מתה הבהמה או נשברה כו'. רש"י פירש אמתניתין דקתני מתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור וז"ל חייב המשכיר למכור הנבלה והעור לכלבים ולהוסיף מעות ולהעמיד לו חמור או ישכור אחר בדמי הנבלה או יחזיר שכרו ע"כ. וכתב עליו הרא"ש ז"ל דדבריו מגומגמים מדכתב ולהוסיף מעות משמע דבחמור סתם מוקי למתניתין ואח"כ כתב שהרי חמור זה שיעבד לו משמע דבחמור זה מוקי לה ולמה צריך להוסיף מעות. ונ"ל דרש"י ז"ל בשיטת רבינו קאי דאף בחמור סתם אין מכריחין את המשכיר למכור ולשכור מנכסיו דבמה נתחייב המשכיר לעשות זה משלו כמ"ש רבינו ומיהו לגבי למכור הנבלה ולהשכיר בחמור זה נשתעבד הנבלה לזה והיינו דכתב רש"י שהרי חמור זה שיעבד לו ולהא מכריחין למשכיר ואם אין כדי בנבלה יחזיר שכרו במה שלא עשה ולא כל שכרו ודוק:

השוכר את הספינה וטבעה כו'. מ"ש ה"ה כתבו הרמב"ן והרשב"א לאו למימרא דמעיקרא וכו' נראה לומר דדוקא גבי שוכר בעלמא לא שייך קפידא דמה לי יין זה או אחר לבעל הספינה אם לא דמצאה קפידא מקום לנוח אבל גבי משכיר בספינה זו אפילו בעלמא הוי קפידא שפעמים שהיא בריאה וטובה או עשויה באמת וישר וכל שנותן אחרת טובה הימנה יש מקום לתלות שאינה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה והם דברי רבינו ז"ל שכתב גבי ספינה זו שקפידא גדולה יש בספינה זו ואי משום טעמא דמצאה קפידא מקום לנוח לא הוה קרי ליה קפידא גדולה והוצרכתי לכתוב זה מפני שהרב הסמ"ע לא כתב כן ולא ידעתי למה:

השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך כו'. מ"ש ה"ה ופירשו ז"ל ואינו מנכה לו כלום וכו' לא יכולתי לעמוד על עיקר חילוק זה דמה לי אם הספינה קיימת הרי נהנה ממנה שלא טרח והלא גבי פועלים שהלכו ולא מצאו תבואה דאמרינן נותן להם שכרם כפועל בטל אף שעומדים ואומרים הרי אנו מזומנים לעשות מלאכת בעה"ב כמ"ש רבינו בפ"ב בכמה בבות גבי שכירות פועלים שנותן שכרן כפועל בטל וע"ק לי בדבריו במה שסיים דאינו דומה לספינה סתם ויין זה שלשם אין הספינה קיימת וזה תימה דכל מה שאנו מחייבים לשוכר משום שיכול המשכיר לקיים תנאו והרי הוא כאילו הביא ספינה אחרת וזה אין יכול להביא יין זה היאך יועיל לו זה שלא לנכות כפועל בטל ונ"ל דכוונת ה"ה ז"ל לומר דהכא שאני דאף שלא מצא מי שישכיר מ"מ אינו נהנה בעל הספינה כלום כי הולך הוא לדרכו ואינו נשאר לשם בחצי הדרך וכעין מה שפירש"י גבי נכוי דמתא דסבור הייתי ללכת מהר ולחזור מהר א"כ לא נהנה כלום וזהו מ"ש אנא הא קאימנא שהולך לביתו ולא נתעכב שם כלל ומה לי מלאה או ריקם אבל בשטבעה ע"כ יושב ובטל שאין לו ספינה מזומנת והרי נהנה ולכך מנכין לו וזה נראה ברור בפירוש דבריו ודוק:

אבל בקרקע או בספינה שהרי בעלה עמה אין אומר כן. (*א"ה בתשובת מהרא"ש סימן ר"ח כתב דאם קבל המשכיר דמי השכירות יכול לומר לו הא ביתא קמך קום ודור בה אבל איני רוצה שתכניס בו אחרים והרמב"ם איירי בשלא קבל השכירות ועיין בדברי הרב המחבר לעיל פכ"ג מהלכות מכירה דין ח' שגמגם בדין זה יע"ש): וכן אני אומר אם א"ל בע"ה לשוכר כו' צא והניחו ואתה פטור משכירותו. ואם חזר בו המשכיר ואינו פוטרו כתב הרב בעל דרכי נועם סימן ד' דחייב השוכר לדור או להשכיר לאחר. ולפי מ"ש מהראנ"ח ח"א סימן א' נפטר השוכר בדיבורא בעלמא ודוק:

השכיר לו בית סתם כו'. (*א"ה עיין לקמן פ"ט דין ז'):