הלמ"ד קמוצה ובמדויקים כ"י בשוא:

ככלות כחי. בכ"ף וחד בבי"ת בכלות בשרך (משלי ה׳:י״א) כמ"ש במסורת:

רדפו ותפשוהו. כן הוא לב"א:

חישה. חושה קרי:

והוספתי. במקצת דפוסים ישנים והוספתי מלעיל וכן כתבו רד"ק ומכלל יופי אבל בכל ספרים כ"י מדוייקים מלרע וכן במסורת. והוספתי ד' בקריאה ב' מלעיל וב' מלרע על ימיך. על כל תהלתך מלרע:

הגדלתי. וגדלתי מלעיל. ומה שכתוב כאן בפירוש רד"ק הנדפס בעיר נאפולי כתוב קריאתו מלרע וגירסא ישרה היא ועמ"ש (במלכים ב' כ'):

בגברות. כן כתיב:

וגם עד זקנה, ושיבה. בטעם גרמי' אחר מלת זקנה:

לכל יבא. חד מן י"ד דסבירין יבואו לשון רבים וקרינן יבוא לשון יחיד מסורת סוף פרשה שמיני ועיין בפירוש רד"ק:

הראיתנו. הראיתני קרי:

תחיינו. תחייני קרי ובמקצת ספרים כתוב תחיני ביו"ד אחד ועיין בסימן פ' ובסימן פ"ה:

תעלנו. תעלני קרי:

גדלתי. בס"ס בגעיא:

תנחמני. בס"ס בגעיא:

בכלי נבל. המסורת עליו לית סגול והיה כנור ונבל (ישעיהו ה׳:י״ב) מכלול דף ר"ד ושרשים:

אזמרה לך בכנור. בי"ת רפה:

מבקשי רעתי. מאן דקרי מבקשי נפשי טעי במילתא דמיינוקיא אמרין כל יומא בגו מדרשא ובכנישתא ושטיותא ליה ובהתתא: