Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני כו'. הכי איפסיקא הלכתא בספ"ק דגיטין דלמנה קבור לא חיישינן ויש לעיין היכא דהו"ל צרורות ובכל אחד מהם היו ק"כ דינרים ואמר תנו צרור אחד של מאה דינרים לפלוני ולא נמצא אלא של ק"כ מי חיישינן למנה קבור או אמרינן שיקח דוקא מאה דינרים. ואפשר לדמותה לההיא דאמרינן בפרק המוכר את הבית ההוא דאמר הבו לפלוני ביתא דמחזיק מאה גולפי ואשתכח דמחזיק ק"כ ולא היה לו בית אחר ואסיקנא דנותן בעין יפה הוא נותן ויטול ק"כ גולפי. ואין לומר דהתם מיירי דאמר תנו לו בית זה המחזיק מאה גולפי מדכתב רשב"ם עלה ולא היה לו בית אחר ואם איתא דעל אותה בית קאמר כי היה לו בית אחר שמחזיק מאה מאי הוי ואין לומר בזה שמא נאבד אותה של מאה דהא ה"נ דלמא במדינה אחרת יש לו בית המחזיק מאה וצ"ע:
וכן אם אמר תנו שטר כו'. לדברי הרשב"א שהביא ה"ה דבשכ"מ צריך שיאמר הוא וכל שעבודיה קשה דבפ' מי שמת אמרינן אמר נכסי לפלוני שטרות איקרו נכסי כדתניא כו', משמע דקנה השטרות אע"ג דלא אמר איהו וכל שעבודיה והתם ודאי ליכא למימר שאחזו לשון קצר דלא על ענין שטרות לחוד מיירי. ונ"ל דשאני אומר נכסי דכיון דשטרות איקרו נכסי דעת הנותן לא על גוף השטר לחוד הוא אלא על עיקר החוב והיינו השעבוד וכיון שכוונתו לקצר הו"ל כאילו פירש השעבוד בפירוש אבל באומר תנו שט"ח פלוני איכא למימר דעל גוף השטר אמר לצור על פי צלוחיתו. וכן ראיתי להרב הנ"י שחילק כן בפ' מי שמת. ובפ' הספינה בפלוגתא דרבי ורבנן אי שטרות נקנו במסירה ביאר זה יותר יע"ש ודו"ק:
כיוצא בו ראו את אביהם שהטמין מעות וכו'. ברייתא בסנהדרין פרק זה בורר. וראיתי למהר"ש ן' וילויסיד בתשובה הובאה בתשובות פ"מ ח"מ בתשובות שאחר המפתחות סי' קל"ב שכתב וז"ל עוד אחרת יש בנ"ד דראוי להזקק ליתומים ולהוציא מהם ממ"ש בסוף השאלה וגם האשה יודעת האמת כו' ומנא אמינא לה מהא דכתב הרא"ש כו'. ולדידי לא דמי נ"ד לההיא דהרא"ש כלל ובמחילה רבה מחכמתו כי רבה היא אגב שיטפיה אמרה דהתם שאני דיודע בגוף הנכסים שהם של פלוני והיו מופקדים אצל בעה"ב מש"ה נאמנים לומר של פלוני הם כיון שיש להם מגו אבל בנ"ד הוא חוב על שמשון ואע"פ שהאשה יודעת הדבר היינו שנתחייב לתת להקדש אבל פרעון או צררי שאנו חוששין או שפרע קודם הליכתו או אחר שהלך שלח המעות לפקידי ההקדש אין ידיעתה מכרעת ולא ראינו אינה ראיה ואיך תוכל היא לידע שלא פרע בהסתר פנים. ועוד אני מוסיף דע"כ לא קאמר הרא"ש כן אלא כשיודעים האשה או האפוטרופוס שהוא עסקא או פקדון מהראיה שהביא אבל נ"ד הוא חוב אצל הבעל ומאן שם לה לפרוע חוב הבעל ובזה חס ליה להרא"ש לומר כן ודברי הרב צ"ע. ועיין בתשובת הרא"ש כלל נ' סי' ז' כי שם נראה מ"ש לחלק בין פקדון למלוה ודוק:
אמר תנו וכו'. בפ' גט פשוט. וכתב המרדכי פ"ג דסנהדרין על אודות אלמנה שצותה בשעת מיתה לתת מנכסיה לפלוני והבן שתק ועכשיו טוען שלא נשבעה על כתובתה דהשיב ראבי"ה דכיון דשתק ודאי מחיל כלומר הרי הודה שידע שלא נפרעה כתובתה והרא"ש כלל מ' סי' ב' כתב על לאה שנתנה במתנה נכסי מלוג כשחלתה ומתה והיה שם בעלה ולא מיחה והשיב דשתיקה לא הוי מחילה. ונראה לחלק דשאני התם שהשתיקה היא בגוף הממון ולפיכך אינה מחילה. אבל הכא הנכסים הם בחזקתה אלא דרבנן רמו עלה שבועה וכיון דשתק אנו אומרים ודאי דידע שלא נפרעה ודוק:
שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה כו' לא אמר כלום. מימרא בפ' מי שמת. ובתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' ס"ז כתוב וז"ל ראובן נתן דירה לשמעון בעלייה שלו וכתב לו מחמת שרציתי ונתתי לפלוני בקנין גמור להיות משתמש ודר כו'. תשובה אם אין בשטר אלא לשון זה בלבד הדין עם ראובן שאין כאן אלא דירה באחריות והדירה אינה כלום ועוד שאחריות לגבי הנותן בעצמו לא מעלה ולא מוריד שאין אחריות אלא מחמת העוררין מחמת גזלה או מחמת שעבוד שקדמו אבל לגבי הנותן בעצמו שבא לבטל מתנתו לא מעלה ולא מוריד. ועיין בפ"מ ח"ב סימן ל' שכתב דברים סותרים דברי הרמב"ן וצ"ע: