מעשר ראשון מותר באכילה לישראל וכו'. כתב מרן ולכאורה הוה משמע דהלכה כר"מ דסתם לן תנא כוותיה כו'. ואפשר דטעמא דרבינו הוא משום דבפרק האשה רבה (דף צ"א) אמרינן ובת לוי מן המעשר מי מיפסלא כו' ואוקמוה משום קנסא ומדלא קאמר הא מני ר"מ היא ש"מ דכל מאי דמצי למימר דלא סתם לן תנא כוותיה דר"מ לא מוקמינן לה כוותיה אלמא לית הלכתא כר"מ ואף דהתוס' כתבו דלר"מ נמי צריך לטעמא דקנסא מדברי רבינו שכתב לפיכך בת לוי וכו' משמע דלר"מ דאסור לזרים היכא דנשבית שוב אינה אוכלת ומ"מ לישנא ולפיכך אינו נוח לי דבפרק יש בכור (דף מ"ז) משמע דטעמא הוא משום דלויה בקדושתה קיימא אבל כהנת אף בדבר שהוא חולין גמור אם זינתה נפסלה לגמרי וכ"כ בפ"ט מהלכות בכורים דין כ'. ומ"ש רבינו קנסו אותה חכמים שתהא אסורה במעשר התוס' חולקין בדין זה ופשיטא להו דאוכלת אלא שנסתפקו דאפשר דמתני' ר"מ היא אך לרבנן נותנין לה ג"כ מעשר א"נ דאפשר דלרבנן נמי אין נותנין לה מעשר אע"פ שהיא אוכלת:

החרובין אינן חייבים במעשרות כו'. עיין לקמן פרק א' מהלכות מעשר שני דין ג':

המפריש מקצת מעשר כו'. עיין בפ"ג מהלכות תרומות דין ו' ודין ז' ועיין מהרימ"ט ח"א סי' ח"י ודוק: