כל מציאה שאמרנו בה כו'. מה שכתב מרן בכ"מ דאין דברי ה"ה נראין בכאן דא"כ לא הו"ל לרבינו לכתוב אפילו נפל עליה כו'. דברי הרב תמוהים דאפילו נפל עליה דכתב רבינו הוא ללמדנו דבנפילה על גבי המציאה אינו קונה והיינו דינא דמתניתין ומדסתם ולא חילק בדין סימטא מוכרח הוא דפסק כאוקימתא קמייתא ולדברי מהריק"א קשה איך יתיישבו דברי רבינו וצ"ע:

הגביהו המציאה שנים קנאוה שניהם. בפ"ק דמציעא. וז"ל הטור סי' רס"ט הגביהו שנים כאחד או אפילו הגביה אחד ראש האחד תחלה ובא השני והגביה ראש השני קנאוה שניהם. ועיין בחדושי הרמב"ן בפ' חזקת (דף נ"ג) על מאי דאמרי' בתוספתא נעל אחד וגדר אחד ה"ז חזקה נעלו שנים וגדרו שנים אינה חזקה יע"ש ודו"ק:

חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו כו'. מימרא מפורשת בפ"ק דמציעא. וז"ל מהרימ"ט ח"א סימן קנ"א. ומיהו י"ל דידו עדיף מעובר דאשכחן דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו כו' וכיון דחצרו קונה לו שלא מדעתו כ"ש ידו והכי משמע בס"פ הניזקין כו' יע"ש. והריני דן לפני הרב בקרקע שהרי התוס' בפרק חזקת (דף נ"ד) כתבו דאין ידו קונה לו שלא מדעתו דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצרו אבל אם יודע ואינו מתכוין לקנות לא קני. ופרק המניח (דף כ"ט) אמרינן ההופך את הגלל ברה"ר והוזק בהם אחר חייב בנזקין אר"א ל"ש אלא שנתכוון לזכות בהם אבל לא נתכוון לזכות בהם פטור ע"כ. ולפי דברי הרב דידו קונה לו שלא מדעתו הכי הל"ל לא שנו אלא בשלא כיון שלא לזכות אבל אם נתכוון שלא לזכות פטור. ודברי התוס' דפ' הניזקין שהביא הרב ז"ל יש ליישב דכוונתם היא דאיצטריך לאשמועינן דהוי גזל דס"ד כיון דלא נתעכבו בידו לא כיון לזכות אלא להפילם וא"כ לא קנה קמ"ל דאין זו אומדנא שלא כיון לזכות אלא אמרינן דאף שלא נתעכבו בידו כיון לזכות בהם וכשירד מהאילן יטלם. (א"ה בענין מי שראה את המציאה ונפל לו עליה אי אמרינן כיון דנפל עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד"א לא ניחא ליה דליקני עיין מ"ש מרן הב"י ס"ס רס"ח ויתבאר בדברי הרב המחבר לקמן פ"ב מה' זכיה ומתנה דין ט' יע"ש):

ומציאת עבדו ושפחתו הכנענים כו'. כתב הרב ל"ר סימן ר"ך דאפילו נכסים שקנה קודם שיהיה רבו קנה אותם רבו יע"ש: