Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Heave Offerings Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עושה אדם שליח להפריש לו תרומות כו'. כתב הסמ"ג עשין קל"ד דעושה אדם שליח לתרום מכל התבואות שיהיו לו עד עולם מאחר שיכול ליתנם לשלוחו ולזכותם לו שיקנה לו גוף הקרקע לפירותיו כך פי' ר"י פ"ב דנזיר ע"כ. והדברים הם תמוהים בעיני וצ"ע ועיין במרדכי ר"פ כל הבשר:
אבל התורם משלו על של אחרים הרי זו תרומה ותיקן פירותיהם. כתב מרן איבעיא לן בגמרא אם צריך דעתו של בעל הכרי ולא איפשיטא כו' ומשמע דממילא נפשטה גם בעיא ראשונה ע"כ. ודבריו תמוהין הם אצלי דבעיא שניה אין לה שייכות כלל עם הבעיא הראשונה דבין אם נאמר שתורם משלו על של חבירו צריך דעת או שלא יהיה צריך דעת נסתפקו בגמרא טובת הנאה של מי מי אמרי' לאו פירי דהאיך מי מיתקנא כריא דההוא או דילמא אי לאו כריא דההוא לא הויא פירי דהדין תרומה ולפי המסקנא דטובת הנאה של תורם עדיין אפשר דאעיקרא צריך דעת של בעל הכרי אלא שטובת הנאה היא של התורם ולפ"ז נמצא שבעיא ראשונה שהיא אם צריך דעת בעל הכרי או לא לא נפשטה ולפ"ז יש לתמוה על רבינו שפסק דאינו צריך דעת. והנראה אצלי דרבינו סמך על ההיא דאמרינן בפ"ק דבכורות עלה י"א אמר רב הונא הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי והביא דין זה בפרק י"ב מהלכות בכורים דין י"ג וא"כ יש ללמוד מכאן דכי היכי דאמרינן הכא דפודה משלו בלא דעת בעל החמור דפדיונו פדוי ה"נ גבי תרומה התורם משלו על חבירו בלא דעת בעל הכרי תרומתו תרומה ואף שבעיא זו לא נפשטה במקומה אין זה מן הקושיא שיש לנו הרבה כיוצא בזה בתלמוד בעיות שלא נפשטו במקומם ונפשטו במקום אחר וכיוצא בזה כתבו התוס' בפ"ק דקידושין עלה כ"ג עלה דההיא דאמרינן דאמר רב הונא הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאע"ג דבפרק אין בין המודר הוי בעיא ולא איפשיטא מ"מ אורחיה דתלמודא בכמה דוכתי דלא למיפשט אלא ממשנה או מברייתא אע"ג דמצי למיפשטה מדברי אמוראי וכן כתב הר"ן בפרק אין בין המודר וא"כ בדין זה דאם צריך דעת לא בעו למיפשטה אלא ממשנה או מברייתא אע"ג דמצו למיפשטה ממימרת רב הונא דבכורות ואף שכתבו התוס' בבכורות דלא דמי לתורם משלו על של חבירו דהתם כתיב גם אתם לרבות שלוחכם ובעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אבל הכא לא כתיב בעלים ע"כ. מ"מ אפשר דרבינו לא ס"ל חילוק שכתבו התוספות וס"ל דבעייא דפרק אין בין המודר נפשטה ממימרת רב הונא דפ"ק דבכורות ואעיקרא דדינא דברי התוס' הללו שגבו ממני דהא הא דקי"ל דשלוחו של אדם כמותו מתרומה ילפינן לה והתם גלי קרא ואמר אתם גם אתם לומר דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם א"כ פשיטא דבכל מקום דאמרי' דמהני שליח פשיטא דבעינן דומיא דתרומה ודברי התוספות צריכים אצלי תלמוד. שוב ראיתי להריטב"א בפ"ק דקידושין עלה דההיא דא"ר הונא הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו שכתב דטובא איכא בתלמוד דסלקו בתיקו בחדא מסכתא ומיפשטו במסכתא אחריתי כו' ובפרק אין בין המודר איבעיא לן התורם משלו על של חבירו צריך דעת או אין צריך ולא איפשיטא התם ומצינו כיוצא בה דפשיטא ליה לרב הונא דא"ר הונא הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי ולא פשטוה מינה משום דמימרא היא ע"כ. ואין ספק שסברת רבינו היא כסברת הריטב"א ז"ל הלזו כמ"ש וזה פשוט ועיין במ"ש התוס' בפרק מרובה (דף ס"ח) ד"ה הוא דאמר כצנועים שכתבו ומיהו קשה דבפ"ד דבכורות משמע דהפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי ואפילו שלא מדעתו כו' ואי מדעת בעלים דומה היה דפדיונו פדוי לבעלים ע"כ. ויש מדברי התוס' הללו סיוע לדברי מרן ז"ל ודוק. ונראה ג"כ שגירסת התוס' בבכורות לא היתה כגירסתנו דוק ותשכח:
התורם שלא ברשות כו'. כתב מרן ואע"ג דבפרק אלו מציאות אוקמוה בדשוייה שליח כו'. ועיין בפרק הדר (דף ע"א) דאמרי' נעשה כאומר כלך אצל יפות ובמה שפירש"י והתוס' שם ודוק ועיין בט"ז י"ד סי' של"א סל"ב שהאריך ליישב דברי רבינו ודוק. ומ"ש רבינו אם בא בע"ה ואמר לו כלך אצל יפות כו' מכאן ולהבא נעשית תרומה ולא למפרע. ירושלמי פ"ק דתרומות הלכה א' ודוק:
קטן שהגיע לעונת נדרים וכו'. כר"י דאמר מופלא הסמוך לאיש דאורייתא וכן פסק רבינו בפי"א מהלכות נדרים ועיין במ"ש הראב"ד בפ"ב מהלכות נזירות דין י"ג:
האומר לשלוחו צא ותרום לי כו'. הטיו"ד סימן של"א כתב ע"ד רבינו וזה לשונו אבל הר"ש פסק דאפילו בשל תורה סמכינן אשליח עושה שליחותו כו' הלכך אם יודע שכריו תרום לא חיישי' לשמא תרם אחר כו' ודברים הללו תמוהים בעיני ולא יכולתי להולמם דהא בגמרא אמרינן דאף אם מצאו תרום דאין חזקתו תרום דילמא איניש אחרינא שמע ותרם והו"ל תורם שלא מדעת:
אריס שתרם וכו'. כתב מרן אפשר דהיינו בתורם על חלקו של בע"ה. פי' שתרם חלקו של בע"ה לבד אבל הכא בתורם על חלקו עם חלק בע"ה דכיון דתרם על הכל דינו כשותפין:
הבן כשאוכל עם אביו והאשה בעיסתה וכו'. עיין בפ"ט דיבמות (דף פ"ו) דתניא ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם למד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום ע"כ. וה"ה לענין תרומה גדולה וחלה בעת"ה סי' קפ"ח ודוק:
הפועלים אין להם רשות לתרום וכו'. עיין במ"ש מרן בטיו"ד ס"ס שכ"ח שאם הגדול הפריש בלא רשות דהוי חלה יע"ש:
פועל שאמר לו בע"ה וכו'. כתב מרן ורבינו גורס שאמר לו תרום כו'. וקשיא לי לגירסת רבינו מההיא דפ"ג דגיטין (דף כ"ט) דאמרי' דאף דאמר שקול חפצא והב גיטא ושינה ונתן הגט ולקח החפץ דלר"ל הגט כשר כיון שכבר נעשה רצונו שלקח החפץ וא"כ תיקשי לר"ל מברייתא זו דלמאי איצטריך לטעמא דאין הגורן נכנס אא"כ נתרם תיפוק לי דכל שכנס כבר נעשה רצונו וליכא קפידא במה שהקדים כנוס לתרום ודוק: