אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה כו' כתב רש"י בפ' שופטים וז"ל אנשים חכמים וידועים זו אחת מז' מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא ג' אנשים צדיקים וחכמים וידועים ע"כ. וקשיא לי דהא בקרא דלעיל גבי חכמים ונבונים וידועים פרש"י שהם נכרים לכל אדם משמע דידועים אינו תואר וע"כ אית לן למימר הכי מדקאמר זו אחת מז' מדות והא בפרשת יתרו חשיב ד' שהם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע והג' הם כאן שהם אנשים חכמים ונבונים. ואם איתא דידועים הוי תואר הול"ל זו אחת מח' מדות. הן אמת שראיתי להרא"ם שכתב והג' האמורים כאן חכמים ונבונים וידועים משמע דס"ל דידועים הוי תואר. ולפי דבריו צריכים אנו לומר דאנשים לא קא חשיב. ולא ידעתי למה דהא פירש"י דאנשים הוי צדיקים ויותר יצדק לומר דידועים לא עייל בחשבון משנאמר דאנשים לא עייל אחר דפירוש אנשים הוי צדיקים. ומ"מ בין לדברי הרב דעייל ידועים ומפיק אנשים בין לפי מה שכתבנו קשיא דה"ק ולא מצא אלא שלש שהם אנשים חכמים וידועים דהא אנשים וידועים ע"כ חד מינייהו לא הוי תואר והיכי חשיב להו הכא לשני תארים. וכ"ת דלפי מה שכתבנו דידועים לא הוי תואר אתי שפיר משום דבשלמא בקרא דלעיל דקאמר וידועים לשבטיכם כתב רש"י שאינו תואר מפני שפירושו שניכרים לשבטיכם אבל הכא דקאמר ידועים לחוד הוי תואר הא ודאי ליתא משום דאי הכי לא הול"ל שבע מדות אמר יתרו למשה ולא מצא אלא ג' דמשמע דמאותם הז' מצא ג' והא ליתא דמהז' לא מצא אלא ב' תו קשיא לי דהא בפ' יתרו כתיב ויבחר משה אנשי חיל והיא אחת מהד' השנויות שם וא"כ הול"ל שמצא ד' מדות וצ"ע:

אחד שהיה מומחה לרבים כו'. ה"ז מותר לדון יחידי בירושלמי פ"ק דסנהדרין רבי אבהו הוה יתיב דיין לגרמיה אמרין ליה תלמידוי ולא כן אולפן רבי אל תהי דן יחידי אמר לון כיון דאינון חמאן לי יתיב דיין לגרמי ואתון לגבאי כמי שקבלו עליהם ותני כן. בד"א בזמן שלא קבלו עליהם אבל אם קבלו עליהם דן אפילו יחידאי ע"כ. ומכאן יצא לו לרבינו עובדיה ז"ל בפירוש המשנה דאם קבלו עליהם דן יחידי אפילו ממדת חסידות. והתימה על הרב תיו"ט שכתב שלא ידע טעמו וכן יש לתמוה על מהרש"ל סימן ל"ה שכתב דאפילו בקבלוהו עליהם איכא מדת חסידות ועיין בחוות יאיר סימן ה':

יש לאדם לעשות דין לעצמו וכו'. פלוגתא דרב יהודה ור"נ וסבר ר"נ דעביד איניש דינא לנפשיה ועיין בתשובת מהריק"ו שורש קס"א שהביא ראיה מדברי סה"ת דמחלק בין זקף במלוה ללא זקף ללמוד דאפילו בדבר דלא בריר עביד דינא לנפשיה וקשה דמאי סייעתא דהוא בא לומר דאפילו ידוע לנו שהוא חפציו כיון דזקפו עליו לא מצי למעבד דינא לנפשיה ואפשר לומר דה"ק דאם הדבר תלוי בידיעתנו אפילו לא זקפו לא מצי למיעבד דינא לנפשיה אם אינו ברור לנו ולאו בזקיפה תליא. ומ"מ לא מכרעא מידי דלעולם בברור לנו מיירי ואפ"ה כי זקפו לא מצי למעבד דינא לנפשיה וצ"ע גם מה שהביא ראיה לזה מה"ר קלונימוס דלמה הוצרך להוציא לעז על אותו צדיק שלקח זמורות אחרות כו'. זה דבר תימה דבהדיא משמע בגמרא דר"נ לא לקח הזמורות עצמן שגנב האריס אלא דבר אחר שהיה לו חלק לאריס בה וצ"ע. (א"ה עיין פ"ב מהלכות עבדים הלכה ה'):