המכניס שבלים לתוך ביתו לעשותם מלילות כו'. עיין בפ"ג מהלכות מעשר דין ה':

ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה. עיין במ"ש התוס' פ"ג דמנחות (דף כ"ה) ד"ה בשוגג ודוק היטב. ועיין ביבמות (דף פ"ט) ד"ה אין. (*עיין במה שכתב הרב המחבר בפט"ו מהלכות מאכלות אסורות דין כ"ה):

המפריש תרומה ממע"ר שלא ניטלה תרומתו כו' אין תרומתן תרומה. פ"ק דתרומות אין תורמין כו' ולא ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו כך היא גירסת רבינו והראב"ד גורס שניטלה תרומתו וכתב שהמעשר השנוי כאן בשהקדימו בכרי ודוקא בשניטל ממנו תרומת מעשר מפני שמקצתו מתוקן אבל אם לא ניטל ממנו כלום יכול הוא לתרום מה שיש בו מת"ג על מקום אחר וזה דרך האמת עכ"ד. ביאור דבריו דמתני' איירי במע"ר שהקדימו בכרי שיש חיוב על הלוי להפריש ממנו ת"ג ותרומת מעשר דדוקא כשהקדימו בשבלים הוא דמיפטר הלוי מת"ג אבל אם הקדימו בכרי חייב בת"ג וכדאיתא בפ"ק דביצה (דף י"ג) ואשמעינן מתני' דאם ניטל ממעשר זה תרומתו דהיינו ת"מ אע"פ שעדיין הוא טבול לתרומה גדולה כיון שמקצתו מתוקן דהיינו שכבר הוציא ממנו ת"מ אינו יכול לתרום ממנו ת"ג על טבל אחר שיש לו שהוא טבול לתרומה גדולה ולתרומת מעשר אבל אם לא ניטל ממנו כלום כלומר שהוא טבול לת"ג ולת"מ יכול הוא לתרום מה שיש בו מת"ג על מקום אחר כלומר דאינו יכול לעשות כולו ת"ג על מקום אחר מאחר שעשירית מעשר זה הוא לכהן משום תרומת מעשר אך כל מה שיש חוץ משיעור ת"מ יכול לעשותו ת"ג ומ"ש מה שיש בו מת"ג הכוונה הוא לאפוקי ת"מ שיש בו ורבינו ג"כ כפי מה שפירש מרן דבריו הוא מסכים לדברי הראב"ד דרבינו ג"כ מיירי בשהקדימו בכרי דאז הוא טבול לת"ג ומאי דתנן שלא ניטלה תרומתו הוא על ת"ג אבל תרומת מעשר ניטלה ממנו ואעפ"כ אין תורמין ממנו ת"ג על טבל הטבול לת"ג ולת"מ ואין הפרש לענין דינא בין רבינו להראב"ד כלל כללו של דבר דסבירא להו דהדבר שמפרישין ממנו על מקום אחר צריך שיהיו שוים בכל עניניהם ואין סתירה לדברי מרן ממה שכתב רבינו בפ"ג דין כ"ב. והרב בעל תיו"ט הקשה על דברי מרן הללו ממה שפסק רבינו בפ"ג דפירות הטבולים לת"ג תורמין מהן ואין זה מן הקושיא דהתם מיירי כשאותם הפירות הם טבולים לגמרי דמסתמא כשהם טבולים לת"ג הם טבולים ג"כ לת"מ דלאו ברשיעי עסקינן ששנה הסדר. ורבינו שמשון גורס שניטלה תרומתו כגירסת הראב"ד אלא שכתב דמתני' איירי בהקדימו בשבלין דפטור מתרומה גדולה ומש"ה אין תורם ממנו ת"ג על כרי של טבל אבל לא ניטלה תרומתו יכול לתרום וכו' וכן כתב רבינו עובדיה ז"ל ומהמשך דבריהם נראה דלא מיבעיא בטבל הטבול לת"ג לבד כגון שכבר הפריש ממנו ת"מ שיכול להפריש ממנו ת"ג על טבל הטבול לת"ג ולת"מ אלא אף במעשר ראשון שהוא טבול דוקא לת"מ יכול להפריש ממנו ת"ג על טבל הטבול לת"ג וכן נראה מפשטא דספרי דמייתי הר"ש ודין זה כמו זר נחשב בעיני דמאחר שמעשר זה אינו טבול לת"ג איך מפריש ממנו ת"ג על טבל הטבול לת"ג ומפשטא דסוגיא דפרק כל הגט (דף ל"ד) אמרינן כור מעשר שיש לך בידי חיישינן שמא עשאו ת"מ ולא אמרינן שמא עשאו ת"ג משמע שאינו יכול לעשותו ת"ג כיון שאינו טבול לת"ג ומיהו אפשר לדחוק ולומר דאורחא דמלתא נקט דסתם בן לוי יש לו מעשרות ואין לו נחלת שדה וכרם וכמ"ש הרב תיו"ט בפ"ב דתרומות מ"ב ומש"ה חששו שמא עשאו ת"מ. (*א"ה א"נ עפ"י מה שנתבאר בדברי התוס' שם בסוגיא דת"ג בעינן מוקף מדאורייתא אבל גבי ת"מ דין מוקף אינו אלא מדרבנן ומש"ה לא חיישי' דלמא עשאו ת"ג כיון דאיסורו מן התורה משא"כ בת"מ דכיון דאינו אלא מדרבנן חיישי' דלאו כ"ע גמירי לה ולא זהירי וכההיא דכתב הרב המגיד ז"ל פ"א מהלכות אישות גבי חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות יע"ש) אבל לעולם דיכול לעשותו ת"ג אף שאינו טבול לת"ג ודברי רבינו בפ"ג שכתב וכן המניח פירות להיות מפריש עליהם ת"ג צריך שיהיו טבולים לתרומה כו' הם הפך סברת הר"ש. וראיתי לרבינו בפי' המשנה שכתב וז"ל ואמרי' ממע"ר שלא ניטלה תרומתו כשיהיה לוי ויהיה לו זרע מאדמתו הוא חייב בתרומה בלי ספק וג"כ יש לו מעשר שלקחו מישראל אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן לפי שיש לכהן באותו מעשר חק וזכות והיא ת"מ אבל יוציא ת"מ ואח"כ יוציא ממנו התרומה החייבת לזרעו ע"כ. והנראה אצלי בכוונת דבריו הוא דמעשר ראשון זה מיירי בהקדימו בכרי והוא טבול לת"ג ולת"מ וכל זמן שת"מ בתוכו אינו יכול להפריש ממנו ת"ג על מקום אחר לפי שכל מה שיוציא ממעשר זה בעד פירות אחרים שיש לו העשירית ממנו אינו שלו אלא של כהן בעד ת"מ ואע"פ שאח"כ מפריש ממנו ת"מ מ"מ אינו מפריש אלא העשירית ממה שנשאר אבל אינו מפריש בעד הת"ג שהפריש דאיך יפריש ת"מ על ת"ג ואף את"ל שאח"כ יכול להפריש ת"מ על הכל מ"מ בשעה שהפריש זה ת"ג ממעשר זה היה מעורב בתוכו ת"מ שהרי בכל עשרה גרעינין האחד הוא ת"מ ואם זה הפריש מאה גרעינין בעד ת"ג נמצא שהעשרה היו ת"מ. וסבור הייתי לומר דמ"ש הראב"ד בהשגות יכול הוא לתרום מה שיש בו מת"ג על מקום אחר הכוונה היא דדוקא השיעור שיש מת"ג מצד עצמו הוא דיכול לתרום על מקום אחר אבל יותר משיעור זה אינו יכול לתרום לפי שיש בו ת"מ אבל השיעור שיש בו מת"ג אין בו חלק מת"מ ולאחר שהפריש חלק ת"ג שהיה בו על מקום אחר מפריש מן השאר ת"מ ואח"כ ת"ג:

התורם מן הדמאי על הדמאי כו'. תניא בפרק הנודר מן הירק (דף נ"ח) כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל כו' נתנו בהן חכמים שיעור ע"כ. ופירש"י טבל יש לו מתירין שמתקנו וניתר ואין הכוונה שמתקנו מעצמו דהא ודאי לא מהני דאפשר דמפריש מן החולין על הטבל והוי מן הפטור על החיוב אלא הכוונה היא שמפריש עליו ממקום אחר וכמו שכתב הר"ן. וראיתי להרא"ש שכתב טבל אם נתערבה בחולין יש לו היתר לעשר עליו מעציץ שאינו נקוב ע"כ. והנה דברי הרא"ש הללו באו סתומים והנראה שכיון הרא"ש לאותה ששנינו בפרק הקומץ (דף ל"א) תניא אמר ר' טרפון פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ובאתי ושאלתי את ר"ש ואמר לי לך קח לך מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא ברובא בטל ורוב עמי הארץ מעשרין הם והוה ליה כתורם מן הפטור על הפטור כו' ובפירוש איפסיקא הלכתא התם כר"ש שזורי בהאי מלתא ומש"ה כתב הרא"ש דמה שיש היתר לתערובת זה לעשר עליו הוא מעציץ שאינו נקוב דאין חיובו כי אם מדרבנן וכמבואר דהשתא מפריש מהחיוב דרבנן על החיוב דרבנן אבל מטבל גמור לא משום דהוי מהחיוב על הפטור. והנה הואיל ואתא לידן סוגיא זו ראיתי לפרשה ורש"י כתב שיש מי שפירש דמה שנתערב לרבי טרפון היה דמאי ולא היה יכול להפריש מיניה וביה מפני חולין המעורבין בו ואע"ג דדמאי לא מיחייב במעשר אפ"ה הואיל ומחויב דרבנן הו"ל חולין מן הפטור על טבל החייב ומש"ה אמר לו קח מן השוק דהוי מע"ה דהוי נמי פטור דאורייתא על הפטור דאורייתא ולפי פי' זה לא גרסינן קא סבר דאורייתא ברובא בטל דאין לו שום שייכות כלל אלא הגירסא היא קא סבר רוב ע"ה מעשרין הם והו"ל כתורם מהפטור על הפטור כלומר שאם לא היו רוב ע"ה מעשרין אלא מחצה על מחצה לא היה יכול לעשר מזה על זה דשמא הא' הוא מעושר והב' אינו מעושר והוקשו לזה בגמרא ולימא ליה קח מהעכו"ם ותירצו קא סבר אין קנין לעכו"ם ואיכא דאמרי דאמר לו לך קח מהעכו"ם דקסבר יש קנין והו"ל מהפטור על הפטור והקשו ולימא ליה קח מהשוק ותירצו קא סבר אין רוב עמי הארץ מעשרים אלא מספקינן להו מחצה על מחצה הלכך איכא למימר המעורב נתעשר וזה לא נתעשר אי נמי איפכא ע"כ. והנה המתבאר מזה הוא שאם אנו אומרים דרוב עמי הארץ מעשרים יכול להפריש מן הדמאי על הדמאי אך אי מספקא לן במחצה על מחצה אין מעשרין מזה על זה ולא ידעתי טעם לסברא זו דאף אם נאמר דרוב ע"ה מעשרין הם אכתי איכא למיחש דלמא הא' מעושר והב' אינו מעושר ונמצא מפריש מהפטור על החיוב או מהחיוב על הפטור ותו דהא תנן בסוף פי"א מדמאי תרם מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום ופשיטא דסתמא דמתני' אתיא כהלכתא דקי"ל רוב ע"ה מעשרין ורבינו פסקה למתני' אף דאית ליה דרוב ע"ה מעשרים ורש"י הקשה על פי' זה דאם איתא דמה שלא תקן מהדמאי הוא משום דאית ליה דאין רוב ע"ה מעשרים א"כ כשלוקח מהעכו"ם נמי ניחוש שמא ע"ה זה שמכר פירות הללו לא עשרן והו"ל מהפטור על החיוב ומכח קושיא זו פירש דטבל זה שנתערב לרבי טרפון היה טבל גמור וכיון שנתערב בחולין בטל דמדאורייתא חד בתרי בטל והו"ל פטור מדאורייתא ורבנן הוא דאחמור ביה ואמרו טבל אוסר במשהו והצריכו להפריש עליו תרומה ומיהו מיניה וביה לא דחולין מתוקנים נפטרו לגמרי ואפי' חיובא דרבנן ליכא וא"ל צא ולקח מהשוק ועשר עליו לפי חשבון טבל שבו קא סבר רוב ע"ה מעשרין הן והו"ל פטור מדאורייתא וחייב מדרבנן כי האי ע"כ. ועדיין לבי מהסס בזה דנהי דמחיובא דרבנן אחייב דרבנן תורמין ומעשרין מזה על זה היינו דוקא כגון מפירות עציץ שאינו נקוב על פירות ח"ל או על פירות הלקוחים מהעכו"ם למ"ד אין קנין לעכו"ם דכל הני מה שהם פטורים מהתורה לאו משום ספיקא הם אלא דגזירת הכתוב דדין תרומות ומעשרות אינם נוהגים כי אם בא"י וכן עציץ שאינו נקוב לא חשיב כארץ וכן דאין קנין לעכו"ם בא"י אלא דרבנן החמירו בכל הני גווני וחייבום בתרומת ומעשרות ומש"ה תורמין ומעשרין מזה על זה אבל בדמאי מאי דפטור מן התורה הוא משום ספק דאמרי' רוב ע"ה מעשרין אלא שחכמים החמירו וחששו למיעוטא וא"כ איך תורמין מהדמאי על טבל אחר שהוא חייב מדרבנן דהא איכא למיחש שמא דמאי זה אינו מעושר וחייב מן התורה ונמצא מפריש מהחיוב על הפטור ואפשר ג"כ שהוא מתוקן ונמצא מפריש מהפטור לגמרי על החיוב דרבנן וראיה לחילוק זה דהא קי"ל דאין תורמין מן הדמאי על הדמאי ואע"ג דאין חיובם כי אם מדרבנן וקי"ל דתורמין מדרבנן אדרבנן מ"מ שאני דמאי דחיובו הוא משום ספק וכמו שכתבנו וא"כ לפ"ז לא יתרום מן הדמאי על טבל אחר שחייב מדרבנן ואע"ג דמצינו במקום אחר דלא חששו לספק זה דדמאי דהא תנן תרם מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום ומדלא קתני ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר דומיא דתורם מן הודאי על הדמאי משמע שלא חששו חכמים דלמא הדמאי שמפריש ממנו הוא טבל גמור והדמאי שהפריש עליו הוא מעושר ונמצא שהפריש מהחייב על הפטור ונמצאת התרומה שהפריש טבל גמור הא לא קשיא שהרי כבר כתב שם רבינו עובדיה דמה שלא הצריכו לתקן התרומה הוא משום דרוב ע"ה מעשרים לא החמירו בתרומה אבל לעולם דלכתחילה אינו מפריש מהדמאי על הדמאי ואם הפריש חוזר ותורם משום ספק דשמא הדמאי שהפריש ממנו הוא מעושר וא"כ ה"נ אין מפרישין מן הדמאי על טבל אחר דרבנן ואם הפריש צריך לחזור ולתרום דשמא הדמאי הוא מעושר ונמצא מפריש מהפטור על החיוב וסבור אני לומר דלעולם אין תורמים מן הדמאי על טבל אחר דרבנן והכא שאני בטבל זה שנתערב בחולין דמה שהוא פטור מן התורה הוא משום רובא שנתבטל ברוב וכתיב אחרי רבים ודמי לדמאי דמאי דפטור מן התורה הוא משום רובא נמצא דטבלים הללו יש להם הדמות בפטורא דטעמא דכולהו הוא משום דאזלינן בתר רובא ומש"ה תורם מזה על זה אבל בטבל אחר דרבנן לא. ומ"מ לא נתקררה דעתי בכל זה דמאחר דשנינו דאין תורמין מן הדמאי על הדמאי ואם תרם יחזור ויתרום איך התירו לתרום מן הדמאי על הטבל אחר דרבנן יהיה מה שיהיה. והנראה אצלי דלעולם תורמין מן הדמאי על כל טבל דרבנן ושאני מדמאי על הדמאי והטעם דבכל מקום דאיכא חשש איסור תורה חששו חכמים כגון מן הדמאי על הדמאי דשמא הא' מעושר והב' אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החייב דאינו תרומה ונמצא אוכל טבל גמור אבל במפריש מן הדמאי על טבל אחר דרבנן דאף אם נחוש דלמא הדמאי הוא מעושר אכתי ליכא איסור תורה דטבל דרבנן הוא ולא חששו בזה ולפ"ז נראה דדוקא מן הדמאי על טבל דרבנן התירו אבל מטבל דרבנן על הדמאי לא התירו משום דשמא הדמאי אינו מעושר ונמצא פוגע באיסור תורה. ודע שיש חילוק בין מפריש מן הפטור על החיוב למפריש מן החיוב על הפטור דהתורם משאינו נקוב על הנקוב דהיינו מן הפטור על החיוב צריך לחזור ולתרום אבל התורם מן הנקוב על שאינו נקוב אינו צריך לחזור ולתרום שהרי נפטר שאינו נקוב בעדיפא מיניה דהיינו במה שתרם מן הנקוב אלא דלגבי התרומה עצמה אמרינן דלא תאכל עד שיוציא עליה ממקום אחר דאי אמרת דגם בתורם מן הנקוב על שאינו נקוב דצריך לחזור ולתרום משאינו נקוב איך מפריש מן הדמאי על טבל דרבנן דהא לא ימנע אם הדמאי מעושר צריך לחזור ולתרום מהטבל דרבנן ואם הדמאי אינו מעושר ג"כ צריך לחזור ולתרום אלא ודאי דאם הדמאי אינו מעושר כבר נתקן הטבל דרבנן ואין לחוש אלא דשמא הדמאי מעושר וכבר כתבנו דבאיסורא דרבנן לא חששו ודין זה שכתבנו מלבד שהסברא היא נכונה פשטא דמתני' הכי מוכח דתנן משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל ולא קתני בסיפא ויחזור ויתרום מוכח בהדיא דמן החייב מן התורה על החייב מדרבנן אינו חוזר ותורם שכבר נפטר הטבל דרבנן במה שתרם מהטבל דאורייתא וכן כתבו התוספות בפרק האשה רבה עלה פ"ט ד"ה ולא: ודע שאף שכתבנו לעיל דבחשש איסור תורה חששו חכמים אך באיסור דרבנן לא חששו ומש"ה מפריש מהדמאי על טבל דרבנן אפ"ה התרומה שמפריש מהדמאי על טבל דרבנן יכול הכהן לאוכלה ואינו צריך להפריש עליה ממקום אחר אף דאיכא חשש איסור תורה דדלמא דמאי זה אינו מעושר והוי טבל דאורייתא מ"מ לא חששו לזה שהרי בתורם מן הדמאי על הדמאי לא חששו לתרומה עצמה לומר שיפריש עליה ממקום אחר והטעם הוא משום דלגבי תרומה עצמה סמכו חכמים על רוב עמי הארץ מעשרין הם וא"כ בנ"ד דהיינו מפריש מהדמאי על טבל דרבנן לא חששו חכמים לענין התרומה עצמה שלא תאכל עד שיוציא עליה ממקום אחר וסמכו על רוב ע"ה מעשרין הם. ובזה שכתבנו נראה דיש ליישב הפירוש הא' שכתב רש"י דמה שנתערב לרבי טרפון היה דמאי וכתבנו דלפי פי' זה לא גרסינן דמדאורייתא ברובא בטל אך לפי מה שכתבנו נראה דלעולם דגרסינן ליה ואיצטריך להאי טעמא משום דאי לאו דמדאורייתא בטל לא היה מפריש עליו מן הדמאי דהא קי"ל דאין תורמין מן הדמאי על הדמאי אך כיון שכבר נתבטל ברוב דליכא איסור תורה התירו לעשר מן הדמאי דאף את"ל דהדמאי שמפריש ממנו הוא מעושר מ"מ ליכא איסור תורה וטעמא דאוקמוה דתערובות זה היה דמאי ולא טבל הוא משום דס"ל דאם מה שנתערב היה טבל גמור לא היה להפריש עליו מן הדמאי משום דדילמא הדמאי היה מעושר ונמצא שאוכל טבל דרבנן. והכוונה והכלל דכל היכא דאיכא ספק א' להקל כגון במפריש מן הדמאי על טבל דרבנן דאם הדמאי מעושר לא נתקן הטבל ואם הדמאי אינו מעושר נתקן נמצא דליכא אלא חד צד להקל אף באיסור דרבנן חוששין לחומרא ואינו מעשר מזה על זה אך אם מה שנתערב היה דמאי דהשתא איכא תרי ספיקי להקל דאפשר דמה שמפריש ממנו אינו מעושר ואת"ל דהוא מעושר אפשר שהדמאי שנתערב ג"כ הוא מעושר נמצא דאיכא תרי חלוקות יש להקל באיסורא דרבנן אך באיסורא דאורייתא אף דאיכא תרי ספיקי להקל אזלינן לחומרא והיינו טעמא דאין תורמין מן הדמאי על הדמאי אף דאיכא תרי ספיקי להקל משום דאי אמרת שהדמאי שמפריש הימנו הוא מעושר והדמאי שמפריש עליו אינו מעושר קא אכיל איסור תורה ואליבא דרש"י אף אם היה התערובות מטבל גמור יכול להפריש מן הדמאי עליו משום דכל בדרבנן אזלינן לקולא. ומ"מ עדיין לכל הפירושים קשה עלי דמהסוגיא מוכח דאף דהתורם מן החייב מן התורה על החייב מדרבנן נפטר הטבל דרבנן מ"מ לכתחלה אינו תורם שהרי הקשו בגמרא ולימא ליה קח לך מן השוק ותירצו קא סבר אין קנין לעכו"ם כו' והו"ל מן החייב על הפטור וא"כ איך התירו לתרום מהדמאי על טבל דרבנן דלא ימנע אם הדמאי אינו מעושר הוי מן החייב על הפטור ואם הוא מעושר הוי מן הפטור על החייב ויש לתרץ בדוחק ועדיין יש לי משא ומתן בסוגיא זו אלא שמפני האריכות לא כתבתים לפי שסוגיא זו סובלת אריכות הרבה והדבר צריך אצלי תלמוד. ודע דאליבא דרש"י דאית ליה דמיירי בטבל גמור ע"כ מיירי בטבל הטבול לתרומת מעשר ולא לת"ג דאם היה טבול לתרומה גדולה איך היה מפריש מן הדמאי עליו והלא דמאי פטור מתרומה משום דלא נחשדו ובודאי שאינו מפריש תרומה מדבר שאינו טבול לתרומה וכמ"ש רבינו בפ"ג דין כ"ב וכן פי' הר"ש בפ"ג דחלה מ"ט להך דמנחות בטבל שהורם ממנו תרומה גדולה ועלה בדעתי לומר שהפי' הא' שכתב רש"י דתערובות זה היה דמאי הוא משום דניחא להו דמיירי בדמאי שכבר הורם ממנו תרומה גדולה כסתם דמאי ולא בטבל גמור ולאוקמי בטבל שהורם ממנו תר"ג. ודע שזה שכתבנו לעיל דכל טבל שנתערב בחולין אינו מפריש עליו מטבל גמור מן התורה משום דהוי מן החייב על הפטור אלא מטבל אחר דרבנן לא כל טבלים דרבנן הותר לתרום מהם על טבל זה שנתבטל שהרי התוס' שם הקשו דמה תירצו בגמרא קא סבר אין קנין לעכו"ם דהא מיפטר מטעם מירוח ותירצו דמ"מ דמי לחיוב כי היכי דלא אמר ליה קח מעציץ שאינו נקוב או מתבואת ח"ל כו' מוכח מכאן דאף דעציץ שאינו נקוב ותבואת ח"ל ומירוח העכו"ם אין חיובם כי אם מדרבנן מ"מ אינו תורם מהם על טבל שנתערב בחולין שנתבטל ברוב משום דהני דמו לחיוב והוי כאילו תורם מן החייב על הפטור. והנה הרא"ש ז"ל שכתב דטבל שנתערב בחולין שמפריש עליו מעציץ שאינו נקוב חולק בסברת התוספות הלזו אך לא ידעתי אם הרא"ש חולק בכל וס"ל דכל טבל שאינו חייב מן התורה דינו שוה ומפריש ממנו על טבל שנתערב בחולין או דילמא דדוקא בעציץ שאינו נקוב פליג אבל באחריני מודה כגון מירוח העכו"ם או תבואת ח"ל משום דדמי לחיוב ואין ולאו ורפיא בידי ומדברי הר"ש בפ"ג דחלה מ"ט נראה דס"ל כסברת התוספות שהקשה עלה דמתני' דזיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף דקתני אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון מהך דמנחות ותיקון דדמאי ליכא למימר הכא משום דמתני' איירי בשלא הורם ממנו תרומה גדולה וכתב ומיהו למ"ד יש קנין משכחת לה דלך קח מן העכו"ם וזה דוחק לאוקמי סתמא דמתני' במחלוקת עוד תירץ דמוציא תחלה ת"ג ואח"כ לוקח מן השוק ומעשר לפי חשבון וגם זה דוחק דא"כ כשמוציא תחלה ת"ג הוא על הכל וא"כ מתני' דקתני מוציא לפי חשבון הוא דוקא בתרומת מעשר ומדקתני סיפא ואם לאו מוציא תרומה לפי חשבון מכלל דרישא אינו מוציא לפי חשבון עוד תירץ דהכא איירי כשהטבל רוב וגם זה דוחק דא"כ איפכא הוה ליה למיתני זיתי ניקוף שנתערבו עם זיתי מסיק ענבי עוללות עם ענבי בציר וכמו שדקדק הר"ש בפ"ה דדמאי מ"ה ומדלא תירץ דפרנסה דמתני' הוא בעציץ נקוב ודכוותיה נראה דס"ל כסברת התוס' דכל הני דמו לחיוב והוי כתורם מן החייב על הפטור. ודע שראיתי שהתוספות דבריהם סתרי להדדי דבפרק הנודר מן הירק עלה דהך דכל דבר שיש לו מתירין כגון טבל כו' כתבו דמעשר עליו מדמאי או מעציץ שאינו נקוב וזה הוא הפך ממה שכתבו בפרק הקומץ וצ"ע. ודע שמ"ש התוספות דמעשר עליו מדמאי על כרחך מיירי כשטבל זה שנתערב בחולין היה טבול דוקא לת"מ דאם היה טבול לת"ג לא היה מעשר מן הדמאי דהא לא נחשדו ע"ה בתרומה גדולה וכמבואר וכן כתב הר"ש בספ"ג דחלה וכמ"ש לעיל וכ"כ הרא"ש בפרק הנודר מן הירק (דף ט') עלה דההיא דאמרינן ליטרא בצלים כו' דלמא לחומרא שאני. ודע דכתב מהר"ם בתשובה סי' תצ"ג דאין מפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן והכריח כן מאותה סוגיא דפרק הקומץ יע"ש. ועיין בהגהות דשייכי לספר זרעים שכתבו בשם מהר"ם דמסוגיא זו דהקומץ משמע דאין להפריש אפילו בטבל דרבנן היכא דנראה דאחד חמור קצת מחבירו יע"ש:

אין תורמין שבלים על החטים וכו'. עיין בהר"ש ובמ"ש הראב"ד בפ"ה דעדיות משנה ב' ובתי"ט. ומ"ש אבל לא מן המבושל כו' עיין בתשובת הרשב"א סי' כ"ד ובמ"ש הר"ש על משנה זו ודוק:

המניח פירות להיות מפריש עליהם כו'. דין זה הביאו רבינו לקמן פ"ז מהלכות מעשר דין ד' יע"ש: