וכן הלוקח פטור וכו'. כתב מרן ע"ד הראב"ד ומ"ש ש"מ בשדה חייבים מדרבנן איכא למימר דבשדה נמי פטורים כו'. ועיין לעיל פ"ב מהלכות תרומות דין ט'. (*א"ה עיין מ"ש מהרימ"ט ח"א סימן פ"ה בדין זה וכבר נתבאר בדברי הרב המחבר לעיל פ"א מהלכות תרומות דין י"א יע"ש):

איזו היא עונת המעשרות וכו'. הנראה אצלי בדעת רבינו הוא דס"ל דכל השיעורים שנאמרו בפירות שקודם לאותו השיעור הוי שלא בא לעונת המעשרות הטעם הוא משום דכל שלא הגיע לאותו השיעור אינו ראוי לזריעה ורחמנא אמר תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח וזהו שכלל בתחלת דבריו איזהו עונת המעשרות משיגיעו הפירות להזריע ולצמוח. ואח"כ כתב ומהיכן יודע שהגיעו הפירות להזריע ולצמוח התאנים משיעשו רכים כו' כלומר דכיון שהגיעו לשיעור זה הרי הם ראויים להזריע ולצמוח וכן כל השיעורים שכתב אחר זה הם על כוונה זו. ומ"ש התלתן משתהיה זריעה ראוי לצמיחה הוא לפי שבתלתן לא מצאו בו חכמים גדר לומר כיון שהגיע לשיעור זה הוא ראוי להזריע ולצמוח ומש"ה כתבו משתהיה זריעה ראוי לצמיחה. וכבר ביארו בירושלמי מהיכן יודע דבר זה ואמרו כיצד הוא בודק רשב"נ בשם ר' יונתן נוטל מלא קומצו ונותן לתוך ספל של מים אם שקע רוב כלומר רוב כל פרידה ופרידה חייבת ואם לאו פטורה. והביאו רבינו בפירוש המשנה פ"ק דמעשרות מ"ג והר"ש שם והתוס' פ"ק דר"ה (דף י"ב) ולא ידעתי למה לא הביאו רבינו כאן: הזיתים משיעשו שמן כו'. כתב מרן ונראה שרבינו גורס מהו שליש לוג וכו'. וקשה דמתני' מקמי הך בבא תנא הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה הכניסו שליש כותש בשדה וכונס לתוך ביתו דמשמע דשליש הוא יותר מחצי לוג ולהראב"ד דפירש דלוג הוי שליש ניחא אך לרבינו קשה. וי"ל דלעולם כל היכא דעושים שמן א' מט' ממה שראויים לעשות חשיב שהגיע לעונת המעשרות ובשביעית אוכלים מהם וסכין מהם ושיעורא דרביעית וחצי לוג דתנן במתני' איירי בזיתים שעושין הרבה ואפ"ה משיכניסו רביעית פוצע ואוכל בשדה ואם הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה ורביעית וחצי לוג הוי פחות מאחד מט' ממה שראויים לעשות כשיגמרו. ומ"ש מרן ע"ד הראב"ד דלגירסתו קשה מה משמיענו הירושלמי כו'. לא ירדתי לדעת הרב דלהראב"ד אין חילוק במקומות והשיעור לוג בכל מקום וכמ"ש בפירוש ומוכרח הוא ודברי מרן צריכים לי תלמוד וצ"ע ועיין בהגהת ספרא (דף נ"ז ע"ד) :

המקדיש פירותיו כשהן מחוברין וכו'. עיין לקמן פ"ג דין כ"ה ודוק: